הינדוסטאן

הינדוּסטן (באנגלית: Hindustan /ˈhɪndustæn/ או /ˈhɪndustɑn/; מבוטא: הִינְדוּסְטַאן) היה אזור גאוגרפי, ישות פוליטית, ושם היסטורי להודו, אשר שימש לאורך הדורות לציון הן של צפון תת-היבשת ההודית והן של תת-היבשת כולה. בימינו, משמש הכינוי "הינדוסטאן" כשם פואטי או היסטורי לרפובליקה של הודו, על אף שאינו שם רשמי למדינה המודרנית.^[1]

המונח "הינדוסטאן" הוא נגזרת איראנית של המילה האינדו-ארית סִינְדְהוּ – שמה של מערכת נהר האינדוס. במקור, שימשה מילה זו לציון אזור סינד בתקופה העתיקה, אך לימים התרחבה לציון חלקים נרחבים יותר בצפון הודו, ולבסוף תת-היבשת כולה בתקופה המודרנית המוקדמת.^[2]^[3]^[4] גם לאחר חלוקת הודו בשנת 1947, המשיך השם "הינדוסטאן" לשמש כשם היסטורי לרפובליקה של הודו.^[5]

המונח הערבי המקביל הוא הִינְד (هند), ומונח זה משמש באורח דומה בשפות הינדי ואורדו. באנגלית שימש לעיתים גם הכתיב Hindostan לציון אותו אזור.^[6]

אטימולוגיה

המילה "הינדוסטאן" נגזרת מהמונח הפרסי "הִינְדוּ", שהוא קוגנט של המונח הסנסקריטי "סִינְדְהוּ". באיראנית פרוטו התרחש שינוי פונטי שבו האות s הפכה ל-h, תהליך המתוארך (על פי אסקו פרפולה, Asko Parpola) לשנים 850–600 לפנה"ס. כך, הביטוי הוֵדי הקדום ספְּטה סִינְדְהָוָה (ארץ שבעת הנהרות) הפך באווסטה ל-הפטה הינדו.^[7]

ב-515 לפנה"ס, סיפח המלך הפרסי דריווש הראשון את אזור עמק האינדוס, ובו סינד, אשר כונה בפי הפרסים "הינדו". מאוחר יותר, בימי חשיארש הראשון, התרחב המונח וכלל גם את הארצות שממזרח לנהר האינדוס.

מן המאה הראשונה לספירה ואילך, נוסף למונח "הינדו" הסיומת הפרסית "סטן" – שפירושה "ארץ" או "חבל ארץ", וכך התקבל "הינדוסטאן" – "ארץ האינדוס". ביטוי זה מופיע גם בכתובת נאקש-י רוסתם של המלך שאפור הראשון, בסביבות שנת 262 לספירה.^[8]

ההיסטוריון בנגהוט נריאן מוקרג'י טוען כי מהמובן המצומצם של אזור האינדוס התפשט הכינוי עד שציין את כל תת-היבשת. גם השמות "אִינְדִיָה" (יוונית-רומית) ו"שן-תו" (סינית) עברו תהליך התפתחות דומה.

בתקופת סולטנות דלהי והאימפריה המוגולית, השתמשו היסטוריונים פרסיים בהבחנה בין "הינדוסטאן" – צפון הודו המוסלמית (לרוב אזור נהרות הגנגס והימונה) – לבין "הינד" – שאר אזורי תת-היבשת. למשל, חייליו של ע'יאס אל-דין בלבן כונו "חיילים הינדוסטאנים", לעומת אויביהם שכונו "הינדים".^[9]

שימוש עכשווי

הרפובליקה של הודו

המונח הינדוסטאן משמש כיום כביטוי בלתי-רשמי ועממי לציון המדינה המודרנית של הרפובליקה של הודו.^[5] סיסמאות הכוללות את המונח, כגון "הינדוסטאן זינדאבאד" (תחי הינדוסטאן), נשמעות תכופות באירועי ספורט ובאירועים ציבוריים שבהם משתתפות נבחרות המייצגות את הודו. כמו כן, המונח משמש לעיתים קרובות כמדד למוצא לאומי במסעות פרסום, והוא כלול בשמות מסחריים של חברות רבות הפועלות בהודו.

המנהיג הפוליטי מוחמד עלי ג'ינה, מייסד פקיסטן, וכן מפלגתו – הליגה המוסלמית של כל הודו – דגלו בשימוש בשם "הינדוסטאן" עבור הודו המודרנית, מתוך מגמה להדגיש את צביונה ההינדואי של המדינה הנפרדת מהאומה המוסלמית.^[10]

שפה

השפה ההינדוסטאנית היא הלשון המדוברת באזור הינדוסטאן ומהווה את השפה המשותפת בצפון תת-היבשת ההודית. השפה נובעת מן ההינדית העתיקה שדוברה באזורי אוטר פרדש המערבית ודלהי, והיא נחלקת לשתי צורות ספרותיות עיקריות: הינדית תקנית מודרנית ואורדו תקנית מודרנית, אשר נבדלות ביניהן בכתב – דוואנגרי להינדי ופרסי-ערבי לאורדו – ובמינוח, אך חולקות דקדוק ואוצר מילים בסיסי משותף.

המילה "הינדי" עצמה נגזרת מהשורש "הינד" – מונח פרסי שפירושו "הודו", עם סיומת תואר "-י" המציינת שייכות. כלומר, הינדי היא "השפה ההודית" או "של הודו".^[11]

הערות שוליים

↑ Anu Kapur, Mapping Place Names of India, Taylor & Francis, 2019, ISBN 978-0-429-61421-7. (באנגלית)
↑ Koeli Moitra Goel, In Other Spaces: Contestations of National Identity in "New" India's Globalized Mediascapes, Journalism & Communication Monographs 20
↑ Rājā Śivaprasāda, Place Names Society of India, Medical Hall Press, 1874
↑ B. N. Mukherjee, ournalism & Communication Monographs., 1989
1 2 Sarina Singh, Lonely Planet India, 13, Lonely Planet, 2009, ISBN 9781741791518
↑ George A. Grierson, Hindustan and Hindostan, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 7, 1933
↑ ראו Parpola, The Roots of Hinduism, פרק 9
↑ ראו Mukherjee 1989, Ray & Chattopadhyaya 2000
↑ Peter Jackson, The Delhi Sultanate: A Political and Military History, Cambridge University Press, 2003, ISBN 9780521543293
↑ Aparna Pande, New York: Routledge, Routledge, 2011, ISBN 978-0415599009
↑ Mirzā K̲h̲alīl Beg, Sociolinguistic perspective of Hindi and Urdu in India, Bahri Publications, 1996

[Kapur2019-1] Anu Kapur, Mapping Place Names of India, Taylor & Francis, 2019, ISBN 978-0-429-61421-7. (באנגלית)

[2] Koeli Moitra Goel, In Other Spaces: Contestations of National Identity in "New" India's Globalized Mediascapes, Journalism & Communication Monographs 20

[3] Rājā Śivaprasāda, Place Names Society of India, Medical Hall Press, 1874

[4] B. N. Mukherjee, ournalism & Communication Monographs., 1989

[Singh2009-5] 1 2 Sarina Singh, Lonely Planet India, 13, Lonely Planet, 2009, ISBN 9781741791518

[6] George A. Grierson, Hindustan and Hindostan, Bulletin of the School of Oriental and African Studies 7, 1933

[7] ראו Parpola, The Roots of Hinduism, פרק 9

[8] ראו Mukherjee 1989, Ray & Chattopadhyaya 2000

[9] Peter Jackson, The Delhi Sultanate: A Political and Military History, Cambridge University Press, 2003, ISBN 9780521543293

[10] Aparna Pande, New York: Routledge, Routledge, 2011, ISBN 978-0415599009

[Beg1996-11] Mirzā K̲h̲alīl Beg, Sociolinguistic perspective of Hindi and Urdu in India, Bahri Publications, 1996

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]