הטבעת האונייה ריינבו וורייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איור דו-ממדי של האונייה ריינבו וורייר
צילום של האונייה בעת שעגנה באמסטרדם ב-1981

האונייה ריינבו וורייר של ארגון גרינפיס הוטבעה בנמל העיר אוקלנד בניו זילנד ב-10 ביולי 1985 כתוצאה מהתפוצצות מוקשים שהונחו על ידי סוכני המנהל הכללי לביטחון חוץ של צרפת. אדם אחד נלכד באונייה וטבע. ההטבעה נועדה לסכל את פעולת המחאה שתכנן גרינפיס נגד הניסויים הגרעיניים הצרפתים באוקיינוס השקט. אחריות צרפת להטבעה נחשפה וחוללה שערורייה בינלאומית.

ההטבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינבו וורייר הייתה אוניית מכמורת שנבנתה בבריטניה בשנת 1955 ונקראה "סר ויליאם הארדי". היא נרכשה ב-1978 על ידי ארגון גרינפיס ששינה את שמה, והייתה לאוניית הדגל של צי כלי השיט שלו. היא יצאה לאוקיינוס השקט בקיץ 1985 לקראת מחאה שתכנן הארגון נגד כוונת צרפת לערוך ניסוי גרעיני באטול מורורואה (Moruroa).

האונייה הגיעה לניו זילנד ועגנה בנמל העיר אוקלנד לקראת הפלגתה למורורואה. ב-10 ביולי 1985 בערב הפליגו שני סוכנים של המנהל הכללי לביטחון חוץ הצרפתי בסירת גומי אל קרבת האונייה, צללו תחתיה והצמידו אליה שני מוקשים מגנטיים - האחד מתחת לחדר המכונות והאחר אל ציר המדחף. לפעולתם קדמה פעולה של סוכנים אחרים שהתחזו לאוהדי הקמפיין של גרינפיס, אספו מידע אודות האונייה ופעולותיה ואף ביקרו בה בנמל אוקלנד בעת שהייתה פתוחה לביקורים של הקהל הרחב.

מעט לפני חצות הלילה התפוצץ הראשון מבין שני המוקשים וקרע חור גדול בשדרת האונייה. המוקש השני התפוצץ עשר דקות לאחר מכן. תריסר האנשים שעל האונייה נטשו אותה לאחר הפיצוץ הראשון, אך אחד מהם, הצלם ההולנדי-פורטוגזי פרננדו פריירה (Fernando Pereira), בן 35 ואב לילדה, חזר לאונייה כדי לאסוף את ציוד הצילום שלו. הוא נלכד בתוך האונייה לאחר התפוצצות המוקש השני וטבע יחד אתה.

לאחר ההטבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההטבעה הסתירה צרפת את אחריותה לה ואף גינתה את ההטבעה, אך מעורבותה נחשפה במהרה. משטרת ניו זילנד פתחה בחקירה ועצרה שני סוכנים, גבר ואישה, שהיו מעורבים בפעולה הצרפתית נגד האונייה (לא היו אלו הצוללנים שהצמידו את המוקשים לשדרתה). שלושה סוכנים אחרים נעצרו באוסטרליה, אך שוחררו בשל מגבלות משפטיות ונמלטו מהמדינה.

ועדת חקירה צרפתית קבעה בקיץ 1985 כי צרפת לא הייתה מעורבת בהטבעת האונייה, אך השערורייה שהתעוררה עקב מעצר הסוכנים הביאה בכל זאת להתפטרות שר ההגנה הצרפתי שארל ארנו (Charles Hernu) ולהדחת מנהל המינהל הצרפתי לביטחון חוץ. ב-22 בספטמבר 1985 הודה ראש ממשלת צרפת לורן פביוס בהצהרה לפני עיתונאים כי צרפת הטביעה את האונייה. בשנת 2005 פרסם העיתון "לה מונד" כי נשיא צרפת פרנסואה מיטראן אישר אישית להטביע את האונייה.

שני הסוכנים הצרפתים שנתפסו הועמדו לדין בניו זילנד, הודו באשמת הריגה ובנובמבר 1985 נידונו לעשר שנות מאסר. ממשלת צרפת איימה על ניו זילנד כי אם הם לא ישוחררו היא תטיל אמברגו על היצוא הניו זילנדי אל הקהילה האירופית, צעד שהיה גורם למדינה נזק כלכלי כבד. ביוני 1986 הגיעו ניו זילנד וצרפת להסכם פשרה בתיווכו של המזכיר הכללי של האומות המאוחדות חוויאר פרז דה קוויאר. לפי ההסכם התנצלה צרפת על הפעולה ושילמה לניו זילנד פיצויים בסך כ-6.5 מיליון דולר. בתמורה הועברו שני הסוכנים הצרפתים למעצר במתקן צבאי צרפתי באטול האו (Hao) בפולינזיה הצרפתית. לפי ההסכם, הם היו אמורים להיכלא שם לשלוש שנים, אך הסוכן הועבר לצרפת בדצמבר 1987 לטיפול רפואי ולא שב למקום מאסרו, והסוכנת שבה לצרפת במאי 1988, פחות משנתיים לאחר העברתה לאטול האו.

ארגון גרינפיס תבע מצרפת פיצוי על הטבעת האונייה, ושני הצדדים הגיעו להסכמה להעביר את המחלוקת להכרעת חבר בוררים בינלאומי שהתכנס בז'נבה שבשווייץ. ב-1987 הורו הבוררים לצרפת לשלם לגרינפיס פיצוי בסך 8.1 מיליון דולר.

האונייה הטבועה נמשתה מקרקעית הנמל באוגוסט 1985 ונבדקה במסגרת החקירה הפלילית על הטבעתה. נמצא שהנזק שנגרם לה היה גדול ולא היה טעם לתקנו. לפיכך היא הוטבעה בדצמבר 1987 במפרץ בצפון האי הצפוני של ניו זילנד כדי לשמש כמטרת צלילה וכשונית אלמוגים מלאכותית. אנדרטה לאונייה הוקמה על חוף אותו מפרץ. לימים קראה גרינפיס לשתי אוניות אחרות שלה בשם "ריינבו וורייר II" ו"ריינבו וורייר III".

לאחר הטבעת האונייה יצאה שייטת של יאכטות מניו זילנד אל אטול מרורואה כדי למחות על הניסויים הגרעיניים שם. ניסויים אלו נמשכו עד שנת 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריינבו וורייר בוויקישיתוף