הים הפתוח
הים הפתוח או האוקיינוס הפתוח ("Pelagic zone") הוא אזור האוקיינוסים העמוקים הרחוק מהמדפים היבשתיים הקרובים ליבשה. הים הפתוח ממלא 1,330 מיליון ק"מ מעוקב, עומקו בממוצע 3.68 ק"מ מתחת פני הים, ומעמיק עד ל-11 ק"מ בשקע מריאנה שליד איי מריאנה, המקום העמוק ביותר בעולם.
באזורים שונים באוקיינוס מתקיימים תנאי סביבה שונים – עוצמת קרינת השמש, טמפרטורה, חמצן, מזון, מליחות ולחץ מים התלויים בעומק המים. בעומק מעל 1,000 מטר נעלמות צורות החיים המוכרות ובמקומם ישנם יצורי מצולות (אנ') המותאמים לשרוד במעמקי הים בהם טפמרטורה נמוכה, אור שמש מעומעם או חסר בכלל, לחץ רב ומחסור בחמצן ומזון.
שכבות הפאונה באוקיינוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפיפלגיים (epipalegic) – היצורים החיים עד לעומק של 200 מטרים.
- מזופלגיים (mesopalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 200 ל-1,000 מטרים.
- בתיפלגיים (bathypalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 1,000 ל-2,000 מטרים.
- אביסלפלגיים (abyssalpalegic) – היצורים החיים בעומק שבין 2,000 ל-6,000 מטרים.
- האדלפלגיים (hadalpalegic) – היצורים החיים בעומק של יותר מ-6,000 מטרים.
השכבה האפיפלגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב יצורי הים חיים עד לעומק 200 מ' מתחת לפני הים, מה שמכונה השכבה האפיפלגית. באזור זה נאלצים כל היצורים לשחות ללא הרף הן בשביל שלא לשקוע לעומקים הקיצוניים והן בשביל לחפש מזון באזור רחב מאוד. ישנן 2 צורות חיים החיות באוקיינוסים:
- הפלנקטון – היצורים החיים השונים הנעים בעזרת זרמי הים וחסרי יכולת או בעלי יכולת מעוטה להתנגד לזרמי הים הסוחפים. חלק מהיצורים יכולים לנוע בעצמם אך מעדיפים להיסחף רוב הזמן. הפלנקטון כולל את אצות הפיטופלנקטון ואת בעלי החיים, הזואופלנקטון, הצפים בים וכוללים יצורים קטנים כמו קריל, שטרגליים, חד-תאיים ויצורים קטנים נוספים אך גם יצורים גדולים יותר כמו מדוזות, סיפונופורות ורכיכות בעלי "כנפיים" כמו דרקון כחול ואפילו דגים מסוימים כמו דג השמש. בים סרגסו ישנה גם אצה מסוג סרגסום הצפה באוקיינוס ובין עליה יצורים רבים מוצאים מחסה.
- הנקטון (אנ') – היצורים הנעים בעזרת גופם במים ויכולים לנוע גם נגד כיוון הזרמים. בעלי חיים אלה צריכים לשחות ללא הרף כדי לא לשקוע. הם כוללים בעלי חיים ימיים רבים לרבות דגי טונה, מפרשניים, דולפינים, הראשתן, לווייתני מזיפות, טורפים ימיים, צבי ים, פינגוויניים, כרישים שונים, דיונונאים גדולים ודגי מנטות וכנפתנים.
חלק ממינים אלה יכולים לצלול לעומק כדי לחפש מזון אך לאחר מכן עולים למעלה. ישנם גם יצורי מעמקים העולים בלילות לחפש מזון בפני המים. עופות ימיים ממריאים מעל האוקיינוסים בחיפוש מזון וחלקם יכולים לדאות במשך ימים רבים מבלי לעופף, כמו הפרגטה והאלבטרוס.
השכבה המזופלגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכבה המזופלגית מוגדרת על ידי אור, ומתחילה בעומק שבו רק 1% מהאור הפוגע מגיע, ומסתיים במקום בו אין אור כלל; עומק אזור זה הוא בין כ-200 ל-1,000 מטרים מתחת לפני האוקיינוס.[1] האזור המזופלגי תופס כ-60% מפני השטח של כדור הארץ וכ-20% מנפח האוקיינוס, המהווה חלק גדול מהביוספרה הכוללת. הוא מארח קהילה ביולוגית מגוונת הכוללת זיפי פיות, דגי בועות, מדוזות זוהרות, דיונונים ענקיים ואורגניזמים ייחודיים רבים אחרים, המותאמים לחיות בסביבה עם תאורה חלשה.[2]
השכבה הבתיפלגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכבה הבתיפלגית היא החלק של האוקיינוס הפתוח המשתרע מעומק של 1,000 עד 4,000 מטר מתחת לפני האוקיינוס. היא נמצאת בין השכבה המזופלגית שלמעלה לבין האביסלפלגית שלמטה. האזור הבתיפלגי ידוע גם כאזור חצות בגלל היעדר אור שמש. מאפיין זה אינו מאפשר ייצור ראשוני המונע על ידי פוטוסינתזה, דבר המונע צמיחה של פיטופלנקטון או צמחי מים. אף על פי שנפחו גדול יותר מהאזורים שמעליו, הידע האנושי על האזור הבאתיפלגי נותר מוגבל עקב היכולת הדלה יחסית לחקור את האוקיינוס העמוק.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הים הפתוח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Del Giorgio P., A. & Duarte, C., M. 2002, Respiration in the Open Ocean, Nature 420: pp. 379–384
- ^ The Mesopelagic: Cinderella of the Oceans, The Economist, Apr 15th 2017
- ^ bathyal zone, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
