הטיית אישור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Statistipedia.svg
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

הטיית אישור היא הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות, תוך מתן בלתי פרופורציונלי של תשומת לב פחותה למידע שתומך באפשרויות חלופיות[באורים 1] [1]. זהו סוג של הטיה קוגניטיבית ושגיאה שיטתית בחשיבה אינדוקטיבית[2]. אנשים נוטים להציג הטיה זו כאשר הם אוספים או זוכרים מידע באופן סלקטיבי, או כאשר הם מפרשים את המידע בצורה מגמתית. ההשפעה חזקה יותר בנושאים טעונים רגשית וכאשר מדובר באמונות שמושרשות עמוק. אנשים גם נוטים לפרש ראיות דו-משמעיות כאילו הן תומכות רק בעמדה שלהם. חיפוש, פרשנות וזיכרון מוטים הם גורמים התורמים לקיטוב גישה (כאשר מחלוקת הופכת להיות קיצונית יותר למרות שגורמים שונים נחשפים לאותם נתונים), היאחזות באמונות (כאשר אמונה נמשכת גם לאחר שמוצגות נגדה ראיות סותרות) , השפעה אירציונלית של ההתחלה (הסתמכות גדולה יותר על המידע בו נתקלים בתחילת סדרה ראיות) ומתאם מדומה (כאשר אנשים תופסים באופן כוזב קשר בין שני אירועים או מצבים).

סדרת ניסויים משנות ה-1960 מעלה את הטענה כי אנשים בעלי דעות קדומות מעדיפים לאשר את אמונותיהם.  עבודה מאוחרת יותר פרשה מחדש את התוצאות הללו כנטייה של אנשים לבחון את הרעיונות באופן חד-צדדי, תוך התמקדות באפשרות אחת והתעלמות מחלופות. במצבים מסוימים, גישה זו יכולה להטות את מסקנותיהם. הסברים להטיות הנצפות כוללים משאלת לב ויכולת האנושית מוגבלת לעבד מידע. הסבר נוסף להטיית אישור הוא כתוצאה מחישוב כלכלי קר של העלויות של שגיאה מול עלותה של בחינה מחדש, של חקירה מחדש של הראיות באופן ניטראלי ומדעי עם כל המשתמע מכך.

הטיות אישור תורמות לביטחון עצמי מופרז באמונות אישיות ויכולות לשמור או לחזק אמונות למרות קיום ראיות מנוגדות. החלטות גרועות עקב הטיות כאלה נפוצות בהקשרים פוליטיים וארגוניים.

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיות אישור הם תופעות בתחום עיבוד מידע. בכך הם שונות ממה שמכונה לעתים אפקט האישור הטיה התנהגותי, הידוע בכינוי נבואה המגשימה את עצמה, שבה הציפיות של האדם משפיעות על התנהגותם שלהם, ומייצרת תוצאה הצפויה.

יש שתי אסכולות. כמה פסיכולוגים מגבילים את הטווח של הטיית האישור לאיסוף סלקטיבי של ראיות התומך במה שכבר החוקר מאמין, תוך התעלמות או דחיית ראיות שתומכות במסקנות שונות. פסיכולוגים אחרים משתמשים במונח באופן רחב יותר לנטייה לשמר אמונות הקיימות של חוקר כאשר הוא מחפש ראיות, מפרש אותן, או ניזכר בתוצאות אלו שראה בעבר.[3]

חיפוש מוטה למידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של איש היושב על ספסל ליד שולחן כתיבה
הטיית אישור תוארה כקול פנימי שמהדהד בצייתנות בחזרה את אמונותיו של המאמין. דוגמה מעולם הספרות היא דמותו של הנוכל "אוריה היפ", פרי עטו של הסופר צ'ארלס דיקנס

ניסויים מצאו שוב ושוב כי אנשים נוטים לבחון השערות באופן חד-צדדי, על ידי חיפוש ראיות עולות בקנה אחד עם ההשערה הנוכחית שלהם. במקום לחפש בכל הראיות הרלוונטיות, הם מנסחים את שאלה כך שיקבלו תשובה חיובית שתומכת בהשערה שלהם. הם מחפשים את התוצאות להם היו מצפים אילו ההשערה שלהם הייתה נכונה, ולא למה שהיה קורה אלו ההשערה הייתה  שקרית.

לדוגמה, מישהו משתמש בשאלות "כן ולא" כדי למצוא מספר שהוא או היא חושדת להיות המספר 3 עשוי לשאול, "האם זה מספר אי זוגי?" אנשים מעדיפים סוג כזה של שאלה, הנקרא "בדיקה חיובית", גם כאשר בדיקה שלילית כגון "האם זה מספר זוגי?" תניב בדיוק את אותו המידע. במחקרים בם הנבדקים יכולו לבחור בבין משאלה חיובית שדומה לאבחון או באמת אבחון אמת, הם העדיפו את האבחון האמיתי. כך שלא ניתן לומר שאנשים מחפשים בדיקות שמבטיחות תשובה חיובית, רק שיש להם העדפה לשאלות מסוג זה.

ההעדפה לבדיקות חיוביות כשלעצמה אינה מהווה הטיה, מכיוון שבדיקות חיוביות יכולות להיות מאוד אינפורמטיביות. אך בשילוב עם אפקטים אחרים, אסטרטגיה כזו יכולה לאשר אמונות או הנחות קיימות, בלי קשר לכך אם הם נכונות. במצבים בעולם אמיתי, ראיות הם לעתים מורכבות ומעורבת.

לדוגמה, רעיונות סותרים על אדם מסוים יכולים כל אחד להיות תקף על ידי התמקדות בהיבט מסוים של התנהגותו. יוצא מכך שכל חיפוש לראיות תומכות בשערה יש סיכוי להצליח.

פרשנות מגמתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיות אישור אינן מוגבלות לאיסוף ראיות. גם אם יש לשני אנשים שונים את אותם העובדות, האופן בה הם מפרשים אתן יכולה להיות מוטים לכיוונים שונים.

צוות באוניברסיטת סטנפורד ערך ניסוי בו נכללו משתתפים עם דעות קיצונית בעד ונגד עונש מוות, כאשר חצי מאוכלוסיית המדגם הורכבה מתומכים והיתר מתנגדים לעונש. המשתתפים קראו תיאורים של שני מחקרים: השוואה של מדינות בארצות הברית עם ובלי עונש המוות, והשוואה של שיעורי רצח במדינה לפני ואחרי החלתו של עונש המוות. לאחר קריאת תיאור קצר של כל מחקר, המשתתפים נשאלו האם דעותיהם השתנו. לאחר מכן, המשתתפים קראו תיאור מפורט יותר של ההליך מחקר כולו ונדרשו לדרג האם המחקר נערך היטב ועד כמה התוצאות משכנעות. בעצם, המחקרים היו בדיוניים ולכל קבוצה ניתנו מסקנות הפוכות. למחצית המשתתפים נאמר שמחקר תמך באפקט ההרתעה של עונש מוות ולקבוצה השנייה נאמר שתוצאות המחקר ערערו את אפקט ההרתעה של עונש המוות.

זיכרון מוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפילו אם אנשים אוספים ומפרשים ראיות באופן ניטראלי, הם עדיין מסוגלים לזכור אותן באופן סלקטיבי וכך לחזק את הציפיות שלהם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר של ווסון בהשערת בדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "הטיית האישור" נטבע על ידי הפסיכולוג האנגלי פיטר ווסון. בניסוי שפורסם בשנת 1960 המשתתפים נדרשו לזהות כלל החל על שלשות של מספרים. בהתחלת הניסוי נאמר להם שהשלשה (2,4,6) תואמת את הכלל. משתתפים יכולו ליצור שלשות משלהם והנסיין אמר להם אם השלשה תואמת את הכלל.

למרות שבפועל הכלל היה פשוט "כל סדרה עולה", המשתתפים הפגינו קושי רב במציאתו, וציעו מגוון כללים הרבה יותר ספציפיים, כגון "המספר האמצעי הוא הממוצע של הראשון ואחרון". נראה כי מקור קשיים של המשתתפים העדיפו היה כי הם נהגו לבדוק רק שלשות שתאמו את הכלל בו בחרו - ולא ניסו שלשות שהיו מפריכות כלל זה.

ביקורתם של קליימן והא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיית אישור מתוארת לעתים קרובות כתוצאה מאסטרטגיה אוטומטיות, בלתי מכוונות ולא כהונאה מכוונת. לפי דברי רוברט מַקוּן עיבוד ראיות המוטה מתרחש לרוב בשילוב של מנגנונים "קרים" (קוגניטיביים) ו"חמים" (מניעים).

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדוגמה אדם המאמין ב"קארמה" יזכור לטובה או לרעה אירועים סמוכים אשר מעשה רע הוביל לתוצאה רעה או להיפך, לדוגמה אדם עקף אותנו בתור לסופר ולאחר מכן הקופאית ביצעה טעות בחשבון מה שהשאיר את הבן אדם העוקף זמן רב בסופר לאחר מכן,אז ההטייה שנזכור מקרה זה בצורה סלקטיבית .

אך למעשה בפועל ייתכן בהחלט שזהו אירוע שקורה מספר מועט של פעמים ,כאשר ברוב המקרים בו עוקפים אותנו בסופר לא קורה כלום , המקרים הללו ישכחו ואילו המקרה בו האירוע המיוחד קרה כן יזכר . דבר העשוי להוביל למסקנה שגויה כי "כוח הקארמה" הוא הפועל לענישת האדם העוקף ,כאשר בפועל ברוב המקרים אין שום כוח כזה הפועל.

הטיית אישור בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסיכולוגיה, הטיית אישור היא סוג של חשיבה סלקטיבית: הטיה קוגניטיבית לעבר אישור ההשערה הנחקרת. הטיית אישור מתקיימת כאשר קובעי החלטות חותרים באופן פעיל ומייחסים משקל רב יותר לממצאים המאשרים את השערותיהם, ומתעלמים או מייחסים משקל פחות לממצאים הסותרים את השערותיהם. מסיבה זו, נהוג לבנות ניסויים כך שמטרתם להפריך את ההשערה ולא לאשרה. הטיית האישור קשורה בדרכים שונות לכשלים לוגיים מסוג כשלי היקש וכשלי רטרודוקציה.

מחקרים אף מלמדים, שגם במצבים בהם מקבלי החלטות אוחזים במידע ספציפי אודות אדם המשתייך לקבוצה חברתית מסוימת, מקבלי ההחלטות יפרשו את המידע באופן שיתמוך בסטריאוטיפ בו הם מאמינים ואשר יחזק את תפיסתם הראשונית לגבי אדם זה.

הטיית אישור מאפיינת תחומי פסבדו-מדע כמו פרסונולוגיה, גרפולוגיה, פאראפסיכולוגיה, אסטרולוגיה, ביוריתמוס, נומרולוגיה, ודומיהם. לדעת המצדדים בתאוריות האנטי פסיכיאטריות, גם קביעת אבחנות פסיכיאטריות במקרים רבים נעשית בלהט הטיית אישור.

מחוץ לתחום החקר המדעי מהווה הטיית אישור אחד היסודות עליהם בנויות רבות מן האמונות הרווחות באינטואיציה, קללות, תחושות נבואיות, יכולות על-חושיות, וכדומה. הטיית האישור פועלת במקרי תחומי פסבדו-מדע, כמו גם בחיי היומיום באמצעות הגדרה מעורפלת של המדגם, כך שדוגמאות שאינן מתאימות (כלומר, אינן מאשרות את ההשערה) אינן משולבות בו מראש.

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד פרקינס, גנטיקאי, טבעה את המוסג "ההטית הצד שלי" מונח המתייחס להעדפה לצד "שלי" של בעיניין. (Baron 2000, p. 195)

סימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Scott Plous, The Psychology of Judgment and Decision Making, McGraw-Hill Education, 1993, עמ' 233
  2. ^ Miller, Frederic P, Confirmation Bias, VDM Publishing, 2009, עמ' 1
  3. ^ Risen, Jane; Gilovich, Thomas, Informal Logical Fallacies, Cambridge University Press, פרק Critical Thinking in Psychology, עמ' 110–130, ISBN 978-0-521-60834-3

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]