החלילן מהמלין (סרט, 1933)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החלילן מהמלין
The Pied Piper
The pied piper of Hamelin, (IA piedpiperofhamel00brow 1).pdf
בימוי וילפרד ג'קסון
הופק בידי וולט דיסני
תסריט וב סמית, טד סירס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה לייגי הרליין
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה אולפני ההנפשה של וולט דיסני
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
הקרנת בכורה 16 בספטמבר 1933
משך הקרנה 7 דקות ו-30 שניות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ילדים, animated cartoon עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החלילן מהמליןאנגלית: The pied piper of Hamelin) הוא סרט אנימציה אמריקאי פרה-קוד (אנ') אמריקאי משנת 1933 המבוסס על סיפורו של החלילן מהמלין. הסרט הקצר הופק על ידי אולפני ההנפשה של וולט דיסני, בבימויו של וילפרד ג'קסון, והופץ ב-16 בספטמבר 1933, כחלק מסדרת הסימפוניות הטיפשיות (Silly Symphonies).[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר המלין יש אוכלוסייה גדולה של חולדות שממשיכה לגדול ולאכול את כל המזון הנראה לעין. ראש העיר מציע לשלם שקית זהב למי שיכול להיפטר מהחולדות. באותו הרגע מופיע החלילן מהמלין ומציע את שירותיו. על ידי השמעת מנגינה על החליל שלו, הוא מהפנט את המכרסמים כדי שיעקבו אחריו, הרחק מהמלין. כשהם רחוקים מהמלין, הוא יצר גלגל גבינה בעזרת החליל שלו, פיתה את העכברים להיכנס לאכול אותו, וברגע שכל העכברים היו בחורי הגבינה, הוא גרם לה להיעלם.

כשהוא חוזר לעיירה, ראש העיר מסרב לשלם לו את שקית הזהב משום שהוא פשוט ניגן בחליל, ונותן לו מטבע אחד, בעוד שאר המבוגרים צוחקים עליו. כשהוא זועם, החלילן מהמלין מחליט לנקום ולהציל את הילדים מלגדול להיות גרועים כמו המבוגרים בכך שהוא לוקח אותם משם.

ראש העיר והמבוגרים משחררים אותו מכיוון שהם נעלו את שער העיר לאחר שהחולדות עזבו ואף אחד לא יכול לצאת. עם זאת, החלילן לא רק שמקסים את הילדים ללכת אחריו, אלא מכשף את שער העיר לפתוח את עצמו ולאפשר לילדים לעזוב, וראש העיר נותר להתמודד עם חמתם של המבוגרים על אובדן ילדיהם. החלילן מהמלין מוביל את הילדים להרים ולארץ מכושפת עם כיף ומשחקים, שם כולם חיים באושר ועושר.

מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Merritt, Russell; Kaufman, Walt Disney's Silly Symphonies: A Companion to the Classic Cartoon Series, עמ' 134-135, ISBN 978-1-4847-5132-9