החרמת רכוש
החרמת רכוש (בלטינית: Confiscation; מגיע מהמילה confiscatio שמשמעותה "להעביר ל־fiscus", כלומר העברה לאוצר המדינה) היא צורה משפטית של תפיסה על ידי ממשלה או רשות ציבורית אחרת. המילה משמשת גם, באופן עממי, לתיאור של שלילת נכסים תחת מסגרת משפטית, או לכל תפיסת רכוש כעונש או כחלק מאכיפת החוק.[1]
היקף
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעונש, החרמה שונה מקנס בכך שהיא אינה מיועדת בעיקרה להתאים לחומרת הפשע, אלא מייחסת מחדש את השלל שהושג שלא כדין על ידי הפושע לטובת הקהילה. דבר זה נעשה לעיתים קרובות כהשלמה לעונש בפועל על הפשע עצמו, ונותר נפוץ בסוגים שונים של סחורות מוברחות, כגון אורגניזמים חיים מוגנים. במקרים קיצוניים, ההחרמה שואפת לשלול מהפושעים את מעמדם החברתי והכלכלי ולהביא אותם לכדי עוני מוחלט, ואף לשלול מהם את הכוח להוריש ירושה ליורשיהם החוקיים אם נגזר עליהם עונש מוות.
מנגד, החרמה מוגבלת קשורה לרוב לתפקוד של הפשע, כאשר הרציונל הוא שיש למנוע מהפושע את פירות עבירתו, בעוד שהפשע עצמו נענש בדרך אחרת ובלתי תלויה, כגון תקופת מאסר, עונשים גופניים או אפילו קנס כספי נלווה.
לעיתים קרובות, המשטרה תמכור במכירה פומבית פריטים שהוחרמו באמצעות מכירות פומביות של המשטרה או חילוט, ותשמור את ההכנסות. מבחינה תאורטית, קיימת אפשרות עבור הבעלים לקנות בחזרה פריטים שהוחרמו.
בנמלי תעופה, פריטים שעלולים להיות מסוכנים, כגון כימיקלים מסוכנים, נשק וחפצים חדים, מוחרמים בדרך כלל בבדיקות הביטחוניות. פריטים אחרים, כמו מזונות מסוימים, עשויים להיות מוחרמים גם הם, בהתאם לחוקי היבוא. בהתאם לאופי הפריטים, חלקם עשויים להחזיר לבעליהם בתום הטיסה, בעוד שרובם מושלכים או נמכרים במכירה פומבית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט הרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקור, במשפט הרומי, החרמה הייתה תפיסה והעברה של רכוש פרטי ל־fiscus (אוצר המדינה) על ידי הקיסר, ומכאן נוצר המושג של הקצאת רכוש פרטי למדינה תחת סמכות משפטית.[1]
המשפט האנגלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשפט האנגלי המודרני, החרמה כוללת חילוט במקרה של סחורות, ועיקול מקרקעין לטובת המדינה במקרה של קרקעות, בשל פשע או בהיעדר יורשים. סחורות עשויות להיות מוחרמות על ידי המדינה גם בשל הפרת חוקים הנוגעים למכס, בלו או חומרי נפץ.[1] בממלכה המאוחדת, צו החרמה הוא צו בית משפט שניתן מכוח חלק 2 (אנגליה ווילס), חלק 3 (סקוטלנד) או חלק 4 (צפון אירלנד) של חוק פירות הפשע משנת 2002, המחייב נאשם שהורשע לשלם סכום כסף מוגדר למדינה עד לתאריך קבוע מראש.
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המהפכה האמריקאית, סחיטה באמצעות חוקי המכס הפכה לבעיה חמורה. על ידי אכיפה נוקשה של חוקי המכס, ובמיוחד התקנות המעורפלות יותר, פקידי מכס מושחתים יכלו לתפוס רכוש כמעט ללא עונש.[2] דבר זה גרם לסכסוך משמעותי בין ארצות הברית לבין בריטניה הגדולה.[3]
בארצות הברית, כחלק מ"צעדי המלחמה" במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, חוקקו חוקים בשנים 1861 ו-1862 המחרימים, בהתאמה, רכוש ששימש ל"מטרות מרד" ואת רכושם הכללי של אלו המעורבים במרד.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 One or more of the preceding sentences incorporates text from a publication now in the public domain: Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Confiscation". Encyclopædia Britannica (באנגלית). Vol. 6 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 907.
- ↑ Alexander, John K. (2004-01-13). Samuel Adams: America's Revolutionary Politician (באנגלית). Rowman & Littlefield Publishers. p. 56. ISBN 9781461642787.
- ↑ Leamon, James S. (במרץ 1995). Revolution Downeast: The War for American Independence in Maine (באנגלית). Univ of Massachusetts Press. ISBN 0870239597.
