החלון הפתוח (אנרי מאטיס)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
אנרי מאטיס  |
| תאריך יצירה |
1905 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
46 ס"מ |
| גובה |
55.3 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
פוביזם |
| מספר יצירה |
1998.74.7 (הגלריה הלאומית לאמנות) |
| מיקום | הגלריה הלאומית לאמנות |
  | |
החלון הפתוח או חלון פתוח, קוליור הוא ציור מאת האמן אנרי מאטיס, הנחשב לאיקון של המודרניזם המוקדם. היצירה הקטנה אך עזה הזו נחשבת לאחת מהעבודות החשובות הראשונות של זרם הפוביזם – אסכולה חדשה שהתפתחה בסביבות 1904 וכללה אמנים כאנדרה דרן, מוריס ולאמנק וז'ורז' בראק. ציורי הפוביזם מאופיינים בפלטת צבעים רוויה, לא מעורבבת, ובמשיכות מכחול רחבות. על אף תחושת הספונטניות שמשרים הציורים, הם מבטאים עיבוד מחושב של טכניקות הפוסט-אימפרסיוניזם והנאו-אימפרסיוניזם.[1]
תהליך היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מציין את ראשיתו של הסגנון החדש ביצירתו של מאטיס. הציור נוצר בעיירת הנופש קוליור, שעל חוף הים התיכון בצרפת, לשם נסע מאטיס בקיץ 1905 יחד עם דרן.[1]
הצגה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור הוצג בסלון הסתיו של 1905, תערוכה פורצת דרך שבה נתקלו מאטיס ושאר ציירי הפוביזם בביקורתיות חריפה ובזלזול מצד הציבור. הכינוי "פוב" (חיה פראית) נטבע על ידי מבקר האמנות לואי ווקסל בביקורת עיתונאית על התערוכה. ווקסל, שביקר את מאטיס על אובדן הלכידות הצורנית ביצירתו, תיאר אותו עם זאת כ"אחד מהציירים המחוננים ביותר של זמננו". השימוש במונח "פוב", שהופיע פעמיים בביקורתו, היה דו-משמעי – הוא התייחס הן לציירים באולם VII של הסלון והן לקהל שהתעלם מעבודותיהם. עד מהרה כינתה העיתונות את אולם VII בשם cage aux fauves (כלוב חיות הפרא), ובשנת 1906 הפך הכינוי לתיאור רווח של מאטיס, דרן וחבריהם.[1]
ניתוח אמנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות יופיו הלירי של "חלון פתוח", היצירה מורכבת מבחינה אופטית ותפיסתית, ובאופן שיטתי מדכאת ייצוג ריאליסטי לטובת עיסוק ציורי מופשט יותר. בתקופה זו כתב דרן כי אפילו הצללים בקוליור הם "עולם שלם של בהירות וזוהר". מאטיס שואף למקסימום עוצמת צבע, תוך ויתור כמעט מוחלט על קיארוסקורו – המשחק בין אור לצל היוצר אשליה של נפח ועומק. הקיר הפנימי המקיף את החלון מחולק לשטחים רחבים של ירוק-כחול וארגמן, ניגוד הנגזר מהקוטביות שבין אדום לירוק בגלגל הצבעים – ניגוד שחוזר גם בעציצים שבתחתית התמונה.[1]
טכניקה וסגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מציג מגוון רחב של משיחות מכחול, ממשיכות מעודנות וממוזגות ועד לטאצ'ים קצרים וחדים. כל אזור ביצירה – פנים החדר, החלון, המרפסת והנוף – מתואר באמצעות טכניקת מכחול שונה, והתוצאה היא שטח ציורי אחיד אך רוטט בריתמוס משתנה. קומפוזיציית היצירה היא מבנה של מסגרות בתוך מסגרות: הקיר מקיף את החלון, החלון ממסגר את הרקע, והמרפסת גוזרת חלק מהנוף.[1]
מטאפורת החלון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההשוואה בין ציור לחלון היא מוטיב מקובל בתיאוריה של האמנות מאז תקופת הרנסאנס. מאטיס הופך את ההשוואה לנושא מרכזי בציור שהייצוג בו חמקמק, ובכך הופך את חלון פתוח, קוליור לסמל של מגמה חדשה באמנות המודרנית – מגמה שבה הציור נעשה עצמאי יותר מן המציאות אותה הוא מתאר. דימוי החלון הפתוח יהפוך בהמשך למוטיב חוזר ביצירתו של מאטיס.[1]
היסטוריית בעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה נמכרה בתחילה על ידי גלריה דרו (Galerie Druet, פריז). בשנת 1906 הייתה בבעלות פיטר ואן דר ולדה, לה האבר, ולאחר מכן, בין השנים 1915–1918, ככל הנראה הועברה לחותנו, הגנרל רקן, פריז. בשנת 1949 הייתה באוסף פרטי בפריז; בהמשך נרכשה במשותף על ידי גלריית קארסטיירס וגלריית סידני ג'ניס, שתיהן בניו יורק. ב-6 באוגוסט 1952 נמכרה לג'ון היי ויטני ורעייתו, ניו יורק. בשנת 1998 נתרמה לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי..[1]
