היסטוריה צבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

היסטוריה צבאית היא ענף בהיסטוריה, החוקר ומתאר קרבות, סכסוכים ומלחמות בין שבטים, מדינות וקואליציות כלל עולמיות. ההיסטוריה הצבאית מתארת את השפעות המלחמה על חברות, תרבויות, כלכלה ועוד. למרות שמאז ומתמיד היו סכסוכים בין קבוצות, ההיסטוריה הצבאית מלווה את האנושות כ-5000 שנה - מאז המצאת הכתב. תיעוד אירועים מלחמתיים הוא רב שנים ומובא באמצעים רבים: מציורי קיר על מערות דרך סיפורי עם וספרים ועד שידור חי של אירועים בזמן אמת. ככל שהתפתחה הטכנולוגיה, כך נוצרו דרכים רבות יותר לתעד מלחמות. התיעודים הראשונים של היסטוריה צבאית הם משנת 2700 לפנה"ס, ממלחמות שערכה האימפריה השומרית במסעות ההתפשטות שלה. קיימות מספר רשומות, כדוגמת התנ"ך והאיליאדה המתארות קרבות ומלחמות, אך עדותן כמקור היסטורי מהימן מוטלת בספק. הרודוטוס, המכונה אבי ההיסטוריה, מתאר את פלישת פרס ליוון, במאה החמישית לפני הספירה.

משחר ההיסטוריה היו ויכוחים בין קבוצות: על מזון, שטח מחיה, או על משאבים. סכסוכים אלה, פעמים רבות, הובילו למלחמות. קלאוזוביץ טען, כי המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. היות שמלחמות, שבהן נהרגים אנשים רבים הן אירוע משמעותי עבור משפחה ועבור אומה, נוצר צורך לתעד את קורותיה של המלחמה. ההיסטוריון האמריקאי לורנס קילי גורס, כי כל תרבות נלחמה לפחות פעם אחת, ותרבויות רבות נלחמות ללא הרף.‏‏[1] ההיסטוריה הצבאית חופפת במידה רבה את ההיסטוריה הכללית כיוון שפגישתן של שתי תרבויות בדרך כלל מובילה למלחמה. המנצחת, כותבת לרוב את ספרי ההיסטוריה. פעמים רבות נמנעו מצביאים והיסטוריונים מאיזכור של כשלים או טעויות שנוצרו ואף האדירו הישגים וניצחונות. לכן, ההיסטוריה הצבאית אינה אחידה ומוסכמת על כולם: עמים שונים הציגו גרסאות שונות לקרבות וההיסטוריה הושפעה מדעות ותעמולה. כדוגמה, ניתן לראות את המיתוס של אנשי פאנפילוב.

לימוד ההיסטוריה הצבאית מתבצע הן באוניברסיטאות והן בבתי הספר הצבאיים כדוגמת בית הספר לקצינים. מטרת לימוד זה, היא הפקת לקחים ממלחמות קודמות, למניעת הישנותם, בתחומים רבים: הפעלת הכוחות, יישום הטכנולוגיה הקיימת, ניהול המשק בזמן העימות ועוד. בלימוד ההיסטוריה הצבאית, מנקודת מבטו של הכוח הלוחם, מושם דגש על יישום תורת הלחימה, תורת הפיקוד והשליטה ואף על שמירת ערכי מוסר במלחמה. לדוגמה, מניתוח מספר רב של קרבות בהיסטוריה הצבאית של צה"ל, ניתן לראות כי מקרים רבים של הכרעה נבעו מכך שהצבא הפעיל כוחות דרך שטח שנחשב לבלתי עביר.‏‏[2] ביקורת על לימוד ההיסטוריה הצבאית טוענת, כי העיסוק בה מכין את הצבא למלחמה הקודמת, במקום למלחמה הבאה.

מחקרים בהיסטוריה צבאית מראים, שההתפתחות הטכנולוגית ומלחמה הולכים יד ביד: פיתוחים טכנולוגים רבים הוסבו לשימוש מלחמתי ויצירת טכנולוגיה למלחמה שימשה לפיתוחים אזרחיים רבים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://brneurosci.org/reviews/war.html‏
  2. ^ ‏‏‏ראה בספרו של אלישיב שמשי, בכוח התחבולה, בהוצאת מערכות