הילד הכחול

**הילד הכחול**
**The Blue Boy**
מידע כללי
צייר	תומאס גיינסבורו
תאריך יצירה	1770 בערך
טכניקה וחומרים	קנבס, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	123.8 ס״מ
גובה	179.4 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרומנטיקה
מספר יצירה	21.1 (ספריית הנטינגטון)
מיקום	ספריית האנטינגטון (אנ'), סן מרינו, קליפורניה (אנ')

הילד הכחול (באנגלית: The Blue Boy) הוא ציור שמן שצייר תומאס גיינסבורו. הציור נמצא כיום בבעלות ספריית האנטינגטון (אנ') בסן מרינו, קליפורניה (אנ').^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אחת מיצירותיו הידועות ביותר של גיינסבורו. הציור נחשב זמן רב כדיוקן של ג'ונתן בוטאל (1752–1805), בנו של סוחר עשיר של כלי עבודה, בגלל בעלותו המוקדמת על הציור. זיהוי זה מעולם לא הוכח. ב-2013 טענה סוזן סלומן שסביר להניח שהילד המוצג בציור הוא אחיינו של גיינסבורו, גיינסבורו דופונט (אנ') (1754–1797). הנער מופיע בלבוש מהמאה ה-17, כהומאז' של האמן לאנתוני ואן דייק. הציור דומה מאוד במראהו לפורטרטים של ואן דייק של נערים צעירים, לרבות ציור הדיוקן הכפול של האחים ג'ורג' וילייר, הדוכס השני מבקינגהאם והלורד פרנסיס וילייר.

רוחבו של הציור 112.1 סנטימטרים וגובהו 177.8 סנטימטרים.

ב-1821 פרסם לראשונה ג'ון יאנג (1755–1825) רפרודוקציה של הציור. הוא סיפר כיצד צייר האמן את הנער הכחול כאתגר במטרה לסתור את אמירתו של ג'ושוע ריינולדס לפיה יש להימנע ככל האפשר משימוש בכחול, אפור וירוק, והמליץ על צהוב, אדום ולבן צהבהב. מסר זה הועבר בהרצאתו הציבורית השמינית, אותה נשא ב-1778 בהיותו נשיא האקדמיה המלכותית.

כנשיא האקדמיה המלכותית, ריינולדס היה בעל גישה שמרנית והיסטורית לגבי ציור. הוא מילא תפקיד פעיל בפיתוח והעברת תוכניות לימודים ובהצגת התערוכות השנתיות. גיינסבורו, לעומת זאת, היה צייר דיוקנאות ונוף ונשאר מרוחק מכל תפקיד אקדמי. ב-1769 זכה ריינולדס זכה לתואר אבירות, ובמהלך חייו כתב ביקורות אמנות ונשא הרצאות, בעוד שגיינסבורו מעולם לא קיבל הכרה ריבונית.

בסופו של דבר התברר שהציור הושלם על ידי גיינסבורו ב-1770, שמונה שנים לפני ההרצאה המדוברת. עם זאת, הסיפור על האופן שבו נוצר הציור היה מוצלח מכדי שייעלם, וסייע לציור להגיע לתהילה הבינלאומית לה זכה.

הציור היה ברשותו של בוטאל עד שהלה הגיש בקשה לפשיטת רגל בשנת 1796. הוא נקנה על ידי הפוליטיקאי ג'ון נסביט. ב-1802 הוא נקנה בשנית על ידי צייר הדיוקנאות ג'ון הופנר. ב-1809 בערך, הציור נכנס לאוספו של הרוזן רוברט גרוסוונור עד למכירתו להנרי אדוארד האנטינגטון ב-1921. לפני צאתו לקליפורניה ב-1922, הנער הכחול הוצג לזמן קצר בגלריה הלאומית, שם ראו אותו 90,000 איש. הבריטים ציינו את המעבר של הציור מבריטניה לארצות הברית בדרכים רבות נוספות, בין השאר הציג באותה שנה המופע "מייפייר ומונמרטר" קטע שבו הופיעה נלי טיילור כשהיא לבושה בבגדי הנער הכחול וסביבה מסגרת, ושרה את השיר "The Blue Boy Blues" של הזמר קול פורטר.

משפחת גרוסוונור מילאה תפקיד משמעותי בתהילה הגוברת של הציור במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. לא זו בלבד שהם אפשרו למבקרים להיכנס למגוריהם בלונדון כדי לראות את הציור, הם גם שאלו את הציור לעיתים קרובות לתערוכות חשובות, לרבות תערוכת אוצרות האמנות במנצ'סטר ב-1857. באותה תערוכה, הציור משך את תשומת לבם של הצופים, שכנראה מעולם לא הקדישו מחשבה רבה קודם לכן לאמנות יפה. הציור הוצג לאחר מכן בתערוכת לונדון הגדולה ב-1862, באקדמיה המלכותית, במוזיאון סאות' קנסינגטון ב-1870, בגלריה גרוסוונור ב-1885, ובאקדמיה המלכותית ב-1896. בהזדמנות זו תואר הציור כ"ציורו המפורסם ביותר של גיינסבורו" בלונדון טיימס.

בספטמבר 1970 הציור הופיע במגזין מד. האמן ג'ק ריקארד והסופר פרנק ג'ייקובס השתמשו בסטריאוטיפים עכשוויים של הומוסקסואליות כדי ליצור ניגוד בין הנער הכחול לשחקני כדורגל.

ב-1974 פורסם הגיליון הראשון של מגזין בלו בוי, מגזין הומוסקסואלי דו-חודשי שכלל תצלומי עירום, תכנים שיווקיים ומאמרים. הגיליון הראשי כלל כריכה כחולה בוהקת עם תצלום של בחור צעיר לבוש בתור הילד הכחול.

בין האמנים ההומוסקסואלים שאימצו את "הילד הכחול" כסמל לאמנציפציה הומוסקסואלית, נמנים רוברט למברט, הווארד קוטלר וליאופולד פולם.

הילד הכחול הושאל זמנית לגלריה הלאומית בלונדון והוצג ב-25 בינואר 2022, 100 שנה לאחר שעזב את בריטניה ב-1922. הוא נשאר בגלריה הלאומית למשך חמישה חודשים לפני שחזר לארצות הברית.^[2]^[3]

באוקטובר 2021 הוצב הציור "ג'נטלמן צעיר" של הצייר קהינדה ויילי מול הציור "הילד הכחול" במוזיאון האנטינגטון לאמנות.