היינץ כריסטיאן שטראכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינץ כריסטיאן שטראכה
Heinz-Christian Strache
Strache.JPG
לידה 12 ביוני 1969 (בן 52)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת החירות האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Philippa Strache (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.hcstrache.at
חבר הלנדטאג ומועצת העיר של וינה
1996–2006
(כ־10 שנים)
חבר המועצה הלאומית של אוסטריה
30 באוקטובר 2006 – 26 בינואר 2018
(11 שנים)
9 בנובמבר 2017 – 26 בינואר 2018
(11 שבועות ויומיים)
יושב ראש מפלגת החירות האוסטרית
2005 – 18 במאי 2019
(כ־14 שנים)
סגן קנצלר אוסטריה
18 בדצמבר 2017 – 18 במאי 2019
(שנה ו־21 שבועות)
Hartwig Löger
פרסים והוקרה
אות הקצין הגדול המוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית (2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Unterschrift von Heinz-Christian Strache (2017).png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היינץ-כְּרִיסְטִיַאן שטראכהגרמנית: Heinz-Christian Strache; נולד ב-12 ביוני 1969) הוא פוליטיקאי אוסטרי שכיהן כסגן הקנצלר האוסטרי, חבר פרלמנט, חבר במועצת העיר וינה, ומנהיגה לשעבר של מפלגת החירות האוסטרית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטראכה, טכנאי שיניים בהכשרתו, היה פעיל בפוליטיקה של וינה מאז שנת 1991, והחליף בשנת 2004 את הילמאר קבס כמנהיג מפלגת החירות האוסטרית בווינה. את המפלגה הקימו נאצים לשעבר אחרי מלחמת העולם השנייה[1].

כבר בגיל 15 היה שטראכה חבר בארגון תלמידים גרמני-לאומני שפועל בווינה הנקרא ונדליה ("Wiener pennale Burschenschaft Vandalia")[2] שם הוא בא במגע עם קיצונים ימניים כמו גוטפריד קושל, ראש ה-VAPO שהוחרם מאוחר יותר, ופרנץ ראדל. הוא התאהב בגודרון, בתו של נורברט בורגר, שעימה יצא במשך שבע שנים, ובילה עימה ועם משפחתה סופי שבוע רבים בקירשברג אם וקאסל. מאוחר יותר התייחס שטראכה לנורברט בורגר גם כ "תחליף לאב". במגע עמו, הוא הכיר אנשי ימין קיצוניים נוספים[3].

על פי חוקר האנטישמיות ג'וליאן ווצל (2012), משתמש שטראכה באופן קבוע במונח "החוף המזרחי", צופן המשמש בסצנה הימנית הקיצונית לנוף הפוליטי והתקשורתי ה"יהודי" כביכול של ארצות הברית[4].

ב-1990 השתתף שטראכה כחבר "מפלגת החירות" במערכת בחירות שארגנה הקבוצה - "לא למבול הזרים". המועמד המוביל של הקבוצה היה היורש רוזנקרנץ היימין, וברשימת הבחירות שלו הגישו מועמדות גם מכחיש השואה גרד הונסיק, וחברו של שטראכה, פרנץ ראדל. הקבוצה נפסלה בגלל שזוהתה כקבוצה נאצית[5].

שטראכה נחשב כתלמידו של המנהיג הוותיק של מפלגת החירות האוסטרית, ירג היידר, אך החל להתנגד לו כתוצאה ממאבק שהלך וגדל בתוך המפלגה בינואר 2005. לאחר סדרה של הפסדים בבחירות המדינה[6], פשטו שמועות כי שטראכה יתמודד על תפקיד מנהיג המפלגה הלאומית כנגד אורסולה האובנר אחותו של ירג היידר[7]. סיכון גבוה של תבוסה מול שטראכה היה כנראה אחת הסיבות אשר גרמו לירג היידר להקים מפלגה חדשה, הברית למען עתיד אוסטריה (BZÖ).

לאחר הפילוג, התוצאות של מפלגת החירות נפגעו מהתחרות עם המפלגה החדשה של היידר, אך היא עלתה על הציפיות בבחירות בווינה שנערכו באוקטובר 2005. שטראכה עצמו היה מועמד מוביל בווינה, והמפלגה קיבלה 14.9% מהקולות[8]. בבחירות לפרלמנט בספטמבר 2008 זכו יחד שני המפלגות ב-30% מהקולות[9].

בינואר 2007 פורסמו תמונות סטילס שנלקחו מצילום וידאו אשר צולם בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. בתמונות אלה נראה שטראכה במדים צבאיים כשהוא משתתף לכאורה בפעילויות הדרכה צבאיות, ובנוסף מצדיע הצדעה נאצית. שטראכה דחה את ההאשמות, וטען שזו תמונה בה הוא מזמין בירה ולא מצדיע.

בשנת 2010, בבחירות לראשות העיר וינה, למועצת העיר ולמועצות האזוריות, קיבלה מפלגתו של שטראכה 26% מהקולות, תוצאה שהגדילה את מספר המושבים במועצת העיר ל-27. התמיכה בשטראכה הייתה חזקה ביותר בקרב צעירים מתחת לגיל 30[10].


בבחירות שנערכו באוקטובר 2017 זכתה מפלגת החירות בראשותו ב-26% מהקולות וב-18 בדצמבר הוא התמנה לסגן הקנצלר בממשלתו של סבסטיאן קורץ[11].

פרשות שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2019 פורסם סרטון וידאו אשר צולם באיביזה לפני בחירות 2017, ובו נראה שטראכה מנהל משא ומתן עם מי שהציגה עצמה כקרובה של איש עסקים רוסי. בפגישה הבטיח לה סיוע בהסרת חסמים באוסטריה בתמורה לסיקור חיובי ותמיכה כלכלית לא חוקית בקמפיין. בעקבות פרסום הסרטון התפטר שטראכה מתפקידו כסגן הקאנצלר ומהנהגת מפלגת החירות[12]. בנוסף הורה שטראכה לחברי מפלגתו להצביע נגד הקאנצלר סבסטיאן קורץ בהצבעת אי-אמון, והממשלה נפלה[13].

בבחירות שנערכו בספטמבר 2019, מפלגת החירות ספגה מפלה ואיבדה יותר משליש מכוחה. לאור זאת הודיע שטראכה על הפסקת חברותו במפלגה ופרישה מהחיים הפוליטיים[14]. בהמשך ניסה ניסה לרוץ למועצת העיר וינה וכשל[15].

במרכז פרשה אחרת, עמדו מאמציו של היזם וולטר גרובמולר, בעל מרפאה בווינה, להשיג גישה לקרן המימון של בתי החולים הפרטיים הממלכתיים. ב-27 באוגוסט 2021, בית הדין האזורי לעניינים פליליים בווינה גזר מאסר על תנאי של 15 חודשים בערכאה הראשונה על שחיתות. לפי החשד, גרובמולר גם הזמין את שטראכה לאי קורפו ב-2018 והבטיח לו תרומות נוספות לפני הבחירות באירופה ב-2019. בעניין זה זוכו ​​הנאשמים מחמת הספק. בעניין אחר, בית המשפט הרשיע את הנאשמים והשתכנע ששטראכה השפיע על חוק לטובת המרפאה של גרובמולר. גרובמולר תרם 2,000 אירו ב-2016 ו-10,000 אירו ב-2017 למפלגת החירות האוסטרית, שעדיין הייתה באופוזיציה באותה תקופה. המרפאה קיבלה גישה לקרן ב-2018 לאחר ששטראכה הפך לסגן הקנצלר[16]. גרובמולר ושטראכה הודיעו שיערערו[17].

יחסיו לישראל וליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בווינה מחרימה את מפלגתו של שטראכה בשל עברה הנאצי. עמדה זו נתמכת על ידי ממשלת ישראל[18]. בתחילת שנות התשעים כתב הקדשה לספר האנטישמי "עדויות יהודים מכל הזמנים והארצות", אשר הודפס לראשונה בתקופת השלטון הנאצי, ומציג עדויות פיקטיביות מפי יהודים לכאורה על "הגזע היהודי". בהקדשה מגדיר שטראכה את היהודים כ"מתנגדינו" ה"רעבים לכוח"[19]. למרות עברה הנאצי של מפלגתו, שטראכה טוען שהוא תומך באופן עקבי בישראל ובציבור היהודי בארצו ובאירופה. בשנת 2002 ביקר לראשונה בישראל, בראש משלחת של מפלגת החירות. המשלחת בראשותו נפגשה עם נשיא המדינה משה קצב, עם ראש עיריית אשקלון בני וקנין ועם כמה חברי כנסת מהליכוד[20]. בדצמבר 2010 נפגש שטראכה עם סגן השר הישראלי איוב קרא. קרא זכה לגינוי על כך מהקהילה היהודית במדינה[21].

בינואר 2012, הקהילה היהודית של וינה דרשה חקירת משטרה בעקבות דבריו של שטראכה, שאמר כי הפגנות שנערכו נגד נשף שערך הימין הקיצוני ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה[22], מזכירות לו את רדיפת היהודים בידי הנאצים[23]. בעקבות דבריו ביטל נשיא אוסטריה את הענקת "עיטור הכבוד על שירות עבור הרפובליקה של אוסטריה" לשטראכה[24].

באפריל 2016 ביקר שטראכה בישראל בהזמנת מפלגת "הליכוד", נפגש עם בכירים מהמפלגה וכן ביקר ב"יד ושם", אך נשיא המדינה שמעון פרס סירב להיפגש עמו[25]. משרד החוץ הישראלי התנגד לביקור זה[26]. לאחר כניסתה של המפלגה לקואליציה ולממשלת אוסטריה בשנת 2017, הנחה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להחרים את שרי המפלגה[27]. אף על פי כן, חבר הכנסת יהודה גליק נפגש עם שטראכה בווינה[28]. בנוסף נפגש שטראכה עם המיליארדר היהודי-אוסטרי מרטין שלאף בניסון לבטל את החרם של ממשלת ישראל על מפלגתו[29].

בשנת 2018 הקהילה היהודית בווינה החרימה את טקס יום השואה הממלכתי בגלל השתתפותו של שטראכה[18]. באותה שנה הציע שטראכה לאסור שחיטה כשרה באוסטריה[30].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AFP, האיש ששיקם את הימין הקיצוני באוסטריה - ונפל, באתר ynet, 19 במאי 2019
  2. ^ Heribert Schiedel / Martin Tröger, [http://www.doew.at/cms/download/934d7/re_schiedel_troeger_korporationen.pdf Zum deutschnationalen Korporationswesen in Österreich], Website des Dokumentationsarchivs des österreichischen, ‏נפתח לאחרונה ב-12.6.2018
  3. ^ Die Presse, Heinz Christian Strache im Porträt, DiePresse.com, ‏September 2008 ,11 June 2018
  4. ^ Juliane Wetzel, Juliane Wetzel: Freiheitliche Partei Österreichs, Beriln: ISBN 978-3-598-24078-2, 2012
  5. ^ Nina Horaczek, FALTER » Geschichten aus dem Unterholz | falter.at, cms.falter.at, ‏14.03.2009 (בגרמנית)
  6. ^ מפלה ל"מפלגת החירות" של היידר בבחירות באוסטריה, באתר הארץ
  7. ^ היידר לחץ, ואחותו נבחרה להנהיג מפלגתו, באתר הארץ, 12 ביוני 2004
  8. ^ הישג לימין הקיצוני: 15% תמיכה בבחירות האזוריות בווינה, באתר הארץ
  9. ^ פטרה רמזאואר, שליש מהבוחרים האוסטרים הצביעו בשביל הימין קיצוני, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
  10. ^ פטרה רמזאואר, סימן לבאות: הימין הקיצוני התחזק בווינה, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2010
  11. ^ אלדד בק, ‏מנהיג "מפלגת החופש" האוסטרית ימונה לסגן הקאנצלר, באתר ישראל היום, 16 בדצמבר 2017
  12. ^ תמיכה תמורת חוזים: הסרטון שהביא להתפטרות סגן קנצלר אוסטריה, באתר וואלה!‏, 18 במאי 2019
  13. ^ אסף אוני, ‏נקמת שטראכה: מפלגת החירות האוסטרית הדיחה את הקאנצלר קורץ, באתר גלובס, 27 במאי 2019
  14. ^ גרדיאןסבסטיאן קורץ זכה שוב בבחירות באוסטריה, הימין הקיצוני איבד שליש מכוחו, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2019
  15. ^ The rise and fall of Heinz-Christian Strache, Austria’s far-right firebrand, POLITICO, ‏2021-07-07 (בAmerican English)
  16. ^ 27 08 2021 um 14:32 von Hellin Jankowski, Ex-FPÖ-Chef Strache wegen Bestechlichkeit verurteilt, Die Presse, ‏2021-08-27 (בגרמנית)
  17. ^ ORF at/Agenturen vogl, Korruptionsprozess: 15 Monate bedingt für Strache, news.ORF.at, ‏2021-08-27 (בגרמנית)
  18. ^ 1 2 צביקה קליין, ‏בגלל שטראכה: הקהילה היהודית בווינה תחרים את טקס יום השואה הממלכתי, בעיתון מקור ראשון, 16 בינואר 2018
  19. ^ אסף אוני, ‏נחשפה הקדשה אנטישמית של סגן קאנצלר אוסטריה לשעבר שטראכה, באתר גלובס, 1 ביוני 2020
  20. ^ אדר פרימור, היינץ-כריסטיאן שטראכה הוא היורש של ירג היידר. ראיון עם פשיסט אוסטרי, באתר הארץ, 5 במרץ 2010
  21. ^ ברק רבידיהודי אוסטריה מוחים על פגישה בין ח"כ איוב קרא לראש הימין הקיצוני, היינץ כריסטיאן שטראכה, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
  22. ^ דנה הרמןמרין לה פן בילתה ביום השואה בנשף עם ניאו-נאצים באוסטריה, באתר הארץ, 29 בינואר 2012
  23. ^ דנה הרמןמנהיג הימין הקיצוני באוסטריה: "אנחנו היהודים החדשים", באתר הארץ, 30 בינואר 2012
  24. ^ דנה הרמןעיטור כבוד נשלל ממנהיג הימין הקיצוני האוסטרי, באתר הארץ, 02 בפברואר 2012
  25. ^ ברק רביד ועופר אדרת, מנהיג הימין הקיצוני באוסטריה מבקר בישראל בהזמנת הליכוד; פרס סירב להיפגש עימו, באתר הארץ, 12 באפריל 2016
    ברק רבידדיכטר נפגש עם מנהיג מפלגת הימין הקיצוני האוסטרית: "גם חלק מהערבים שפגשתי לא היו כוס התה שלי", באתר הארץ, 14 באפריל 2016
  26. ^ נעה לנדאומשרד החוץ מתנגד להזמנת שגריר אוסטריה לדיון בחרם על מפלגת הימין הקיצוני במדינה, באתר הארץ, 15 באפריל 2018
  27. ^ גילי כהן, נתניהו הנחה להחרים את שרי הימין הקיצוני באוסטריה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בדצמבר 2017
  28. ^ גילי כהן, בלי לשאול את משרד החוץ: ח״כ גליק ייפגש באוסטריה עם ראש מפלגת החירות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 09 בפברואר 2018
  29. ^ אסף אוני, ‏כשמפלגת החירות האוסטרית פגשה את הימין הישראלי, באתר גלובס, 28 ביולי 2018
  30. ^ צביקה קליין, ‏שטראכה מציע: לאסור את השחיטה הכשרה באוסטריה, בעיתון מקור ראשון, 25 ביולי 2018