הינדה הלנה ניימן גרין
 | |
| הלה ניימן גרין 1938 | |
| לידה |
1912 זיכלין, פולין |
|---|---|
| פטירה |
1943 (בגיל 31 בערך) מחנה הריכוז ינובסקה, לבוב, אוקראינה |
| מקצוע | משוררת |
הינדה הלנה "הלה" ניימן גרין (1912, זיכלין, פולין – 1943, ינובסקה, לבוב) הייתה היסטוריונית ומשוררת. השיר "לשתות לחיים עם המוות" שכתבה לאחר שנשלחה למחנה הריכוז ינובסקה הפך ל"המנון אסירי המחנות" באזור לבוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הינדה הלנה "הלה" ניימן גרין הייתה בתם השנייה מבין ששת ילדיהם של אברהם יצחק ניימן וחיה נעכא לבית פרידמן־וורוצלאבסקי ואחייניתו של העיתונאי י. מ. ניימן (היינט, דבר, פורווערטס). היא נולדה בזיכלין אך ילדותה ונעוריה עברו בלודז', לשם עברה משפחתה בעקבות עסקו של אביה לייצור משקאות מוגזים וגלידה. בילדותה הייתה חברה בתנועות הנוער הציוניות גורדוניה, בר כוכבא והשומר הצעיר.
לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון של יצחק קצנלסון בלודז', עברה לוורשה על מנת ללמוד באוניברסיטה. היא סיימה תואר מוסמך בהיסטוריה, פסיכולוגיה וספרות, ועבודת המחקר שהגישה לקבלת ההסמכה עסקה בתרומת היהודים להתפתחות האורבנית של לודז בתחילת המאה ה־19. גרין המשיכה את דרכה באקדמיה וכתבה עבודת דוקטורט בנושא התנכלויות הגרמנים ליהודים בימי הביניים. העבודה הוגשה לאוניברסיטה של ורשה ב־1 בספטמבר 1939 אך אבדה עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה באותו יום. במהלך לימודיה בוורשה פרסמה גרין מספר יצירות בעיתונות הספרותית, עבדה כמורה בבתי ספר וכמורה פרטית לשפות גרמנית וצרפתית.
ב־1937 נישאה לסופר, העיתונאי והזמר ירחמיאל גרין. השניים תכננו את עלייתם לארץ ישראל, אך בשל פרוץ המלחמה לא עלה הדבר בידיהם. עם פרוץ המלחמה הם ברחו מזרחה והשתקעו בלבוב, שם נולד לבני הזוג ילד (או תאומים) שנעלם במהלך המלחמה. בני הזוג הועברו למחנה העבודה ינובסקה עם הקמתו ביחד עם כל תושבי גטו לבוב[1]. במהלך שהותה בינובסקה הייתה גרין פעילה במחתרת וארגנה ערבים ספרותיים בסתר שבהם הוקראו יצירות שכתבו האסירים[2]. כמה ניסיונות לחלצה מהמחנה על ידי המחתרת לא צלחו, אך בשל פרסומם של בני הזוג נדחתה הוצאתם להורג עד לחיסול הסופי של המחנה, בנובמבר 1943. אחייניתה, בתה של אחותה גניה, היא נחמה בידרמן יוזמת יום האם בישראל.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרין נודעה בכשרון הכתיבה שלה מילדותה. בין השנים 1932–1939 היא פרסמה שירים בעיתוני יידיש כגון פריינד וליטערארישע בלעטער ובכתבי עת בשפה הפולנית[3]. שיריה הושפעו בעיקר מחוויות הרעב והעוני בילדותה, במלחמת העולם הראשונה, וממות אמה בטרם עת ב־1932.
הרומן הראשון שכתבה עסק בחיי הסטודנטים היהודיים בוורשה הודפס והוצאתו לאור נקבעה לתאריך ה־9 בספטמבר 1939 אך בשל הכיבוש הנאצי של וורשה ההוצאה לאור בוטלה והטקסט אבד[4][5].
בעת שהותה במחנה הריכוז ינובסקה, כתבה גרין את השיר "לשתות לחיים עם המוות" ללחן של מוזיקה עממית[6]. השיר הושר מדי בוקר בצעדות האסירים אל מפעלי הכפייה, והפך ל"המנון אסירי המחנות" באזור לבוב. כותרת השיר מתייחסת לסיפור שמקורו במחנה ינובסקה, בו מתוארים שני אסירים שחופרים את קבר ההמונים בדיונות החול שליד המחנה. כשהם מסיימים מוציא אחד מהם בקבוק יין ששמר בסתר לקידוש של שבת, ושניהם עורכים את הקידוש האחרון, תוך שהם "שותים לחיים עם המוות". המילים הקשות של השיר עומדות בניגוד מפתיע למנגינה העליזה, של השיר שמספר במקור על חתול שיכור שגונב אוכל בשוק. ניגוד זה נבע מדרישות השומרים הנאציים לשיר שירים שמחים, ומאידך, הבעת צערם העמוק וייאושם של האסירים שאיבדו את כל בני משפחותיהם.
הִנְנוּ יוֹשְבִים לְרַגְלֵי גִבְעַת הַחוֹל,
וְשׁוֹתִים "לְחַיִים" עִם הַמָּוֶת.
אָנוּ בָּזִים לְרוּם-יֵחְוּסָם שֶׁל הָעַמִּים
וְעוֹבְדִים גַם בְּחׂלְ-המּוֹעֵד.
כְּבָר אִבַּדְנוּ אֶת כֶּל הַיְקָרִים וְהַקְּרוֹבִים,
תְּמוּנוֹתֵיהֶם נְהַדֵּק אֶל לְבֵּנוּ.
אָנוּ אוֹהֲבִים, כְּאִלּוּ נוֹלַדְנוּ מֵחָדָש,
כְּשֵׁם שֶׁרַק אַסִּיר-מַחֲנֶה יוֹדֵעַ לֵאֲהׂב.
אָנוּ שׁוֹתִים "לְחַיִים" עִם הַמָּוֶת
וּמְקַנְחִים בְּלֶחֶם מֵעוּפַשׁ.
אָנוּ מוּנִים אֶת "הַסְּפִירָה" עַד לְבוֹא הַחׂפֶשׁ
בְּשַׁעַר הַגָדֵר הַסְּגוּרָה.— לשתות לחיים עם המוות, הלה ניימן גרין
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיריה של הלנה ניימן גרין בספר דאס ליד איז געבליבן: לידער פון יידישע דיכטער אין פוילן אנטאלאגיע (1951): בינען העלער, יידי-בוך
- נתן כהן, ספר סופר ועיתון, מרכז התרבות היהודית בוורשה 1918–1942 (2002): הוצאת מאגנס
- לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור (1956): אלוועלטלעכן יידישן קולטור־קאנגרעס
- אליהו יונס עשן בחולות – יהודי לבוב במלחמה 1939–1944 (2002): הוצאת יד ושם
- גוטרמן בלה שותים עם המוות לחיים, סיפור מחנה ינובסקה בלבוב 1941–1943 (1993):הוצאת אוניברסיטת תל אביב
- מלך נישטט חורבן ומרד של יהודי ורשה : ספר עדויות ואזכרות (1946): הוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י
- מ. בארוויטש ליטעראטור אין לאגער (1946): קרקוב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלה ניימן גרין באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות