החוק של ינטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החוק של ינטה הוא אידאולוגיה בה דגלו מדינות נורדיות.[1] האידאולוגיה גובשה לראשונה בשנת 1933 בשם "עשרת החוקים של החוק של ינטה" על ידי הסופר הדני-נורווגי אקסל סדנרמוס (אנ') ברומן הסאטירי שלו "נמלט חוצה את עקבותיו". אך בפועל הגישה עצמה ישנה יותר ומשקפת נורמות חברתיות שנהגו בתרבות הנורדית מאות שנים קודם לכן.[2]

החוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם עשרה חוקים בחוק של ינטה אותם הגדיר סנדמוס, עשרת הכללים המנחים:

  • אסור לך לחשוב שאתה משהו מיוחד.
  • אסור לך לחשוב שאתה טוב כמונו.
  • אסור לך לחשוב שאתה חכם יותר מאתנו.
  • אסור לך לחשוב לדמיין את עצמך טוב יותר מאתנו.
  • אסור לך לחשוב שאתה יודע יותר מאתנו.
  • אסור לך לחשוב שאתה חשוב מאתנו.
  • אסור לך לחשוב שאתה טוב בשום דבר.
  • אסור לך לצחוק עלינו.
  • אסור לך לחשוב שמישהו דואג לך.
  • אסור לך לחשוב שאתה יכול ללמד אותנו דבר.

הצגת החוקים בספרו של אקסל סנדמוס וביקורתו על החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ינטה נראה מאוד "זוהר" באידיאל ולעומת זאת לעיתים החוקים שימשו גם להצדקה של סחיטה כספית ופיתוי למעשים פליליים. ושימוש ב"חוק ינטה" יכול להיות גם אמצעי ההגנה הטוב ביותר בחברה אשר מקדשת אותו. לדוגמה: מעסיק יכול להפלות אדם אשר מנסה להתקבל לעבודה רק על פי מידת אמונתו בחוק ינטה, כי הוא "חורג מהנורמה".

הרומן של סנדמוס מתחיל בעיר הבדיונית והקטנה "ינטה". את מאפייניה של העיר הוא עיצב בדמותה של עיר הולדתו, שם הרגיש כי אף אחד לא היה אנונימי ו"וכולם הכירו את כולם" (סגנון חיים האופייני לעיירות וקהילות קטנות). הרומן של סנדמוס תיאר את חיי מעמד הפועלים בעיירה הבדיונית ינטה. לאחר פרסום הרומן והצלחתו המסחררת, הוא כתב כי "אנשים רבים רואים ב"ינטה" כעיר הולדתם, גם אם היא לא באמת כזאת, הם פשוט מרגישים שייכים לשם". החוק של ינטה עצמו תואר בספרו של סנדמוס על מנת לבקר את החברה באופן כללי. אך אנשים לא הבינו זאת והשתמשו בו כדי לבקר אנשים שרוצים לפרוץ מהקבוצות החברתיות שלהם ולהגיע למעמד גבוה יותר.[3]

לעומת זאת בחברה אשר דוגלת ב"חוק של ינטה", אנשים אשר לא דוגלים בחוק של ינטה לא מתקבלים יפה בחברה ה"ינטית" מאחר שהחוק של ינטה מבקר אי התאמה לקבוצה מסוימת, והוא מגדיר עשיית דברים חריגים ושאפתנות אישית כלא ראויים ולא הולמים ולפיכך אוסר אותם. בקהילה "ינטית" נדמה שמעשיהם ואמונותיהם של המתנגדים - נוגדים את רצונה הקהילתי של העיר לשמור על הרמוניה, יציבות חברתית ואחידות. חוקי ינטה מתקבלים בחברה כדרך התנהגות שעוזרת לאדם להתאים את עצמו לחברה ולעיתים במקרים קיצוניים יותר במדינות אלה הדבר בא לידי ביטוי בדרכים כמו אופן לבוש דומה או סוג המכונית שבבעלותך ואפילו עד קניית מוצרים זהים לבית. הכל על מנת להתאים את עצמך לחברה שאתה חי בה ולא להיות שונה.[4]

בדיוק כך, בעוד שהכוונה המקורית של סנדמוס שהייתה לבקר את החברה הינטית על האמונה העיוורת שלהם ב"חוק של ינטה", התוצאה של הרומן שכתב הייתה שימוש של "הינטרים" בחוק של ינטה כדי לבקר אנשים שרוצים לפרוץ מהקבוצות החברתיות שלהם ולהגיע למעמד גבוה יותר.[3]

השפעות החוק של ינטה ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קים אורלין קנטרדג'ייב הוא פוליטיקאי נורווגי ויועץ חינוכי אשר טוען כי "החוק של ינטה" נלמד בבתי הספר כקוד חברתי על מנת לעודד דינמיקה קבוצתית ושיתופיות. בסקרים שנעשו התברר כי "אחוזי השמחה" של מדינות נורדיות גבוה בהרבה מאלה של אחרות, קנטרדג'ייב טען כי הסיבה לכך הוא היישום של חוק ינטה על החברה.[5][6]

באוניברסיטת קולג' שבלונדון נערך מחקר על מנת לבדוק את הקשר בין ציפיות נמוכות לרמת האושר של סטודנטים. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות ובכל קבוצה המשתתפים התבקשו לבצע בחירות מסוימות במשחק קבלת החלטות. בקבוצה הראשונה הובטח להם מעין תגמול כספי קטן מראש על ביצוע בחירות מסוימות בעוד שחברי הקבוצה השנייה לא ציפו לקבל דבר על ההחלטות שלהם. חוקר מדעי המוח רוב רוטלדג' שהיה אחראי על הניסוי, סרק באמצעות MRI את מוחם של המשתתפים לאחר המשחק וגילה כי התוצאות הראו שאנשים היו מאושרים יותר כאשר קיבלו פרס שהם לא ציפו לו מאשר כשקיבלו אותו שקיבלו. "ציפיות נמוכות גורמות לסבירות גבוהה יותר שהתוצאה שתקבל תעלה על ציפיות אלה ותשפיע לטובה על רמת האושר שלך", כתב רוטלדג'.[7]

עם זאת, בסקנדינביה היו גם מאמרים המקשרים בין החוק של ינטה לשיעורי התאבדות גבוהים.[8] מטעם הציבור בסקנדינביה ונורווגיה התרחשו תגובות חריפות כנגד החוק של ינטה ובנורווגיה בשנת 2005 אף נעשה אקט מחאתי כאשר מישהו הציב קבר ל"חוקי ינטה" והכריז על מותם. עם זאת, הציבור היה בספק שהחוקים אי פעם ייעלמו מהתודעה מכיוון שהם מושרשים היטב בחברה כבר הרבה מאוד זמן.[9]

נוסף על כך, בדרך כלל כאשר נואמים בארצות הנורדיות, מקובל להשתמש ב"חוק של ינטה" כמונח מדגיש דבקות בקולקטיב. מאחר ש"החוק של ינטה" הוא מונח סוציולוגי מוכר וידוע לציון גישה חברתית של אי-הסתייגות כלפי ביטויים של אינדיבידואליות והצלחה אישית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stephen Richard Trotter (University of Glasgow), Breaking the law of Jante
  2. ^ William Carlos Williams, Routledge, 2013-11-05, עמ' 331–331, ISBN 978-1-315-00596-6
  3. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Quinn, John, (24 April 1870–28 July 1924), lawyer; head of own law office, since 1906, Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
  4. ^ Sprachspezifische Aspekte der Informationsverteilung, Akademie Verlag, 1999-12-31, עמ' 175–216, ISBN 978-3-05-007813-7
  5. ^ C. Bruce Hunter, The Slide Rule Lest We Forget, Science Activities: Classroom Projects and Curriculum Ideas 16, 1979-12-XX, עמ' 19–20 doi: 10.1080/00368121.1979.9957852
  6. ^ Richard Macnutt, Magasin de Musique (ii), Oxford University Press, 2001, Oxford Music Online
  7. ^ M. Joseph Sirgy, Can QOL Researchers Learn Anything “Scientifically” Meaningful from Popular Cultural Icons Who Speak on Happiness and Well-Being?, Journal of Happiness Studies 10, 2009-03-26, עמ' 769–771 doi: 10.1007/s10902-009-9137-6
  8. ^ Lawrence S. Thompson, Lars Ardelius, Dagligt allehanda, Books Abroad 33, 1959, עמ' 483 doi: 10.2307/40097009
  9. ^ Forget hygge: The laws that really rule in Scandinavia - BBC Ideas, www.bbc.co.uk (באנגלית)