הלית ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הילית ישורון)
הלית ישורון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 2 באפריל 1942 (בת 82)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • ז'אק קתמור (מרץ 1964ינואר 1970)
  • ישעיהו יריב (אוקטובר 1971יוני 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אמון יריב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הֵלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת, עורכת, משוררת ושחקנית ישראלית.

תולדותיה ומפעליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישורון עבדה כדוגמנית בשנות ה-60. היא הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו "מקרה אישה" (1969) וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004 (שנה לאחר מכן, ב-2005, חדל לראות אור). בשנת 1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[1].

עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון

ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על מבקרת התיאטרון הדה בושס. בראיון שנתן גפן[2] אמר כי השיר נכתב כנראה על הלית ישורון. בספרו "חומר טוב" כתב יונתן גפן: "והיום יש לי הרגשה שאולי זאת היתה הלית קתמור ישורון... אבל אינני בטוח".

ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. נכון ל-2024 יצא לאור בעברית חלק נכבד מהיצירה, אך עדיין לא כולה. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתולוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995–2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע "מלבדאתה", מבחר משיריו של אבות ישורון, שערכה יחד עם לילך לחמן.

בפברואר 2004 הותקפה ישורון באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו לא התגלו. זמן מה לאחר התקיפה נעצר המתרגם אייל לוין, שהיה מצוי בסכסוך ספרותי עם בני הזוג ישורון, כחשוד במעשה. החשד שלוין עמד מאחורי תקיפתה של ישורון הופרך ולוין נוקה מכל חשד[3].

ישורון נישאה בשנית לישעיהו (שעיה) יריב, אספן אמנות ומייסד גלריה גורדון בתל אביב ואחיה של לאורה ריבלין. לשניים נולדו שני בנים - אַביָם ואמון. אַביָם, עורך דין במקצועו, יצא לחופשה עם משפחתו בזמביה בשנת 2011 ונספה בתאונת שיט בנהר הזמבזי. הבן, אמון יריב הוא מנהל הגלריה המשפחתית, אמן וצלם. שעיה יריב נפטר ביוני 2016.

מפרי עטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלית קתמור, 24, תל אביב: הוצאת עקד, תש"ל 1969
  • יגאל סרנה, יונה וולך ביוגרפיה, הלית ישורון: אחרית דבר, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2009
  • הלית ישורון, איך עשית את זה? ראיונות "חדרים" , הוצאת הספריה החדשה, 2016

מתרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב העת לשירה חדרים
  • יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, מבחר השירים 1963–1985, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה לשירה, תשנ"ב 1992
  • יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה, (עורכת: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
  • אבות ישורון כל שיריו, (עורכים: הלית ישורון, בנימין הרשב), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995 - תשס"א 2001
  • מלבדאתה, אבות ישורון מבחר 1934–1991, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
  • אבות ישורון, חרסים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
  2. ^ שבעה לילות, 11.11.2016
  3. ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, פרקי אבות, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
  4. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, הלית ישורון צללה לארכיון בעקבות אביה ומצאה שם אדם שלא הכירה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021