הינוקא הפלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הילד הגאון הפלאי)

ישראל משה מנדל (נולד בה' בכסלו ה'תש"י) היה ילד חרדי מירושלים שהתפרסם בשנת 1954[1] כאשר נפוצה בחוגים הדתיים בישראל שמועה לפיה הילד, שהיה באותה עת בן ארבע שנים ועדיין לא ידע קרוא וכתוב, ידע לצטט בעל פה חלקים נרחבים מתוך הספרות התורנית.

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליחזקאל ופייגא מנדל, חסידי בעלז שהתגוררו ברחוב הישיבה בירושלים. למד בתלמוד תורה סאטמר בשכונת "נחלת שבעה" בירושלים. לדברי המלמד ר' ישראל פולוטשק, בעת שלימד ילדים גדולים יותר פסוקים מהחומש, קרא ישראל משה בעל פה את הפסוקים עוד לפני שהמלמד אמר אותם, והדבר עורר את פליאתו. כאשר ניסו המלמד ואחרים לבחון את ידיעותיו של הילד, התברר כי הוא מגלה בקיאות עצומה בטקסטים תורניים וידע לצטט דפי גמרא שלמים, וכן חידושים מספרי הראשונים וחלקים נרחבים מספר הזוהר וספרים רבים אחרים, חלקם נדירים, לאחר שרק החלו לקרוא בפניו שורה או שתיים מתחילת הדף.[1]

העיתון "מעריב" סיפר לקוראיו בתחילה על סיפור המתהלך בחוגים דתיים בירושלים, לפיו התגלה ילד פלא "הבקי בכל חדרי תורה, אם כי אינו יודע עדיין לקרוא".[1] בכתבה נוספת, שהתפרסמה כחודש לאחר מכן, צוטט המלמד של הילד שתיאר את יכולותיו הפלאיות בפני כתב העיתון, ולאחר מכן פגש הכתב את הילד בביתו. הכתב מציין כי לא הצליח לבחון את יכולותיו של הילד, משום שאבי הילד, בהוראת האדמו"ר, לא הרשה זאת. האב הכחיש בפני הכתב כי לבנו יכולות מופלאות כלשהן ואמר כי מדובר בהמצאה של המלמד. עם זאת, אמר האב לילד כמה פעמים, "זכור מה שהרבי צוה לך... זכור מה הוא צוה לך... אל תגיד...", וגם לא ידע האב להשיב לשאלת הכתב "אם הוא ילד רגיל, מדוע אסור לבחון אותו?". הכתבה הסתיימה בדברי הכתב "יצאתי משם מבלי לדעת למי להאמין, למלמד או להורים..."[2].

אנשים רבים שיחרו לביתו של הילד, או ארבו לו בלכתו ברחוב ובשהותו בבית הכנסת, והציעו לו ממתקים או משחקים כדי לשמוע מפיו קטעים מספרי קודש. גם רבנים באו לראות ולבחון את הילד: פנחס אפשטיין, נתן גשטטנר, אהרן קוטלר, דוד שפרבר, משה ובר[3], והרב אשר אנשיל כץ (שבחן אותו על ספר אור החיים).

אביו, שלא רצה כי יציקו לילד וחשש מעין הרע, פנה לאדמו"ר מבעלז הרב אהרן רוקח, וזה הורה להביא את הילד למעונו בתל אביב בתאריך כ"ב באדר ה'תשי"ד. האדמו"ר ביקש להביא את הגמרא מסכת ברכות ובחן את הילד מהמשנה השנייה "מאימתי קורין בשחרית", והילד עמד במבחן. אחר כך נתן מטבע שמירה לילד, והורה לאביו לצוות על הילד שלא לענות כשאנשים ישאלו אותו. בעקבות זאת הפסיק הילד להפגין בקיאות בספרי הקודש, מעבר למה שלמד בעצמו עם בני כיתתו. אחר זמן קצר הפך הילד להיות כילד רגיל לפי גילו.

כיום מנדל הוא חסיד בעלז, גר בנתניה. עבד שנים רבות במינהלה של בית החולים לניאדו.[4]

התייחסויות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יעקב ישראל קניבסקי הזכיר את הסיפור בספרו "חיי עולם" (עמ' כא) כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות: ”ופה בארץ נתפרסם בשנת תשט"ו בילד בן ד' שנים שהיה מגיד על פה בש"ס וראשונים, דברים שלא שמעתן אוזנו בגלגול זה כלל”.
  • במאמר שהתפרסם בגיליון מס' 698 של "שעה טובה", כתב הרב בן ציון גרוסמן ששמע מהרב בעריש רוזנברג (מחבר ספרים בנתניה), שהוא לומד בחברותא יומית עם ישראל משה, ובאמת הוא עדיין זוכר את כל התורה, אלא שאינו מדבר על כך לאור ציוויו של האדמו"ר מבעלזא. עוד כתב שם, שישראל משה אינו מסוגל להשתתף בשיעורים, כי כשמצטטים דברי חז"ל לפעמים לא מצטטים במדויק, וקשה לו לשמוע ציטוט שאינו מדוקדק.
  • הרב ברוך אבוחצירא מביא את הסיפור בגרסה שונה, לפיה האדמו"ר מבעלז שלח את הילד אל הבאבא סאלי (אביו של הרב ברוך), הוא העביר את ידו על פיו של הילד, ומיד שכח הכול והחל ללמוד הכול מחדש. הבאבא סאלי הסביר את התופעה על פי מדרש חז"ל במסכת נידה בשם רבי שמלאי[5] העוסק בעניין עובר ברחם אמו, ובין הדברים נכתב: "ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". במקרה זה של הינוקא, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.[6]
  • בחוברת תורנית שפורסמה לקראת פסח ה'תשס"ד, הובאו דבריו של הרב לייב באקשט, שסיפר ששלח מכתב אל הרב יחזקאל לוינשטיין, ובו כתב לו שקשה לו להאמין לסיפור ("וכי ייתכן ששכח המלאך לסטור ילד אחד מישראל?"). הוא הוסיף שאם הסיפור אמת, ראוי להציג את הילד לעין כל, משום ש"בזה יתברר אמיתת דתינו לכל העולם, כי הנה הוכחה ברורה היא שיש ילד קטן היודע את כל התורה כולה!". הרב לוינשטיין ענה: "העובדה אמת היא. בתי וחתני [הרב ראובן גינזבורג] גרים שתי דירות לאותה משפחה, ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו... כי אף שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני, הרי שמעתי אודות הדבר מבתי ומאמין אני לה", והוסיף: "כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא, אמנם חזרתי בי, ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי, עצת היצר הרע היא להרוס כל אמונתנו שנבנית על 'אבותינו סיפרו לנו', והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן... די לנו בזה להאמין בו". בהמשך הדברים מסביר הרב לווינשטיין שאם לא נסמוך על אנשים נאמנים, מדוע שנסמוך על קבלת אבותינו?[7]
  • בהקדמה[8] לספר "ידות אפרים" (מהדורת ה'תשס"ט) מביא המהדיר רבי מרדכי בן יעקב פלדמן (ראש כולל אברכים "פרי העץ" בירושלים) בשם הרב חיים אריה שפיץ(יי') שכאשר התפרסם סיפור הינוקא הפלאי בעיתונות בארצות הברית, הסעיר הדבר את נפשו של ר' חיים אריה, והוא נסע לישראל ויחד עם חותנו, הרב יוסף אריה פלדמן, נפגש עם הילד בביתו של הרב מרדכי פלדמן ברחוב הקליר בירושלים. ר' חיים אריה הקריא בפני הילד קצת חומש, והילד המשיך בעל פה את הפסוקים הבאים אחרי הפסוקים ששמע. הדבר חזר על עצמו גם כשקראו לפני הילד קצת גמרא, אז הילד המשיך בעל פה את דברי הגמרא בצורה ברורה, אף שניכר היה שהילד לא הבין את מה שאמר. ר' חיים אריה חשב שאולי זו טלפתיה והילד קורא את המחשבה של זה העומד לפניו, ולכן יודע את מה שרואה הקורא הכתוב לפניו. על כן רצה לנסות את הילד באופן אחר, הוציא עיתון וקרא לפני הילד קטע מתוכו, אבל הילד לא הגיב כלל ולא ידע להמשיך אות אחת, אחר כך בדקו את הילד בעוד ספר וגם בזה המשיך הילד לקרוא. כיוון שכך, רצה ר' יוסף אריה לבדוק אם הוא יודע את הספר (של זקנו) "ידות אפרים" ומיד כשהתחילו לקרוא לפניו מספר זה, המשיך הילד ואמר כעשר מילים מהדברים הכתובים בספר, והדברים מעידים שהספר "ידות אפרים" הוא תורה מן השמים, אשר המלאך מלמדו לכל עובר טרם לידתו.
  • הרב יצחק רצאבי אמר שהסיפור הזה אכן מפורסם ושמע אותו מאחיו של הילד, ואף שמע מפי עדים נאמנים על כך שהילד נכנס לחדרו של האדמו"ר מבעלז וכאשר יצא משם התברר ששכח את כל תורתו, אבל הוא מחפש מקור מהימן להמשך הסיפור (פעולותיו של האדמו"ר מבעלז בתוך החדר).[4]

סיפורים דומים במקורות יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות יהודיים מסופר על מקרים דומים. בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח, מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".

הרב מרדכי אליהו סיפר בדרשה ששמע מהרב יהודה צדקה אודות "תינוק שמרגע שנולד פתח את פיו ודיבר, והתחיל לגרוס את כל התורה כולה". הילד הובא לאדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר - שאמר שצריכים לעשות לו תיקון שישכח את הלימוד משום עין הרע. הרב צדקה ביקש לשאול את התינוק כמה שאלות, והתינוק ידע לצטט את הבן איש חי בעל פה, על אף שהוא פעל לאחר פרשנים שאותם הילד לא ידע. סיפור זה הובא בדרשה כדי להוכיח את מעלתו של ה"בן איש חי".[9]

כמו כן ישנו ספר קבלי בארמית בשם נחמן קטופא, שהוא שכתוב דבריו של תינוק שנולד והחל לדבר דברי קבלה. הספר נדפס במהדורה אחת עם הספר יון מצולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ילד-פלא נתגלה בירושלים, מעריב, 22 בפברואר 1954
  2. ^ נ. בר-אורין, "ראיינתי את ילד הפלא", "מעריב", 12 במרץ 1954
  3. ^ שבחן אותו (לפי עדות שמיעה של הרב חיים קליין מדרום אפריקה) בספר לקוטי תורה של אדמו"ר הזקן והילד ענה לו
  4. ^ 1 2 יצחק רצאבי, מדוע התינוק בוכה מיד ביציאתו לאוויר העולם, ומהו השקע שבשפה העליונה, 29 ביוני 2011
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל', עמוד ב'
  6. ^ לפי עדות המיוחסת לבנו, רבי ברוך אבוחצירא, ומובאת באתר מוסדות בבא סאלי נתיבות תחת הפסקה "הינוקא"
  7. ^ הרב לייב באקשט, ודברת בם, ה'תשס"ד באתר היברו בוקס
  8. ^ ההקדמה באתר אוצר החכמה
  9. ^ הרב מרדכי אליהו, קול צופיך 424 פרשת השבוע תולדות
  10. ^ בן שאול, הגבאי המיתולוגי יצחק לנדאו הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 20 באוקטובר 2020