הטבע האנושי והטבע האלוהי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר "הטבע האנושי והטבע האלוהי"

הטבע האנושי והטבע האלוהי, זו כותרתו של ספר מאת אומרם מיכאל איבנהוב, בתרגומו של אוריאל זוהר, שיצא לאור בעברית בהוצאת "פרוזבטה" בשנת 2003[1]. הספר זכה להצלחה, ותורגם מצרפתית לכ-35 שפות נוספות בכל העולם.

ציטוט מעטיפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על גב הספר נכתב[2]:

עליכם לדעת שאתם אלוהות, כולכם, ללא יוצא מהכלל... כן, "אלוהים אתם" (ראו תהילים פ"ב), ואתם חיים באזור נעלה מאוד שאין בו כל הגבלה, כל חשיכה, כל זבל, כל עצב או ייאוש. זהו אזור שבו אתם חיים במליאות מוחלטת. אך החיים האלה שאתם חיים אותם למעלה, עדיין לא ניתן בידיכם להורידם כאן למטה, לחוש בהם, להבין אותם כאן ולבטאם כראוי, משום שהאישיות לא מאפשרת לכם לעשות זאת. הגלים שהתבונה הקוסמית מפזרת למעלה באזורים הנעלים, הם מהירים וקצרים מאוד, ואילו החומר ממנו בנויה האישיות הוא עבה וכבד מאוד, ולכן היא לא מצליחה לרטוט בהתאמה עם המסרים האלוהיים.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה, עוסק המורה הרוחני איבנהוב, בטבע האנושי או הטבע החייתי, תחילה. הוא מסביר שרק מעטים מאיתנו מסוגלים לשלוט בטבע הזה, משום שאנשים לא מתנתקים מעברם הרבוי במטען תורשתי עתיק, הכולל בתוכו דימויים חייתיים שקשה להסירם. רוב האנשים אינם מסוגלים להבחין בין סוגי הטבע הקיימים בתוכם. וכדי להקל עליהם, המחבר מדבר על שנים: הנחות והנעלה.

לדעתו, הטבע הנחות הוא השתקפות הפוכה של הטבע הנעלה. אנשים לומדים את המבנה הנפשי של האדם מזה אלפי שנים ומוצאים כל מיני שיטות והרכבים מגוונים. חלק אימצו את החלוקה לשניים: טוב ורע, רוח וחומר, נשי וגברי, חיובי ושלילי, וכו'... אחרים מחלקים לשלושה: מחשבה רגש רצון, חלוקה זו תואמת לזו של הנצרות. האלכימאים חילקו לארבעה: אדמה, מים, אוויר ואש. האסטרולוגים חילקו לשנים עשר חלקים לפי 12 המזלות. ההודים והתאוסופים חילקו לשבעה. הקבלה היהודית ל-10 או 9 או 4 או 3 וכו'... ואצל אחרים האדם הוא אחדות. בכל אחת מנקודת המבט הללו יש אמת מסוימת. החלוקה הפשוטה מגדירה את העצמיות כטבע הנעלה. ואילו האישיות היא הטבע הנחות. אך היות שהטבע הנחות מצוי בסביבה של חומר כבד וקשה לשינוי, השתקפות זו איננה באה לידי ביטוי מזהיר במיוחד.

לפיכך, החיפוש אחר זהותנו האמיתית, איננה יכולה לבוא תוך כדי הסתמכות מוחלטת על הצד הפיזי, ועל הצד של האישיות, המוגבלת והאנוכית. אנשים מזדהים עם הצד החומרי שקיים בהם ובעולם, ואינם מבינים שמהותם, זהותם הנכונה ביותר, הייחודית ביותר נמצאת בעצמיותם. האישיות היא האשליה, היא המאיה, ואילו הצד האלוהי באדם הוא העיקר.

לכן יש ללמוד היטב כיצד להימלט ממגבלותיו של הטבע הנחות. לדוגמה התרגיל שבו תלמיד בתורת החניכות מתפלל ואומר: "אני זה הוא (אלוהים)" מאפשר לו הזדהות עם הצד האלוהי שבו, עם העצמיות. אין טעם לטפל בחולשות האנושיות כי הן טבועות באדם, הן טמונות בשורשיו. אלא יש לטפל באגו, באישיות, כי אדם אנוכי עסוק רק בעצמו, הוא רואה עצמו כמרכז היקום והעולם כולו חייב לספק אותו, להתרוצץ סביבו, להעניק לו מבטי אהבה, לבוא אליו, להתעניין בו, ורק בו, אחרת הוא מקנא, רכושן, כי הרי רק "הוא" זקוק לתמיכה. בעוד שכולנו יודעים שכל בני האדם זקוקים לאהבה. המורים הדגולים של האנושות לימדונו במשך מאות בשנים כיצד להיות נדיבים, מלאי אהבה ותמיכה, כיצד לעזור לאנושות, בקיצור, כיצד לעבוד ולשכלל את הצד האלוהי שבאדם, העצמיות.

אחד מכלי העבודה והתרגול, המוצעים בספר היא השמש, המסמלת את הטבע האלוהי שאלוהים הניח ביקום, על מנת להזכיר לכולנו, את מהותנו הבסיסית, הפנימית, הרוחנית ביותר[3]. השמש מאפשרת להסביר טוב יותר מהי בעצם העצמיות, שמקרינה אור, חום וחיים. ואילו האישיות דומה יותר לכדור הארץ, שיש בו עדיין התנהגויות ילדותיות של מי שלוקח אנרגיות מאחרים, כמו אישיותו של כל אחד מאיתנו.

הסופר שואל אם כן את השאלה, כיצד ניתן לתעל את מקורות הטבע הנחות כדי לרסנו? וכאן הוא מביא שיטות ותרגולים מעשיים. היות שהאישיות משוכללת מאוד, וממתינה לנו בפינה, גם אם נדמה לנו שהצלחנו, עלינו להיות זהירים מאוד עם הערמומיות המאפיינת אותה. האישיות תוכל להביא תועלת אם תמצא את מקומה הנכון באדם. אם תהיה המשרתת ולא האדון בתוך כל אחד מאיתנו. וקבוצה של אנשים המצליחים להתאחד, ולהביא לידי ריסונה של האישיות, עשויים להביא תועלת לכל האנושות.

לשם כך על האדם לעבוד על תיקון עצמי יום ולילה, ולא לאבד תקווה, גם אם התוצרים לא מגיעים במידיות. להשתפר משמע: להעניק לטבע הנעלה תנאים טובים יותר להתגשמותו. וכאן דווקא כן מדובר בתנאים פיזיים וחומריים ולאו דווקא רק רוחניים. צריך את שניהם, את העצמיות כדי לתת לאדם דרך אידיאלית במטרה להשיג את השלמות, ואת האישיות כדי שיהיה לו רכב משוכלל שאותו ינהג אל השמש, אל הצד האלוהי שבתוכנו.

על האדם להתעמק ולהבין בדיוק, מהי דרכו של הטבע האלוהי. בניגוד לאישיות העקשנית, קולו של אלוהים הוא "קול דממה דקה" (מלכים א' יט 12). למעשה, לא תיתכן פריחתו של אדם אלא רק בשירותו של הטבע הנעלה. עליו להתעמק בטבעו הנעלה, ללמוד אותו ולא רק לבדו. שהרי האדם לבדו מאפשר לצד האנושי לשלוט בו ובכך מטעה את עצמו. ואכן, אם עושים את העבודה, ניתן לשפר את מימושיו של הטבע הנעלה אצלנו ואצל אחרים באמצעות תרגילים שונים המוצעים בספר. כמו למשל, מדיטאציה, התבוננות בשמש וביטוייה המעשיים בטבע, ועוד. כל הדברים נאמרו על מנת שכל אחד מאיתנו יבין מה חשיבות שובו של האדם אל אלוהים...

היום ידוע בעולם כולו, כי המורה פטר דנוב שהיה גם המורה של איבנהוב, הוא זה שאיים על בוריס השלישי מלך בולגריה והעביר לו מסר, כי אם יפגע יהודי אחד מיהדות בולגריה, תהרס כל משפחתו[4]. כך ניצלה יהדות בולגריה מן השואה הנוראה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא צוין מי המתרגם לעברית
  2. ^ ציטוט מ"הטבע האנושי והטבע האלוהי" עטיפה
  3. ^ ראו פירוט רב יותר בספר תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית
  4. ^ Milka Kraleva, "Le Maitre Peter DEUNOV", Editions Kibea, Bulgarie, 2001, pp 75