היימאי
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס האטלנטי  |
| קואורדינטות | 63°25′37″N 20°16′10″W / 63.4269670939°N 20.2693148783°W |
| שטח | 13.4 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | Heimaklettur |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
איסלנד |
| אוכלוסייה | 4,086 |
| אזור זמן | UTC+0 |
 | |
  | |
הֵיימאי (באיסלנדית: Heimaey) הוא אי איסלנדי. זהו האי הגדול ביותר בארכיפלג וסטמאנאאיאר, בשטח של 13.4 קילומטרים רבועיים, והאי הגדול והמאוכלס ביותר מול חופי איסלנד. היימאי נמצאת במרחק של 7.4 קילומטרים מול החוף הדרומי של איסלנד. זהו האי המאוכלס היחיד באיי וסטמאנאאיאר, עם אוכלוסייה של 4,414 תושבים.[1] שדה התעופה וסטמאנאאיאר (אנ') ומועדון הגולף של איי וסטמן (אנ') מכסים יחד חלק ניכר מהאי.
בינואר 1973, זרימת לבה מהר הגעש אֶלדפֶטל הסמוך הרסה חצי מהעיירה ואיימה לסגור את הנמל הימי שלה, מקור ההכנסה העיקרי בעיירה. מבצע לקירור הלבה שהתקדמה לעיירה באמצעות מי ים הציל את הנמל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתיישבים הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורת, הריולפור ברדרסון (Herjólfur Bárðarson) היה האדם הראשון שהתיישב בהיימאי. על פי הלנדנמה (Landnáma), הוא בנה בסביבות שנת 900 את חוותו בהריולפסדאלור (Herjólfsdalur; מילולית: עמק הריולף). חפירה ארכאולוגית בשנת 1971 של חורבות עתיקות בהריולפסדאלור גילתה כי הייתה התיישבות כמעט 100 שנה קודם לכן.[2]
הפשיטה הטורקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1627, שלוש ספינות פיראטים עות'מאניות מברבריה, שהיה בשליטת העות'מאנים, פשטו (אנ') על מספר עיירות בחוף הדרומי של איסלנד ועל איים מרוחקים.[3] הם תקפו את גרינדאוויק ואת היימאי. בגרינדאוויק יכלו תושבי העיר להימלט לשדה הלבה של רייקיאנס (אנ') ולהסתתר ללא הגבלת זמן. היימאי הייתה מבודדת כל כך, עד שהייתה פגיעה ואנשים סבלו. סיפורי גבורה רבים סופרו על האנשים ששרדו את הפלישה, ובראשם גודרידור סימונארדוטיר (אנ'), הידועה יותר בשם טירקיה-גודה (Tyrkja-Gudda; טורקית-גודה). היא נלקחה על ידי הפיראטים מביתה בסטאקאגרדי (Stakkagerði) בהיימאי לשוק העבדים באלג'יריה. בסופו של דבר היא נפרעה לדנמרק על ידי כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק, וחונכה מחדש על ידי המשורר הלגרימור פטורסון (אנ') ומאוחר יותר אף נישאה לו. כנסיית הדלגרים הלותרנית ברייקיאוויק נקראת על שמו.
אלדפטל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלדפטל
ב-23 בינואר 1973 בשעה 01:00, החלה התפרצות געשית של הר הגעש אלדפטל בהיימאי. הקרקע בהיימאי החלה לרעוד ונוצרו בה סדקים געשיים. הסדקים גדלו לאורך של 1,600 מטרים, ולבה ניתזה לאוויר והחלה להתפרץ. אפר געשי הועף לים. מאוחר יותר, המצב החמיר. כאשר הסדקים נסגרו, ההתפרצות הפכה לזרם לבה מרוכז שפנה לכיוון הנמל הימי. הרוחות השתנו, וחצי מיליון מטרים מעוקבים של אפר עפו לעבר העיירה. במהלך הלילה פונו 5,000 תושבי האי, רובם באמצעות סירות דיג, שכן כמעט כל צי הסירות היה ברציף.
זרם הלבה המתפשט איים להרוס את הנמל. ההתפרצות נמשכה עד 3 ביולי של אותה שנה. איסלנדים ריססו על הלבה שישה מיליון טונות של מי ים קרים, מה שגרם לחלק מהלבה להתמצק ולחלק ניכר ממנה לסטות ממסלולה, ובכך הצילו את הנמל.[4] במהלך ההתפרצות, מחצית מהעיירה נהרסה והאי התרחב באורכו. ההתפרצות הגדילה את שטחו של היימאי מ-11.2 קמ"ר ל-13.44 קמ"ר. רק אדם אחד מת בהתפרצות.[5][6] ההתפרצות מתוארת על ידי ג'ון מקפי בספרו "שליטה בטבע".[6]
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]היימאי היא ביתם של כ-4,500 איש, ובכל קיץ מגיעים אלי כשמונה מיליון תוכי ים.[7] מיליוני ציפורים אחרות נודדות לשם לצורך רבייה ואכילה.
האי מחובר לשאר איסלנד באמצעות מעבורת ושדה התעופה וסטמאנאאיאר (אנ').
רוב תושבי האי מתפרנסים מדיג. במהלך פסטיבל שנתי, אנשים מורשים לתפוס כמה תוכי ים לחלוק בפסטיבל, או לאכול בבית.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הר הגעש הלגפטל
הר הגעש אלדפטל
מבט על האי
מבט על האי
נמל וסטמאנאאיאר בהיימאי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Population by urban nuclei, sex and age 1 January 2001-2022". PX-Web. Retrieved 2022-06-22.
- ↑ Jonsson, Sigurgeir. "About Westman Islands". Visit Westman Islands. Retrieved December 21, 2012.
- ↑ Tinniswood, Adrian (2010). Pirates of Barbary: Corsairs, Conquests and Captivity in the Seventeenth-Century Mediterranean. Penguin. ISBN 9781101445310. Retrieved 2012-12-21.
- ↑ William, Richard. "Man Against Volcano: The Eruption of Heimay, Vestmannaeyjar, Iceland (2nd Edition)" (PDF). pubs.usgs.gov. Retrieved 14 May 2016.
- ↑ grapevine.is (26 September 2014). "Which Way The Wind Blows - The Reykjavik Grapevine".
- 1 2 McPhee, John (1989). The Control of Nature. New York: Farrar, Straus and Giroux. ISBN 0374128901.
- ↑ Harding, Paul (2004). Iceland. Lonely Planet. p. 129.