הטיית לב (סרט, 2007)
 | |
| עטיפת ה-DVD | |
| מבוסס על | הרומן הטיית לב מאת ג'יין אוסטן |
|---|---|
| סוגה | דרמה תקופתית |
| כותבים | סיימון בורק |
| בימוי | אדריאן שרגולד |
| שחקנים |
סאלי הוקינס רופרט פנרי-ג'ונס |
| ארץ מקור | הממלכה המאוחדת |
| שפות | אנגלית |
| הפקה | |
| מפיק | דייוויד סנודין |
| חברת הפקה |
Clerkenwell Films WGBH Boston |
| הפצה |
נטפליקס  |
| עורכים | כריסטינה הת'רינגטון |
| צלמים | דייוויד אוד |
| מוזיקה | מרטין פיפס |
| אורך פרק | 92 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | ITV |
| תקופת שידור מקורית | 1 באפריל 2007 – הווה |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
הטיית לב (באנגלית: Persuasion) הוא סרט טלוויזיה בריטי משנת 2007 עיבוד לרומן באותו שם מאת ג'יין אוסטן. אדריאן שרגולד ביים את הסרט וסיימון בורק כתב את התסריט. בסרט מככבת סאלי הוקינס בתפקיד הגיבורה אן אליוט, ורופרט פנרי-ג'ונס מגלם את דמותו של פרדריק ונטוורת'. שמונה שנים לפני תחילת האירועים המתוארים בסרט אן הייתה נתונה להשפעתם של בני משפחתה והיא דחתה את הצעת הנישואים של ונטוורת' . בתחילת הסרט כשהיא בת 27 ולא נשואה, היא נפגשת שוב עם ונטוורת', שצבר הון במלחמות הנפוליאוניות. הוא מחפש לעצמו רעיה, כל אישה פרט לאן, שלה הוא לא סלח על דחיית הצעת הנישואים שלו.
הסרט הוא הראשון משלושה עיבודים של רומנים מאת ג'יין אוסטן שעובדו על ידי רשת ITV ב"עונת ג'יין אוסטן". המפיקים היו Clerkenwell Films והאולפן האמריקאי WGBH Boston. שידור הבכורה של הסרט בממלכה המאוחדת היה ב-1 באפריל 2007. הסרט זכה לביקורות מעורבות ממבקרי הטלוויזיה.
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמונה שנים לפני תחילת הסיפור, אן אליוט (סאלי הוקינס) בגיל 19 הייתה מאורסת עם קצין בצי בשם פרדריק ונטוורת' (רופרט פנרי-ג'ונס). אבל אביה, סר וולטר אליוט (אנתוני הד), וחברת המשפחה ליידי ראסל (אליס קריגה), שכנעו אותה לבטל את האירוסים ולוותר על האיש שאותו אהבה מכיוון שהיה חסר רכוש וקשרים משפחתיים.
בתחילת הסרט רואים את משפחת אליוט שנאלצת להשכיר את האחוזה בגלל פזרנותם של סר וולטר ובתו הבכורה אליזבת (ג'וליה דייוויס). כדי לצמצם בהוצאות הם עוברים לגור בבאת' וביתם קלינץ' הול בסאמרסט מושכר לאדמירל קרופט (פיטר וייט) ולאשתו (מריון ביילי). גברת קרופט היא אחותו של פרדריק ונטוורת' שעלה בדרגה לדרגת קפטן והתעשר בשירותו בצי המלכותי.
סר וולטר ואליזבת נפרדים מאן ונוסעים לביתם החדש בבאת'. אן נשארת כדי לבקר אצל אחותה ההיפוכונדרית מרי מאסגרוב (אמנדה הייל), שנשואה לצ'ארלס מאסגרוב (סם הייזלדין) וחיה בקרבת מקום באחוזה בשם אפרקרוס. עד מהרה פוגשת אן את ונטוורת שהגיע לבקר את אחותו. כשהיא שוהה בביתם של משפחת מאסגרוב אן פוגשת את ונטוורת' פעמים אחדות, והיא עדה לחיזוריו אחר אחיותיו הצעירות של צ'ארלס מאסגרוב, ובעיקר אחר לואיזה (ג'ניפר היים). אן משוכנעת שלעולם הוא לא יסלח לה, ולא יאהב אותה שוב.
לבסוף אן נוסעת לבאת', שם היא לוכדת את תשומת לבו של מר אליוט (טוביאס מנזיס), שהוא דודן רחוק ויורש של אחוזת אביה ותואר הברונט שלו. מר אליוט מציע לאן נישואים, היא לא דוחה מיד את הצעתו על אף שהיא עדיין מאוהבת בוונטוורת'. אדמירל קרופט ששמע שמועות על הצעת הנישואים, שולח אל אן את ונטוורת' כדי לברר אם היא תרצה שהם יעזבו את קלינץ' הול, שעומד להיות ביתה. אן מודיעה לוונטוורת' שאדמירל קרופט טועה מאוד. תוך כדי השיחה מגיעים מרי וצ'ארלס לביקור, וקפטן ונטוורת' עוזב. אן רצה אחריו כדי למצוא אותו. בדרכה היא פוגשת את חברתה הטובה הארייט (מייזי דימבלבי) שמגלה לה שמר אליוט אמנם רוצה להתחתן איתה, אבל בו בעת הוא מחזר אחר גברת קליי (מרי סטוקלי). החשש שלו הוא שאביה של אן יתחתן עם גברת קליי, ואם ייוולד לו בן, מר אליוט יפסיד את כל הירושה ואת התואר.
אן מקבלת מכתב מוונטוורת' שמצהיר על אהבתו ומציע לה נישואים. היא ממשיכה לחפש את ונטוורת' ולבסוף נתקלת בו ברחוב כשהוא משוחח עם צ'ארלס מאסגרוב. היא מקבלת את הצעת הנישואים שלו, ובתשובה לשאלתו האם היא בטוחה, היא אומרת שמעולם לא הייתה כל כך נחושה בדעתה. אחר כך רואים את אן ואת ונטוורת' בכרכרה כשעיניה של אן מכוסות. הוא מסיר את הכיסוי מעל עיניה ומראה לה את מתנת החתונה שקנה לה, בית אביה קלינץ' הול. בסצנת הסיום ונטוורת' ואן רוקדים על המדשאה בביתם החדש.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סאלי הוקינס – אן אליוט
- רופרט פנרי-ג'ונס – פרדריק ונטוורת'
- אנתוני הד – סר וולטר אליוט
- אליס קריגה – ליידי ראסל
- ג'וליה דייוויס – אליזבת אליוט
- פיטר וייט – אדמירל קרופט
- מריון ביילי – גברת קרופט
- אמנדה הייל – מרי מאסגרוב
- סם הייזלדין – צ'ארלס מאסגרוב
- ג'ניפר היים – לואיזה
- טוביאס מנזיס – מר אליוט
- מרי סטוקלי – גברת קליי
- סטלה גונה – גברת מאסגרוב
- ניקולס פארל – מר מאסגרוב
- ג'וזף מול – קפטן הארוויל
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעיון ועיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 בנובמבר 2005 דווח בעיתון הגרדיאן שניק אליוט, מנהל חטיבת הדרמה ב-ITV, הזמין שלושה עיבודים חדשים לרומנים "מנספילד פארק", "מנזר נורת'אנגר" ו"הטיית לב" מאת ג'יין אוסטן.[1] העיבודים הוזמנו עבור "עונת ג'יין אוסטן" של הרשת. אליוט גילה שהוא בכוונה נמנע מלהזמין עיבודים לרומנים "גאווה ודעה קדומה" ו"תבונה ורגישות" כדי להתמקד ברומנים הפחות מפורסמים של אוסטן.[2] כל אחד מהסרטים הופק בחברה אחרת עם שחקנים ובמאים שונים, כדי שיהיה להם "מראה ייחודי". בסרטים אלה פנו לקהל צעיר יותר שאולי נמנעו בעבר לצפות בעיבודים לספרי ג'ין אוסטן.
ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
קארן פרייס מה-Western Mail פרסמה ש-ITV הבטיחו ללהק לעיבודים את מיטב הכישרונות הבריטים.[3] סאלי הוקינס שהתבקשה לגלם את הגיבורה אן אליוט,[4] אמרה שהבחירה החמיאה לה. הוקינס קראה שוב את הספר ולדבירה "התאהבה" באוסטן.[4] אחר כך חקרה על הסופרת וקראה את מכתביה וביוגרפיה שלה.[5]
ב-17 בספטמבר 2006 פורסם שלרופרט פנרי-ג'ונס, ששיחק בסדרה "ספוקס", הצטרף לצוות השחקנים בתפקיד קפטן ונטוורת'.[6] זו הייתה הפעם הראשונה שפנרי-ג'ונס הופיע בתפקיד ראשי בדרמה תקופתית. השחקן אמר שהוא נהנה לגלם את ונטוורת' מכיוון שמעבר לחן והקסם החברתי, יש בו מרירות ועצב בגלל שאהבת חייו אן אליוט דחתה אותו.[7] חמישה ימים אחר כך פורסם שג'וליה דייוויס ואנתוני הד יופיעו בתפקידי אליזבת אליוט ואביה סר וולטר אליוט.[8]
צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הטיית לב" היה הראשון שהופק מבין שלושה העיבודים.[9] ITV העסיקו את אדריאן שרגולד, שהיה ידוע מסרטיו כגון "Pierrepoint" (משנת 2005). שרגולד הסכים לביים את הסרט רק אחרי שנודע לו שהוקינס תופיע בו.[10]
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2007 היה הסרט "הטיית לב" מועמד לפרס "Prix Italia" לדרמה הטובה ביותר.[11] על הופעתה בתפקיד אן אליוט הייתה סאלי הוקינס מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר של איגוד הטלוויזיה המלכותי, וזכתה בפרס ההופעה הטובה ביותר בפסטיבל הטלוויזיה של מונטה קרלו.[12] ג'וליה דייוויס ואליס קריגה היו אף הן מועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר, אנתוני הד ורופרט פנרי-ג'ונס היו מועמדים לפרס השחקן הטוב ביותר בסרט טלוויזיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הטיית לב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הטיית לב", באתר נטפליקס
"הטיית לב", באתר AllMovie (באנגלית)
"הטיית לב", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הטיית לב", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Day, Julia (10 בנובמבר 2005). "ITV falls in love with Jane Austen". The Guardian. Guardian Media Group. נבדק ב-18 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Glendinning, Lee (16 בפברואר 2007). "New generation of teenagers prepare to be seduced with rebirth of Austen". The Independent. Independent Print Limited. נבדק ב-7 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Price, Karen (11 בנובמבר 2005). "Davies returns to his very first love". Western Mail. Trinity Mirror. נבדק ב-7 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Idato, Michael (5 ביוני 2008). "Literary heroines remain relevant to contemporary women". The Age. Fairfax Media. נבדק ב-18 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
Amy Raphael, Woody Allen, Mike Leigh and me, The Telegraph, 3 March 2007
- ^ Bevan, Nathan (17 בספטמבר 2006). "Why Rupert just doesn't get Spooked". Western Mail. Trinity Mirror. אורכב מ-המקור ב-2017-07-01. נבדק ב-18 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Daphne Lockyer, Watch out, Darcy, a new torso is in town, The Telegraph, 5 March 2007
- ^ Methven, Nicola; Hudson, Polly (22 בספטמבר 2006). "TV land: We need no persuading; in the pipeline..." Daily Mirror. Trinity Mirror. נבדק ב-18 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "ITV treat for Austen fans". Daily Record. Trinity Mirror. 11 בנובמבר 2005. נבדק ב-29 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Amy Raphael, Sally Hawkins: life as Mike Leigh's muse, The Telegraph, 29 March 2008
- ^ "Awards". Clerkenwell Films. נבדק ב-28 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RTS awards: Winners list". BBC News. BBC. 20 במרץ 2008. נבדק ב-28 בנובמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה)
