הידור מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארבעת המינים כשהם מאוגדים יחדיו זהו הידור מצווה.

הידור מצווה הוא עיקרון הלכתי הקובע כי יש לקיים מצווה באופן נאה ומהודר. במקרים בהם קיום המצווה דורש גם תשמישי מצווה וקדושה, הרי שלפי עיקרון זה יש להקפיד על חפצים משובחים.

הרעיון של הידור מצווה מופיע כבר בדברי התנאים, אולם המונח "הידור מצווה" אינו מופיע כלל בדברי התנאים ומופיע בתלמוד רק בדברי סתם תלמוד (כלומר, ללא הבאת התנא או האמורא ששנה את המימרא), המיוחס לסוף תקופת האמוראים[1].

מקור הדין ומהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

""זה אלי ואנווהו" (שמות טו, ב), התנאה לפניו במצוות, עשֵה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין"

לדעת חלק מן המפרשים דין זה הוא מדאורייתא, ויש הסוברים שדין זה הוא מדרבנן.
לדעת רוב הפוסקים הדין הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אינו פוסל את המצווה.
חייב אדם להוציא מכספו כתוספת על מנת לקיים את המצווה בהידור, עד שליש מההוצאה שלא בהידור[2].

פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה הדין חל על כל המצוות אבל ישנם פרטים שנאמרו במפורש כגון: סוכה נאה, לולב (ואתרוג) נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, שכתוב בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכרוך בבגדים נאים" (שבת קלג:). וכן איגוד ארבעת המינים.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יעקב אריאל, כיצד מהדרין? בתוך שו"ת באוהלה של תורה כרך ה', מאמרים סימן ה', בהוצאת מכון התורה והארץ תשס"ט. ובאתר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]