הילה (דת)
בדת, הילה (בלועזית: Halo או Aura) היא מעין טבעת אור הנוצרת סביב אדם או עצם. מכיוון שנהוג לייחס לאור את הטוב, ההילות קיבלו משמעות בדת, ושימשו לעיטור מלאכים, צדיקים וקדושים.
התיאור הראשון של הילה מופיע בספר "שמות" לגבי משה רבנו ”כי קרן עור פניו” (שמות ל"ד, כט). כלומר: פניו של משה קרנו מאור והוא היה מוקף בהילה סביבו.
ההילות ביהדות מופיעות ביתר הרחבה ופירוט בקבלה ובמיסטיקה היהודית (ספר הזוהר, תורת הנסתר).
האיקונוגרפיה הנוצרית הרבתה בציור הילות סביב ראשם של ישו, מריה, יוחנן המטביל וקדושים נוצריים אחרים. ההילה תוארה כעיגול מלא בצבע זהוב שנמצא מאחורי ראשה של הדמות. מציורים אלה נובע התיאור הפופולרי של הילת מלאכים כחישוק נוצץ מעל ראשו של המלאך. באיקונוגרפיה הנוצרית ישנן 3 טיפוסים של הילות:
- אוראולה (Aureola) - הילה מלאה ומוזהבת.
- נימבוס (Nimbus) - הילה שמצוירת כטבעת דקה (בדומה לתיאור המודרני העממי של הילות מלאכים).
- מנדורלה (Mandorla) - הילה מוארכת כשקד שמקיפה את כל גופה של הדמות.
בפסלים ותמונות של קדושים הינדואיסטים ובודהיסטים לפעמים מתוארת מעין הילה סביב ראשם. המסורת הזו התגלגלה ככל הנראה לפרס המוסלמית, שם באמנות המוסלמית המקומית היה נהוג לצייר דמויות חשובות באסלאם (מוחמד או יתר הנביאים החשובים באסלאם, כמו משה או עיסא) כשהילת אש אופפת אותם (או את ראשיהם).
בהשאלה, המונח "הילה" משמש לציין תדמית נעלה שנוצרה למשהו או מישהו מסוים, בצדק או שלא בצדק.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 21, מסת"ב 978-965-566-137-8
