הטנק בדגניה

הטנק בדגניה א'

הטנק בדגניה - טנק רנו R-35 סורי בקיבוץ דגניה א' שננטש בקרבות מלחמת העצמאות
הטנק בדגניה - טנק רנו R-35 סורי בקיבוץ דגניה א' שננטש בקרבות מלחמת העצמאות
מידע כללי
סוג	רנו R-35
שימוש	טנק בחיל השריון של צבא סוריה
מיקום	דגניה א'
מדינה
קואורדינטות	32°42′27″N 35°34′38″E
האנדרטה באתר יזכור

הטנק בדגניה הוא טנק מדגם רנו R-35 של חיל השריון הסורי, אשר התקדם לקיבוץ דגניה א' ב-20 במאי 1948, בקרב עמק הירדן שבחזית הסורית במלחמת העצמאות. לוחמי צה"ל בדגניה הצליחו לפגוע בו ולהשמידו. אירוע זה נחשב לאחד מסיפורי הגבורה הגדולים של מלחמת העצמאות. עם זאת, לא ידוע בוודאות מי עצר את הטנק, ולסיפור יש חמש גרסאות.

הטנק נותר סמוך לשער הקיבוץ כאנדרטה וסמל למלחמתם הנועזת של מגיני דגניה.

רקע

קיבוץ דגניה א', אם הקבוצות והקיבוצים, נוסד בשנת 1910 ומצוי בדרום מערב הכנרת, בסמוך למוצא הירדן. ב-18 במאי 1948, ארבעה ימים לאחר שדוד בן-גוריון נשא את הכרזת העצמאות, נכבשה משטרת צמח שבעמק הירדן על ידי צבא סוריה. הסורים גם כבשו את הקיבוצים הסמוכים: שער הגולן ומסדה. כבר למחרת, 19 במאי, כוחות הוזנקו לגזרה, פלוגה מחטיבת כרמלי ותגבורת נוספת. בבוקר 20 במאי, כוחות סורים ניסו להתקדם לכיוון מערב. מהצד הישראלי מערך ההגנה התבסס ביישובים דגניה א' ודגניה ב' ובשטח שביניהן. באזור תל בית ירח ובסביבת הכנרת הוצב תותח 20 מ"מ, מרגמות ותותחים נוספים לבלימת מתקפה עתידית. אלה הצטרפו אל כוחות החי"ר, חיל המשמר ולוחמי הקיבוצים שהיו בשטח. הללו, תחת פיקוד משה דיין, מנעו ניסיון סורי להתבסס מערבית למוצא הירדן.

הקרב בדגניה

בשעה 04:15 לפנות בוקר, התקפה ארטילרית סורית החלה על הכוחות הישראלים. בחסות ירי המרגמות, התקדמו כוחות טנקים, רכבים משוריינים ולוחמי וחי"ר של צבא סוריה לכיוון הדגניות. על הכביש הראשי בין שתי הדגניות התקדמו שלושה טנקי רנו ונעו קדימה לכיוון דגניה א'. מגני הקיבוץ הצליחו בסיוע מקלעים, מרגמות ותותחי ארטילריה לבלום את ההתקדמות הסורית, והסבו לכוחותיהם נפגעים רבים. ההתקפה הסורית נבלמה לקראת השעה 7:45, ולכן הכוח הסורי החל להגביר את ההתקפה על דגניה ב'.

עצירת הטנק

במהלך ההתקפה על דגניה א', אחד מהטנקים הסורים נפגע בפאתי הקיבוץ. במשך שעתיים היתמר ממנו עשן שחור. ישנה מחלוקת לגבי מי היה האדם שעצר את הטנק ובאיזו דרך. ישנן חמש גרסאות עיקריות של לוחמים שונים אשר טענו שהיה להם חלק בעצירת הטנק.

ברוך בר לב

מן הידועות שבגרסאות היא שברוך בר-לב (בורק'ה), מפקד כיתת גדנ"ע וחבר משק דגניה, הערים על צוות הטנק בכך שהשאיר את שער הקיבוץ פתוח, מה שגרם למפקד הטנק לחשוב שמדובר במלכודת ולהיעצר בשער הקיבוץ ואז יידה מספר בקבוקי תבערה לעבר הטנק והבעירו. כשהטנק כולו עלה באש הלוחמים הסורים קפצו ממנו וברחו על נפשם.

שלמה אנשל

צריחון הטנק ובו חור חדירת פגז פיא"ט

בשנת 1990 טען שלמה אנשל בריאיון לעיתון 'הארץ' שהוא עצר את הטנק על ידי פגז פיא"ט. אנשל היה לוחם גולני שנבחר לשאת הפיא"ט בזכות עברו בצבא הבריטי כלוחם בבריגדה היהודית. שם, הוא למד לירות במטול פיא"ט נגד טנקים וצבר ניסיון בשימוש בו. לפי גרסתו, נשכב מול הטנק ושיגר לעברו שלושה פגזים ממטול הפיא"ט. רק בפעם השלישית הצליח לפגוע בו. לדבריו, הוא הרג את אחד מאנשי הצוות וגרם לשני להיחלץ החוצה ולהיהרג בצרור יריות.

מיכאל מס מביא בדיקה שערך חיל החימוש בשנת 1991 המראה כי הפגיעה נגרמה ממטען חלול. בבדיקה נמצאה חדירה בליסטית אחת בצריח, אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה. לאור זאת נקבע כי "ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול פיא"ט". בשנת 2006 מתי גרינברג מהמחלקה להיסטוריה בצה"ל השיב לאנשל כי הטנק "נפגע בפגז "פיאט" והושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב". אף על פי כן, סיבת עצירת הטנק איננה ודאית, אך אנשל טוען כי קודם הוא יירה מהמטול ורק לאחר מכן נזרקו בקבוקי התבערה. הניתוח המדוקדק של מומחי חיל החימוש לא מתייחס כלל למשמעות מיקומו וכיוונו של קדח הכניסה, שהוא בצריח מלמעלה למטה, דבר שבשטח מישורי של קרב דגניה, ובנשק בכינון ישיר ולא תלול מסלול, וללא נקודת ירי גבוהה, מרמז על כך שהטנק נפגע ממטען חלול, אבל לא בקרב זה, אלא ככל הנראה באירוע קודם.

דוד זרחיה

לטענת דוד זרחיה (דוידסקו), סגן מפקד מחלקה בחטיבת כרמלי, הוא עלה על הטנק, דפק על הצריח והבטיח לטנקיסט שלא יאונה לו כל רע. מרגע שהשריונר הסורי פתח את הצריח מהצד נורה צרור יריות. הלוחם הסורי השיב בירי וזרחיה השחיל במהירות רימון יד לתוך הטנק והרג את הצוות.

שלום הוכבאום

שלום הוכבאום, ניצול שואה וחבר דגניה, טען שהוא זה שהכניע את הטנק. לפי גרסתו, הטנק נתקע על גדת תעלה. אז, חברי הקיבוץ והוכבאום בראשם, ניצלו את ההזדמנות והשליכו לעבר הטנק שני בקבוקי תבערה מאולתרים אשר הבעירו אותו.

יצחק עשת

יצחק עשת, גם הוא לוחם גולני, אשר שירת קודם לכן בצבא הבריטי וצבר ניסיון על מטול פיא"ט. הוא טוען שהכניע את הטנק לאחר שירה פגז מהמותן. לדבריו הוא הרג את אחד הטנקיסטים וגרם לשני להימלט ולהיהרג על ידי רימונים.

אחרית הדבר

הטנק ניצב סמוך לשער הקיבוץ כסמל לנחישותם של הלוחמים אשר הגנו על דגניה. מספר ספרים נכתבו על הקרב בדגניה ובראשם "הטנק - הקרב בשערי דגניה" של יובל שיאון, ו"עמק במערכה" של אסף אגין.

בשנת 2018, לאחר שבע שנות מחקר, הוציא אסף ענברי את הספר "הטנק". הספר מתאר את פרשת עצירת הטנק מנקודת מבטם של חמשת האנשים הטוענים שהשמידו אותו. אף על פי כן, גם ענברי אינו מכריע בסוגיה ולדבריו אינו יודע מי עצר את הטנק. הספר עובד למחזה על ידי על ידי יואב שוטן גושן ועירד רובינשטיין, אשר עלה בתיאטרון הקאמרי בשנת 2022.

גלריה

• 
  חזית הטנק
• 
  חזית הטנק מזווית נוספת
• 
  הטנק מהצד האחורי
• 
  מבט מהצד
• 
  אחורי הטנק
• 
  חזית הטנק מהצד השני
• 
  סמל חברת רנו על הטנק בדגניה

• 
  פנים הטנק
• 
  השלט הניצב בסמוך לטנק מאמץ את הגרסה לפיה הטנק הושמד בידי אנשי הקיבוץ באמצעות בקבוקי תבערה
• 
  הטנק כפי שצולם ימים ספורים לאחר עצירתו

לקריאה נוספת

• אסף ענברי, הטנק, הוצאת ידיעות ספרים, 2018.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הטנק בדגניה בוויקישיתוף

• מיכל סלוסברג, על גבורה, תכנון, אלתור ועורמה: כיצד נוצרים מיתוסים?, באתר המרכז האקדמי שלם, 17 באפריל 2018
• אלישיב רייכנר, ‏חמישה גוונים של ניצחון: הגרסאות הסותרות של סיפור הטנק בדגניה, בעיתון מקור ראשון, 18 באפריל 2018
• יזהר באר, "קרב גבורה זה בתוך החצר, הסורים לא ראו בכלל את דגניה", באתר הארץ, 13 באפריל 2021
• רחלי דויטש, שאלת המיתוס עוברת לקדמת הבמה: "הטנק" של אסף ענברי בתיאטרון הקאמרי, באתר המרכז האקדמי שלם, 31 במאי 2022
• ראיון של יצחק עשת למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח