החלטה 273 של העצרת הכללית של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף החלטה 273)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Small Flag of the United Nations ZP.svg החלטה 273 של העצרת הכללית של האו"ם
תאריך 11 במאי 1949
קוד A/RES/273 (III) (מסמך)
נושא הענקת חברות לישראל באומות המאוחדות
סיכום הצבעה

37 הצביעו בעד
12 הצביעו נגד
9 נמנעו

תוצאה התקבלה
מעמד הנפת דגל ישראל בפתח בניין האומות המאוחדות על ידי משה שרת, כפי שהונצח על גבי שטר 20 ש"ח

החלטה 273 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, אשר התקבלה בתאריך 11 במאי 1949, העניקה למדינת ישראל חברות באומות המאוחדות. בכך הפכה ישראל לחברה ה-59 באו"ם באותה העת.

ההחלטה התקבלה בעקבות אישור החלטה 69 של מועצת הביטחון של האו"ם ב-4 במרץ באותה השנה, אשר קבעה כי ישראל היא מדינה שוחרת שלום, והמליצה על צירופה לאומות המאוחדות.

יום לאחר פרסום החלטה 273, הניפו שר החוץ משה שרת והשגריר הראשון של ישראל באו"ם אבא אבן את דגל ישראל בפתח בניין האומות המאוחדות בניו יורק[1]. מעמד הנפת הדגל הונצח בחזית השטר של 20 שקלים חדשים מסדרה א', הנושא את דמותו של משה שרת.

נוסח ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת דיווח ממועצת הביטחון על הגשת בקשתה של ישראל לחברות באו"ם;
לאור העובדה שלפי שיקול דעתה של מועצת הביטחון, ישראל היא מדינה שוחרת שלום המסוגלת ומעוניינת לקיים את החובות הכלולות במגילת האו"ם;
לאור העובדה שמועצת הביטחון המליצה בפני העצרת הכללית לצרף את ישראל כחברה באו"ם;
ולאור העובדה שמדינת ישראל הצהירה שהיא "מקבלת ללא תנאי את החובות שבמגילת האו"ם ומתחייבת לכבד אותן מיום הצטרפותה כחברה באו"ם";
תוך התחשבות בהחלטות מ-29 בנובמבר 1947 ו-11 בדצמבר 1948 ובהצהרות ובהסברים שניתנו על ידי נציג ממשלת ישראל בקשר ליישום ההחלטות;
העצרת הכללית,
הפועלת מכח סעיף 4 במגילת האו"ם ומכוח תקנה 125 בנהלים,
1. קובעת בזאת שישראל היא מדינה שוחרת שלום המקבלת על עצמה את החובות אשר במגילת האו"ם, ומסוגלת ומעוניינת לכבד התחייבויות אלה;
2. קובעת לצרף את ישראל כחברה באו"ם.

[2]

תוצאות ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה, אשר נידונה במהלך ישיבת המליאה ה-207 של העצרת הכללית[3], עברה ברוב של 37 מדינות תומכות, מול 12 מדינות מתנגדות ו-9 מדינות נמנעות. להלן פירוט המדינות המצביעות[4]:

בעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, ארגנטינה, ארצות הברית, בוליביה, ברית המועצות, גווטמלה, דרום אפריקה, האיטי, הולנד, הונדורס, הפיליפינים, הרפובליקה הדומיניקנית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, ונצואלה, יוגוסלביה, לוקסמבורג, ליבריה, מקסיקו, נורווגיה, ניו זילנד, ניקרגואה, סין, פולין, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'ילה, צ'כוסלובקיה, צרפת, קובה, קולומביה, קוסטה ריקה, קנדה

נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

איראן, אפגניסטן, אתיופיה, בורמה, הודו, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, תימן

נמנעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל סלוודור, בלגיה, ברזיל, דנמרק, הממלכה המאוחדת, טורקיה, יוון, סיאם, שוודיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]