הילד הבוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחת הגרסאות הידועות של "הילד הבוכה"
"אל תהרסו לו את השכונה" (2008), גרפיטי המוחה נגד בנייה בשכונת פלורנטין.

"הילד הבוכה" הוא כינוי לציור שהיה נפוץ ומוכר מאוד בישראל, בו מוצגת דמותו של ילד לבוש מעיל, שדמעות זולגות על לחייו. ציור זה הוא אחד מתוך סדרת דיוקנאות של ילדים (ברובם בנים, אך גם בנות) בעלי הבעה רצינית או עצובה ודמעות על פניהם, שהיו נפוצים ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80.

הציור מיוחס לצייר האיטלקי ברונו אמאדיו (Bruno Amadio) שנודע גם בשם ג'ובאני בראגולין (Bragolin)[1]. בראגולין צייר מאות ציורים בסגנון זה[2]. הציורים ברובם אינם חתומים ותאריכיהם אינם ידועים. התמונות היו מן הראשונות ששוכפלו בצבע בקנה מידה רחב כבר בשנות ה-60, וככל הנראה צוירו שנים לפני כן. ציורי הילדים הבוכים היו פופולריים באירופה ובדרום אמריקה, ונמכרו על פי ההערכה במיליוני עותקים, ללא תמלוגים כלשהם לצייר[2].

אגדה אורבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-80 התפתחו אגדות אורבניות סביב ציורי הילד הבוכה, הקושרות אותם לקללות ולמאגיה. בספטמבר 1985 פרסם ג'ון מרפי בעיתון הבריטי "דיילי סטאר" סיפור על שרפה שפרצה ברותרהאם שבדרום חבל יורקשייר. אחד השרידים היחידים שנותרו בלא פגע אחרי השרפה הייתה תמונת "הילד הבוכה". בני המשפחה היו משוכנעים שהסיבה לדליקה לא הייתה רשלנותם אלא דווקא התמונה המקוללת[3]. הצהובון הבריטי "סאן" אימץ את הסיפור ופרסם ב-4 בספטמבר 1985 כתבת שער על הציור ה"מקולל", בה ציטט כבאים שגרסו כי בידם רשימה של 50 מקרים של דליקות בהן שרדה תמונת "הילד הבוכה". הכבאים האמינו כי התמונה מקוללת וסירבו להכניסה אל בתיהם. ה"סאן" המשיך לפרסם סיפורים ברוח דומה, במטרה לעורר היסטריה המונית סביב הציור ועורכו של העיתון, קלווין מקנזי, אף ארגן טקס שרפה פומבית של ציורי "הילד הבוכה".

שירות כיבוי האש של דרום יורקשייר פרסם מאוחר יותר הודעה שגרסה כי אין שום קשר בין תמונות "הילד הבוכה" שהיו נפוצות במקומות רבים ובין הדליקות. הסיבה לדליקותם הנמוכה של הציורים הייתה, ככל הנראה, העובדה שהודפסו על גליונות קרטון דחוס עבים, שדליקותם נמוכה.

התייחסות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בברזיל הופיע בשנות ה-80 בתוכנית הטלוויזיה "פנטסטיקו" אדם שטען כי הוא ג'ובאני בראגולין, וכי הציורים אכן מקוללים, כל זאת כיוון ש"כרת ברית עם השטן" להטמין מסרים מרושעים בתמונות.
  • בשנת 2002 הופיעה בישראל פרסומת של חברת פלאפון בה שימשה תמונת הילד הבוכה כמוטיב העיקרי[4].
  • בקומדיית המצבים הישראלית "הפיג'מות" הופיעה תמונת הילד הבוכה בדירתם של אילן, קובי ועודד, ופעמים רבות נעשתה התייחסות לתמונה שהפכה לסמל מזהה לסדרה (בעונה הרביעית ההסבר לתפאורה החדשה היה שרפה שפרצה בדירה בין העונות).
  • על כריכת ספרו של אתגר קרת, "געגועי לקיסינג'ר" מופיעים פני ילד בוכה המזכירים בבירור את פני הילד שבתמונה.
  • בטלנובלות לילה מטורף בפסטיגל ופריסטייל פסטיגל הופיעה תמונת הילד הבוכה במלון "קיסר" ולפעמים נעשתה התייחסות לתמונה שהפכה לסמל המזוהה לקומדיית המצבים הישראלית "הפיג'מות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Massimo Polidoro, Curse That Painting!, Skeptical Inquirer Volume 36.6,, ‏November/December 2012 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 קורות חייו ומידע נוסף באתר המוקדש לג'ובאני בראגולין
  3. ^ כך לטענת דר' דייוויד קלארק. ר' כאן: http://www.thestar.co.uk/bizarre/Truth-about-the-Crying-Boy.3841222.jp וגם כאן: http://www.thestar.co.uk/diary/Dr-David-debunks-39curse39-of.2061981.jp.
  4. ^ פירסומת פלאפון - הילד הבוכה / הילד השמח, באתר Halemo, ‏4 בדצמבר 2002