הייני סרור
 | |
| לידה |
23 במרץ 1945 (בת 80) ביירות, לבנון  |
|---|---|
| מדינה |
לבנון |
| השכלה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הייני סרור (בערבית: هايني سرور; נולדה ב-23 במרץ 1945[1]) היא במאית קולנוע יהודיה-לבנונית. היא מחזיקה בדעות אנטי ציוניות ורואה עצמה קודם כערביה לבנונית לפני היותה יהודייה.[2] היא ידועה בעיקר בזכות היותה הקולנוענית הערבייה הראשונה שסרטה ("שעת השחרור הגיעה") נבחר לפסטיבל קאן.[3] סרור פעלה למען זכויות נשים באמצעות סרטיה, כתיבתה ובאמצעות מימון יוצרי קולנוע אחרים.[4]
ביוגרפיה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרור, שנולדה בביירות בשנת 1945 למשפחה יהודית ציונית, למדה סוציולוגיה באוניברסיטה האמריקאית של ביירות ולאחר מכן השלימה תואר דוקטור באנתרופולוגיה חברתית בסורבון. סרטה הראשון, "לחם ההרים" (1968, 3 דקות, 16 מ"מ), אבד במהלך מלחמת האזרחים בלבנון.[1]
בשנת 1974, סרטה "שעת השחרור הגיעה", העוסק במרד דופאר בעומאן,[5] נבחר להתחרות בפסטיבל קאן, מה שהפך את סרור לאישה הערבייה הראשונה שסרטה נבחר לפסטיבל הבינלאומי.[6] ההערכה היא שסרטה התיעודי "שעת השחרור הגיעה" היה למעשה הסרט הראשון של יוצרת קולנועית שהוקרן בפסטיבל.[7] סרור מצטטת את סרטו של פדריקו פליני "8½" כהשראה משמעותית לסרט.[8] עם זאת, למרות השבחים וההצלחה של הסרט בפסטיבל קאן, "שעת השחרור הגיעה" נאסר ברוב העולם הערבי בשל הפוליטיקה הסוציאליסטית והפמיניסטית שלו.[8]
סרור שימשה גם לקול עבור מעמדן של נשים בחברה הערבית, ובשנת 1978, יחד עם הבמאית התוניסאית סלמה בקר והיסטוריונית הקולנוע הערבית מגדה וואסף, היא הכריזה על קרן סיוע חדשה "לביטוי עצמי של נשים בקולנוע".[4]
סרטה העלילתי משנת 1984, "ליילה והזאבים", משקף גם הוא פוליטיקה פמיניסטית. הסרט מתאר את סיפורה של ליילה, אישה לבנונית צעירה מלונדון, אשר נוסעת בזמן דרך לבנון ופלסטין של המאה ה-20.[9] סרטה העלילתי הראשון של סרור, "ליילה והזאבים", משתמש באמנות הסרט התיעודי עם המורכבויות של המיתולוגיה הערבית. למרות היותו בדיוני, היא משתמשת בסמליות המקבילה לנרטיב אותנטי שנבנה מניסיון. קטעי ארכיון שזורים בקומפוזיציה כדי לחקות אסטרטגית את הנרטיבים ההיסטוריים המורכבים. יתר על כן, סרור חולקת פרספקטיבה פמיניסטית המהדהדת את העבר הקולוניאלי. בראיון משנת 2019 עם מרי ג'ירמנוס סאבא, אמרה סרור "כשראיתי את "8½", הבנתי שקולנוע הוא מדיום רב עוצמה שיכול לבטא את כל מה שרציתי לומר. אבל המוטיבציה העיקרית שלי להתגבר על כל כך הרבה משוכות הייתה פמיניסטית."[9] בנוסף, היא מזמינה קהלים מכל רקע ומגדר לטבול עמוק באירועים האמיצים של התקופה, ושואפת לעורר השראה ביוצרי קולנוע אחרים לשתף גם את סיפוריהם העשירים מבחינה היסטורית.[9]
סגנון ואסתטיקה חזותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרור מושפעת רבות מקולנוע אמנות אירופאי, סינמה וריטה וקולנוע אנתרופולוגי. היא מצטטת את "8½" של פדריקו פליני כהשפעה משמעותית על סרטה הראשון, "שעת השחרור הגיעה".[8] בנוסף, סרור החלה ליצור סרטים במסגרת תוכנית תואר הדוקטור שלה באנתרופולוגיה חברתית תחת ההיסטוריון והסוציולוג המרקסיסטי הצרפתי, מקסים רודינסון, שהשפיע רבות על האסתטיקה והפוליטיקה שלה.[8] היא גם מצטטת את הקולנוע השלישי של אמריקה הלטינית כהשפעה חשובה, דהיינו, "שעת הכבשנים" של אוקטביו גטינו.[8]
דעות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרור מחשיבה את עצמה כפמיניסטית וסוציאליסטית.[8] היא גם מחשיבה את עצמה כ"פמיניסטית מובסת", ומכוונת את סרטיה כלפי "השמאל הערבי", אשר "המשיך לסגור את נושא" הפמיניזם עד ש"האויב העיקרי, האימפריאליזם, הובס".[8][9] בנוסף, סרור ביקשה לפנות ליוצרי קולנוע אנתרופולוגיים אירופאים, אשר "היו פטרנליסטים כלפי מה שנקרא חברות פרימיטיביות" ו"לעיתים קרובות התבוננו בהן כמו חרקים".[8] במקום זאת, סרור קיוותה לתאר את "מה שנקרא חברות פרימיטיביות" בניואנסים רבים יותר, ולהראות כיצד "מה שנקרא אנשים לא מפותחים היו בוגרים יותר מבחינת פמיניזם ודמוקרטיה מאשר אזרחי מדינות מתועשות".[8]
סרור מחזיקה בדעות אנטי ציוניות ורואה עצמה קודם כערביה לבנונית לפני היותה יהודייה.[2]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרור הייתה היוצרת הערבייה הראשונה שסרטה, "שעת השחרור הגיעה", היה מועמד לפסטיבל קאן. סרור בסיפוריה שאבה רבות מסיפורי אבותיה, כאשר היא מרבה לתת קרדיט לסבתה על הצלחתם וההכרה בסרטיה.[9]
בשנת 2025, סרטיה הוצגו בשיפוץ באקדמיה למוזיקה של ברוקלין כחלק מסדרה שהדגישה את עבודתה המהפכנית הפמיניסטית. הסדרה כללה את "ליילה והזאבים" ואת "שעת השחרור הגיעה".[10]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרטים קצרים וסרטים דוקומנטריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השייח' המזמר (1991, 10 דקות, וידאו)
- לקום על – נשות וייטנאם (1997) במאית ומפיקה
- עיני הלב (1998, 52 דקות, וידאו)
- נשות וייטנאם (1998, 52 דקות, וידאו)
- שביתת נשים עולמית 2000 (2000, וידאו)
סרטי עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שעת השחרור הגיעה (1974, 62 דקות, 16 מ"מ) במאית, עורכת ותסריטאית
- דופאר/עומר – לוחמי הגרילה של המפרץ הערבי (1973)
- לילה והזאבים (1984, 90 דקות, 16 מ"מ)[1][11] במאית ותסריטאית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייני סרור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Rebecca Hillauer, Encyclopedia of Arab Women Filmmakers (עמ' 182), 2005
- ^ 1 2 Heiny Srour, Cahier: Out of the Shadows – Heiny Srour, Squarespace
- ^ Sandra Brennan, Heiny Srour — Biography, The New York Times, 17 בנובמבר 2015
- ^ 1 2 Srour, Heiny; Baccar, Salma; Wassef, Magda (Fall 1979). "For the Self-Expression of Arab Women". Cinéaste. 9 (4): 37.
- ^ The New York Times, Saat El Fahrir Dakkat Barra Ya Isti Mar – סיקור/מידע לסרט, 17 בנובמבר 2015
- ^ Festival de Cannes, Heiny Srour – (Artist) ב-Festival de Cannes, נשמר בארכיון ב-17 בנובמבר 2015
- ^ Stone, Rob, with Paul Cooke, Stephanie Dennison, Alex Marlow-Mann. The Routledge Companion to World Cinema, Routledge; 1 edition (October 3, 2017), page 209
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Mary Jirmanus Saba, Heiny Srour on The Hour of Liberation Has Arrived, Screen Slate, 3 ביוני 2019
- ^ 1 2 3 4 5 Heiny Srour and Rebecca Johnson, Vimeo, 21 במרץ 2021
- ^ Heiny Srour, Leila and the Wolves + The Hour of Liberation Has Arrived, Brooklyn Academy of Music (BAM), 14–20 במרץ 2025
- ^ Armes, Roy (2010). Arab Filmmakers of the Middle East: A Dictionary. Indiana University Press. ISBN 978-0253355188.
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |