הים התיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הים התיכון
Mediterranian Sea 16.61811E 38.99124N.jpg
תמונת לווין של הים התיכון
מיקום בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה
סוג ים בין-יבשתי
ים של האוקיינוס האטלנטי ומחובר במיצר גיברלטר
שטח 2,500,000 קמ"ר
אורך מרבי 3,860 ק"מ
עומק ממוצע 1,500 מטרים
עומק מרבי 5,267 מטרים
נפח 4,300,000 קילומטר מעוקב
מליחות 3.5% עד 3.9%
איים קפריסין, כרתים, רודוס, סרדיניה, קורסיקה, סיציליה, מלטה, מיורקה, מנורקה ועוד כ-3,300 איים אחרים
תחלופת המים 80-100 שנים
קואורדינטות 34°00′00″N 19°00′00″E
מפה פיזית-מדינית של אזור הים התיכון

הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר במערב, ולים השחור במצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח. שטחו של הים מהווה 3% משטח הימים והאוקיינוסים.‏[1]

הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, הים התיכון צלול עמוק ושקט, ואילו הים התיכון בישראל מתאפיין במשטר סערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, עובדה היוצרת לעתים עכירות.‏[1]

הים התיכון מהווה יעד תיירותי לכשליש מכלל התיירות הבינלאומית. תיירות זו מתרכזת בעיקר לאורך חופיו המשתרעים על פני 46,000 ק"מ, שמתוכם 25,000 ק"מ הם אזורים אורבניים. לאורך חופי הים התיכון מתגוררים כ- 150,000,000 תושבים ובעונת הקיץ מספר זהה של תיירים מבקרים בו.‏[2]

הים התיכון שימש עורק תחבורה ראשי בעולם העתיק הידוע, וקישר בין התרבויות הרבות שהתהוו לחופיו, ובהן תרבויות מצרים, יוון, רומא וכן התרבויות הפיניקיות ותרבויות ארץ ישראל. כיום מתקיימת בו 30% מכלל התחבורה וההובלה הימית בעולם.‏[1]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה העברית תיכון משמעה אמצעי, מרכזי, נמצא בתווך. שמו של הים התיכון נגזר מלטינית mediterraneus שמשמעו מֶרְכָּזָהּ שֶׁל הָאָרֶץ או בֵּין יַבָּשׁוֹת כלומר בין אפריקה לאירופה. ניתן לפרק את המילה כאשר medius משמעו מֶרְכָּז, בֵּין או תָּוֶךְ, ו- terra משמעו ארץ או יבשת. ממצאים היסטוריים מצביעים על כך שהרומאים האמינו שהים נמצא במרכז העולם, ולכן העניקו לו שם זה‏[3], ביוונית עתיקה הים נקרא Mesogeios ומשמעותו זהה.‏[4] הרומאים קראו לו גם "הים שלנו" (Mare Nostrum) וגם "הים הפנימי" (Mare internum) והם היו הישות המדינית היחידה ששלטה על כל חופי הים התיכון.

בימי קדם נודע הים התיכון בשם הים הגדול, והוא נזכר בשם זה לא פעם במקרא, כציון לגבולה המערבי של ארץ כנען. עוד הוא נזכר בכתבי היתדות בשם הים העליון, לעומת הים התחתון, הוא המפרץ הפרסי, שאליו זרמו נהרות הפרת והחידקל. כינויים נוספים הם ים יפו וים פלשתים. התלמוד מכנה אותו ימא דקיסרין, ימה של חיפה וימה של עכו.

בטורקית קוראים לים התיכון הים הלבן (Akdeniz). בטורקית רוחות השמיים סומנו בעבר בצבעים כך שדרום הוא אדום, צפון הוא שחור, מזרח הוא צהוב או ירוק ומערב הוא לבן.‏[5] בערבית הים התיכון הלבן (البحر الأبيض المتوسط). ברוב השפות כיום שם הים נגזר במשמעותו או מהים התיכון או מהים הלבן.

באוקיינוגרפיה מכונה הים בשם הים הבין-יבשתי האירו-אפריקאי (Eurafrican Mediterranean Sea), או הים הבין-יבשתי האירופי (European Mediterranean Sea), כדי להבחינו מימים בין-יבשתיים אחרים בעולם.

מיתולוגיה והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתוסים רבים קשורים לים התיכון, לחופי הארצות שלו ולאיים שבו. הים האגאי נקרא על שם המלך אַ‏ייגֵאוּ‏ס, שהטיל עצמו אל מימיו בייאושו, כשראה את ספינת בנו תסאוס חוזרת הביתה ומפרשיה שחורים, האות שקבע להודיעו אם ימות בנו במסעותיו. אלא שתסאוס חזר חי, שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי הספינה לפני הגיעו לקרבת יוון.

באי כרתים ידוע הסיפור על המינוטאורוס, מפלצת בעלת גוף אדם וראש פר, ששכנה בלבירינת. המלך מינוס גבה מנתיניו מס שנתי של קורבנות אדם להאכילה. את המבוך לשיכון המפלצת בנה הבנאי האומן דיידלוס, וכאשר ציוה המלך מינוס להמיתו בשל גילוי סוד המבוך, עיצב כנפי שעווה לו ולבנו איקרוס כדי להימלט מכרתים. כידוע, איקרוס לא שמע בקול אביו, המריא גבוה מדי והשמש המסה את כנפיו. הוא צנח אל הים וטבע. דיידלוס הגיע בשלום למחוז חפצו. באי כרתים גדל זאוס, מלך האלים.

אלת היופי אפרודיטה נולדה, על פי האגדה, מקצף גלים ורכבה על קונכייה אל האי קיתרה וממנו אל קפריסין.

"סלע אנדרומדה", אליו לפי האגדה נכבלה אנדרומדה, נמצא בחוף הים של יפו.

במדרשי התורה מציינים שבימי דור אנוש עלה האוקיינוס והציף שליש מהעולם עד עכו ויפו. יש הטוענים לפיכך שהים התיכון לא נוצר בששת ימי בראשית אלא לאחר מכן ובשל כך אין מברכים עליו את הברכה "עושה מעשה בראשית" אלא ברכה מיוחדת לו "שעשה את הים הגדול".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחופי צור וצידון הפליגו הפיניקים בספינות מפרש לסחור בארצות הים התיכון והקימו תחנות מסחר, שהחשובה ביניהן היא קרתגו.

דור הייתה עיר נמל עתיקה, ועד היום מעלים ממצאים ארכאולוגיים שונים סמוך לחופה. בקיבוץ נחשולים, הסמוך למושב דור, נמצא מוזיאון המזגגה, ובו מוצגים ממצאים אלה.

אזור הים התיכון מועד לרעשי אדמה, מהם קלים ומהם קשים מאד. בהיסטוריה נודע ביותר שמו של האי סנטוריני או תרה, אי בים האגאי, הדרומי בקבוצת הקיקלאדיים. סנטוריני היה מרכז לתרבות המינואית. בתקופה שבין 1450 ל-1500 לפני הספירה התפרץ הר הגעש שבאי, והוא נחרב כליל. היו שייחסו לסנטוריני/תרה את אגדת אטלנטיס, הארץ השקועה במצולות ים.

בתקופת מסעי הצלב שימשה עכו עבור הצלבנים כנמל ראשי.

דרך הים התיכון הגיעו לארץ ישראל הן כובשים והן פליטי מלחמה הן עולי רגל, והן מהגרים. בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים שימש את הבאים נמל דייגים קטן ופרימיטיבי ביפו, וחלקם אף הגיעו לאלכסנדריה ומשם, ברכבת דרך מדבר סיני, לארץ ישראל. בשנות השלושים נבנה נמל בתל אביב. בחיפה היה נמל מאז המאה ה-14 לפנה"ס. הנמל החדש נפתח בחיפה בשנת 1934 ובמלחמת העולם השנייה שימש בסיס צבאי חשוב לבריטים. נמל אשדוד נחנך בשנת 1966 ובשנות ה-2000 נפתח שם נמל היובל, החדיש והמשוכלל בנמלי ישראל.

בשנים שבין מלחמת העולם השנייה ליציאת הבריטים מישראל הגיעו מעפילים בעליה ב' (בלתי לגלית), בספינות רעועות, שנשכרו ונחכרו ממקורות שונים ומפוקפקים. המעפילים הובאו אל חופים שונים בארץ, בחשכת הלילה, נלקחו אל יישובים סמוכים לחוף והובלעו שם בין תושבי המקום. אלה שנלכדו בידי הבריטים נלקחו למחנות מעצר בקפריסין ובעתלית ובמקרים קיצוניים אף הוחזרו לאירופה (האניה יציאת אירופה). ספינת מעפילים כזאת מוצגת במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה, ולצד כביש החוף, בהרצליה, עומדת הספינה אף על פי כן, אף היא שריד לאותם ימים רחוקים. ידוע גם סיפורה של אוניית המעפילים סטרומה, שגורשה מחופי טורקיה לאחר 10 שבועות שהייה בנמל איסטנבול ונגררה, עם מנוע מקולקל וללא עוגן, ללא מזון ומים למאות הנוסעים, וכך הושארה מחוץ למים הטריטוריאליים של טורקיה. צוללת סובייטית זיהתה אותה כ"אוניית אויב" והטביעה אותה על כל אנשיה, פרט לניצול אחד ויחיד.

הספינה אגוז, שהייתה אמורה להביא עולים ממרוקו, טבעה בים ורבים מן הנוסעים שעליה נספו.

הצוללת אח"י דקר טבעה במעמקי הים התיכון, בין כרתים לבין קפריסין.

גאוגרפיה והידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאזורים מסוימים בים התיכון ניתנו שמות שונים. הים הליגורי ממוקם מצפון לקורסיקה, הים הטירני ממוקם בין סרדיניה, סיציליה ואיטליה, הים האדריאטי ממוקם בין החוף המזרחי של איטליה לבין החוף הדלמטי, הים היוני ממוקם בין איטליה ליוון, הים האגאי ממוקם בין יוון לטורקיה, ים כרתים ממוקם מצפון לכרתים וים מרמרה ממוקם בין הים התיכון לבין הים השחור.

רכס הרים תת-ימי המשתרע בין סיציליה לבין תוניסיה מחלק את הים התיכון במרכזו לאגן מזרחי ולאגן מערבי, קיימים מספר הבדלים בין אגנים אלה.

  • באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. בחופי ישראל, השוכנת באגן המזרחי, טמפרטורות פני הים בקיץ עשויות להגיע ל -31° ובחורף לרדת ל-16°C , ואילו באגן המערבי הן מגיעות ל-26° בממוצע בקיץ ויורדות בממוצע ל-11°C בחורף.‏[6]
  • באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי ישראל היא 3.9%.
  • קיימות מערכות זרמים נפרדות בכל אגן. הזרם באגן המערבי נע ממצר גיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה מסביב לקורסיקה והאיים הבליאריים ובחזרה לגיברלטר. אף שהמים בזרם שבאגן המערבי מגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, הרדידות של מצר גיברלטר (כ-800 מטרים) מאפשרת מעבר של מים עליונים בלבד, אשר עניים בחומרים מזינים (nutrients).

הזרם באגן המזרחי של הים התיכון איטי יותר ונע כנגד כיוון השעון לאורך חופי לוב, מצרים, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון. באגן המזרחי כמעט שאין זרמים אנכיים ועקב כך אין ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה. החומרים האורגניים, שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים וכן מסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור, שוקעים לקרקעית ובהיעדרם נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננופלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.

רייאן (W.B. Ryan), במאמרו על הים התיכון באנציקלופדית האוקיינוגרפיה כותב: "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ". כמות האצות המועטה שבו היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון, אם כי קיימים גם בו הבדלים בין אזורים.

האזור הדרום-מזרחי שבין תל אביב לפורט סעיד היה מושפע מהטין והמינרלים שנסחפו במימי הנילוס. זו הסיבה שמתל אביב דרומה משתרע שטח של מים לא עמוקים ההולך ומתרחב כלפי דרום. כך למשל מול נהריה, במרחק של 8 ק"מ מהחוף, עומק הים הוא 55 מטר, מול תל אביב 45 מטר ומול עזה 31 מטר. המצב השתנה החל בשנת 1971 עת הושלם סכר אסואן. מאז שוקע רוב הסחף באגם נאצר שמדרום לסכר.

האזור הצפון-מזרחי של הים התיכון נהנה ממי נהרות האיתן שמקורם בהפשרת שלגים מהרי הטאורוס באנטוליה שבטורקיה. מי נהרות אלה מביאים סחף ועשירים בחומרים מזינים ולכן כמות הדגה באזור זה גדולה יחסית.

הים מול חופי ישראל עני במיוחד בדגה שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה. סערות החורף הן גורם מרכזי נוסף לגידול בכמות האצות. הסערה גורמת לגריפת חומרים מזינים מקרקעית הים באזור המדף היבשתי ולכן לאחר שהסערה שוככת, מופיעה פריחה משמעותית של אצות והים מקבל גוון ירוק.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאולוגית, קרקעיתו היא קרום אוקייני. עומקו הממוצע של הים התיכון כ-1,500 מ' מתחת לפני הים, והנקודה העמוקה ביותר בו היא שקע קליפסו – הנמצאת בים היוני, בין דרומן של איטליה ויוון – שעומקה 5,267 מ' מתחת לפני הים. רכס תת-ימי רדוד בקרקעית מצר סיציליה מחלק את הים התיכון לשני אגנים: האגן המערבי – המכסה שטח של כ-0.85 מיליון קמ"ר, והאגן המזרחי – המכסה שטח של כ-1.65 מיליון קמ"ר.

טקטוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הים התיכון מצוי באזור מפגש של שלוש יבשות: אפריקה, אסיה ואירופה, היושבות על כמה לוחות טקטוניים: בדרום הלוח האפריקאי הנע צפונה לעבר הלוח האירו-אסייתי – הנפגשים במערב במצר גיברלטר, בצפון-מזרח ניצב ביניהם לוח אנטוליה (אסיה הקטנה) המכיל את טורקיה, ובמזרח – לוח ערב, שחלקו המערבי, הלוח הלבנטיני, מהווה את גבולו הדרום-מזרחי של הים.

לים התיכון קדם אוקיינוס קדום, ים טתיס, שנוצר ביורה עת התפרקה יבשת-העל פנגיאה לשני חלקים: לאוראסיה בצפון וגונדוונה בדרום.

מזרח הים התיכון

באמצע המיוקן נוצרה אורוגנזה בין לוח ערב והלוח האירו-אסייתי שהוביל להפרדה הדרגתית של ים טתיס מהאוקיינוס ההודי במזרח. בה בעת התפתח האגן האוקייני נאו-טתיס. תהליך הסגירה במזרח הסתיים בשינויים מהותיים בדפוסי הזרמים, אשר גרמו להתקררות האקלים העולמי. האגן האוקייני התרחב במהלך התנגשויות אלה ונוצרו בו קימוטים ואזורי הפחתה. הקשת ההלנית – רצועה אורוגנית שבעבר הייתה מנותקת מן הים – התרחבה והתכופפה כתוצאה מתנועה סיבובית שחלה בפליסטוקן: חלקה המזרחי הסתובב נגד השעון וחלקה המערבי הסתובב בכיוון השעון. תנועת הלוח האפריקאי-ערבי צפונה לעומת לוח אירואסיה החלה תהליך של סגירת ים טתיס.

מרכז הים התיכון

לפני 30 מיליון שנה נפתח גב קשת במרכז האגן האוקייני. פתיחה זו נבעה מהסתובבות נגד השעון של הגוש קורסיקה-סרדיניה שנמשכה עד לפני 16 מיליון שנה, שלאחר מכן התנתק משולי צפון אפריקה. כתוצאה מכך נפתח הים הטירני בין קורסיקה וסרדינה לבין איטליה.

תמונת לוויין של מצר גיברלטר שמחבר בין הים התיכון לבין האוקיינוס האטלנטי
מערב הים התיכון

מאז המזוזואיקון ועד השלישון ובמהלך התכנסות הלוחות בין אפריקה לחצי האי האיברי התפתחה רצועת הרי הבטי-ריף – רצועה הכוללת את הרי הבטים בדרום ספרד והרי הריף בצפון מרוקו. רצועה זו הייתה מחוברת בראשיתה, אולם תנועתה של אפריקה צפונה בסוף המיוקן יצרה לחץ טקטוני על דרום חצי האי האיברי – שהיה אז בקרקעית הים – הרימה אותו וגרמה לסגירת מצר גיברלטר ולהתרחשות האירוע המסיני.‏[7]

פעילות גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הים התיכון פעיל מאוד מבחינה טקטונית, והשלכות של פעילות זו ניכרות בפעילות סייסמית וגעשית. התנגשות הלוחות ניכרת גם בגאומורפולוגיה: מרבית האגן וגבולותיו נכללים באזור הקימוט האלפיניאורוגנזה שיצרה את האלפים והתרחשה לפני 23–5.3 מיליון שנה במהלך האוליגוקן והמיוקן. שרכסי ההרים הגבוהים של הקימוט האלפיני הנמשכים אל תוך היבשות, תוחמים חלקים גדולים מחופיו. קימוט זה יצר את המפה המוכרת של הים התיכון בקרבו את חצי האי הבלקני ואת חצי האי האפניני לאירופה, התקרבות שיצרה את רכסי הרי הבלקן והרי האלפים בהתאמה.

סייסמולוגיה

בחלקו המזרחי של הים התיכון – בקרקעית ובשוליים היבשתיים – מתרחשות רעידות אדמה רבות, יותר מאשר בחלקו המערבי. הסיבה לכך היא קיום גבולות טקטוניים פעילים רבים יותר באזור זה, בעיקר הגבול שבין העתק צפון אנטוליה המפריד בין לוח אנטוליה – הנע מערבה בקצב של עד 20 ס"מ בשנה, לבין הלוח האירו-אסייתי שמצפון לו. דוגמה לתוצאות הרות האסון של פעילות העתק זה היא רעידת האדמה באיזמיט (1999) במגניטודה 7.4. העתק פעיל נוסף הוא הבקע הסורי-אפריקני, האחראי לתזוזת לוח ערב למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקאי. אזור נוסף במזרח הים התיכון הנפגע תדיר מפעילות סייסמית הוא חצי האי הבלקני.

וולקנולוגיה

מפגש הלוחות העיקרי בין הלוח האפריקאי ולוח אירואסיה חוצה את הים התיכון לרוחבו ומצוין בהרי געש. פעילות געשית זו היא תוצאה של אזור הפחתה בו חודר הלוח האפריקאי אל מתחת ללוח האירו-אסייתי.

במרכז הים התיכון נמצאים הרי הגעש של איטליה:

בין יוון לטורקיה, מצפון לקשת ההלנית, נמצאת קשת איים נוספת, ואחד מהאתרים הגעשיים הבולטים בה הוא סנטוריני בארכיפלג האיים הקיקלאדיים. סנטוריני הוא קבוצה של איים געשיים: הגדול ביותר בקבוצה נקרא תירה-סנטוריני והאחרים – קטנים ממנו – נקראים תירה-אסיה, נאה-קמני (הר געש תת-ימי פעיל), פלאה-קמני, אספרוניסי ואיי קריסטיאנה. איי הקבוצה הם שרידיו של הר געש קדום שנהרס בהתפרצות אדירה לפני כ-3,600 שנים. ההתפרצות הביאה אסון על התרבות המינואית שהתפתחה במקום ובכרתים. איי סנטוריני מקיפים לגונה מרכזית שעומקה כ-400 מטר, שהיא למעשה קלדרהלוע געשי שנפער בעקבות אותה התפרצות.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקלים ים תיכוני
חוף הים התיכון בצפון ישראל
חופי הים התיכון בצרפת
הנמל הישן של מרסיי, צרפת
מבט על הים התיכון בין גדות מצר גיברלטר אשר מחבר בין הים התיכון לבין האוקיינוס האטלנטי
גבולות המדינות במפת הים התיכון

האקלים הים תיכוני הוא אקלים מעבר בין האקלים הסובטרופי לבין האקלים הממוזג. בחורף, קר גשום ולעתים מושלג, ובקיץ יבש וחם בדרך כלל.

הגידולים הייחודיים של מדינות הים התיכון הם: זיתים, גפנים, תפוזים ומנדרינות, והצמחייה הנפוצה היא חורש ים תיכוני.

איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים הגדולים בים התיכון הם:

דגל אי שטח ב km² אוכלוסייה
Flag of Italy.svg סיציליה 25,460 5,048,995
Flag of Italy.svg סרדיניה 24,090 1,672,804
Flag of Cyprus.svg קפריסין 9,251 1,088,503
Flag of France.svg קורסיקה 8,680 299,209
Flag of Greece.svg כרתים 8,336 623,666
Flag of Greece.svg אביה 3,684 218,032
Flag of Spain.svg מיורקה 3,640 869,067
Flag of Greece.svg לסבוס 1,632 90,643
Flag of Greece.svg רודוס 1,400 117,007
Flag of Greece.svg כיוס 842 51,936

סיציליה וסרדיניה שייכות לאיטליה, רודוס וכרתים ליוון. קפריסין עצמאי, והשלטון בו מתחלק בין יוונים לטורקים. סמוך לחופי ספרד נמצאים האיים הבלאריים - מיורקה, מנורקה ואיביזה השייכים לספרד, ובין סיציליה לטוניסיה נמצא האי מלטה, אמנם זעיר, אך עצמאי. האי קורסיקה, מקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה, שייך לצרפת וכמוהו האי אלבה, מקום גלותו הראשון. מלבד איים אלה, יש עוד מספר רב של איים קטנים וזעירים, מהם מיושבים, מהם לא, רובם מרוכזים בים האגאי.

מדינות גובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אגן הים התיכון

21 מדינות ממוקמות לחופי הים התיכון:

טורקיה ומצרים הן מדינות טרנס-יבשתיות. גאוגרפית, האיים הדרומיים ביותר של איטליה, איי פלאגי, שייכים ליבשת אפריקה.

טריטוריות נוספות גובלות בים התיכון (ממערב למזרח) :

סכנות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת ננסות מזרח ים תיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגן המערבי של הים התיכון עשיר יחסית בחומרי מזון המגיעים אליו דרך מיצרי גיברלטר מהאוקיינוס האטלנטי. אולם קומץ מחומרי מזון אלו מגיע לאזור הלבנט, באגן המזרחי של הים התיכון. הקמת סכר אסואן בשנת 1902 בלמה אף היא את הסעת הסחופת העשירה בחומרי המזון מנהר הנילוס אל האגן המזרחי של הים התיכון. מדענים הבחינו כי מינים של ייצורים ימיים מגיעים לגדלים מרשימים יותר באגן המערבי לעומת המזרחי, הם שיערו כי תופעה זו קשורה להסעת חומרי המזון ודלותם היחסית באגן המזרחי, להבדלי מליחות ואקלים. כדי להוכיח את קיום תופעת הננסות, התבצע מחקר מדעי בדג נפוץ המופיע בשפע בשני אזורים אלו, מולית אדומה (Mullus barbatus) ובהשוואה של 431 דגימות אקראיות מחופי סיציליה וחופי הים התיכון של ישראל התגלו פערים משמעותיים של דגים בני אותו גיל ואותו מין (זוויג), המבחן הסטטיסטי הראה כי בישראל הגודל נע בין 86.7 – 146.3 מ"מ ואילו בסיציליה הממוצע נע בין 100.8 – 191.5 מ"מ (בזכרים). ממצאים אלו אישרו לראשונה את קיום תופעת הננסות במזרח הים התיכון בדגי גרם[8]. דקר חיפני אף הוא מגיע באזורינו לאורך של כ-80 ס"מ ובמערב הים התיכון עשוי להגיע עד 140 ס"מ. תופעה זו מכונה גם בשם ננסות לבנטינית.

מינים פולשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגירה לספסית
הטריגון המרושת הוא אחד המינים שעברו דרך תעלת סואץ והתבססו במזרח אגן הים התיכון

פתיחת תעלת סואץ ב 1869 יצרה את המעבר הראשון למי-ים בין הים התיכון לים סוף. ים סוף גבוה יותר, ולכן מימיו הם שזורמים אל הים התיכון. האגמים המרים, המהווים קטע מתעלת סואץ, בלמו את הגירת בעלי החיים והצמחים מים סוף למשך כמה עשורים בשל מליחותם הגבוהה באופן שלא אפשר את הישרדותם, אולם במרוצת הזמן מליחות זו הושוותה בהדרגה למליחות הים האדום בשל זרימת המים בין הימים. כשמחסום ימי זה הוסר בעלי חיים וצמחים היגרו דרך התעלה והחלו לאכלס את מזרח אגן ים התיכון. ים סוף באופן כללי בעל מליחות גבוהה יותר ועני יותר בחומרי מזון (נוטריאנטים) מהאוקיינוס האטלנטי המחובר לים התיכון, כך שלמינים המהגרים מים סוף היה יתרון על המינים המקומיים במזרח אגן ים התיכון, פולשים אלו מותאמים למים דלי נוטריאנטים. כך החלו המינים של ים סוף לפלוש לביוטה של הים התיכון, ולא להפך; תופעה הידועה בשם הגירה לספסית. בנייתו של סכר אסואן על נהר הנילוס ב-1960 צמצמה את זרימת המים המתוקים הנושאים סחופת עשירה בנוטריאנטים אל מזרח אגן ים התיכון, וכתוצאה מכך דגת הים התיכון נפגעה באופן משמעותי. במקביל שינוי זה יצר תנאים אידאליים לפולשים מים סוף ובכך תהליך הגירת המינים הפולשים הואץ אף יותר.

מינים פולשים הפכו לרכיב משמעותי במערכת האקולוגית של הים התיכון, ובעלי השפעות המסכנות מינים אנדמיים ים-תיכוניים רבים. בתחילת ההגירה, תצפיות על כמה קבוצות מהמינים האקזוטיים הראו כי יותר מ-70% ממעשירי רגל לא מקומיים ו-63% מהדגים האקזוטיים בים התיכון מקורם באזור האינדו-פסיפי, כלומר הגיעו מהאוקיינוס השקט וההודי במעלה ים סוף אל מפרץ סואץ שבקצהו, ודרך התעלה אל הים התיכון.‏[9] התעלה הופכת למעבר הימי הראשון להגעת מינים פולשים אל הים התיכון. פגיעתם של כמה מהמינים הלספסיים הללו הפכה למשמעותית ביותר כאשר הם דחפו מינים מקומיים והפכו למחזה נפוץ באזור הלבנט. לפי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאביו, אמנת המגוון הביולוגי ואמנת ראמסאר מינים אלו הם זרים לים התיכון, ומחוץ לתחום תפוצתם הטבעי שהוא באזור האינדו-פסיפי. כשמינים אלו מצליחים לבסס אוכלוסיות בים התיכון תוך כדי תחרות ישירה במינים המקומיים ותפיסת מקומם הם הופכים ל"מינים זרים פולשים" ומהווים איום חמור על המגוון הביולוגי המקומי. הודעת ממשלת מצרים, מהשנים האחרונות, על כוונתה להעמיק ולהרחיב את תעלת סואץ מדאיגה ביולוגים ימיים החוששים שמעשה זה רק יחמיר את הפלישה מים סוף לים התיכון, ויכשיר את המעבר לסוגי פולשים חדשים.‏[10] ממצאי מחקר שפורסמו בכתב עת אמריקאי (Diversity and Distributions) קובעים כי תופעת פלישת דגים החמורה ביותר לעומת שאר העולם מתרחשת במזרח הים התיכון, ופלישה זו עלולה לפגוע מאוד במינים מקומיים‏[11].

הגעת מינים אטלנטיים לים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתם של מינים אקזוטיים מהאזורים הטרופים של האוקיינוס האטלנטי לים התיכון הפכה לתופעה בולטת בעשורים האחרונים. השאלות אודות השפעות הגירה זו נותרו ללא מענה. האם הגירה זו מהווה שלוחה טבעית של האזורים בהם מתקיימים מינים אלו שכעת נכנסים לים התיכון דרך מיצרי גיברלטר, בגלל מגמת התחממות המים הנגרמת מהתחממות גלובלית; או פשוט בגלל קיומו של מעבר ימי; או בגלל סיבות מדעיות מורכבות יותר שעדיין לא נחקרו. למרות שההגירה הזו אינה בעלת השפעה כמו ההגירה הלספסית, הנושא ממתין למחקרים ומענה על שאלות אלו.

עליית מפלס הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלס הכללי של הים התיכון עשוי לעלות בין 3-61 ס"מ כתוצאה מאפקט שינויי אקלים‏[12] . זה עשוי לגרום לאפקט הפוך על האוכלוסייה לאורך הים התיכון:

  • עליית מפלס מי הים תציף חלקים ממלטה, ותפגע באספקת המים המתוקים שמקורם במאגרים תת-קרקעיים.‏[13]
  • עליה של 30 ס"מ תציף 200 קילומטרים רבועים מדלתת הנילוס, ותדחק לעומק היבשה חצי מליון מאזרחי מצרים.‏[14]

עליית מפלס מים מאיימת גם על המערכת האקולוגית של החופים, במיוחד באזורים סגורים כגון הים הבלטי, הים התיכון והים השחור. לימים הללו יש מסדרונות צרים ועיקריים כשפתחם פונה למערב, כשתנועת המים היא ממזרח למערב כך שזרמים אלו מסיעים אורגניזמים פחות אל החלקים הצפוניים שבהם.‏[15] מפלס מי הים עתיד לעלות במאה הבאה (2100) בין 30 ס"מ למטר, ותנודות בטמפרטורה בשיעור של 0.05 עד 0.1°C בעומק הים מספיקות כדי להשפיע מאוד על העושר הביולוגי. ‏[16]

זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבור מצוי המשתמש בשקיות פלסטיק כחומר קינון

מאחר והים התיכון הוא ים סגור, הוא חשוף יותר למפגעי זיהום, לכן נחתמה בשנת 1978 אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון, ולו השפעות רבות, בהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. ישנה תאוריה הגורסת כי הזיהום בים התיכון הוא שגורם לעלייתם של יונקים ימיים על החוף, משום שהזיהום מחליש את מערכת הניווט של בעלי החיים; תאוריה זו נתמכת בעובדה שאצל יונקים ימיים שעולים על חופי הים התיכון לרוב נמצאים סימני זיהום. מינים רבים בסכנת הכחדה, כלב ים נזירי מצוי החי בים התיכון נחשב לאחד מהיונקים הקרובים ביותר בעולם להכחדה.‏[17]

הזיהום באזור הים התיכון היה גבוה במיוחד בשנים האחרונות. תוכנית הסביבה של האו"ם מעריכה כי בכל שנה משליכים לים התיכון 650,000,000 טון של שפכים, 129,000 טון של שמן תעשייתי, 60,000 טון כספית, 3,800 טון של עופרת ו- 36,000 טון של פוספאט.‏[18]

הים התיכון סובל גם מהשלכת פסולת. מחקר של קרקעית הים משנת 1994 שבוצע באמצעות גרירת מכמורות על הקרקעית בסביבת חופי ספרד, צרפת ואיטליה מצא ריכוז גבוה מאוד של פסולת; 1,935 פריטי פסולת, בממוצע, לקילומטר רבוע. 76% מהפסולת היה פלסטיק ש-94% ממנו היו שקיות פלסטיק (ניילון).‏[19]

תחבורה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מנתיבי הים העמוסים ביותר נמצאים בים התיכון. ההערכה היא שבכל שנה עוברות בים התיכון 220,000 אוניות מסחר של מעל 100 טון לאונייה - בערך שליש מכמות אוניות המסחר בעולם. אוניות אלו נושאות לעתים תכופות מטען מסוכן, שאם יאבד בים יגרום לנזקים חמורים ביותר לסביבה הימית.

שחרור כימיקלים משטיפת מכלים ופסולת שמנים גם לוקחים חלק בזיהום הים. הים התיכון מכיל 0.7% מכלל המים בעולם (הנמצאים מעל הקרקע) ועדיין 17% מכלל פסולת השמן התעשייתי בעולם נשפכת ומזהמת אותו. לפי הערכות, בכל שנה נשפכים במכוון בין 100,000 ל-150,000 טון של נפט גולמי לים התיכון כתוצאה מפעילות אוניות.

אוניות מסיעות בערך 370,000,000 טון שמן בשנה בים התיכון (יותר מ-20% מהכמות העולמית), ובערך בין 250-300 מכליות נפט חוצות את הים התיכון בכל יום. שפיכות נפט כתוצאה מתאונות מתרחשות לעתים תכופות בממוצע של 10 שפיכות בשנה. שפיכות נפט רציניות עלולות להתרחש בכל רגע ובכל מקום בים התיכון.‏[16]

דיג יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקר הסלעים מהנחשקים ביותר כדגי מאכל, בסכנת הכחדה

כמות המדגה בים התיכון מעוררת דאגה. הסוכנות האירופאית לענייני סביבה טוענת כי יותר מ-65% מכלל סוגי דגי המאכל באזור הם בתוך טווח הסכנה ביולוגית, וסוכנות המזון והחקלאות באו"ם מדווחת כי סוגי הדגים החשובים ביותר כגון טונת אלבקור, טונה כחולת סנפיר, דג החנית, דג חרב, מולית אדומה (ברבוניה) וספרוסיים (כגון סרגוסים ודניס) נמצאים בסכנת קיום.

ישנן אינדיקטורים המצביעים על כך שגודל הדגה ואיכותה ירדה, לעתים בדרמטיות, ובאזורים רבים מינים גדולים המאריכי חיים נעלמו לחלוטין מהדיג המסחרי.

דגים פלגיים, כמו הטונה, היוו מקור מזון במשך אלפי שנים אולם האוכלוסייה התמעטה בצורה מסוכנת. בשנת 1999 גרינפיס פרסמה דו"ח שחשף כי כמות הטונה כחולת הסנפיר התמעטה ב 80% בים התיכון במשך 20 השנים שקדמו לדו"ח, ומדענים ממשלתיים הודיעו כי ללא התערבות מיידית אוכלוסיית הדג תקרוס לחלוטין.

דיג יתר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיג בארץ ישראל

מצב הדגה בים התיכון של ישראל מעורר דאגה רבה בקרב ביולוגים, עסקים שמשלח ידם תלוי בדגה ורבים אחרים. בשנת 2012 מבקר המדינה חשף כשלים חמורים באגף הדיג, מנהל האגף הודח מתפקידו, והוחלט על פירוק האגף‏[20]. מדינת ישראל בהתקבלה לארגון המדינות המפותחות, במאי 2011, קיבלה על עצמה לממש את הפרוטוקול המפורט לניהול משק הדיג, אולם בפועל בדיקת מבקר המדינה מעלה כי יישום ניהול זה לקוי. על כל רצועת חוף הים התיכון בישראל פועלים כיום 2 פקחים בלבד כשהם מפיקים בממוצע דוח אחד בחודש.‏[21] בישראל, בניגוד למדינות המפותחות בעולם, אין מכסה על כמות הדגה אלה על כמות רישיונות הדיג בלבד. בישראל אין הגבלה על גודל העין ברשתות ולכן דייגים מסחריים משתמשים ברשתות עם גודל עין קטן מאוד. כתוצאה מכך עד כ-80% מהשלל הנתפס ברשתות אלו חסר ערך כלכלי וכל גוויות הדגים והיצורים הימיים הקטנים הנתפסים בהם מושלכים. בישראל פועלות כ- 28 ספינות מכמורת, כמות המוערכת כגדולה מידי לשטח הימי שלה. לשם השוואה, שלל הדיג בישראל קטן בשישית מזה של טורקיה, וגודל הדגים קטן בחמישית עד עשירית מזה של טורקיה‏[21]. מתוך 14 שמורות טבע ימיות רק אחת הוכרה על ידי אגף הדיג - שמורת ראש הנקרה. שמורות ימיות כחוף דור-הבונים נהנות מהגנה חלקית על ידי רשות הטבע והגנים, ושטחן של השמורות כ-10% מהגודל הנדרש לשמורה ימית.‏[22][21]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הים התיכון : מרחב והיסטוריה, ברודל פרנן. תרגם מצרפתית יורם מלצר. ירושלים : כרמל, תשס"ב, 2001
  • הים התיכון והארצות סביבו, ארנון סופר, יפה פוקס. תל אביב: עם עובד, 1997.‪
  • רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים, יוסף הלר. ירושלים; הוצאת אלון ספר, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת)


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מידע על הים התיכון מאתר מחמל"י
  2. ^ Tourism threats in the Mediterranean מידע מארוןהקרן העולמית לשימור חיות הבר
  3. ^ עובדות על הים התיכון, באתר http://www.buzzle.com
  4. ^ Entry μεσόγαιος at Liddell & Scott
  5. ^ על פי המקור אתר פורמולה, הטורקים קשרו בין צבעים לרוחות השמיים, ואלה משתקפים בבירור בשמות הגאוגרפיים המוכרים לנו כיום. הם ייחסו ירוק וכחול למזרח, לבן למערב, שחור לצפון ואדום לדרום. גם ה"מרכז" זכה לצבעים משלו: צהוב וזהוב. לפיכך הים הלבן אינו אלא הים המערבי, השוכן מערבית לטורקיה; הים השחור הוא הים הצפוני (השוכן צפונית לטורקיה), הנהר הירוק ישילאירמאק (Yeşilırmak) הוא הנהר המזרחי
  6. ^ מקור http://www.israelweather.co.il/sea.asp
  7. ^ יוסי מרט, התייבשות הים התיכון, באתר מט"ח
  8. ^ ננסות (Nanism) בדגי מולית אדומה בדרום- מזרח הים התיכון
  9. ^ IUCN Guidelines for the Prevention of Biodiversity Loss Caused by Alien Invasive Species. International Union for Conservation of Nature (2000). אוחזר ב־2009-08-11.
  10. ^ Galil, B.S. and Zenetos, A. (2002). A sea change: exotics in the eastern Mediterranean Sea, in: Leppäkoski, E. et al. (2002). Invasive aquatic species of Europe: distribution, impacts and management. pp. 325-336
  11. ^ צפריר רינתבתוך שני עשורים: המינים הפולשים השתלטו על הדגה, באתר הארץ
  12. ^ "Mediterranean Sea Level Could Rise By Over Two Feet, Global Models Predict" (2009-03-03).
  13. ^ "Briny future for vulnerable Malta", BBC News (2007-04-04). 
  14. ^ Egypt fertile Nile Delta falls prey to climate change (2010-01-28).
  15. ^ Nicholls, R.J.; Klein,R.J.T. (2005). Climate change and coastal management on Europe's coast, in: Vermaat, J.E. et al. (Ed.) (2005). Managing European coasts: past, present and future. pp. 199-226.
  16. ^ 16.0 16.1 Other threats in the Mediterranean | Greenpeace International. Greenpeace.org. אוחזר ב־2010-04-23.
  17. ^ Mediterranean Monk Seal Fact Files: Overview. Monachus-guardian.org (1978-05-05). אוחזר ב־2010-04-23.
  18. ^ Pollution in the Mediterranean Sea. Environmental issues. Explorecrete.com. אוחזר ב־2010-04-23.
  19. ^ publications/docs/anl_oview.pdf Marine Litter: An analytical overview. United Nations Environment Programme (2005). אוחזר ב־2008-08-01.
  20. ^ משרד החקלאות החליט להעביר מתפקידם את מנהל אגף הדיג ומנהל תחום דיג ימי, ולפרק יחידת הפיקוח על הדיג
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 דיג יתר בים התיכון של ישראל- ערוץ 2 מסע בחופי ישראל בחיפוש אחר דגים - חדשות ערוץ 2
  22. ^ סרט ישראלי אודות דיג היתר בים התיכון הסיפור הישראלי שם הים התיכון