היטו שטיירל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היטו שטיירל
Hito Steyerl
לידה 1 בינואר 1966 (בת 58)
מינכן, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Japan Institute of the Moving Image
  • האוניברסיטה לקולנוע וטלוויזיה של מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה וידאו ארט, אמנות חזותית, אמנות מדיה חדשה, סרט, מיצב, קולנוע, art theory עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות מושגית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Yanghyun Prize (2016)
Yanghyun Prize עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היטו שטיירל (גרמנית: Hito Steyerl‏; 1966) היא קולנוענית גרמניה, אמנית וידאו ומיצב, מסאית ותאורטיקנית הבוחנת, בעבודותיה ובכתביה, את השתנותו של הדימוי החזותי בתקופה לה היא קוראת "הקפיטליזם הפוסט־דמוקרטי".[1] עבודותיה ממוקמות בממשק שבין קולנוע לאמנות, ובין התאוריה לפרקטיקה ועוסקת בשאלת תקשורת בעידן הגלובליזציה ובקולות ותמונות של הגירה. שטיירל בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מהאקדמיה לאמנויות בווינה.[1] מאז 2010, היא מרצה באוניברסיטה לאמנויות בברלין, שם היא ייסדה את מרכז לחקר הפוליטיקה של הנציג (Research Center for Proxy Politics) ייחד עם ורה טולמן ובועז לוין.[2] שטיירל מתגוררת בברלין.

בשנת 2017 המגזין ArtReview דירג את שטיירל אדם המשפיע ביותר על עולם האמנות.[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיירל נולדה במינכן. היא למדה קולנוע ביפן ב-Japan Institute of the Moving Image בין השנים 1987–1990 והמשיכה את לימודיה באוניברסיטת מינכן לטלוויזיה וקולנוע 1990-1991.[4] היא למדה קולנוע בתקופת עלייתו של הקולנוע הגרמני החדש שהשפיע עליה כסטודנטית, אך ההיסטוריון הקולנוע הלמוט פרבר (Helmut Färber) השפיע על עבודתה בצורה ישירה.[5] שטיירל הציגה, בין היתר, בביאנלות ברחבי העולם, מוזיאונים ובאירועי אמנות ותרבות מרכזיים בכל העולם.

עבודות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Normalität 1-10 (נורמליות 1–10) היא מסה מצולמת (essay film) העוסקת במעמדו של מסמך היסטורי, וכן תפקידו של העד בהיסטוריוגרפיה. המוטו של הסרט הוא: "עד אינו עד", עיקרון משפטי רומי עתיק שמקבל עדות רק כאשר נמצאת עדות עקבית נוספת. העבודה נורמליות 1–10 משקפת כי מקובל, נתפס כנורמלי על ידי הרוב, מהווה לפעמים איום ממשי על אחרים. המסות המצולמות עוקבות אחרי חיי היום יום של קבוצות נאו-פשיסטיות כמכשיר ליצירת נורמליות.[6]
  • ב-2004 שטיירל השתתפה במניפסטה החמישית, הביאנלה האירופאית לאמנות עכשווית, שם הציגה סרט קצר בשם נובמבר. הסרט מתבסס על חייה של חברה קרובה של שטיירל, אנדריאה וולף, שלכאורה הייתה חברה בסיעת הצבא האדום וב- 1998 התנקשו בחייה כשנחשדה כטרוריסטית כורדית. שטיירל משתמשת בביוגרפיה של וולף על מנת לשאול השאלה מה זה "טרור", ואיך ההגדרה מעצבת הגדרות של עבריין וקורבן.[7] העבודה משלבת קטעים מסרטים ביתיים מתקופת נעוריהן עם חומרים דוקומטריים מצולמים המראים את השינוי התודעתי פוליטי שוולף עברה.[8]
  • Journal No. 1 (יומן מספר 1) הוא ניסיון של שטיירל לשחזר דמויים שאבדו במלחמה בבוסניה ב-1993. בעבודה זו שטיירל משתמשת בשני מסכים הסמלים את המצב הכאוטי שהיה אחרי המלחמה, שאזרחים נדרשו לאמת את הזהות שלהם עם שני עדים משום שכל התיעוד הושמד.[9] בעבודה היא מבקשת לשחזר שיעור קריאה וכתיבה לנשים מוסלמיות מ-1947 כפי שהוצגה ביומן הקולנוע הבוסני הראשון. היא פוגשת אנשים שראו את היומן ומבקשת מהם לשחזר אותו.[10]
  • מיצב הווידאו "LOVELY ANDREA" (אדראה היפה) עוקב אחר החיפוש של האמנית אחר תצלומי קשירה (פרקטיקת BDSM) בסגנון יפני (Japanese bondage) שלה ושל המתורגמנית שלה שצולמו בטוקיו בשנות השמונים, בזמן ששטיירל הייתה סטודנטית. החיפוש שלה מוביל אותה, בין היתר, מועדוני BDSM בעיר ולאוספים של תצלומי קשירה. בעבודה שטיירל משלבת קטעים מתוך סרטונים של ספיידרמן וונדר וומן עם תיאורי זוועות של אסירים מגואנטנמו. המשמעות הכפולה של קשירות מלווה את המייצב כולו. אנדריאה היפה הוצג כחלק מדוקומנטה ה-12 בקאסל, גרמניה.[11][12][8]
  • Red Alert (התראה אדומה) היא עבודה נוספת של שטיירל שהוצגה, לראשונה, בדוקומנטה ה-12. Red Alert הוא מחווה לעבודתו של הצייר הרוסי אלכסנדר רודצ'נקו מ-1921 "Smooth Panels". בעבודתו הציג ציור מונוכרום של שלושת צבעי היסוד וטען שזהו סוף הציור, ולא ניתן לדחוף גבולות הציור עוד יותר. שטיירל הציבה שלושה מסכי וידאו, כמעט זהים בגודלם לציורים של רודצ'נקו, עם סרטונים של צבע אדום. הגוון של צבע האדום שבחרה משמש את המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית לציין את הרמה הגבוהה ביותר של התראת טרור.[13][14]
  • DeriVeD הוצגה בביאנלה של שנחאי ב-2008. העבודה קבלה השראה מהאסטיטקה של עטיפות סרטי DVD פיראטיים שנמכרו בשנחאי לאחר שעוצבו מחדש "עברו פוטושופ".[15]
  • עבודת הווידאו How to Not Be Seen: A Fucking Didactic Educational (איך לא להראות: פאקינג מדריך דידקטי חינוכי) מחקה את סגנון סרטוני ההדרכה עם פסקול מכני וכתוביות של עיקרי הדברים. הווידאו כולל חמישה שיעורים העוסקים בטכניקות, שלכאורה, בעזרתן ניתן להימנע מכך שמערכות דיגיטליות יוכלו לתעד אנשים ויזואלית. העבודה משוחחת המציאות בה טכנולוגיות פוגעות בפרטיות במרחב הציבורי בערים רבות באירופה וארצות הברית לאחר 9/11.[16][17][18] שטיירל עצמה במופיעה בשלושה פרקים של המדריך ובאחד המדריכים מופיע ברקע הרכב המוזיקלי The Three Degrees (הרכב של שלוש נשים אפרו אמריקאיות שהופיע בארצות הברית בשנות השישים והשבעים). אחד הלהיטים היודעים שלהן הוא When Will I See You Again (מתי אני אראה אותך שוב) מתנגן ברקע. המלודיה של השיר רכה ונעימה ומנוגדת לדימויים.[18]
  • Factory of the Sun (מפעל השמש) הוצג לראשונה ב-2015 כחלק מהביתן הגרמני הבביאנלה בוונציה. העבודה מתבדחת על חשבון סרט מע בדיוני טרון שיצא לאקרנים ב-1982.[19] מסמך וידאו ענק עומד בחשוך. החדר מוקף ברשת של אור כחול פלואורסצנטי. ברחבי החדר מפוזרים כיסאות חוף מפלסטיק, המזמינים את הצופים להתרווח ולצפות[20] בדימויים חד־ממדיים ודו־ממדיים הנעים במהירות על המסך. חלק מהדימויים הם קטעים מפרסומות, סרטוני יו-טיוב, קטים ממשחקי וידאו, דימויים של בני אדם רובוטיים ועוד.[21][22] מפעל השמש מרמרז על כמות הדימויים הדיגיטליים שאנחנו נחשפים אליהם ביום וכן על כוחה הבלתי נשלט של הכלכלה העולמית הקפיטליסטית שמאמינה שהיא יכולה אפילו להאיץ את מהירות האור.[19]

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיירל הייתה מהמקימים של e-flux פלטפורמה להוצאה לאור וארכיון, הצגת פרויקטים אמנותיים ופלטפורמה אוצרותית. ב-2015 תורגם לעברית ספרה, חֵלְכָּאֵי המסך: מסות על פוליטיקה של דימוי חזותי.

  • Steyerl, Hito. "Art and Contemporary Critical Practice: Reinventing Institutional Critique". Mayflybooks/Ephemera: 2009.
  • Steyerl, Hito. The Wretched of the Screen. Sternberg Press: 2013.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2010: פרס על סרטה In Free Fall במסגרת פסטיבל הסרטים הדוקמנטריים הבינלאומי בקופנהגן.[24]
  • 2015: EYE Prize של EYE Film Institute Netherlands[25]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 [http://www.e-flux.com/program/65176/hito-steyerl/ Hito Steyerl - Announcements - e-flux], www.e-flux.com (באנגלית)
  2. ^ "Symbolic Action and Hardware: A Year at the Research Centre for Proxy Politics". Rhizome. נבדק ב-2017-11-13.
  3. ^ אתר למנויים בלבד שאול סתר, האשה החזקה ביותר בעולם האמנות, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017
  4. ^ Hito Steyerl, WILFRIED LENTZ (ארכיון)
  5. ^ Frieze Magazine | Archive | Life in Film: Hito Steyerl, ‏2014-08-10
  6. ^ sixpack film, www.sixpackfilm.com (באנגלית)
  7. ^ Steyerl, Hito, Manifesta (ארכיון)
  8. ^ 1 2 Lack, Jessica (2008-12-31). "Artist of the week: Jessica Lack looks at documentary film-maker Hito Steyerl". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-11-15.
  9. ^ dmovies.net (2013-06-12), Hito Steyerl, 'Journal Nr.1 – An artist's impression' (2007), Documenta 12, נבדק ב-2017-11-15
  10. ^ Journal No. 1 - An Artist's Impression | IDFA, נבדק ב-2017-11-15
  11. ^ Hito Steyeri – Lovely Andrea | Jane Topping, janetopping.co.uk
  12. ^ LOVELY ANDREA - Light Cone, lightcone.org
  13. ^ Henie Onstad Kunstsenter (2010-06-30), Hito Steyerl about Red Alert, נבדק ב-2017-11-16
  14. ^ Hito Steyerl | Bidoun, Bidoun (באנגלית)
  15. ^ dmovies.net (2012-03-08), Hito Steyerl 'DeriVeD' (2008), 7th Shanghai Biennale, נבדק ב-2017-11-14
  16. ^ MoMA | Hito Steyerl’s HOW NOT TO BE SEEN: A F**king Didactic Educational .MOV File, www.moma.org (באנגלית)
  17. ^ Lekelly99 (2017-09-13), How Not To Be Seen: A Fucking Didactic Educational .MOV File, נבדק ב-2017-11-17
  18. ^ 1 2 Tate. "'How Not to Be Seen: A Fucking Didactic Educational .MOV File', Hito Steyerl, 2013 | Tate". Tate (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-11-17.
  19. ^ 1 2 C Magazine / Hito Steyerl: Factory of the Sun, C Magazine, ‏2016-06-01 (באנגלית)
  20. ^ Hito Steyerl: Factory of the Sun | MOCA, Los Angeles | Artsy, www.artsy.net (באנגלית)
  21. ^ "Exhibition // Top 6 at the Venice Biennale | Berlin Art Link". Berlin Art Link (באנגלית אמריקאית). 2015-05-15. נבדק ב-2017-11-18.
  22. ^ dandelion & burdock, www.dandelion-burdock.com, Hito Steyerl: Factory of the Sun, thisistomorrow (באנגלית)
  23. ^ פיתום הוצאה לאור - היטו שטיירל, חלכאי המסך: מסות על פוליטיקה של דימוי חזותי, באתר www.pitom.co.il
  24. ^ Peter Knegt, Thinking Outside The Doc Box: 5 Reasons Why CPH: DOX Sets a New Film Festival Standard | IndieWire, www.indiewire.com (באנגלית)
  25. ^ Hito Steyerl wins the inaugural EYE Prize - Announcements - e-flux, www.e-flux.com (באנגלית)