המנונים הומריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הימנונים הומריים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההמנונים ההומריים הם אוסף של 33 המנונים ביוונית עתיקה שחוברו ככל הנראה במקומות שונים, בתקופות שונות, על ידי מחברים שונים, עבור אירועים שונים. הקדומים שבהם הם כנראה מהמאה השביעית לפני הספירה, אולי אף השמינית. ההמנון המאוחר הוא מן התקופה ההלניסטית, ככל הנראה מהמאה השנייה לפני הספירה, וישנם חוקרים המייחסים שניים מההמנונים לתקופה הרומית.

כינוים של ההמנונים "הומריים" נשמר להם משום שהם כתובים בסגנון המושפע מהאיליאדה והאודיסיאה, המיוחסים להומרוס, והם כתובים במשקל ההקסמטר דקטילי[1], האופייני לאפוסים ההומריים. מבחינת התוכן, משלימים ההמנונים את הפער הנראטיבי בין המסופר ב"תיאוגוניה" להסיודוס אודות היווצרות העולם והולדת האלים, לבין האפוסים של דור הגיבורים, ובהם מלחמת טרויה המסופרת באיליאדה ושיבתו של אודיסאוס ממלחמה זו כמסופר באודיסיאה. ההמנונים ההומריים כוללים שלוש יחידות ספרותיות: פתיחה, גוף ההמנון ובו מידע רב על האלים ומעלליהם, ויחידת סיום. נהוג להבחין בין ארבעה המנונים הומריים ארוכים לבין שאר ההמנונים, הנחשבים כקצרים. ההמנון הארוך ביותר, לאפולו, מכיל 595 שורות, ואילו הקצר ביותר, לדמטר ולפרספונה, מכיל שלוש שורות. כל אחד מההימנונים הוקדש למעללים ולאירועים מכוננים של אל, או אלה, או לבני זאוס הרקולס, והדיוסקורים הנחשבים כגיבורים או אלים-למחצה. שלושה המנונים הוקדשו ליותר מדמות אחת, המקיימות ביניהן זיקה הדוקה, כגון הדיוסקורים, שהם אחים תאומים, או דמטר ובתה פרספונה, ואפולו והמוזות.

עדות פנימית מתוכן ההמנונים מעידה שלפחות המנון אחד חובר לתחרות (ההמנון הארוך לאפרודיטה), המנון אחר חובר לחג שנתי שנערך לרגל חגיגות היין (ההמנון הקצר לדיוניסוס). בהמנון הארוך לאפולו ישנה התייחסות לחגיגות שנערכו לאפולו בדלוס, ואולי גם בדלפי. וישנם חוקרים הטוענים שבהמנון משתקף חג בו איחד פוליקראטס את הפסטיבל בדלפי עם זה שבדלוס, חוקרים אחרים סבורים שההמנון משקף את חידוש הפולחן בדלוס ובדלפי על ידי פייסיסטראטוס, לאחר מיגור הפרסים מיוון.

האלים המרכזיים במיתולוגיה היוונית הזוכים לשבחים ושירי ההלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרודיטה, אפולו, ארס, אסקלפיוס, ארטמיס, אתנה, דיוניסוס, דמטר, קסטור ופולוקס, גאיה, הליוס, הרה, הרקולס, הרמס, הפייסטוס, הסטיה, פאן, פוסידון, אפולו הפיתוני, סלנה וזאוס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרגלית פינקלברג, הומרוס, אוניברסיטת תל אביב 2014, עמ' 53-56