הים הפתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבנה השכבות התת-מימי

הים הפתוח או האוקיינוס הפתוח (Pelagic zone) הוא אזור האוקיינוסים העמוקים הרחוק מהמדפים היבשתיים הקרובים ליבשה. זהו תוואי השטח הגדול בעולם והוא מכסה 1,330 מיליון קמ"ר.[דרושה הבהרה] עומקו של האוקיינוס הפתוח בממוצע 3.68 ק"מ מתחת פני הים אך הוא יכול להעמיק עד ל11 ק"מ בשקע מריאנה שליד איי מריאנה, המקום העמוק ביותר בעולם.

אזורים שונים באוקיינוס רחב הידיים מכילים עוצמת אור שמש אחר, טמפרטורה אחרת, חמצן, מזון, מליחות ולחץ מים אחר שככל שמעמיקים הללו פוחתים ופוחתים (למעט שני האחרונים) עד שבעומק של מתחת 1,000 מטר נעלמים צורות החיים המוכרות ובמקומם ישנם יצורי מצולות (אנ') מוזרים ומפלצתיים המותאמים לשרוד באזורים עם טפמרטורה נמוכה, אור שמש מעומעם או חסר בכלל, לחץ רב ומחסור בחמצן ומזון.

שכבות האוקיינוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפיפלגיים (epipalegic) – היצורים החיים עד לעומק של 200 מטרים.
  • מזופלגיים (mesopalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 200 ל-1,000 מטרים.
  • בתיפלגיים (bathypalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 1,000 ל-2,000 מטרים.
  • אביסלפלגיים (abyssalpalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 2,000 ל-6,000 מטרים.
  • האדלפלגיים (hadalpalegic) – היצורים החיים בעומק של יותר מ-6,000 מטרים.

השכבה האפיפלגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלפה צפה באוקיינוס
סטנלה מפוספסת קופצת באוקיינוס האטלנטי

רוב יצורי הים חיים עד לעומק 200 מ' מתחת לפני הים, מה שמכונה השכבה האפיפלגית. באזור זה נאלצים כל היצורים לשחות ללא הרף הן בשביל שלא לשקוע לעומקים הקיצוניים והן בשביל לחפש מזון באזור רחב מאוד. ישנם 2 צורות חיים החיות באוקיינוסים:

חלק ממינים אלה יכולים לצלול לעומק כדי לחפש מזון אך לאחר מכן עולים למעלה. ישנם גם יצורי מעמקים העולים בלילות לחפש מזון בפני המים. עופות ימיים ממיריאים מעל האוקיינוסים בחיפוש מזון וחלקם יכולים לדאות במשך ימים רבים מבלי לעופף, כמו הפרגטה והאלבטרוס.