החתים במקרא
החתים הם עם קדום המוזכר במקרא כאחד מעמי כנען. מחקרים ארכאולוגים מודרניים מזהים אותם כעם הודו-אירופי שחי באזור אנטוליה מהמאה ה-20 לפנה"ס, והקים את האימפריה החתית ששגשגה במשך 500 שנה בין 1680 ל-1180 לפנה"ס, ובהתאם לזיהוי זה מכונה כיום הממלכה החתית.
לצד חוקרים המקבלים את עמדת המקרא כי הם אחד מעמי כנען, במחקר העדכני של תקופת המקרא נוטים להניח כי החיתים הגיעו לכנען רק עם קריסת האימפריה החיתית בתום התקופה הכנענית, ולפיכך אינם מעמי כנען הקדומים.
בהיסטוריוגרפיה המקראית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת האבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המסופר בתנ"ך לחתים, כמו עמים תנ"כיים אחרים, מקור באחד מבני נח. לוח העמים בספר בראשית מתאר את חם בן נח כסבו של חת ואת כנען כאביו[1].
בתקופה שבין מסע אברהם לארץ ישראל ועד לירידת בני ישראל מצרימה (בין לערך 2000 עד לפני 1200 לפנה"ס) מוזכרים החִתִּים ובְנֵי־חֵת, בקשר לשני אירועים מרכזיים: קנין מערת המכפלה על ידי אברהם מידי החתים הגרים בחברון[2] ונישואי עשיו לנשים חתיות.[3] הפסוקים הללו מעידים על היאחזות חתית בחברון והשפעה שהגיעה גם לחלקיה הדרומיים של ארץ ישראל. גבולותיה של התרבות החתית נמתחו לאורך כה רב לעיתים די רחוקות. מבחינה כרונולוגית, כיבושיו של מוּרְשִילִיש אשר הגיעו, לפי המסופר, עד לבבל, התרחשו לערך בתקופה המדוברת, בימי הממלכה החתית הקדומה.
אחר יציאת מצרים ולקראת ההתנחלות השבטית מתוארים גבולות יושבי כנען. גבולות החתים משתנים מעט, וכעת החתים מזוהים כעם השוכן באזור צפוני והררי[4], ונודעת חשיבות, לפחות גאוגרפית, לתואר "ארץ החתים"[5].
תקופת המלכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד ימי ממלכת ישראל המאוחדת נפלה האימפריה החתית לגויי הים, ושרידיה, הממלכות החתיות החדשות, קמו בצפון סוריה. כוחם של החתים הופחת במידה ניכרת, אולם נותרה להם חשיבות אזורית בימיהם הראשונים. החתים מיוצגים על פי רוב על ידי דמויות ולא ממלכה, כנראה כעדות למפלת האימפריה החתית והיווצרות היחידות הפוליטיות הנפרדות של הממלכות הסוריו־חתיות. את אחת העדויות לחשיבותם ניתן למצוא בשמה של ירושלים - "ציון", שעפ"י אחת ההשערות מקורו במילה החתית ל"מצודה".
את יחסי הישראלים והחתים ניתן להגדיר כטובים: אחימלך החתי שירת את דוד כאשר הלה ברח משאול המלך[6], אוריה החתי נמנה עם אנשי החיל של דוד המלך[7], ודוד הביא למותו בניסיון לחפות על חטאו ולא בגין איבה כלשהי בין השניים. המציאות בממלכות החתיות החדשות משתקפת בתגובת תועי מלך חמת, אחת הממלכות החתיות החדשות, לניצחונו של דוד על הדדעזר בן רחוב מלך ארם צובא. הפלישה הארמית של המאה ה-10 לפנה"ס סיכנה במידה רבה את הממלכות הסוריו־חתיות, ורבות מהן נכבשו ונעשו ארמיות. אי לכך, שׂשׂ המלך כאשר נודע לו על ניצחון דוד[8].
מן המסופר בספר מלכים[9] עולה כי בהתאם למסופר בספרים הקודמים[10] שבני ישראל השמידו את עמי כנען שישבו לפניהם בארץ באופן חלקי בלבד, גם בימי שלמה המלך עדיין נותרו מבני עמים אלו בארץ (ובהם החתים), וכי שלמה המלך הסב אותם לעבדים לצרכיו השונים[11].
נוסף לכל אלה, שלמה המלך נשא נשים חתיות[12] והיו לו קשרים כלכליים עם מלכי החתים[13]. אפשר גם שלאחאב, ממלכי ממלכת ישראל הצפונית, היה קשר צבאי עם מלכי החתים.[14]
הבחנה בין העם החתי לממלכת החתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לעמדה הרווחת, הרואה בעם החתי, משבעת עמי כנען, ובממלכת החתים הצפונית את אותו העם, יש מצביעים על הבחנה שעושה המקרא בין העם הכנעני חֵת, אותו הוא מכנה בשם חִתִּי או בְּנֵי חֵת, ובין ממלכת החתים, אותה מכנה הכתוב הַחִתִּים.[15]
במחקר המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור הטון הארעי בו מוזכרים החתים, ולרוב כחלק מקבוצת עמים כנעניים אשר היו רחוקים מבניין אימפריות, מרבית החוקרים אשר קדמו לעידן הארכאולוגיה ראו בחתים שבט הררי מימי האבות. בשנת 1882, בזמן הרצאתו בפני הקהילה לארכאולוגיה מקראית בלונדון, הודיע ארצ'יבלד הנרי סייס על גילויה של "אימפריה חתית אבודה", וטען כי החתים, בניגוד לתיאור הנפוץ במקרא, לא היו שבט כנעני חלש שהוכנע על ידי שופטי ומלכי ישראל. מחקר פילולוגי וארכאולוגי מעמיק חיזק טענה זאת, ועודד פולמוס בעניין זהות החתים ואמיתות הדיווח התנ"כי.
תיאורי הטריטוריה החתית משתנים מפעם לפעם, ולנוכח העובדה כי מדובר בתקופה ארוכה של זמן, אחדים גורסים כי התקיימו שני גויים ולהם השם חתים. מאידך גיסא, השינויים הטריטוריאליים שאפיינו שלבים שונים בהיסטוריה חתית (הממלכה החתית הקדומה, האימפריה החתית והממלכות החתיות החדשות), הביאו לטענה כי בני־חת התנ"כיים והתרבות החתית, מבוססת הארכאולוגיה, הם ישות אחת.
מפלת האימפריה החתית באה בתקופת משבר תקופת הברונזה המאוחרת המאה ה-13 לפנה"ס שהתאפיין ברעב, מלחמות ונדידות עמים שהובילו לפלישה לאזור של גויי הים. מספר אלמנטים חתיים נשמרו בערי המדינה הסוריו-חתיות, אולם החתים נעלמו מכל זיכרון ונחשבו לשבט הכנעני שמזכיר התנ"ך. רק בתקופה מודרנית נחשף עברם המפואר. העושר התרבותי והכוח המדיני של החתים הקדומים סתר את הגישות המקראיות והוביל לפולמוס בנדון.
חשיפת התרבות החתית העשירה שמרכזה צפוני לכנען וכוחה אדיר, הובילו אחדים לערער על קביעתו של סייס כי מדובר בעם אחד. לטענתם מדובר בעמים שונים שלהם שמות זהים. קיים תקדים לכפילות שמות כזאת בתנ"ך. לדוגמה, מפורטים שני אשורים: המוכרים יותר הם האשורים בני שם, אומנם אשורים נוספים הם בני דְדָן, בן יָקְשָׁן, בן אברהם וקְטוּרָה.
אחרים סוברים כי החתים של תקופת ההתנחלות הם למעשה חורים, אשר שמם עוות בחלוף הזמן, או קבוצות אתניות אחרות אשר ישבו בסביבת כנען. סברות אלו אינן מקובלות יתר על המידה בקרב החוקרים. פופולרית דווקא היא התאוריה של סייס. הדמיון בשמות, בהיסטוריה ובגבולות הטה את הכף לטובת הסברה הזאת. ניתן אף למצוא מילים שמקורן כנראה בשפה החתית אשר השתרשו לעברית, דוגמת המילה "צִיוֹן" שיש המשערים שמקורה חתי. בספר "מקרא וארכאולוגיה"[16], מזהים המחברים, על סמך תעודות מסוימות ובהם הסכם הסגרה בין החתים למלך אוגרית בו מופיעה התחייבות של מלך החתים להסגיר עבדים שיברחו ל"שדה החבירו", ומקבילות באגרות אל-עמרנה בין החבירו לחתים.
לגבי זיהויים כאחד מעמי כנען, המחקר העדכני של תקופת המקרא הראה כי לכותבים המקראיים לא היה שום מידע ממשי על כנען שלפני תקופת ההתנחלות, לא על השליטה המצרית בה, ולא על העמים שאכלסו אותה. החיתים, החיווים, הגרגשים, היבוסים והפריזים היגרו לכנען מצפון רק עם תום התקופה הכנענית; ככל הנראה בעיקר מאנטוליה, מהאימפריה החיתית שקרסה.[17]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק ט"ו
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ג
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד
- ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ט
- ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק ד'
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ו, פסוק ז'.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק מ"א.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוקים ט'–י'.
- ^ ספר מלכים א', פרק ט'.
- ^ יהושע פרק טו,סג, שופטים פרק א, כז-לו ובמקומות נוספים
- ^ ספר מלכים א' פרק ט' פסוק כ'-כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק א'
- ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ט
- ^ ספר מלכים ב', פרק ז', פסוק ו'
- ^ הרב יאיר וייץ, הַחִתִּי והַחִתִּים – אותו עם?, באתר ישיבת הר ברכה
- ^ "מקרא וארכאולוגיה", פרק כג, עמודים 122-124
- ^ נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים, 1990, עמ' 302–310.