החברה המוסקבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החברת המוסקבאית (אנגלית: Muscovy Company ) (נקראה גם החברה הרוסית או חברת המסחר המוסקבאית) הייתה חברת סחר באנגליה שהוקמה בשנת 1555. הייתה זו חברת המניות המשותפת הראשונה. היא בישרה סוג עסקים שפרח באנגליה באותם ימים. החברה הייתה קשורה קשר הדוק לשמות מפורסמים כמו הנרי הדסון ויליאם באפין. לחברת המוסקבאית היה מונופול על הסחר בין אנגליה למוסקבה עד שנת 1698 והיא שרדה כחברת סחר עד המהפכה הרוסית בשנת 1917. מאז 1917 החברה פעלה כחברת צדקה בתוך רוסיה.[1] [2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה ליזמות מסחריות בארצות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברת המוסקבאית המשיכה את דרכה של "חברת היזמים המסחריים בארצות חדשות" שנוסדה בשנת 1551 על ידי ריצ'רד קנצלר, סבסטיאן קאבוט וסר יו וילובי, שהחליטו לחפש את המעבר הצפוני-מזרחי לסין .

נסיכות מוסקבה, מפה של אנטוני ג'ינקינסון, 1593

את המסע הראשון של "חברת הייזמות המסחרית" הוביל וילובי, שנבחר על פי כישורי ההנהגה הצבאית שלו לאחר שירות מוערך נגד הסקוטים שהגן על טירות אנגליות בצפון אנגליה. לא היה לו שום ניסיון ימי או ניווט קודם, וקיווה שהוא יעבור לחיי הימאות באותה הצלחה שהראה ביבשה.[3] הוא צריך היה לתפקד כמפקד של צי קטן שהורכב משלוש אוניות. הצי הקטן יצא מלונדון ב־10 במאי 1553, אך בסמוך לאיי לופוטן, בנורווגיה, סערה פגעה בספינות והפרידה בין ספינת הדגל לשתיים האחרות.

וילובי חצה בסופו של דבר את ים ברנץ והגיע לנוביה זמליה. הוא הפליג לאורך החוף ואז פנה דרומה לעבר סקנדינביה. אולם בשפך נהר ורזינה בחוף שממזרח למורמנסק של ימינו נלכדה הספינה בקרח. וילובי וצוותו נמצאו כמה שנים אחר כך על ידי דייגים רוסים כשהספינה קפואה בקרח. שנכנסו לספינה הם מצאו את גופותיהם של וילובי ואנשיו קפואים. ההנחה היא שהצוות קפא לאחר חורף רוסי קר על סיפון הספינה, עם זאת, וילובי ואנשיו היו מצוידים היטב לחורף על סיפון ספינה - הייתה להם אספקת מזון מספיק למסע שנועד להגיע לאסיה והיו להם הרבה בגדי צמר המיועדים למסחר בכל יעד שאולי הם עשויים להגיע אליו. על פי היסטוריונים, וילובי והצוות שלו לא מתו מחשיפה לקור, אלא מהרעלת פחמן חד-חמצני. במפרץ שמסביב היה מספיק מירבצים של פחם ים וסביר להניח שהאנשים היו נשלחים לאסוף חומר זה כדי להתחמם, כל בעירה של פחם ים באזור סגור יכול בקלות להוביל למותם. בכל אופן ויליבי שלח שליחים לכיוונים שונים עם ההנחיה לחזור לאחר שלושה ימי נסיעה אם הם לא ימצאו קשר אנושי. כל המסעות הללו נכשלו.[3]

לקנצלר היה יותר מזל. הוא חדר לים הלבן, שם הדהים את המקומיים מגודל ספינתו שנבנתה במערב. הוא הגיע לנמל מנזר ניקולו-קורלסקי שבנהר דווינה הצפוני (בסמוך לארכנגלסק של ימינו, שהוקמה בשנת 1584 כדי לשרת את המסחר ההולך וגדל). באותה תקופה האזור צורף לנסיכות מוסקבה, וכששמע הצאר איוואן הרביעי על בואו של קנצלר, הוא הזמין מיד את האורח האקזוטי לבקר במוסקבה לחצר המלוכה.[4]

קנצלר עשה מסע של יותר מאלף קילומטר למוסקבה דרך אזור מכוסה שלג וקרח. הוא מצא במוסקבה עיר גדולה (גדולה בהרבה מלונדון) ורוב הבתים בה בנויים מעץ. עם זאת, ארמון הצאר היה מפואר מאוד, וכך גם הארוחות שהציעו לקנצלר. הצאר הרוסי שמח לפתוח את דרכי המסחר בים עם אנגליה ומדינות אחרות, שכן לרוסיה עדיין לא היה קשר בטוח עם הים הבלטי באותה תקופה וכמעט כל האזור נשלט על ידי המעצמות השכנות של הדוכסות הגדולה של ליטא, כתר מלכות פולין והאימפריה השוודית. בנוסף, לברית ערי הנזה היה מונופול על הסחר בין רוסיה למרכז ומערב אירופה. קנצלר היה לא פחות אופטימי - הוא מצא שוק טוב לצמר האנגלי שלו וקיבל בתמורה פרוות ומוצרי יבשת רוסיים אחרים. כשחזר לאנגליה בשנת 1554 היו איתו מכתבי הצאר, שהזמינו סוחרים אנגלים והבטיחו רישיונות סחר.

מעמד החברה המוסקבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצאר איון האיום מראה את אוצרותיו לאנגלי ג'רום הרסי, מאנשי "החברה המוסקבאית", ציור של אלכסנדר ליטבוצנקו, 1875

"חברת היזמות המסחריות לארצות חדשות" הפכה ל"חברה המוסקובאית" על ידי מרי הראשונה מלכת אנגליה בשנת 1555, [5] ובאותה שנה נסע שוב קנצלר לרוסיה. החברת המוסקבאית הפכה לערוץ קשר דיפלומטי חשוב בין מוסקבה לאנגליה, והוערכה במיוחד על ידי נסיכות מוסקבה המבודדת. עם הגעתו לחצר הארמון של איוואן הרביעי, הבטיח קנצלר מספר רישיונות לחברה ברוסיה, כולל מעבר חופשי, שליטה בהתנחלות אנגלית וחופש ממעצר.[6]

כשחזר קנצלר לאנגליה שנה לאחר מכן בשנת 1556, הצטרף אליו שגריר רוסיה הראשון באנגליה, אוסיפ נפייה. עם זאת, בנקודה זו אזל המזל של הקנצלר. מול החוף הסקוטי, ספינתו נקלעה לסערה פתאומית וטבעה. קנצלר טבע, אך השגריר נפייה הצליח להגיע לחוף, שם נלקח כבן ערובה על ידי הסקוטים והיה עצור במשך כמה חודשים לפני שהרשו לו לנסוע ללונדון .

סחר ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתוני ג'נקינסון ירש את קנצלר כסוחר הראשי של החברה המוסקבאית. ג'נקינסון עשה בעצמו שני מסעות חשובים - באחד ניסה להגיע אל סין היבשתית דרך מוסקבה, ובסופו של דבר נעצר בבוכרה. המסע השני, בין 1562 ל -1579 מטרתו הייתה להקים נתיבי סחר יבשתיים דרך רוסיה לפרס. אף שמסעותיו של ג'נקינסון אישרו שהתוואי היבשתי לפרס הוא בר קיימא, הוא ננטש בשנת 1573 בגלל קשיים באזור. המסלול לא נפתח מחדש עד שהפרלמנט הבריטי החזיר את זכות החברה לנתיב בשנת 1741.[6] בשנת 1567, כשסחר החברה התנהל כשורה בזמן מלחמת ליבוניה - בין רוסיה לקואליציית לטבית-פולנית (1558–1583), ביקש הצאר איוואן הרביעי מג'נקינסון לשכנע את המלכה אליזבת הראשונה, מאנגליה, להנשא ולספק לו מקלט אפשרי אם ייאלץ לברוח מהארץ. המשא ומתן לא הניב תוצאות, ואיבן הרביעי נאלץ עד מהרה לחתום על הפסקת אש (1570) עם הקואליציה הפולנית-ליטאית.

התפשטות נסיכות מוסקבה בין השנים 1390–1547, ראשית הפעילות של "החברה המוסקבאית" הבריטית.

בשנת 1571 בוטלה זכות החברה לסחר חופשי ושייט במעלה הוולגה על ידי איוון הרביעי, שנעלב מדרישות האנגלים לסגור את הסחר הרוסי בפני מדינות אחרות באירופה. ג'נקינסון חזר למוסקבה בשנת 1572 בניסיון להחזיר את רישיונות החברה, משימה בה הצליח במידה רבה. עם זאת, ניכרה התקררות היחסים האנגלו-רוסיים. משבר היחסים בין חברת הסחר האנגלית לרוסיה נמשך עד סוף המאה השש-עשרה, בהשפעת בתי המשפט הרוסיים, בראשות פיודור איבנוביץ ובוריס גודונוב, שפעלו נגד האנגלים. [7]

התרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה אליזבת הראשונה העניקה לחברה המוסקבאית רישיון לצייד לווייתנים בשנת 1577. שטחי הלווייתנים העיקריים והמשתלמים ביותר של חברת מניות משותפת זו התרכזו סביב שפיצברגן בראשית המאה ה -17, והרישיון המלכותי משנת 1613 העניקה לה מונופול. המונופול על צייד הלווייתנים בשפיצברגן, ניתן על בסיס הטענה (השגויה) כי יו וילובי גילה את האיים בשנת 1553.[8] [9] בתחילה ניסו האנגלים לגרש משם את המתחרים, אולם לאחר מספר שנים הם טענו לזכויות רק למים דרומית לאיים הארקטיים הללו.

זמן קצר לאחר מותו של קנצלר בשנת 1556, שלחה החברה המוסקבאית אוניות להפלגה נוספת כדי לגלות את המעבר הצפוני-מזרחי, שהפעם הוביל אותה סטיבן בורו. הוא הצליח להפליג דרך שערי קארה, המיצר בין איי וויגאך לנוביה זמליה באוקיינוס הארקטי. בשנת 1607 ו- 1608, החברה שלחה את הנרי הדסון [10] לשני מסעות נפרדים בניסיון למצוא את המעבר הצפוני-מזרחי. שתי ההפלגות האלה לא צלחו.[11]

דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1646 ביטל הצאר אלכסיי הראשון את הפטור של החברה המוסקבאית ממכס ברוסיה, בתגובה לתמיכתה לכאורה של החברה בפרלמנטים במלחמת האזרחים האנגלית. לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון מאנגליה בשנת 1648, גירש אלכסיי הראשון סוחרים אנגלים מרוסיה לגמרי, למעט מהעיר ארכנגלסק. [12][13] בעוד ששיקום המלוכה האנגלית על ידי צ'ארלס השני בשנת 1660 הביא להפשרת זמנית של היחסים בין אנגליה לרוסיה. בינתיים, סוחרים הולנדים החליפו את האנגלים כסוחרים דומיננטיים ברוסיה.[13] עם זאת, החברה החזיקה במונופול על הסחר האנגלי-רוסי עד שנת 1698, אז איבדה את זכויות היתר בגלל התנגדות פוליטית. [14]

החברה סייעה לספק כנסיות ואנשי דת אנגליקנים בתקופות שונות בערים ארכנגלסק, מוסקבה, סנט פטרסבורג. החברה המשיכה להתקיים עד המהפכה הרוסית בשנת 1917 ומאז פעלה בעיקר כחברת צדקה.

אנדרוס הקדוש ומטה החברה (נקרא החצר האנגלית העתיקה), נבנו בתקופת שלטונו של איוואן הרביעי, ואינם רחוקים מקרמלין במוסקבה. בשנת 1994 ביקרו אותה המלכה אליזבת השנייה .


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guildhall Library Manuscripts, accessed January 26, 2011
  2. ^ Charity Commission. CHARITABLE FUND ADMINISTERED BY THE RUSSIA COMPANY, registered charity no. 210842
  3. ^ 3.0 3.1 James Evans (2014) [Merchant Adventurers] [Orion Publishing co]
  4. ^ Hamel, J. (1854). England and Russia; Comprising the Voyages of John Tradescant the Elder, Sir Hugh Willoughby, Richard Chancellor, Nelson, and others, to the White Sea, etc. London: Richard Bentley.
  5. ^ E. Goldsmid (ed.), The Principal Navigations, Voyages, Traffiques and Discoveries of the English Nation, collected by Richard Hakluyt, Preacher, Vol. III: North-Eastern Europe and Adjacent Countries, Part II: The Muscovy Company and the North-Eastern Passage (E. & G. Goldsmid, Edinburgh 1886), pp. 101-112.
  6. ^ 6.0 6.1 Olson, James (1996). Historical Dictionary of the British Empire: K-Z. Greenwood Publishing Group.,p. 769
  7. ^ Dmitrieva, Ol'ga (2006). Britannia and Muscovy. Yale University Press.,p. 21
  8. ^ Hudson, Henry; Georg Michael Asher (1860). Henry Hudson the Navigator: The Original Documents in which His Career is Recorded, Collected, Partly Translated, and Annotated. London: Hakluyt Society. pp. clix–clx.
  9. ^ Schokkenbroek, Joost C.A. (2008). Trying-out: An anatomy of Dutch Whaling and Sealing in the Nineteenth Century, 1815-1885. p. 27.
  10. ^ Hudson, Henry; Georg Michael Asher (1860). Henry Hudson the Navigator: The Original Documents in which His Career is Recorded, Collected, Partly Translated, and Annotated. London: Hakluyt Society. pp. clix–clx.
  11. ^ Olson, James (1996). Historical Dictionary of the British Empire: K-Z. Greenwood Publishing Group, p. 770
  12. ^ Coates, Ben (2004). The Impact of the English Civil War on the Economy of London: 1642 - 50. Ashgate Publishing., p. 123
  13. ^ 13.0 13.1 Dmitrieva, Ol'ga (2006). Britannia and Muscovy. Yale University Press., p. 28
  14. ^ Eddy, Anna (2007). English in the Russian Context: A Macrosociolinguistic Study. ProQuest, p.67