לדלג לתוכן

החברה לפיתוח מזרח ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ
נתונים כלליים
סוג חברה ממשלתית, ציבורית
מייסדים עיריית ירושלים, משרד התיירות
תקופת הפעילות 1966–הווה (כ־58 שנים)
משרד ראשי רח' שלומציון המלכה 18, ירושלים
בעלות מדינת ישראל על ידי משרד ירושלים והתפוצות 66%
עיריית ירושלים 33%
ענפי תעשייה נדל"ן
מוצרים עיקריים בינוי, מקרקעין ושיכון
הכנסות 37,366,466 ש"ח בשנת 2011[1]
רווח 3,316,785 ש"ח בשנת 2011
עובדים 30
 
www.pami.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ, הידועה גם כפמ"י, היא חברה ממשלתית העוסקת בטיפוח תיירות באזור העיר העתיקה בירושלים. החברה, שהוקמה בשנת 1966, נועדה לפתח את מזרחה של ירושלים המערבית; אזור שכונות ימין משה ומשכנות שאננים, בגבול שביתת הנשק עם ממלכת ירדן (קו התפר העירוני שחצה את העיר בין 1948 ל-1967)[2].

החברה עוסקת בעיקר בתפעול וניהול של מספר אתרי תיירות בירושלים; מתחם חוצות היוצר, הגן הארכאולוגי ירושלים, טיילת החומות, הכיכר הרומית בשער שכם[3], מערת צדקיהו, ומוזיאון רכבל הר ציון.

את הרעיון להקמת חברה שתדאג פיתוח מזרח ירושלים הגו כבר ב-1962 ראש החברה הכלכלית לירושלים מרדכי שטנר (שכיהן עשור קודם לכן כממונה על פיתוח ירושלים מטעם משרד האוצר), ראש עיריית ירושלים מרדכי איש-שלום וראש החברה הממשלתית לתיירות טדי קולק (שב-1965 החליף את איש-שלום כראש העירייה). בתכנון המוקדם טיפל מנהל הלשכה המחוזית לתכנון בירושלים מטעם משרד הפנים, אלעזר געש[4].

החברה הוקמה ב-1966 על ידי הממשלה ועיריית ירושלים, כשמטרתה לפתח אזור בן כ-500 דונם בין העיר החדשה לחומת העיר העתיקה מרחובות שלמה המלך ודוד המלך בצפון ועד לאזור התחנה הראשונה ואבו תור מדרום, ועד לגיא בן הינום וקו שביתת הנשק. החברה נועדה להקים מרכז תיירות בידור ונופש באתר, קריית אמנים ועוד[5].

מעט לאחר הקמתה, ביוני 1966, תוקנה החלטת הממשלה והרחיבה את מטרות החברה לפיתוח אזורים אחרים בירושלים, בהם ליפתא, מלחה ועין כרם, וכן אזורים אחרים מחוץ לתחומי עיריית ירושלים, אשר לדעת שר התיירות קשורים בירושלים מבחינה תיירותית[6].

ב-2006 הטילה ממשלת ישראל על מנהל רשות החברות הממשלתיות להגיש לממשלה חוות דעת לקראת הפרטת וסיום מעורבות הממשלה בחברה[7]. ההחלטה לא יושמה[8].

פרוייקטים ומיזמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקום שכונת ימין משה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ימין משה

אחד הפרויקטים הראשונים שבו עסקה החברה היה שיקום שכונת ימין משה. בשנת 1966, עם תחילת פעילותה פנתה לכמה אנשי רוח, אקדמאים ואמנים כדי לסייע להם לעבור לגור בבתי השכונה, במטרה לפנות את תושבי השכונה ולשנות את צביונה. בשנה שלפני מלחמת ששת הימים, עת הייתה השכונה שכונת ספר, התפנו תושביה בדרך כלל מרצון, ובתמורה קיבלו פיצויים שעל פי מחקר שנעשה על ידי בית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית, לא הספיקו כמעט בשום מקרה לרכישה דירה חדשה. תושבים אלו, ברובם מעוטי אמצעים שהתגוררו בימין משה בדמי מפתח, נאלצו לקחת הלוואות למימון רכישת דירתם החלופית ולשקוע בחובות. לאחר המלחמה, משהפכה השכונה לאזור מרכזי ומבוקש, ולאחר הניסיון המר של חבריהם, הם התנגדו לפינויים[9].

בשנת 1968 הודיע שר האוצר פנחס ספיר על הפקעתה של הקרקע לצורכי ציבור לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), והסמיך את החברה להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לו לפי הפקודה. תושבי ימין משה עתרו לבג"ץ נגד ההפקעה בטענה כי אין שר האוצר רשאי להשתמש בפקודת הקרקעות, בשעה שישנו חוק בינוי-פינוי שמטרתו זהה, ופגיעתו בתושבים פחותה. עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק ששני החוקים עומדים זה לצד זה ותכליותיהם שונות ושר האוצר רשאי להפעיל את החוק המתאים על פי שיקול דעתו[10].

מאז השלמת שיקום השכונה, החברה לפיתוח מזרח ירושלים עדיין אחראית לתחזוקת השכונה ותושביה משלמים לה דמי אחזקה בנוסף לארנונה[11].

פיתוח מתחם חוצות היוצר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוצות היוצר

בשנת 1969 חנכה החברה את מתחם חוצות היוצר במבנים שבנה המושל הבריטי רונלד סטורס בראשית תקופת המנדט הבריטי כקריית אמנם. בין השנים 19481967 היה האזור שטח הפקר ובו חורבות ומוקשים בין שטח מדינת ישראל לשטח שהיה בשליטת ממלכת ירדן. לאחר 1967 שיקמה החברה את המקום וייעדה אותו למרכז אומנות. במבנים המשופצים נפתחו החל מראשית שנות השבעים 26 גלריות וסדנאות לאמנים ואומנים כגון ציירים, פסלים, אורגים, מנפחי זכוכית, אמני הדפס, קדרות, צורפות, עבודות עץ וכדומה[12].

בשנת 2009 החלה החברה ביוזמה לשינוי אופי המתחם ולמסחר אותו, בדומה לרחוב ממילא הסמוך. האמנים שמפעילים את הסדנאות נדרשו לפנות את המתחם[13]. בשנת 2011 גובש הסכם שלפיו בשלוש השנים הקרובות לא יפונו האמנים מהסדנאות בהן הם פועלים[14].

מיזמים נספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה ניהלה מ-1985 את אתר עיר דוד עבור הקרן לירושלים עד ל-1991, כשהועבר לניהול החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי[15].

החברה מנהלת מ-1984 שלושה אתרי תיירות עבור עיריית ירושלים: הגן הארכאולוגי בירושלים, טיילת החומות ומערת צדקיהו[15]. החברה מנהלת גם את אתר הכיכר הרומית בשער שכם[16] ומוזיאון רכבל הר ציון.

החל מסוף שנות ה-90 הורחבו משימות החברה, והחלו לכלול ניהול פרויקטים של פיתוח עירוני מטעם עיריית ירושלים. בין השאר:

  • פיתוח מספר אתרי תיירות בירושלים, כהכנה לקליטת גלי התיירים שהיו צפויים בשנת 2000, בתקציב של 27 מיליון שקל[17].
  • בשנת 2001, ניהלה פרויקט של יצירת ציורי קיר על מבנים בירושלים[18]. ואת הקמת מרכז המבקרים על שם איתן ומרים דוידסון בגן הארכאולוגי[19].
  • בשנת 2002, ניהלה פרויקט להקמת מדרחוב בחלק מרחוב אגריפס, בקטע שבין הרחובות אליאש למלך ג'ורג'[20].
  • בשנת 2003, ניהלה את שיפוץ התחנה המרכזית של מזרח ירושלים, בעלות של 18 מיליון שקל[21].
  • בשנת 2006, ניהלה את פרויקט סלילתו של כביש חדש בגיא בן הינום בין בריכת הסולטן לסילוואן, בעלות של 24 מיליון שקל[22].
  • בין השנים 2006 ל-2010 ניהלה את פרויקט שיקום הר הזיתים בעלות של 100 מיליון שקל[23].
  • החברה ניהלה את הקמתו של אזור עסקים ושירותים בשכונת אום טובא, אך בפברואר 2020, ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, הקפיא את התוכנית בשל התנגדות תושבים יהודים משכונת הר חומה הסמוכה. בין השאר טענו המתנגדים כי הקמת המרכז תביא ל"עירוב אוכלוסיות". המרכז תוכנן להשתרע על פני 134 אלף מ"ר, היה אמור לקום בשטח שצמוד לאום טובא, ולכלול עסקים, משרדים ושירותים כמו בנקים וקופות חולים[24].

הנהלה ושליטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוצרה כשותפות בת 12,000 מניות, המחולקות למדינת ישראל על ידי שר התיירות (כיום על ידי משרד ירושלים ומסורת ישראל) (7,995 מניות), עיריית ירושלים (4,000 מנות) ומניה אחת להחברה הכלכלית לירושלים, החברה לפיתוח חוף ים המלח, חבל סדום וערד, החברה לפיתוח חוף אילת, החברה הממשלתית לתיירות ורשות הפיתוח[5][25]. לאחר הפרטת החברה הכלכלית לירושלים באוקטובר 1989 עברה מנייתה לפיקדון במשרד האוצר[15].

על פי תקנון החברה, דירקטוריון החברה לא יפחת משישה חברים ולא יעלה על שנים עשר, שימונו על ידי בעלי המניות ביחס שווה למספר המניות (חבר לכל אלף מניות)[15].

עם הקמת החברה ב-1966 היא שויכה למשרד התיירות והשר הממונה עליה היה שר התיירות.

במאי 1972 החליטה ממשלת ישראל להעביר את האחריות לחברה אל שר האוצר.[26]

באפריל 2014 החליטה ממשלת ישראל להעביר ממשרד ראש הממשלה למשרד לירושלים והתפוצות את האחריות לחברה וקבעה כי השר הממונה על החברה יהיה השר לירושלים והתפוצות[27].

בין ה-19 במאי ועד ל-31 במאי 2015, בין העברת המשרד לירושלים והתפוצות למשרד התפוצות והקמתו המחודשת של משרד ירושלים, היה ראש הממשלה השר הממונה על החברה[28][29].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פיתוח מזרח ירושלים בע"מ דו"חות כספיים
  2. ^ אושרה הקמת "החברה לפיתוח מזרח ירושלים", דבר, 10 בינואר 1966
  3. ^ יותם יעקבסון, ‏ביקור בכיכר הרומית שליד שער שכם, שנפתחה מחדש, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2019
  4. ^ רפאל אלדור, אושרה רשמית הקמת החברה לפיתוח מזרח ירושלים, מעריב, 27 בינואר 1966.
  5. ^ 1 2 חברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ, מסמך באתר ארכיון המדינה, עמ' 31-33
  6. ^ חברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ, מסמך באתר ארכיון המדינה, עמ' 19-28
  7. ^ ייעול פעילות החברות הממשלתיות בענף התיירות | מספר החלטה 460, באתר משרד ראש הממשלה, ‏12 בספטמבר 2006
  8. ^ הפרטות ושינויים מבנים של חברות - רשות החברות הממשלתית, באתר מבקר המדינה, חלק מדוח שנתי 65א, ‏29 באוקטובר 2014
  9. ^ יונתן מזרחי, סיפורן של שתי שכונות שזכו לטיפולה של החברה לפיתוח מזרח ירושלים, באתר "העוקץ", 29 בנובמבר 2008
  10. ^ 1.בג"ץ 171/69 פילצר נ. שר האוצר, פ"ד כד (1) 113
  11. ^ ניר חסון, המס הכפול של תושבי שכונת ימין משה בירושלים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2011
  12. ^ יחיאל לימור, "חוצות היוצר" ייחנכו אחר־הצהריים: החיים חזרו לשני מיבני־האבן שלמרגלות חומת העיר העתיקה, מעריב, 9 בספטמבר 1969
  13. ^ ניר חסון, ראש העיר ירושלים מתנגד לפינוי חוצות היוצר, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
  14. ^ אמני חוצות היוצר בירושלים ניצחו במאבק ולא יפונו, באתר הארץ, 7 ביולי 2011
  15. ^ 1 2 3 4 דוח על הביקורת בחברה לפיתוח מזרח ירושלים בע“מ, באתר מבקר המדינה, ‏1 בינואר 1993
  16. ^ יותם יעקבסון, ‏ביקור בכיכר הרומית שליד שער שכם, שנפתחה מחדש, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2019
  17. ^ החברה לפיתוח מזרח ירושלים החלה בעבודות פיתוח לקראת תיירות 2000, באתר גלובס, 4 בינואר 1999
  18. ^ פרויקט ציורי קיר בירושלים, באתר הארץ, 13 ביוני 2001
    היום יוסר הלוט מעל ציור קיר ענק במרכז ירושלים, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2002
    דוד רפ, אשליה בירושלים, באתר הארץ, 29 ביוני 2001
  19. ^ דני רובינשטיין, היסטוריה גנובה, באתר הארץ, 2 במאי 2001
  20. ^ עלות הקמת מדרחוב ברחוב אגריפס בירושלים - 10 מיליון שקל, באתר הארץ, 2 ביוני 2002
  21. ^ ליאור גרינבאום, ‏התחנה המרכזית המחודשת במזרח ירושלים, בעלות של 18 מיליון ש', תיחנך ב-1 בספטמבר, באתר גלובס, 20 ביולי 2003
  22. ^ אורית בר-גיל, ‏נפתח כביש גיא בן הנום בירושלים, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005
    אורית בר-גיל, ‏נפתח כביש גיא בן הנום בירושלים, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005
  23. ^ אורית בר-גיל, ‏הר הזיתים ישוקם ב-100 מיליון שקל, באתר גלובס, 26 במרץ 2006
  24. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, בלחץ השכנים היהודים, אלקין ועיריית ירושלים עצרו הקמת מרכז תעסוקה בשכונה ערבית, באתר הארץ, 11 בפברואר 2020
    אתר למנויים בלבד מאמר המערכת, הגזענות של ליאון ואלקין, באתר הארץ, 12 בפברואר 2020
  25. ^ דירקטוריון ובעלי תפקידים, באתר החברה לפיתוח מזרח ירושלים, ‏2023-07-21
  26. ^ חברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ, מסמך באתר ארכיון המדינה, עמ' 2-15
  27. ^ המשרד לירושלים והתפוצות (שינוי שם של משרד; חלוקת התפקידים בין השרים; העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד) | מספר החלטה 74, באתר משרד ראש הממשלה, ‏28 באפריל 2013
  28. ^ שינוי שם משרד והעברת שטחי הפעולה בענייני ירושלים | מספר החלטה 6, באתר משרד ראש הממשלה, ‏19 במאי 2015
  29. ^ הקמת משרד ירושלים ומורשת והעברת שטחי פעולה | מספר החלטה 46, באתר משרד ראש הממשלה, ‏31 במאי 2015