הילה כהן-שניידרמן
הילה כהן-שניידרמן (נולדה ב-6 באוגוסט 1980 בתל אביב) היא אוצרת ואשת חינוך ישראלית. זוכת פרס שר התרבות בתחום האוצרות לשנת 2021.[1] משמשת החל משנת 2018 בתפקיד האוצרת הראשית של מובי: מוזיאוני בת ים, ומרצה במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים, בלימודי התואר השני בעיצוב במכללת שנקר ובבית לאמנות ישראלית.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן-שניידרמן היא בת לחגית כהן לבית שניידרמן (1949–2003), ילידת קיבוץ נען, ולצבי כהן (נולד ב־1947), יליד תל אביב, עורכי דין במקצועם. היא בוגרת תוכנית רביבים, תוכנית מצטיינים להכשרת מורים להוראת היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרתה רכשה תואר ראשון בלימודי יהדות ומקרא (2006); תואר שני בספרות עברית (2009) ותעודת הוראה.
בשנת 2012 סיימה את לימודי האוצרות בבית הספר לאמנות קלישר, בתוכנית הבינלאומית בשיתוף עם המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב.
פעילות אוצרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן-שניידרמן החלה את עבודתה האוצרותית בגלריה החללית (2010). בין התערוכות שאצרה: 'שודד ים'- תערוכה לזכרו של עמוס קינן במלאת שנה למותו (2010), 'רוחות הרפאים של הפרולטריון' לציון אירועי אחד במאי בשיתוף עם האוצרת טלי תמיר, פרינס ומדונה", שתי תערוכות יחיד של גיל יפמן ורוני כנעני, ותערוכה לציון הכרזת העצמאות הפלסטינית: 'כ' בספטמבר' (2011).
בשנת 2011 החלה לפעול כאוצרת עצמאית בדגש על חקר פעולות במרחב הציבורי. שיתוף פעולה עם יעל צברי הוליד את האירוע ׳אקו סקס׳ במוסך מורשה של יונדאי לרגל השקת הגיליון השני של כתב העת ׳Ms.Use׳ ואת התערוכה הקבוצתית "נו" במסגרת מחווה לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון רחוב שנערך בבת ים. בשנה זו במסגרת לימודיה בקלישר אצרה בשיתוף עם סרג'יו אדלשטיין את 'מנוע חיפוש' במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, תערוכה קבוצתית, שחקרה את השפעת האינטרנט על אופן יצירת דימויים.
בשנים 2012–2015 פעלה כאוצרת שותפה בפרויקט 'אמנית העיר' בעיריית ירושלים לצד גילי קרז׳בסקי. הפרויקט נועד לשלב אמנים במסגרת עבודת העירייה תוך שימוש במשאביה. בפעולתה האוצרותית הדגישה שיתופי פעולה בין אמנים לממסד הציבורי מבלי לוותר על היבטים אקטיביסטיים.[3]
במקביל החלה כהן-שניידרמן את תפקידה כאוצרת משנה במוזיאון פתח תקווה לאמנות, בו עבדה בין השנים 2012–2016. היא הייתה אמונה על התערוכות בגלריית האוסף, הזמינה אמנים צעירים לחקור ולהפעיל את אוסף המוזיאון והדגישה את התייחסותה למרחב העירוני הפוליטי והחברתי. בין התערוכות שאצרה: "חדר מצב" – תערוכת יחיד של איתי זיו (2012), "1,200 ק"ג אדמה" – תערוכת יחיד של אריאל רייכמן (2013),[4] "ציפורי טרף ציפורי שיר" – תערוכת יחיד של מיכל בראור (2015)[5]; "תצוגה ארעית" – תערוכת יחיד של דנה לוי (2015). כמו כן אצרה בשיתוף עם דרורית גור אריה את התערוכה 'מידה כנגד מידה' שחקרה את היחסים בין צילום לפיסול.[6] עוד אצרה את התערוכה 'ארמון הבדולח והמקדש הארור' שכללה 11 אמנים.[7]
בשנים 2016–2017 הקימה וניהלה את תוכנית ליבלינג לשימור עירוני בשיתוף עם עירית תל אביב-יפו. בתקופה זו אצרה את "חתיכה מהכיכר", שליווה את הפרידה מכיכר דיזנגוף לפני השינוי העיצובי, ו"בטון חצוף", מחווה לאדריכלות הברוטליסטית של תל אביב. במרץ 2018 אצרה את "גלגולי צורה" תערוכת יחיד של מעיין אליקים, S2 בגלריה זומר, תל אביב.
בשנת 2018 מונתה כהן-שניידרמן לאוצרת ראשית של מובי: מוזאוני בת ים. כהן-שניידרמן אצרה, בין השאר, שלוש תערוכות ברצף שהיא מתייחסת אליהן כטרילוגיה: 'שפע' (2018), 'עידן חדש' (2018) ו-'המאמינים' (2019). מבנה של טרילוגיה, לדבריה, אפשר לה לשאול שאלות רחבות היקף הנוגעות למקומה הנוכחי של האומנות בישראל'.[8] בתערוכה 'מאז החלו המדידות' (יוני 2020) – תערוכת יחיד של אלי פטל, הדגישה כהן-שניידרמן את ההתמקמות של האמן ויצירת האמנות במרחב הציבורי, בין פנים לחוץ, בין הסטודיו לאולם התצוגה.[9][10]
מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מאז והלאה" מאז החלו המדידות, הקטלוג, דצמבר 2020.
- "אנדרטה מינורית", מארב: מוסף, עורך: אודי אדלמן, חורף 2018
- "הערה על המבנה הגמיש", מטרופוליס, עורכים: ערן איזנהמר, יובל סער, ספטמבר 2017.
- "המוזיאון העירוני לאמנות: מנכסים למשאבים ומערכי בעלות לערכי שימוש", הוצאת רסלינג ומוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2014 ,עמ' 51–56.
- Nothing Has Happened: On The Melancholy of the Contemporary Gallery, make a match, ed. Katharina Schendl, 2014
- "חדר מצב, איתי זיו – תערוכת יחיד, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, דצמבר 2012.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האוצרת הילה כהן שניידרמן על שכר אמן, איגוד האמנים הפלסטיים, 2020
- הילה כהן-שניידרמן נפרדת מהאמנית שלי פדרמן, ערב רב, 2015
- ראיון עם הילה כהן שנידרמן, ערב רב, 2013
- ב-5000 רגל טסה הרכבת - על תפיסת הזמן בעבודתו של עומר פסט '5,000 רגל זה הכי טוב' ובסיפורו של יואל הופמן 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת', הילה כהן-שניידרמן, ערב רב, 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הילה כהן שניידרמן זוכת פרס שר התרבות בתחום האוצרות לשנת 2021, באתר משרד התרבות והספורט
- ^ הילה כהן-שניידרמן, באתר בית לאמנות ישראלית
- ^ גילי קרז'בסקי והילה כהן שניידרמן, שיתוף פעולה ביקורתי, באתר "ערב רב", 9 בנובמבר 2012
- ^ 1200 ק"ג אדמה, אריאל רייכמן, באתר מוזיאון פתח תקווה
- ^ מיכל-בראור, באתר בסיס לאמנות ותרבות בהרצליה
- ^ מידה כנגד מידה, באתר מוזיאון פתח תקווה
- ^ רעות ברנע, תערוכה: "ארמון הבדולח והמקדש הארור", מוזיאון פ"ת לאמנות, באתר כלכליסט, 27 באוגוסט 2015
- ^ המאמינים, תערוכה קבוצתית,, באתר מוזיאון בת ים לאמנות, 2019
- ^ מאז החלו המדידות | אלי פטל, באתר מובי: מוזיאוני בת ים
- ^ אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2020
