החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית
የኢትዮጵያ ሕዝቦች አብዮታዊ ዲሞክራሲያዊ ግንባር
EPRDFsymbol.png
מדינה אתיופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד מלס זנאווי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים מלס זנאווי
תקופת הפעילות 1989 – 1 בדצמבר 2019 (כ־30 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות סוציאל-דמוקרטיה
סוציאליזם
פדרליזם
הגדרה עצמית
עמי אתיופיה
מטה אדיס אבבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל
http://www.eprdf.org.et/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופיתאמהרית: የኢትዮጵያ ሕዝቦች አብዮታዊ ዲሞክራሲያዊ ግንባር) או בקיצור איחדג (EPRDF) היא הקואליציה השלטת באתיופיה לשעבר. שהורכבה מקואליציה של 4 סיעות אתניות: ארגון האורומו העממי-דמוקרטי, התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית, החזית הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית, והסיעה הקטנה אבל הדומיננטית החזית העממית לשחרור תיגראי. יחד הם היוו 499 מתוך 547 מושבים בבית הנבחרים לאחר הבחירות שנערכו במאי 2010.[1]

בחירות 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות שנערכו ב-15 במאי 2005 לא היו מקובלות על ידי כל המפלגות שהתמודדו בהן. חילוקי הדעות הובילו למשבר ממושך וגרמו לתסיסה בציבור שסופה במותם של 193 אתיופים (אזרחים ושוטרים). החזית השלטת טענה כי הם זכו ב-327 מתוך 527 מושבים, אולם האופוזיציה טענה כי הייתה הונאה והפחדה נרחבת וכי שתי מפלגות האופוזיציה הגדולות יחברו יחד לקואליציה המהווה את הרוב. אף על פי שהקואליציה לאחדות ודמוקרטיה נצחה ברוב מוחץ באדיס אבבה, לא הייתה להם הצלחה שלאיחדג הייתה באזורים הכפריים באתיופיה.

האופוזיציה באתיופיה מפולגת, אך עדיין קיימת ופעולות התיאום בה השתפרו. ב-2005 הם הגיעו להישגים שנראה שהפתיעו את המשקיפים ואת מפלגות האופוזיציה גם יחד. הסקרים הראשונים הראו כי האופוזיציה תזכה בשלטון ברוב משמעותי. אולם ועידת הבחירות שמונתה על ידי ראש הממשלה עצרה את הליך ההצבעה למספר ימים, מה שהוביל לקריסת שרשרת השליטה בקלפיות. וכאשר חזרה ספירת הקולות והקואליציה הכריזה על עצמה כזוכה, האופוזיציה ערערה על תוצאות הבחירות.

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחדג היא ברית של ארבעה צדדים. ארגון האורומו העממי-דמוקרטי (OPDO) שבסיסה במחוז אורומיה,

התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית (ANDM) שבסיסה באמהרה, החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF) שבסיסה בתיגראי והחזית הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית (SEPDM) שבסיסה במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום. כ-4,000,000 איש הם חברי המפלגה.[2] האיחדג מונהג על ידי וועד מרכזי שחבריו נבחרים אחת לשלוש שנים על ידי קונגרס המפלגה. לארבע חברות המפלגה יש אותו מבנה ארגוני. תשתית המפלגות שזורה יחד.[3] החיבור מגיע לרמה המקומית כפי שארגון זכויות האדם מדווח בדו"ח מה-10 במרץ 2010:

היום פקידי הקבאלה מחזיקים כמות מסיבית של כוח מעל לבוחריהם בדרכים רבות. במערכת בה הקו המפריד ביניהם לבין המפלגה השלטת במדינה מחופר היטב. פקידים קובעים זכאות לסיוע במזון, ממליצים על הפניות לטיפול בריאותי ובתי ספר. הם מספקים גישה למשאבים שהמדינה מחלקת כמו זרעים, דשנים, ושאר תשומות חקלאיות חיוניות. טענות קלות ומחלוקות עם פקידי הקבאלה מעוגנות בחוק, ויכולות להסתיים בכלא או שברמה המקומית מפעילים מיליציה המפעילה את חוקיותה הפוליטית של החלטת המפלגה.[4]

חמש המדינות האחרות של אתיופיה נשלטות על ידי קבוצות אשר נוצרו או מושפעות במידה רבה על ידי האיחדג.[5] אחד הראשונים היה הארגון הדמוקרטי של העפרים, שלימים התמזגה עם קבוצות פוליטיות עפריות אחרות כדי ליצור את מפלגת עפר הלאומית הדמוקרטית.[6] במדינת סומלי נוסדה מפלגת סומלי הדמוקרטית בשנת 1998 לאחר שהיחסים עם החזית הלאומית לשחרור אוגדן העכירו.[7] במדינת הררי נוסדה הליגה הלאומית של הררי בעוד שבגמבלה הוקמה התנועה הדמוקרטית העממית הגמבלית, ובבנישנגול-גומאז החזית הדמוקרטית העממית המאוחדת של בנישנגול-גומאז.[8]

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחדג דוגלת באידאולוגיה של הסוציאל הדמוקרטי והפדרליזם, תוך הדגשת זכות הגדרה עצמית של קבוצות אתניות בודדות באתיופיה.[2] הברית מתיימרת להיות בעלת אוריינטציית שוק חופשי. אף על פי שמקורה של הרפובליקה הפדרלית הנוכחית הוא במאמצי ריכוז הכוח של קיסרי אתיופיה ושל הדרג. האיחדג טוענת כי היא מייצגת ביזור פוליטי. במדינות האזור יש פרלמנטים וממשלות עצמאיות וכי היא פתחה את אתיופיה לדמוקרטיה של מספר רב של מפלגות. למרות ביזור זה הארגון נותר ממוקד בריכוזיות.

בכל שנותיה של איחדג כמפלגה השלטת, היא נקטה במדיניות של פיתוח חקלאי המוביל לתעשייה הנשענת על המדיניות הכלכלית המוקדמת של מאואיזם הרפובליקה העממית של סין. אף על פי שחרטה על דִּגְלָהּ את כלכלת השוק הפרטי, שליטת הממשלה בשוק היוותה מכשול ליוזמות פרטיות.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שהאיחדג הפכו לממשלה בשנת 1991, הם החלו כקבוצת מורדים שנלחמו במשטר הצבאי של הדרג. הם נוצרו מאיחוד החזית העממית לשחרור תיגראי הדומיננטית שמאוחר יותר יצרה את התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית בתחילת 1989. מאוחר יותר הצטרפו אליהם ארגון האורומו העממי-דמוקרטי (המורכב מאורומו שבויי מלחמה וחברי אורומו של התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית) ותנועת מהפכת קציני הדמוקרטיה האתיופיות (גוף קטן של קציני דרג שנתפסו על ידי החזית העממית לשחרור תיגראי) שהתפרקה כשממשלת המעבר האתיופית הוקמה.[9] לעומת ה-tplf שמנה כ-100,000 חיילים ,כוחם הצבאי של כל שאר חברי האיחדג ביחד מנה מאות חיילים בלבד.

האיחדג קיימה את מפלגת הקונגרס השישי שלה בספטמבר 2006 במקלה שבאזור תיגראי.[2]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות של האיחדג לבית הנבחרים של העם מאז 1994[10]
שנת הבחירות תמיכה שינוי באחוזים מנדטים שינוי במנדטים
1995 90.3% - 493 -
2000 87.9% Red Arrow Down.svg 2.4 481 Red Arrow Down.svg 12
2005 59.8% Red Arrow Down.svg 28.1 327 Red Arrow Down.svg 154
2010 91.2% Green Arrow Up Darker.svg 31.4 499 Green Arrow Up Darker.svg 172

התפרקות המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הפסקה דורשת מקורות ולעיתים כתובה בצורה סובייקטיבית כמו "מצעדים מתגרים" טענות נוסח דומיננטיות מפלגה מסוימת דורשת מקור.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפלגת האיחדג שבדומיננטיות החזית העממית לשחרור תיגרה, החלה לקרקע עם התחלת ההפגנות של 2 קבוצות הרוב באתיופיה האורומו והאמהרה (שביחד מהווים קרוב ל-70% מהאוכלוסייה) שבסופן ראש הממשלה היילה מריאם דסלין (גם מקבוצת מיעוט המכונה ווליאתה) ויתר על תפקידו. והאיחדג בחרה לראשונה את אביי אחמד עלי שהיה מקרב האורומו. עם עלייתו לשלטון אביי אחמד נהנה מפופולריות עצומה עם מסרים של אחווה אחדות ודמוקרטיה החל ברפורמות בראשן שחרור האסירים הפוליטיים, והסכם השלום עם אריתריאה שזיכה אותו בפרס נובל לשלום מה שהביא אותו להיתנגשות עם החזית העממית לשחרור תיגרה מהסיבה הפשוטה מכיוון שהחזית התיגרית סירבה להחזיר את העיירה באדמה לאריתריאה .

העיירה בדמה הייתה הסיבה לפרוץ מלחמת אתיופיה-אריתריאה ב-1998 מכיוון ששתי המדינות טענו עליה לבעלות. לאחר שנתיים עקובות מדם וכ-70,000 הרוגים הגיעו להסכם בתיווך אלג׳ירי שבמסגרתו מלס זינאווי רוא"מ אתיופיה ויושב ראש החזית העממית התיגרית קיבל את פסיקת הבוררות שקבע שבדמה שייכת לאריתריאה . ואולם מלס סירב להחזיר את העיירה בתואנות שונות, אוליי מפני שפחד מביקורת ציבורית על חיי האדם המיותרים שהוקרבו. ובכך בשנים 2000–2018 אתיופיה ואריתריאה נהיו מדינות אויב שכל מדינה נותנת מחסי למתנגדי משטר של אויבתה. מצב זה הישתנה עם עליית אביי אחמד עלי שהחליט לקבל עליו את יישום הסכם אלג׳יר שעליו חתם רוא"ם שהיה גם ראש החזית התיגרית מלס זינאווי .

ואולם החזית העממית לשחרור תיגרה לא הסכימה להחזיר את השטח שנימצא במחוזה, מה שדירדר את היחסים עם אריתריאה והממשל האתיופי (עם כי היחסים בין הממשל האתיופי והאריתריאי התהדקו).

אביי אחמד גם רדף מושחתים ומפירי זכויות אדם הללו מצאו מחסה במחוזם תיגראי ונהנו מהגנת ממשל החזית העממית שסירב להסגירם לממשל הפדרלי מה שכמובן הכעיס את הממשל החדש .

שלאחריו ראש הממשלה האתיופי החליט על הקמת "ብልጽግና ፓርቲ" (מפלגת השגשו,prosperity party,pp) מפלגה דמוקרטית שלא מבוססת על מוצא אתני ושבה כל אחד יכול להיות ראש ממשלה (במבנה מפלגת האיחדג עפרים סומאלים ואחרים לא יכלו להיות ראשי ממשלה)

החזית העממית לשחרור תיגראי סירבה להיצטרף נטשה את הבירה התבצרה בתיגראי ניסתה להקים את "החזית הפדרלית" האמיתית לטעמה ואף אחד לא היצטרף לקואליציה שלה .

ערכה מצעדים צבאיים מתגרים בממשל הממשל האתיופי דחה את הבחירות (כמו עוד 50 מדינות בעולם) החזית התיגרית עשתה בחירות שבהם זכתה ב-99% "תמיכה" והכריזו על הממשל האתיופי של אביי אחמד כלא חוקי, ובסוף גם תקפו את הפיקוד הצפוני של הצבא האתיופי שהיה מוצב בתיגראי, תוך כדי שימוש בגיס חמישי תיגרי (חברי החזית) מקרב הצבא האתיופי מה שהוביל למלחמה שנמשכת כבר שנה.

בנובמבר 2019, ה-EPRDF פורק, וראש הממשלה ויו"ר ה-EPDRF, אבי אחמד, מיזג שלוש מהמפלגות המרכיבות אותה (לא כולל ה-TPLF) למפלגת השגשוג החדשה, אשר נוסדה רשמית ב-1 בדצמבר 2019.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ EPRDF Wins 499 Of 547 Federal Parliamentary Seats: NEBE - Ethiopian News
  2. ^ 1 2 3 האיחדג אתר האיחדג (אוחזר 12 ביוני 2011)
  3. ^ 1 2 פרדריך אברט סטיפטאנג הצדדים באתיופיה:אוריינטציה אתנית
  4. ^ מאה דרכים להפעיל לחץ(הקישור אינו פעיל, 14.9.2021) דו"ח ארגון זכויות האדם, פורסם ב-10 במרץ 2010
  5. ^ פאלוס צ'אני, "Clientelism and Ethiopia's post-1991 decentralisation" כתב עת למחקרי אפריקה המודרנית 45/3 (2007)
  6. ^ יסמין מוחמד יאסין, ההיסטוריה של עפאר באתיופיה ואריתריאה(הקישור אינו פעיל, 14.9.2021), בתוך אפריקה ספקטרום 42, עמ' 39–65 (2008)
  7. ^ טוביאס האגמאן מוחמד ה. חליף, מדינה ופוליטיקה בסומלי שבאתיופיה משנת 1991
  8. ^ לואיס אלן "פדרליזם אתני והגדרה עצמית עבור לאומים במדינה דו סמכותית: המקרה של אתיופיה" מגזין זכויות מיעוט וארגון זכויות אדם 13 עמ' 243–261 (2006)
  9. ^ שרה ווגאן, אתניות וכוח באתיופיה אוניברסיטת אדינבורו, עבודת דוקטורט עמ' 168, (2003).
  10. ^ הבחירות לבית הנבחרים האתיופי, באתר האיחוד הבין פרלמנטרי