החלונות הגבוהים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החלונות הגבוהים
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19661968
19731974
סוגה פופ רוק
חברת תקליטים הד ארצי עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים
1966–1968:
אריק איינשטיין (שירה)
שמוליק קראוס (גיטרה, שירה, לחנים ועיבוד קולי)
ג'וזי כץ (שירה)

1973–1974:
אלי מגן במקום איינשטיין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"החלונות הגבוהים" הייתה להקת פופ רוק ישראלית, שחבריה היו אריק איינשטיין (שירה), שמוליק קראוס (גיטרה, שירה, לחנים ועיבוד קולי) וג'וזי כץ (שירה). הלהקה פעלה בשנים 1966–1968 והוציאה תקליט אחד ("החלונות הגבוהים"). היא חידשה את פעילותה בשנים 1973–1974, עם אלי מגן במקום איינשטיין.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 נהגו שמוליק קראוס וג'וזי כץ – אז זוג נשוי – להופיע כצמד. יום אחד הזמין קראוס לביתם את אריק איינשטיין לשמוע ולהציע להם שרים. איינשטיין שמע, הצטרף, שלושת הקולות התאימו, וכעבור כשבוע אלונה איינשטיין, אשתו של אריק, ששמעה אותם גם היא, הציעה שהם יהפכו ללהקה.

השם שהוצע ללהקה (על ידי אורי זוהר) היה החלונות, כמחווה ללהקת "הדלתות", אך לבסוף נקבע השם החלונות הגבוהים. בראיון רדיו שהתקיים ב-2008 עם ג'וזי כץ, היא סיפרה כי כאשר התאספו כמה חברים בדירה קטנה בתל אביב וניסו למצוא שם לשלישייה הבחין אורי זוהר דרך המרפסת בשלושה חלונות בבית אל על, ומכאן עלה הרעיון.[1]

באפריל 1967 הופיע תקליטה היחיד של הלהקה, הנושא את שמה. משיריו הבולטים: "אינך יכולה" (מילים: יורם טהרלב), "זמר נוגה" (רחל), "הבובה זהבה" (מרים ילן-שטקליס), "יחזקאל" (חיים חפר), "כל השבוע לך" (אריק איינשטיין) ו"אז מה" (איינשטיין). רבים משירי התקליט הפכו ללהיטים. סגנונה של הלהקה התאפיין בניסויי הפקה ועיבוד ייחודיים, חדשניים והרמוניים, חריגים בנוף המוזיקלי באותה תקופה, עם אווירה שנעה בין שירי אהבה פשוטים ונאיביים ("כל השבוע לך", "אהבה ראשונה"), לפסיכדליה ("איפה הם כל אבותינו", "בובה זהבה") מעט מתונה יחסית לזו שאפיינה את איינשטיין בתקליטון "אריק והאיינשטיינים" קודם לכן.

פירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יציאת האלבום, ובסמוך לסיום מלחמת ששת הימים, זכתה הלהקה להצלחה רבה והיא הוזמנה להופעות בישראל ובעולם. השלושה הקליטו עוד שירים אחדים, בהם "פגישה במילואים", "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית" (השניים האחרונים הוקלטו עוד קודם, כניסיון לקידום הקריירה הבינלאומית שלהם, לתקליטון שיצא באנגלית וכלל את השירים: "Maybe someday" ו-"Your eyes").[2] שניים משירי הלהקה, "אל אל ישראל" ו"חייל של שוקולד", יצאו בתקליטון בגרסאות בצרפתית, ובהופעה באולימפיה שבפריז בסוף 1967, ביצעה הלהקה ארבעה שירים, שהופיעו מאוחר יותר בתקליט "The Grand Music Hall Of Israel".[3] חילוקי הדעות המקצועיים, בעיקר בין איינשטיין לקראוס, על המשך הפעילות וקידום הלהקה בעולם החזירו את איינשטיין לישראל. בשנת 1968, אחרי כשנתיים של פעילות, התפרקה הלהקה.

החלונות הגבוהים (ההרכב המחודש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19731974 חידשו כץ וקראוס את "החלונות הגבוהים" עם אלי מגן. הם הופיעו בשירי השלישייה המקורית ואף הקליטו שירים חדשים: "אצלי הכול בסדר" ו"אלישבע מה נחמדת". עם השיר "אלישבע מה נחמדת", הם הופיעו בפסטיבל שירי משוררים לילדים, בו שרה כץ שיר נוסף "אמנון ותמר", מאת א. א. מילן ובלחנו של קובי אושרת.

מעמדה של הלהקה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 התפרסמו לראשונה שני סרטונים מהופעת הלהקה מסוף שנת 1967 ב"אולימפיה" שבפריז, צרפת. קטעי הווידאו, שעלו ביוטיוב, היו לתיעוד הווידאו היחיד שהתפרסם מהופעות הלהקה.[4]

בפברואר 2018 העלו שלומי שבן, אסף אמדורסקי ויעל קראוס (אחייניתו של שמוליק קראוס) מופע מחווה לשיריה של הלהקה.[5] המופע היה מתוכנן לעלות באופן חד פעמי בחג הפורים במועדון "זאפה" הרצליה, אך בגלל הביקוש הם החליטו להמשיך להופיע איתו גם במקומות נוספים ברחבי ישראל.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפתלי וגנר, "להקת ה'חלונות הגבוהים' על קו התפר בין זמר עברי לרוק ישראלי", בתוך: עודד היילברונר ומיכאל לוין (עורכים), איך אומרים Modernism בעברית, תל אביב: רסלינג (סדרה לתרבות חזותית); שנקר – בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, 2010, עמ' 253–278.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציון 40 שנה לאלבום

לציון 50 שנה לאלבום

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]