הינוקא הפלאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הינוקא הפלאי היה ילד חרדי שהתפרסם בשנות ה-50[1] כאשר נפוצה בחוגיים הדתיים בישראל שמועה שלפיה הילד, שהיה באותה עת בן ארבע שנים ועדיין לא ידע קרוא וכתוב, ידע לצטט בעל פה חלקים נרחבים מתוך הספרות התורנית. על פי הגרסה הנפוצה, גר הילד בירושלים, ולגרסה אחרת בבני ברק.[1][2]

הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי גרסה נפוצה, הילד, ישראל משה מנדל, נולד בשנת 1949 (תש"י) ליחזקאל מנדל, חסיד בעלז מרחוב הישיבה בירושלים. הילד למד בתלמוד תורה סאטמר בשכונת "נחלת שבעה" בירושלים. לדברי המלמד ר' ישראל פולוטשק, בעת שלימד ילדים גדולים יותר פסוקים מהחומש, קרא ישראל משה בעל פה את הפסוקים עוד לפני שהמלמד אמר אותם, והדבר עורר את פליאתו. כאשר ניסו המלמד ואחרים לבחון את ידיעותיו של הילד, התברר כי הוא מגלה בקיאות עצומה בטקסטים תורניים וידע לצטט דפי גמרא שלמים, וכן חידושים מספרי הראשונים וחלקים נרחבים מספר הזוהר וספרים רבים אחרים, חלקם נדירים, לאחר שרק החלו לקרוא בפניו שורה או שתיים מתחילת הדף.[1]

אנשים רבים שיחרו לביתו של הילד, או ארבו לו בלכתו ברחוב ובשהותו בבית הכנסת, והציעו לו ממתקים או משחקים כדי לשמוע מפיו קטעים מספרי קודש. גם רבנים באו לראות ולבחון את הילד, בהם רבי פנחס אפשטיין, רבי אהרן קוטלר ורבי דוד שפרבר.

אביו, שלא רצה כי יציקו לילד וחשש מעין הרע, פנה לאדמו"ר מבעלז, הרב אהרן רוקח, זה הורה להביא את הילד למעונו בתל אביב ביום כ"ב באדר. משב"ק האדמו"ר, יצחק לנדאו, סיפר שהאדמו"ר ביקש להביא גמרא מסכת ברכות ובחן את הילד מהמשנה השנייה "מאימתי קורין בשחרית", והילד עמד במבחן. אחר כך נתן מטבע שמירה לילד, והורה לאביו לצוות על הילד שלא לענות כשאנשים ישאלו אותו. בעקבות זאת הפסיק הילד להפגין בקיאות בספרי הקודש, מעבר למה שלמד בעצמו עם בני כיתתו. אחר זמן קצר הפך הילד להיות כילד רגיל לפי גילו.[3]

רבי ברוך אבוחצירה (הבבא ברוך) מביא גרסה אחרת, ולפיה האדמו"ר שלח את הילד אל אביו, הבבא סאלי, שהעביר את ידו על פיו של הילד, ומיד שכח הכל והחל ללמוד הכל מחדש.[2]

במאמר שהתפרסם בעיתון "שעה טובה",[4] כותב הרב בן ציון גרוסמן ששמע מהרב בעריש רוזנברג (מחבר ספרים בנתניה) שהוא לומד בחברותא יומית עם ישראל משה, ובאמת הוא עדיין זוכר את כל התורה, אלא שאינו מדבר על כך לאור ציוויו של האדמו"ר מבעלזא.[5]

הינוקא לשעבר הוא כיום חסיד בעלז, גר בנתניה, ועובד כפקיד בנק.[6]

התייחסויות לסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון "מעריב" סיפר לקוראיו בתחילה על סיפור המתהלך בחוגים דתיים בירושלים, לפיו התגלה ילד פלא "הבקי בכל חדרי תורה, אם כי אינו יודע עדיין לקרוא".[1] בכתבה נוספת, שהתפרסמה כחודש לאחר מכן, צוטט המלמד של הילד שתיאר את יכולותיו הפלאיות בפני כתב העיתון, ולאחר מכן פגש הכתב את הילד בביתו. הכתב מציין כי לא הצליח לבחון את יכולותיו של הילד, משום שאבי הילד, בהוראת האדמו"ר, לא הרשה זאת. האב הכחיש בפני הכתב כי לבנו יכולות מופלאות כלשהן ואמר כי מדובר בהמצאה של המלמד, עם זאת, אמר האב להילד כמה פעמים "זכור מה שהרבי צוה לך... זכור מה הוא צוה לך... אל תגיד..." וגם לא ידע האב להשיב לשאלת הכתב "אם הוא ילד רגיל, מדוע אסור לבחון אותו?". הכתבה הסתיימה בדברי הכתב "יצאתי משם מבלי לדעת למי להאמין, למלמד או להורים...".[7]

הסיפור מוזכר בספרו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי "חיי עולם" כהוכחה לאמיתות עניין גלגול נשמות.[8]

הבבא סאלי הסביר את התופעה[2] על פי מדרש חז"ל במסכת נידה[9] בשם רבי שמלאי, העוסק בעניין עובר ברחם אמו, ובין הדברים נכתב: "ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה", כאשר במקרה זה, נאמרה הסברה, לא סטר לו המלאך ולא השכיח ממנו את התורה שלמד.

בהקדמה למהדורת שנת ה'תשס"ט של הספר "ידות אפרים" מביא המהדיר, ר' מרדכי בן יעקב פלדמן, ראש הכולל "פרי העץ" מירושלים, בשם הרב חיים אריה שפיץ, שכאשר סיפור הינוקא הפלאי התפרסם בעיתונות בארצות הברית, הסעיר הדבר את נפשו של ר' חיים אריה, והוא נסע לישראל ויחד עם חותנו, הרב יוסף אריה פלדמן, נפגש עם הילד, בביתו של הרב מרדכי פלדמן, ברחוב הקליר בירושלים. ר' חיים אריה הקריא בפני הילד קצת חומש, והילד המשיך בעל פה את הפסוקים הבאים אחרי הפסוקים ששמע, הדבר חזר על עצמו גם כשקראו לפני הילד קצת גמרא הילד המשיך בעל פה את דברי הגמרא בצורה ברורה, אף שניכר היה שהילד לא הבין את מה שאמר. ר' חיים אריה חשב שאולי זה מין טלפטיה שהילד קורא המחשבה של זה העומד לפניו, ולכן יודע את מה שרואה הקורא הכתוב לפניו, ולכן רצה לנסות את הילד באופן אחר, הוציא עיתון וקרא לפני הילד קטע מתוכו, אבל הילד לא הגיב כלל ולא ידע להמשיך אות אחת, אחר כך בדקו את הילד בעוד ספר (ששמו לא זכור לו כיום) וגם בזה המשיך הילד לקרוא. כיון שכך רצה ר' יוסף אריה לבדוק אם הוא יודע את הספר (של זקנו) "ידות אפרים" ומיד כשהתחילו לקרוא לפניו מספר זה, המשיך הילד ואמר כעשר מילים מהדברים הכתובים בספר, והדברים מעידים שספר "ידות אפרים" הוא תורת השם, אשר המלאך מלמדו לכל עובר טרם לידתו.

בחוברת תורנית שפורסמה לקראת פסח תשס"ד, הובאו דבריו של הרב לייב באקשט שסיפר ששלח מכתב אל הרב יחזקאל לוינשטיין, ובו כתב לו שקשה לו להאמין לסיפור ("וכי ייתכן ששכח המלאך לסטור ילד אחד מישראל?"). הוא הוסיף שאם הסיפור אמת, ראוי להציג את הילד לעין כל, משום ש"בזה יתברר אמיתת דתינו לכל העולם, כי הנה הוכחה ברורה היא שיש ילד קטן היודע את כל התורה כולה!". הרב לוינשטיין ענה: "העובדה אמת היא. בתי וחתני [הרב ראובן גינזבורג] גרים שתי דירות לאותה משפחה, ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו... כי אף שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני, הרי שמעתי אודות הדבר מבתי ומאמין אני לה". ומוסיף: "כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא, אמנם חזרתי בי, ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי, עצת היצר הרע היא להרוס כל אמונתנו שנבנית על 'אבותינו סיפרו לנו', והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן... די לנו בזה להאמין בו".[10][11]

הרב יצחק רצאבי אמר שהסיפור הזה אכן מפורסם ושמע אותו מאחיו של הילד, ואף שמע מפי עדים נאמנים על כך שהילד נכנס לחדרו של האדמו"ר מבעלז וכאשר יצא משם התברר ששכח את כל תורתו, אבל הוא מחפש מקור מהימן להמשך הסיפור (פעולותיו של האדמו"ר מבעלז בתוך החדר).[6]

סיפורים דומים במקורות יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות יהודיים מסופר על מקרים דומים. בשו"ת הרשב"א (המאה ה-13), חלק א' תשובה תקמ"ח מסופר: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".

הרב מרדכי אליהו הביא בדרשותיו סיפור ששמע מצאצא של ה"בן איש חי", הרב יהודה צדקה, אודות "תינוק שמרגע שנולד פתח את פיו ודיבר, והתחיל לגרוס את כל התורה כולה". הילד הובא לאדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, שאמר שצריכים לעשות לו תיקון שישכח את הלימוד משום עין הרע. הרב צדקה ביקש לשאול את התינוק כמה שאלות והתינוק ידע לצטט את הבן איש חי בעל פה, על אף שהוא פעל לאחר פרשנים שאותם הילד לא ידע. סיפור זה הובא כדי להוכיח את מעלתו של ה"בן איש חי" בשמים.[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ילד-פלא נתגלה בירושלים, מעריב, 22 בפברואר 1954
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 לפי עדות המיוחסת לבנו, רבי ברוך אבוחצירא, ומובאת באתר מוסדות בבא סאלי נתיבות תחת הפסקה "הינוקא"
  3. ^ הסיפור המלא בספר "בקודש פנימה" חלק ב', על ידי המשב"ק ר' יצחק לאנדא
  4. ^ מספר 698
  5. ^ עוד כתב שם, שישראל משה אינו מסוגל להשתתף בשיעורים, כי כשמצטטים דברי חז"ל לפעמים לא מצטטים במדויק, וקשה לו לשמוע ציטוט שאינו מדוקדק.
  6. ^ 6.0 6.1 יצחק רצאבי, מדוע התינוק בוכה מיד ביציאתו לאוויר העולם, ומהו השקע שבשפה העליונה, 29 ביוני 2011
  7. ^ נ. בר-אורין, "ראיינתי את ילד הפלא", "מעריב", 12 במרץ 1954
  8. ^ הרב יעקב ישראל קנייבסקי, "חיי עולם" (עמוד כא): "ופה בארץ נתפרסם בשנת תשט"ו בילד בן ד' שנים שהיה מגיד על פה בש"ס וראשונים, דברים שלא שמעתן אוזנו בגלגול זה כלל".
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל', עמוד ב'
  10. ^ בהמשך הדברים מסביר הרב לווינשטיין שאם לא נסמוך על אנשים נאמנים, מדוע שנסמוך על קבלת אבותינו?
  11. ^ הרב לייב באקשט, ודברת בם, תשס"ד באתר היברו בוקס
  12. ^ הרב מרדכי אליהו, קול צופיך 424 פרשת השבוע תולדות