לדלג לתוכן

הילה טימור אשור

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הילה טימור אשור
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 10 במרץ 1970 (בת 55)
רמת השרון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הילה טימור אשור (נולדה ב-10 במרץ 1970) היא קולנוענית תיעודית, סופרת ועיתונאית ישראלית, העוסקת ביזמות חברתית; רוב יצירותיה דנות בחיבור בין העולם החרדי לעולם החילוני ובשואה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילה טימור אשור נולדה ליצחק ומאירה טימור, דור שני לניצולי שואה מצד אביה. [1]

גדלה ברמת השרון. החל מגיל ארבע עשרה הייתה כתבת צעירה ב"מעריב לנוער" והוציאה ספר נוער בהוצאה לאור של איטו אבירם, שזכה לפופולריות. [1] בוגרת תיכון אלון ברמת השרון. בצה"ל שירתה כצלמת במודיעין אוויר.

במהלך שירותה הצבאי ולאחריו הייתה כתבת ב"ראש אחד" וב"על השרון"; [2] בהמשך כתבה ב"הורים וילדים" ובמגזינים נוספים.

בשנים 1993–1997 למדה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה [2] ועשתה התמחות מעשית בבימוי, תסריט, עריכה והפקה; בשנים 1998–1999 למדה לתואר ראשון באמנות בחינוך, אוניברסיטת לידס. קיבלה תעודת הוראה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים; היא בוגרת תואר שני באומנות ביהדות מטעם מכון שכטר למדעי היהדות, בו למדה בשנים 2007–2010. [3]

בשנים 1996–2012 טימור אשור הקימה וניהלה את מגמת "אמנות הקולנוע" בבית הספר התיכון ע"ש רנה קסין בירושלים. [2] עמדה בראש מדור תקשורת בגף לתרבות ואומנות בשכונות במשרד החינוך. בשנים 1995–2010 ניהלה פרויקט טלוויזיה קהילתית לגמלאים בירושלים במסגרת עמותת "עידן".

בשנים 2010–2015 טימור אשור הקימה וניהלה את "סינמה שריגים", [2] מרכז חברתי ביישוב שריגים. היא הקימה את "נשים נהדרות" - קבוצת נשים חרדיות וחילוניות שמפיקות יחדיו סרטים במימון הסוכנות היהודית, [4] [5] [2] המיזם הוצג בקהילות יהודיות ברחבי תבל וממנו יצא פסטיבל סרטים. [6] נבחרה לאחת מחמישים הנשים המשפיעות בבית שמש ומטה יהודה. [7] בשנים 2022-2021 ניהלה את יד חריף, מרכז לאמנות בצרעה.[8]

ביימה שבעה סרטים תיעודיים שהוקרנו בערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10 ו-11 ובפסטיבלי קולנוע בעולם. כתבה תסריט ל"ראשיתה", דוקו תנועה, הקרנה בפסטיבל היהודי למחול 2024.

הרומן הראשון פרי עטה, "הקשה של הלחם", ראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר בשנת 2019. חציו הראשון של הספר מספר על הניה טוכמינץ, סבתה של הילה (אם אביה), בת למשפחה חסידית, הבורחת מבית הוריה בעקבות אהובה צמח מעיירה במזרח פולין לרוסיה. צמח עזב את הישיבה ואת הדת, הפך לקומוניסט ונהרג כחייל בצבא האדום. הניה עלתה לישראל והתחתנה בשנית. חציו השני של הספר מספר על הילה טימור אשור, נכדתה של הניה, בהיותה נערה בשנות השבעים והשמונים ומגולל את יחסיה עם סבה וסבתה בגני תקוה, בה השתקעו.[1] הספר היה לרב-מכר,[8] הוא תורגם לפולנית ויצא לאור בפולין ב-2022.[9]

החל מ-2018 כתבת במוסף "שישבת" של העיתון "ישראל היום". בשנים 2023-2022 כתבה בשבועון "בראשית".

בשנים 2025-2022 ניהלה את מרכז גינוגלי לאמנות חזותית וגלריה ג'ינוגלי, הגלרה היחידה בארץ המתמחה בבני נוער. במסגרתה אצרה תערוכות ויזמה פרויקטים חברתיים בשילוב אמנות, ביניהם: "גיבורות השעה" - תערוכת גרפיטי שהציגה במהלך מלחמת חרבות ברזל, בה ציירו על קירות הגלריה אמני גרפיטי ציורים אודות נשים גיבורות במלחמה, באצירתו של יובל כספי. קרן דה מיס יצרה את העבודה המרכזית והאמנית טל טנא צצקס יצרה חדר ורוד לזכרה של אמנית הגרפיטי, ענבר היימן ("פינק"), שנרצחה במסיבת הנובה וגופתה נחטפה.[10][11][12][13] "כל ילד חייב עפיפון" - מיזם עפיפוני תפילה בהלכו הפריחו קרוב לעשרת אלפים ילדים עפיפונים עליהם כתבו את התפילות שלהם בראשית מלחמת חרבות ברזל: ילדי ירושלים ואילת וילדי מפונים שהתארחו בערים אלו.[14][15][16] "מצלמה ונער" - טימור אשור אצרה את התערוכה בשיתוף עם גיא בירן. מאוצר הצילומים שהותיר אחריו לביץ ליפשיץ, ההרוג הראשון בתמרון בחרבות ברזל, בתערוכה מיצב של האמן וניה שאוב עליו מוצגות חלק מהתמונות. בנוסף: ניהלה אומנותית תחרות צילום, בשיתוף נשיונל גאוגרפיק, "ירושלים בתנועה", ובה מסלול לבני נוער על שם לביא ליפשיץ.[17][18] אצרה תערוכת קרמיקה, "לשקול, לקלף געגוע", של האומנית שלומית מנדלקורן 2023.[19] במסגרת ג'ינוגלי הובילה מיצג אומנותי בעדלאידע בירושלים.[20] בשנת 2025 ליוותה כמתעדת דוקומנטרית משלחת אמהות שכולות ממלחמת חרבות ברזל מטעם עמותת Journey 4 Hope.[21][22]

ספרים שכתבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Skórka od chleba, Wydawnictwo Pascal, 2022.[9]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הילה טימור אשור, ברשת החברתית פייסבוק
  • הילה טימור אשור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

קטעים מסרטיה:

על הרומן "הקשה של הלחם"

על הפרויקט "נשים נהדרות"

כתבותיה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 אשר אטדגי, "הכול אודות סבתא: גן עדן של תקוה", ידיעות בקעת-אונו, 7 ביוני 2019, כתבת שער, עמ' 1, 10, 11.
  2. ^ 1 2 3 4 5 מיכל בשן, "במה לנשים נהדרות", עיתון "תמורה", מרץ 2013.
  3. ^ הילה טימור אשור, "השואה אצלי נוכחת כל יום", באתר סלונה, 28 באפריל 2019.
  4. ^ נשים נהדרות - הידברות באמצעות סרט, באתר הסוכנות היהודית
  5. ^ אלי מנדלבאום, תמרה זיו, Special report: Is film the key to a peaceful Beit Shemesh?, באתר הג'רוזלם פוסט, 16 בינואר 2014
  6. ^ נשים נהדרות, סרטים מעולים, באתר תעשייה, 28 ביוני 2015.
  7. ^ אתי בן עמי-סויסה, "50 הנשים המשפיעות 2015 בבית שמש ומטה יהודה", שמשנטו: המגזין של בית-שמש ומטה-יהודה, גיליון 5, דצמבר 2015.
  8. ^ 1 2 מיכל בשן, עיתון "תמורה", 19.8.21, עמ' 18-20
  9. ^ 1 2 הספר בפולנית
  10. ^ Jerusalem street art exhibit sheds light on Israeli women heroes, ג'רוזלם פוסט, 3 בפברואר 2024
  11. ^ גיבורות השעה, זמן מבשרת, עמ' 15 בפברואר 2024, עמ' 46
  12. ^ מאיה כהן, רחל מאופקים והחטופה שהישירה מבט אל המחבלים הן רק חלק מהגיבורות של כולנו, באתר ישראל היום, 21 בינואר 2024
  13. ^ אפי טריגר, גיבורות השעה
  14. ^ הילה טימור אשור, דעה | כל ילד חייב עפיפון, באתר ישראל היום, 19 בנובמבר 2023
  15. ^ "Un cerf-volant pour chaque enfant", jerusalemfutee.com
  16. ^ כל ילד חייב עפיפון, המהדורה הצעירה, מאקו, 27.11.2023 (החל מדקה 9:25)
  17. ^ הילה טימור אשור, האוצר שהתגלה במצלמה של סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל: "רק הוא ידע", באתר ישראל היום, 2 באוקטובר 2025
  18. ^ ‘A Camera and a Boy’: A posthumous exhibition by the first soldier to die in the Gaza war, ג'רוזלם פוסט, 7 באוקטובר 2025
  19. ^ הילה טימור אשור, שלומית מנדלקורן, זכרונות מהבית, ביקורי תערוכות, עיתון 1280, גיליון 45, אוגוסט 2023, עמ' 31-30
  20. ^ מיצג אמנותי בעדלאידע בירושלים
  21. ^ אימהות שכולות בטיול גיבוש עם המון כאב וגעגוע, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 במרץ 2025
  22. ^ הילה טימור אשור, "אני לא זוכרת מתי צחקתי כ"כ הרבה, ומצד שני הנשמה שלי נשרפת כל יום": המסע של האימהות השכולות בפיליפינים, באתר ישראל היום, 5 במרץ 2025
  23. ^ הספר "בגוף ראשון", באתר הספרייה הלאומית
  24. ^ נשים נהדרות, באתר הבמה
  25. ^ המסע של פולין, באתר קרן שלם
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הילה_טימור_אשור&oldid=42102862"