הטענה של דון קיחוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הטענה של דון קיחוטה הוא מחזה פרי עטו של גלעד עברון שהועלה בתיאטרון אנסמבל הרצליה ב-2008, בבימויה של אופירה הניג.

תיאור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתבסס על תחילתו של הכרך השני של "דון קיחוטה", בו מספר סאנצ'ו פאנסה לדון קיחוטה כי נכתב עליהם ספר. הספר מטיל ספק בשפיותו של דון קיחוטה ובמיוחד בקיומה של דולסיניאה אהובתו. דון קיחוטה וסאנצ'ו פאנסה משרתו יוצאים למסע הרפתקאות, כדי להוכיח את שפיותו ולהיפגש עם דולסיניאה. בדרכם רבת התהפוכות והמעללים הם נקלעים לביתם של דוכס ודוכסית. הזוג האציל מעריץ את גיבורי הספרות עליהם קראו ומשתעשע בפער שבין קיומם הממשי לעיצובם הבדיוני בספר. השתעשעות אכזרית זו מערערת את האמונה של דון קיחוטה בעצמו ובסיכוי לפגוש את דולסיניאה, אהובתו הדמיונית. הוא פורש את השמלה שהכין לה בתחילת מסעו ובציפייה אליה מסתיים המחזה.

אמצעים תיאטרליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלב המחזה מצוי מתח בין הספר שנכתב על זוג הגיבורים, והם מודעים אליו, לבין קיומם כדמויות חיות (על הבמה). דון קיחוטה וסאנצ'ו פאנסה מנסים להוכיח את קיומם בהשלמה ובניגוד לטקסט שיצר אותם, ולמעשה מנסים לחלץ עצמם מהמלכודת של דמויות בדיוניות. מהלך זה יוצר הזרה לכל אורך ההצגה שכן הדמויות מוטלות כל העת בספק.

בהוראות הבמה במחזה כתב עברון שמתחילת ההצגה ועד סופה דון קיחוטה לא ישנה את מיקומו על הבמה. בכך הוא הדגיש את הקיום הספקולטיבי של הגיבורים, שכן על אף שרבות מהתמונות נפתחות בקריאה הנמרצת – "יצאנו לדרך!" שני הגיבורים אינם מצליחים להתקדם כלל. שום דבר אינו כמו שהוא נראה, ואף על פי כן הם נקלעים לעלילות שונות ומשונות.

מעשה ההזרה הזה שמקיים דיאלוג אירוני עם טקסטים משל ברכט ותיאטרון האבסורד, שורה על כל פרטי ההצגה – כך למשל הקהל צופה בצללים מסתובבים על הבמה המפורשים בפי דון קיחוטה ככנפי טחנות קמח. אבל אחרי שהוא שרוע על הבמה פצוע מפגיעת הכנפיים, משתרבב מקור הצל ומסתבר שהוא אינו אלא כנפי מאוורר תקרה פשוט.

היוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הדמות שם השחקן
דון קיחוטה שלום שמואלוב
סאנצ'ו פאנסה מוטי כץ
אלפרדו יורם יוספסברג
הדוכס נמרוד ברגמן
הדוכסית ענת פדרשניידר

עיבודים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

- בבימוי חיה ישורון, תיאטרון נפקא מינה, 2016.

- בבימוי אילאיל לב כנען, תיאטרון אוניברסיטת תל אביב, 2019.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחזה התפרסם בספרו של גלעד עברון, "שישה מחזות", קובץ מחזות, הוצאת ספרא, אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 280-233.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]