היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות (יחידה 730)[1] היא יחידה השייכת לאגף האבטחה של שירות הביטחון הכללי. משימת היחידה היא לדאוג לסידורי האבטחה של אנשי ממשל ואישים בכירים. היחידה אינה אחראית ישירות על ביטחונם של כל האישים המאובטחים אלא על ביטחונם של אישים מסוימים בלבד (המוחשבים כ-"סמלי מדינה"): למשל, מבין השרים, רק שרי הביטחון, החוץ וראש הממשלה מקבלים אבטחה של היחידה לאבטחת אישים וכן נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר הכנסת וראש האופוזיציה. עם זאת, גם לאישים שהיחידה אינה מאבטחת בעצמה, היא אחראית לדאוג לאבטחה.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבטחי השב"כ[2], ובכלל זה מאבטחי היחידה לאבטחת אישים ומשלחות, מאומנים רבות במתקני השב"כ ועוברים קורס לוחם מקיף ומקצועי הכולל בין היתר אמוני ירי ותרגולות לוחמה בטרור[3], אימוני כושר גופני, אימוני קרב מגע וקורס חובשים. מאבטחי אישים מאומנים יותר משנה וחצי לפני שהם מצטרפים לפעילות האבטחה השוטפת[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה לאבטחת אישים הוקמה בשנת 1958 תחת השם יחידת הליווי של ראש הממשלה. בעקבות אירוע שבו הושלך רימון יד בכנסת באוקטובר 1957, ונפצעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים משה חיים שפירא וגולדה מאיר ‏‏[5]. את אנשיה אימן בתחילה דייב בקרמן, איש חיל הנחתים האמריקני בעברו שהתמחה בלוחמה זעירה וקליעה באקדח[6]. בשנת 1968, בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה[7], נתבקש בקרמן להצטרף לשירות הביטחון הכללי‎ כמדריך ירי באקדח[8]. בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור‏[9]. באותה עת כונו אנשי היחידה "הגורילות". בשנת 1972 מיסד וכונן בקרמן את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים[10]. בקרמן אף רצה כי משימת חילוץ בני ערובה ממטוסים תוטל על מאבטחי השב"כ, אולם הקצח"ר עמנואל שקד, אשר היה מופקד על תחום המבצעים המיוחדים והלוחמה בטרור, התנגד. לבסוף כפשרה הוחלט שהמאבטחים יצורפו לכוח צה"ל במקרים אלו, כלוחמים בכוח הפורץ[11]. בין היתר פעלו חניכיו בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 כנגד למטוס אל על, שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן[12] ופעולת החילוץ של מטוס סבנה. ב- 27 בדצמבר 1985 תקפו מחבלים פלסטינים את דלפקי חברת אל-על בנמלי התעופה בווינה וברומא. מאבטחי השירות ברומא לחמו במחבלים הרגו שלושה מהם ופצעו אחד באורח קשה ועצרו אותו. בווינה ערכו שוטרים אוסטרים ומאבטחי השירות מרדף רכוב אחר המחבלים הנמלטים הרגו אחד מהם ועצרו את השניים הנוספים[13].

רצח רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח רבין נחשב ככישלון חרוץ של היחידה לאבטחת אישים. המסקנות המקצועיות בתחום האבטחה מחקירת הרצח מופקות עד היום, גם תאוריית הקשר הגורסת שמאבטחיו של רבין כביכול ירו בו, היותה פגיעה מוראלית ביחידה.[דרוש מקור]

כחלק מהמסקנות בעקבות הרצח, הפכה אבטחת האישים להדוקה וקפדנית במידה ניכרת. השתתפותו של אדם מאובטח בכנס מלווה בבדיקות קפדניות של כל הנכנסים לאולם הכנס.

רצח רחבעם זאבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, הושמעה ביקורת בציבור על כשלונה של היחידה לאבטחת אישים. בתגובה טענו בשב"כ כי השר זאבי לא הסכים שיצטרפו אליו מאבטחים למרות התרעותיו החוזרות והנשנות של השב"כ בנושא. זאבי נפגש עם ראש השב"כ דאז אבי דיכטר לבקשתו של האחרון, ובפגישתם לא הסכים כלל לדבר על הצמדתו למאבטח.

לאחר הרצח תוקן הנוסח להחלטת הממשלה 411 ונוסף בו הסעיף האומר כי על בכיר להסכים לאבטחה או לוותר עליה באופן רשמי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמיר אורןשב"כ בעור משטרה, באתר הארץ, 23/12/2005
  2. ^ יונתן מרוז, המאבטחים הסמויים בשחקים, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 10.02.2012.
  3. ^ יועז הנדל ויעקב כץ, "ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים", כנרת זמורה-ביתן, 2011, עמודים 148-149.
  4. ^ עמוס הראל, התרחיש שהתממש: מאבטח מול מחבל בקהל, הארץ, ‏ 05/07/2002.
  5. ^ השב"כ מקבל את האחריות על אבטחת אישים 1958‏ באתר שירות הביטחון הכללי
  6. ^ אפי מלצר וחיים בן עמי, דייב בקרמן - "הצלף מטקסס, מבט מל"מ, גיליון 36, ‏ מרץ 2004, עמוד 37, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מרגלים לא מושלמים", הוצאת מעריב, 1990, עמוד 162.
  8. ^ דייב בקרמן ז"ל, דף זיכרון מתוך אתר השב"כ.
  9. ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg מעריב, 2 ביולי 2011, "'בשב"כ הקימו יחידה מיוחדת לחבר'ה קרביים מבחוץ', משחזר רחמים. 'הביאו את דייב בקרמן ששירת במרינס האמריקאי. הוא לימד אותנו לירות באקדחים, קרבות מגע, וכל מה שצריך'."
  10. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 124-127.
  11. ^ אמיר אורןמי נותן את ההוראה, באתר הארץ, 8 באפריל 2012.
  12. ^ תקיפת מטוס אל-על בציריך (1969), מתוך אתר השב"כ.
  13. ^ פיגוע כפול בשדות התעופה בווינה וברומא (27 דצמבר 1985), מתוך אתר השב"כ.