הימורים ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אזורי ההימורים הייעודיים של רוסיה:
מחוז קלינינגרד,
אזוב-סיטי (מחוז קרסנודאר),
מחוז אלטאי,
פרימוריה.

הימורים ברוסיה חוקיים בארבעה אזורים ייעודיים - אזורי אלטאי, קרסנודר, קלינינגרד ופרימוריה. בשאר המדינה ההימורים אסורים.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימורים היו בעיית מדיניות גדולה עבור ממשלת רוסיה מאז תחילת המאה ה-21. הבעיה הייתה המספר ההולך וגדל במהירות של מכונות מזל ובתי הימורים, כולל בתי קזינו, שהתפשטו בכל רחבי הארץ. זה גרם לדאגה לא מעטה עבור הממשל הפדרלי.

לדברי גורמים, לאחר שנת 2002 היו 58 בתי קזינו, 2,000 חדרי משחק וכ-70,000 מכונות מזל.[1] זו הפכה לבעיה גדולה יותר עבור הממשלה מכיוון שהאוכלוסייה הצעירה נחשפה לרבים מפרסומם של בתי הימורים אלה. בני נוער החמיצו בתי הספר כדי להצטופף במכונות מזל בתקווה לזכות בכסף. התנהגות זו השפיעה על רווחת החברה באופן שהיה חיצוני לשוק ובכך הולידה חיצוניות שלילית. מומחים מהאגודה הרוסית לפיתוח עסקי הימורים טענו שכחצי מיליון איש על בסיס קבוע מתפנקים בהימורים בעיר הבירה מוסקבה. במקביל, פסיכיאטרים עירוניים, שנפגשו עם אנשים המכורים להימורים מוגזמים, סיפקו מידע שונה למדי בטענה שהמספר היה גבוה בהרבה. "ראש סיוע החוץ במרכז הלאומי למדע נרקולוגי טראס דודקו אמר שמספר האנשים שהולכים בקביעות לבתי קזינו במוסקבה, משרדי ההימורים ובתי הימורים הוא למעלה ממיליון וחצי איש".[2] על פי מחקר שיווקי של חברת Bookmaker-Ratings, ברוסיה ממאי 2016 ועד מאי 2017 שימשו שירותים של יצרניות מכונות מזל ובתי הימורים בלתי חוקיים בחו"ל לפחות 1 מיליון ו-410 אלף שחקנים.[3] בנוסף, הלבנת הון הייתה עניין נוסף של כל העיריות שלא הצליחו לגבות הכנסות מס מוערכות מעסקי הימורים, ששמרו על הרווחים ולא חלקו אותם עם העיר תוך הימנעות מתשלום מס. אלה היו הרציונלים העיקריים של הממשלה ליישם מדיניות בנושא הגבלת הימורים. אחד הפתרונות לבעיית ההימורים ברוסיה הוצע בצורה של הגבלת מספר מפעלי ההימורים ברחבי הארץ. בנוסף, הציעו בכירי מוסקבה לסגור מכונים שהפעילו מכונות מזל בתוך 500 מטרים מאזורי מגורים, מה שיאלץ מפעילים מכל האזורים העירוניים במדינה כדי להגן על הדור הצעיר מפני פיתוי להפסיד כסף באמצעות מכונות מזל.[4]

בעיית המדיניות העיקרית בנושא הימורים מוגזמים בחברה הרוסית ואי שביעות הרצון המתמשכת של עמם מהתפשטות בתי ההימורים בכל רחבי הארץ הביאה לבסוף ליישום המדיניות הפדרלית. רוסיה סגרה את כל בתי הקזינו והימורים נאסרו. כך, החל מ-1 ביולי 2009, על פי החוק הפדרלי מספר 244 "על הסדרת המדיניות לארגון וניהול ההימורים", עסק ההימורים ברוסיה הותר רק בארבעה אזורים ייעודיים. האיסור נועד להגן על בריאות החברה, והיה צפוי לשים קץ לעידן שהיה עד להתפרצות ההימורים שמונעת על ידי תרבות עסקית חסרת חוק, מה שגרם לעלויות גדולות לחברה. למרות האיסור, ההימורים המשיכו לעבוד, תוך שהם מעמידים פנים שהם בתי קפה באינטרנט, מועדוני הגרלות ומועדוני לילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1927 הציג קומיסר הפנים העממי דו"ח שהוקדש להימורים ועסקי המשחקים שהיה קיים באותה תקופה לסובנרקום. הרעיון המרכזי שהושמע במהלך הדו"ח היה אי-ההתאמה שלו כבילוי בורגני עם הרוח האמיתית של הפרולטריון העובד. בלי קשר לנתונים הצנועים למדי בענף המשחקים (לדוגמה, רק 4 בתי משחק קטנים שפעלו באותה עת בלנינגרד), אושרו הוראות המפתח האוסרות בדו"ח שהעלו את הצורך בהגבלת בתי ההימורים.

כל זה הוביל לאיסור על פתיחת בתי הימורים במחוזות הפועלים, אחריו נאסרו הימורים בכל המחוזות, ובהמשך, ב-8 במאי 1928, על פי החלטת ממשלת ברית המועצות, בכל הרפובליקות הסובייטיות, האיסור נועד "לנקוט צעדים לסגירה מיידית של מתקנים למשחקי קלפים, רולטה, לוטו וסוגים אחרים של הימורים". סגירת בתי המשחק ואיסור ההימורים נתמכו במדיניות העונשין שעיצבה המדינה הסובייטית, והעניק חיזוק כולל של הסנקציות הפליליות במדינה ושינוי מדיניות הכליאה במדינה בכללותה. מאוחר יותר הוגבלו גם הגרלות. ב-6 ביוני 1928, ממשלת רוסיה הסובייטית הוציאה החלטה "על איסור משקאות חריפים בהגרלות". ראשית, ב-1 בינואר 1930, הממשלה הנפיקה החלטה "על נוהל הוצאת היתרים להסדר הגרלות", ואז, ב-31 באוגוסט 1932, הוכרזה החלטה נוספת, "בנושא הסדרת עסקי הלוטו".

מכונות המזל הראשונות שהופיעו במדינה באופן חוקי, הותקנו רק בשנת 1988 במלונות שהיו חלק מהוועדה הממלכתית לתיירות חוץ (Goscomintourist). בתוך המערכת הוקם "Intourservice", איגוד הסחר החיצוני העסקי הכל-רוסי (VHVO), המפתח סוגים חדשים של שירותים נוספים לתיירים זרים, המשתלמים במטבע להמרה בחינם כאשר לעסקים פרטיים לא ניתנה גישה להפעלת הימורים. למרות הלהיטות לעסוק בהתקנה ותפעול של מכונות מזל, הרשויות הסובייטיות התירו זאת רק במבנים הממשלתיים, רק כניסוי. כדי להיות בצד הבטוח, הייתה תזכורת משפטית לכך שעדיין לא ניתן להיכנס לעסק. ב-29 בדצמבר 1988, ועדת השרים של ברית המועצות פרסמה החלטה נוספת, הפעם "על הסדרת פעילויות מסוימות של קואופרטיבים על פי חוק שיתוף הפעולה בברית המועצות", אשר, במיוחד, הדגישה כי קואופרטיבים אינם זכאים לבצע פעולות הימורים.

ב-23 באוגוסט 1989, ממשלת ברית המועצות הסירה את האיסור על הימורים ופתחה את בית ההימורים הראשון במוסקבה, ובהמשך נפתח הקזינו הראשון במלון Savoy בעיר הבירה.

הפוקר ברוסיה היה פופולרי מאוד במהלך העידן שאחריה קריסת ברית המועצות, כאשר אנשים החלו להתעניין בתרבות המערבית ובערכיה.

בברית המועצות אפשר היה לשחק פוקר רק במועדוני מרתף או בקזינו. בנוסף, שחקנים התאספו לעיתים קרובות בדירות פרטיות. בסוף שנות ה-90 היה ניסיון הראשון לערוך טורנירי פוקר, אבל זה לא זכה לפופולריות הרווחת באותה תקופה.

מיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 נכנס לתוקף החוק הפדרלי מספר 142 "בנושא מס הימורים", זו השנה השישית. שלב חדש ומורכב ביותר בתחום מיסוי ההימורים החל. החל מ-1 בינואר 2004 הפך מס ההימורים לאזורי ותקבוליו הועברו לתקציבי המחוזות.

החל משנת 2004, כל אזור היה רשאי לקבוע באופן עצמאי את שיעור מס ההימורים במסגרת המגבלות הקבועות בחוק. שיעור המיסוי עבור מכונות מזל עם זכיות במזומן היה 1,500 עד 7,500 רובל ועבור שולחנות משחק, שולחנות מזומנים של הימורים - 25,000 עד 125,000 רובל. כל ההרשאות הקודמות ביחס למס ההימורים בוטלו.

חוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרגולציה הממשלתית של פעילויות הכרוכות בארגון והסדר ההימורים בוצעה על ידי הממשלה הפדרלית, על ידי הסוכנות הפדרלית המורשית שהוסמכה על ידי הממשלה לבצע תפקידי פיקוח על תקנות וחוקיות בתחום ארגון ההימורים, על ידי הרשויות פדרליות האחרות הפועלות בסמכותן ועל ידי הגופים הממשלתיים של מחוזות הפדרציה הרוסית, המוסמכים לנהל את אזורי המשחקים.

הימורים יכולים להיות מסודרים אך ורק על ידי גורמים משפטיים הרשומים על פי הנוהל שנקבע בפדרציה הרוסית. גורמים משפטיים אינם יכולים להסדיר הימורים, שהמייסדים (המשתתפים) בהם כוללים את הפדרציה הרוסית, הגורמים המרכיבים את הפדרציה הרוסית או רשויות השלטון המקומי.

החוק קבע כי ארבעה אזורי משחק ייווצרו בתוך הפדרציה הרוסית; בינתיים לא ניתן ליצור יותר מאזור משחק אחד בתוך אותה ישות מכוננת. אם ביטול משפטי של הימורים במדינות ברית המועצות לשעבר ובמדינות זרות, אזור המשחקים שנוצר שייך למספר אזורים, לא ניתן ליצור אזורי משחק אחרים בתחומיהם.

כך הוקמו אזורים בהם הורשו הימורים במחוז אלטאי, פרימוריה, מחוז קלינינגרד ובגבול בין מחוז קרסנודאר למחוז רוסטוב.[5] נוהל יצירת וחיסול אזור המשחקים, שמותיהם, גבולותיהם ומאפיינים אחרים, נקבע על ידי הממשלה בהסכם עם גורמי הממשלה השונים. כך אזורים אלה נקבעו באזורים רחוקים מאזורי מגורים והם קיבלו חסינות למשך עשר שנים מיום הקמתם מפני סגירה.

שמות אזורי המשחקים:

  • "המטבע הסיבירי" (באלטאי);[6]
  • "הענבר" (בקלינינגרד);
  • "אזוב-סיטי" (ברוסטוב, שנסגר ב-2019);
  • "פרימוריה" (במחוז פרימוריה).[7]

על מפעיל ההימורים להגיש את הנתונים הדרושים להפעלת בקרה על קיום דרישות החקיקה. הנכסים הנקיים של מפעיל ההימורים, לאורך כל תקופת פעילותו, אינם יכולים להיות פחות מ-600,000,000 רובל (למפעילי בתי קזינו ואולמות משבצות) ו-100,000,000 רובל (עבור מפעילי משרדי ההימורים והסכמים). הנוהל לחישוב שווי הנכסים הנקיים של מפעיל ההימורים נקבע על ידי משרד האוצר, בעוד שהממשלה רשאית לקבוע דרישות נוספות למפעילי ההימורים.

על פי החוק להגבלת הימורים, על מפעיל ההימורים להבטיח את ביטחונם האישי של המהמרים, מבקרים אחרים במתקני ההימורים ועובדיהם במהלך שהותם במתקן ההימורים. אנשים מתחת לגיל 18 אינם יכולים להיות עובדי מפעיל ההימורים או לבקר במתקן הימורים. מתקני הימורים עשויים להיות ממוקמים רק בבניינים שהם פרויקטים של בניית הון. לא ניתן יהיה למצוא מתקני הימורים בנכסים שנועדו למגורים, מבנים שלא הושלמו, מבנים ארעיים, קיוסקים, מקלטים פתוחים וחצרים דומים אחרים ובבניינים בהם נמצאים מוסדות לילדים, חינוך, בריאות וסנטוריום; בבניינים וקונסטרוקציות הכוללים תחנות אוטובוס, תחנות רכבת, נמלים, שדות תעופה ובתחנות תחבורה ציבורית לשירות העיר והפרברים.

בנוסף, אזור שירות הלקוחות של המהמרים בקזינו אינו יכול להיות פחות מ-800 מ"ר. אזור שירות הלקוחות בקזינו יכלול לפחות עשרה שולחנות משחק. אם מותקנים מכונות מזל באזור שירות הלקוחות של הקזינו, אזור מכונת המזל אינו יכול להיות פחות מ-100 מ"ר והאזור יכלול לפחות 50 מכונות מזל. הרווחים הממוצעים הטכניים (החזר כספי) ממכונות מזל לא יכולים להיות פחותים מ-90 אחוזים.

החוק נכנס לתוקף החל מ-1 בינואר 2007. מתקני ההימורים העומדים בדרישות שהוזכרו לעיל רשאים להמשיך בפעילותם עד 30 ביוני 2009, מבלי לקבל אישורים לפעילויות בארגון הימורים והסדרים באזורי משחק. מתקני הימורים שלא עומדים בדרישות הקבועות בחוק ייסגרו עד 1 ביולי 2007. אסור לבצע פעולות הימורים המשתמשות ברשתות מידע וטלקומוניקציה, כולל אינטרנט ואמצעי תקשורת ותקשורת סלולרית. רישיון לעסקי משחקים השתנה גם הוא. למעשה, נותרה רישיון רק לפעילות אחת - ארגון וסידור ההימורים במשרדי ההימורים בהתאם להסכמים הכלליים. מבחינה חוקית, פעולות הימורים בבתי קזינו ואולמות משבצות יתקיימו רק על בסיס זמני החל מ-1 ביולי 2007 והחל מ-1 ביולי 2009, הרישיון יוחלף בהיתר מלא שייפוג עם הקמת אזורי המשחק הייעודיים.[8] המהדורה האחרונה של החוק לעסקי הימורים התקבלה ב-28 במרץ 2017. חוק זה מסדיר את המסגרת החוקית של פיקוח המדינה על פעילותם של מוסדות המארגנים הימורים. החוק הכניס מגבלות על הפעלת פעילות זו על מנת להגן על מוסר האזרחים ועל האינטרסים הלגיטימיים של האוכלוסייה.[9]

החל משנת 2010 פעלו חמישה אזורים ייעודיים למשחקי הימורים ומשנת 2019 פועלים רק ארבעה מהם. בעתיד מתוכננת חניכת אזור משחק גם בחצי האי קרים ליד יאלטה, בעיר אנאפה בדרום רוסיה ובבוריאטיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Gambling Industry Flourishes in Russia". billiard-info.ru. 
  2. ^ Simpson, Michael (8 באוקטובר 2003). "Russian Roulette: Gambling in Russia". pravda.ru. 
  3. ^ "Russian bookmaking industry: current state and growth perspectives. May 2017". 
  4. ^ Федеральный закон Российской Федерации от 29 декабря 2006 г. N 244-ФЗ О государственном регулировании деятельности по организации и проведению азартных игр и о внесении изменений в некоторые законодательные акты Российской Федерации
  5. ^ First casino to open in Russian gambling zone
  6. ^ "Gambling in Russia". russia-ic.com. 
  7. ^ First casino to open in Russian gambling zone
  8. ^ Federal law "On state regulation of organization and management of gambling..."
  9. ^ "Федеральный закон от 28 марта 2017 г. N 44-ФЗ "О внесении изменений в отдельные законодательные акты Российской Федерации в части формирования механизмов увеличения доходов субъектов детско-юношеского спорта и субъектов профессионального спорта"". Российская газета.