היינץ קסלר
 | |||||||||
| היינץ קסלר, 1988 | |||||||||
| לידה |
26 בינואר 1920 לאובן, רפובליקת ויימאר  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 במאי 2017 (בגיל 97) ברלין, גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות באומשולנווג  | ||||||||
| מדינה |
גרמניה המזרחית, גרמניה, הרייך הגרמני | ||||||||
| מקום מגורים | |||||||||
| השכלה |
Military Academy of the General Staff of the Armed Forces of the USSR (1956) | ||||||||
| תקופת פעילות |
1938–1989 (כ־51 שנים) | ||||||||
| מפלגה |
מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, המפלגה הקומוניסטית של גרמניה, DKP, מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי | ||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||
| |||||||||
| שירות צבאי | |||||||||
| השתייכות |
 גרמניה המזרחית | ||||||||
| דרגה |
 גנרל ארמייה | ||||||||
|
1940–1941, 1956 – 1989 | |||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
היינץ קסלר (בגרמנית: Heinz Keßler; 26 בינואר 1920 – 2 במאי 2017) היה איש צבא ופוליטיקאי מזרח גרמני. כיהן כרמטכ"ל צבא גרמניה המזרחית בשנים 1967–1979 וכשר ההגנה בממשלת מזרח גרמניה בשנים 1985–1989.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיר לאובן שבשלזיה התחתונה (היום נמצאת העיר בתחומי פולין) למשפחת פועלים. הוריו נמנו עם תומכי המפלגה הקומוניסטית. לאחר עליית הנאצים לשלטון סולק היינץ קסלר מבית הספר בשל הדעות הפוליטיות של בני משפחתו. בשנת 1940 גויס לוורמאכט. שירת כמקלען בדיוויזיית חיל הרגלים ה-134. הדיוויזיה השתתפה בפלישה לברית המועצות ב-1941. ב-15 ביולי 1941 ערק קסלר מיחידתו ונכנע לחיילי הצבא האדום.
במהלך שהייתו במחנה השבויים בקזחסטן החל לשתף פעולה עם שוביו. יחד עם שבויים גרמנים נוספים ערך שידורי תעמולה בחזית בהם קרא לחיילי הוורמאכט להיכנע. ביולי 1943 היה בין מייסדי הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית. עד לסוף המלחמה עבד בתחנת הרדיו של הוועד. בשנת 1945 הצטרף אל שורות המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
עם תום המלחמה עבר לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה. בשנת 1946 מונה ליושב ראש הסניף הברלינאי של תנועת הנוער הגרמני החופשי. בשנת 1948 נבחר למזכיר הכללי של התנועה. בשנת 1950 נבחר לפרלמנט המזרח גרמני. באותה שנה הוא התמנה לראש מטה של המשטרה הלאומית האווירית, יחידה אווירית שהוקמה במסגרת המשטרה הצבאית המזרח גרמנית (היסוד לצבא של מזרח גרמניה). בשנת 1952 מונה קסלר למפקד המשטרה האווירית. בשנת 1955 הוא נשלח ללימודים באקדמיה צבאית של חיל האוויר הסובייטי במוסקבה. בספטמבר 1956, לאחר חזרתו ממוסקבה, התמנה קסלר למפקדו הראשון של לוּפְטשְטְרַייטְקְרֶפְטֶה (חיל האוויר של צבא העם הלאומי). בשנת 1967 הועלה קסלר לדרגת גנרל-אוברסט והתמנה לראש המטה הכללי. בינואר 1971 נפצע קסלר קשה בתאונת דרכים והיה במשך יותר משנה מאושפז בבית החולים, בתקופה זו סגנו, פריץ שטרליץ תיפקד כרמטכ"ל. קסלר לא התאושש לגמרי מפציעתו, לכן ב-1979 עזב את תפקיד הרמטכ"ל והתמנה לתפקיד קצין פוליטי ראשי של הצבא.
ב-3 בדצמבר 1985 מת באופן פתאומי היינץ הופמן, מי שהיה שר ההגנה של מזרח גרמניה במשך יותר מ-25 שנים. בעקבות מותו של הופמן מינה אריך הוניקר, מנהיג מזרח גרמניה, את קסלר לתפקיד. בנוסף לכך התקבל קסלר כחבר בפוליטבורו של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.
בנובמבר 1989, בעקבות נפילת חומת ברלין, פוטר היינץ קסלר מתפקידו יחד עם שאר שרי ממשלת מזרח גרמניה.
לאחר איחוד גרמניה הועמד קסלר לדין באשמת רצח אזרחים מזרח גרמנים, שניסו לברוח למערב. ב-16 בספטמבר 1993 הוא נמצא אשם באופן עקיף במות האזרחים ונידון ל-7.5 שנות מאסר. בשנת 1998, לאחר שריצה 2/3 מתקופת מאסרו הוא שוחרר מהכלא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היינץ קסלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
היינץ קסלר, באתר Discogs (באנגלית)
- גנרלים בצבא גרמניה המזרחית
- פוליטיקאים מזרח גרמנים
- חברי פולקסקאמר
- גרמנים שנשבו במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי גיבור עמל של גרמניה המזרחית
- מעוטרי עיטור מהפכת אוקטובר
- מעוטרי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
- מעוטרי הכוכב האדום
- מעוטרי עיטור קרל מרקס
- אנשי הוורמאכט
- מעוטרי עיטור שרנהורסט
- מעוטרי עיטור דגל העמל
- גרמנים שנולדו ב-1920
- גרמנים שנפטרו ב-2017