החיים ללא זכות לחיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הביטוי החיים ללא זכות לחיים (בגרמנית: "Lebensunwertes Leben") היה ביטוי שנטבע על ידי הנאצים. הם עשו בו שימוש כדי לתאר פלחים באוכלוסייה שלפי האידאולוגיה הנאצית לא הייתה להם זכות קיום. גרמניה הנאצית שאפה להשמיד את אותם פלחים, אם בהשמדה המונית ואם בהשמדה במרמה במסווה של המתת חסד. לפי המדיניות הגזעית של גרמניה הנאצית אותם פלחים כללו בעיקר את היהודים, וכן שאר בעלי מומים פיזיים או מומים נפשיים מכל הסוגים, אפילו ארים "טהורי דם". גישה זו היא שעודדה והובילה לשואת יהודי אירופה. המונח מזכיר מאוד את המונח תת-אדם אך הוא חריף ממנו, שכן העמים הסלאבים נחשבו גם הם לתתי-אדם על ידי הנאצים אך הייתה להם זכות לחיות כעמים משועבדים לטובת העם הגרמני, בעוד שליהודים לא הותרה זכות זו[1].

תוכנית האותנסיה הגרמנית יצאה לפועל בשנת 1939 ועברה את אישורו האישי של אדולף היטלר. תוכנית האותנסיה בוטלה לבסוף בעקבות מחאות גדולות ולאחר אקציית החיסול 14f13 כנגד אסירי מחנות הריכוז. בפועל, הנאצים המשיכו להמית מפגרים, נכים ומוגבלים פיזית או נפשית אחרים עד לסוף מלחמת העולם השנייה. תוכנית האותנסיה שבהם בעלי הלקויות נרצחו בזריקה קטלנית או בגז רעיל, הובילה להקמת תאי גזים ולמחנות השמדה שנועדו להשמיד כליל את היהודים, הפולנים והצוענים באירופה[2].

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי הופיע לראשונה בספר משנות העשרים בשם Die Freigabe der Vernichtung Lebensunwerten Lebens (אישור השמדתם של החיים ללא זכות לחיים), הספר נכתב על ידי שני פרופסורים, המשפטן קארל בינדינג (בוגר אוניברסיטת לייפציג) והפסיכיאטר אלפרד הוש (בוגר אוניברסיטת פרייבורג). על פי הוש, אנשים חיים שהם בעלי נזק מוחי, מוגבלים שכלית, אוטיסטים ברמה כלשהי וחולים פסיכיאטריים הם "מתים נפשית", "נטל אנושי" ואף "קליפות חלולות של בני אדם". הוש טען שיש תועלת בהריגתם של אלו, שאין להם כל ערך ושניתן להיפטר מהם. בהמשך הספר נטען שישנם אנשים שהם נחותים גזעית או שאינם טהורי דם ואף להם לא מגיעה זכות קיום.

ביטוי זה הגיע לשיא כוחו עם הקמתם והפעלתם של מחנות הריכוז וההשמדה בפולין, מבנים שנועדו לסייע ברצח והשמדה שיטתית של כל אלה שלפי האידאולוגיה הנאצית היו מיותרים ונחותים. השימוש בביטוי גם עודד ואפשר ביצוע ניסויים רפואיים אכזריים בבני אדם, מחקרים בתחום האאוגניקה ועידודה וכן חקיקת חוקים גזעיים[3].

התפתחות הביטוי והתעצמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הפסיכיאטר רוברט ג'יי ליפטון, שחקר את התנהגות הנאצים והשואה, הביטוי עבר שינויים רבים[4]:

מבין חמשת הצעדים הברורים לפיהם הנאצים פעלו לפי העיקרון של "חיים ללא זכות לחיים", עיקור כפוי היה ראשון. לאחר מכן באה המתתם של ילדים "פגומים" בבתי חולים ולאחריה המתה של מבוגרים "פגומים", בעיקר חולים שנלקחו מבתי חולים למחלות נפש אל מרכזי המתה ובהם גז פחמן חד-חמצני לביצוע ההרעלה. הצעד הבא (באותם מרכזי המתה) היה המתה של אסירים "פגומים" ממחנות הריכוז ולבסוף רצח עם המוני במחנות ההשמדה עצמם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]