הילה טימור אשור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

הילה טימור אשור (נולדה ב-10 במרץ 1970) היא קולנוענית תיעודית, סופרת ועיתונאית ישראלית, העוסקת ביזמות חברתית; רוב יצירותיה דנות בחיבור בין העולם החרדי לעולם החילוני ובשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילה טימור אשור נולדה ליצחק ומאירה טימור, דור שני לניצולי שואה מצד אביה. [1] היא גדלה ברמת השרון, שם למדה בתיכון אלון. החל מגיל ארבע עשרה הייתה כתבת צעירה ב"מעריב לנוער" והוציאה ספר נוער בהוצאה לאור של איטו אבירם, שזכה לפופולריות. [1] בצה"ל שירתה כצלמת במודיעין אוויר. במהלך שירותה הצבאי ולאחריו הייתה כתבת ב"ראש אחד" וב"על השרון"; [2] בהמשך כתבה ב"הורים וילדים" ובמגזינים נוספים.

בשנים 1993–1997 למדה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה [2] ועשתה התמחות מעשית בבימוי, תסריט, עריכה והפקה; בשנים 1998–1999 למדה לתואר ראשון באמנות בחינוך, אוניברסיטת לידס. הוציאה תעודת הוראה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים; היא בוגרת תואר שני באומנות ביהדות מטעם מכון שכטר למדעי היהדות, בו למדה בשנים 2007–2010. [3]

בשנים 1996–2012 טימור אשור הקימה וניהלה את מגמת "אמנות הקולנוע" בבית הספר התיכון ע"ש רנה קסין בירושלים. [2] עמדה בראש מדור תקשורת בגף לתרבות ואומנות בשכונות במשרד החינוך. בשנים 1995–2010 ניהלה פרויקט טלוויזיה קהילתית לגמלאים בירושלים במסגרת עמותת "עידן".

בשנים 2010–2015 טימור אשור הקימה וניהלה את "סינמה שריגים", [2] מרכז חברתי ביישוב שריגים. היא הקימה את "נשים נהדרות" - קבוצת נשים חרדיות וחילוניות שמפיקות יחדיו סרטים במימון הסוכנות היהודית, [4] [5] [2] המיזם הוצג בקהילות יהודיות ברחבי תבל וממנו יצא פסטיבל סרטים. [6] נבחרה לאחת מחמישים הנשים המשפיעות בבית שמש ומטה יהודה. [7]

ביימה שבעה סרטים תיעודיים שהוקרנו בערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10 ו-11 ובפסטיבלי קולנוע בעולם.

הרומן הראשון פרי עטה, "הקשה של הלחם", ראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר בשנת 2019. חציו הראשון של הספר מספר על הניה טוכמינץ, סבתה של הילה (אם אביה), בת למשפחה חסידית, הבורחת מבית הוריה בעקבות אהובה צמח מעיירה במזרח פולין לרוסיה. צמח עזב את הישיבה ואת הדת, הפך לקומוניסט ונהרג כחייל בצבא האדום. הניה עלתה לישראל והתחתנה בשנית. חציו השני של הספר מספר על הילה טימור אשור, נכדתה של הניה, בהיותה נערה בשנות השבעים והשמונים ומגולל את יחסיה עם סבה וסבתה בגני תקוה, בה השתקעו. [1]

החל מ-2018 הילה טימור אשור כתבת במוסף שישבת, ישראל היום.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעים מסרטיה:

על הרומן "הקשה של הלחם"

על הפרויקט "נשים נהדרות"

כתבותיה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אשר אטדגי, "הכול אודות סבתא: גן עדן של תקוה", ידיעות בקעת-אונו, 7 ביוני 2019, כתבת שער, עמ' 1, 10, 11.
  2. ^ 1 2 3 4 5 מיכל בשן, "במה לנשים נהדרות", עיתון "תמורה", מרץ 2013.
  3. ^ הילה טימור אשור, "השואה אצלי נוכחת כל יום", באתר סלונה, 28 באפריל 2019.
  4. ^ נשים נהדרות - הידברות באמצעות סרט, באתר הסוכנות היהודית
  5. ^ אלי מנדלבאום, תמרה זיו, Special report: Is film the key to a peaceful Beit Shemesh?, באתר הג'רוזלם פוסט, 16 בינואר 2014
  6. ^ נשים נהדרות, סרטים מעולים, באתר תעשיה, 28 ביוני 2015.
  7. ^ אתי בן עמי-סויסה, "50 הנשים המשפיעות 2015 בבית שמש ומטה יהודה", שמשנטו: המגזין של בית-שמש ומטה-יהודה, גיליון 5, דצמבר 2015.
  8. ^ הספר "בגוף ראשון", באתר הספריה הלאומית
  9. ^ נשים נהדרות, באתר הבמה
  10. ^ המסע של פולין, באתר קרן שלם