היסטוריה של בחריין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח ומשלב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ההיסטוריה של בחריין מתחילה בעת העתיקה. מיקומה האסטרטגי של בחריין, מדינת אי באזור המפרץ הפרסי, הובילה לכיבוש המקום או להשפעה על המקום בידי פרס, שומר, אשור, בבל, פורטוגל, מדינות ערבהממלכה המאוחדת ועוד.

דילמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bahrain Fort 8.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דילמון

האי בחריין היה אחד המקומות בהן התקיימה תרבות דילמון העתיקה. דילמון מוזכרת לראשונה בלוח חרס בכתב יתדות המתוארך לסוף האלף ה-4 לפנה"ס, הנמצא במקדש של אלת האהבה השומרית איננה, בעיר ארך.

בחריין הייתה מאוכלסת החל מהזמנים הפרהיסטוריים. מיקומו האסטרטגי של הארכיפלג, בין מזרח ומערב במפרץ הפרסי, וכן האדמה הפורייה, מקורות המים המתוקים והפנינים שניתן לשלות ליד חופיו, הפכו את המקום למרכז עירוני לאורך ההיסטוריה. הערכת החוקרים היא שכבר בסביבות המאה ה-23 לפני הספירה היה האי חלק מתרבות דילמון, אשר אנשיה חלשו על דרכי המסחר בין ארם נהריים ותרבות עמק האינדוס בפקיסטן והודו של היום.

בחריין כבר הייתה ידועה לאשורים בשם "תלוון" [דרוש מקור], ומכאן שמה ביוונית ובלטינית: "טילוס" [דרוש מקור]. במאה ה-6 לפני הספירה סופחו הדלמונים לבבלים. לאחר כיבושה המאוחר יותר על ידי האשורים בחריין נכבשה בידי היוונים, הפרסים ולבסוף על ידי הערבים. בנוסף למיישבים אלו, במאה ה-10 שימשו האיים מקלט לכת המוסלמית של הקרמטים, וסופרים קדומים סיפרו שבזמנו הפיניקים גרו בבחריין, וכן מצאו דמיון בין קבריהם לקברי הפיניקים, אולם היום העלו ספק והזהות נשארה לא ברורה.

השושלות הפרסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמאה ה-6 עד המאה ה-3 לפני הספירה הייתה בחריין חלק מרכזי של האימפריה הפרסית שנשלטה בידי הממלכה האחמנית, הממלכה לא הייתה אלא שושלת איראנית. במהלך המאות 3 לפני הספירה עד המאה ה-7 לספירה נשלטה בחריין בידי המון שליטים ושושלות איראניות אחרות. בשנת 130 לפני הספירה כבשה השושלת הפרתית שטחים בכל מדינות המפרץ הפרסי והשפעתה הורגשה עד עומאן. הפרתים היו זקוקים לנתיבי מסחר טובים, לכן נציביהם הוצבו בדרום חצי האי ערב.

במאה ה-3 לספירה כבשה האימפריה הסאסאנית את בחריין. ארדשיר כבש את בחריין והוא הוכר בכל המזרח התיכון ואסיה הקטנה כשליט חזק וחשוב. בשנת 651 בעקבות בוא האסלאם האימפריה הסאסאנית נפלה ואיתה גם בחריין.

תחילת האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב שנשלח ממוחמד לנציגו בבחריין

כאשר האסלאם השתלט על האזור במאה ה-7, השם בחריין התייחס לאזור רחב יותר - מבצרה עד למצר הורמוז. בחריין אימצה את עצמה אל חיק האסלאם בשנת 629 (שנת ההיג'רה השביעית); הנביא מוחמד פסק בבחריין באמצעות נציג מטעמו, אל-עלאא אל-הדרמי. להרחבת האסלאם לא הייתה השפעה על ההסתמכות של בחריין על סחר, ושגשוגה המשיך להיות תלוי בשווקים במסופוטמיה. לאחר שבגדד הפכה למקום מושבם של הח'ליפים ב-750 ולמרכז העיקרי של התרבות האיסלאמית, בבחריין הפיקו תועלת רבה מן הביקוש בעיר עבור סחורות זרות (במיוחד מסין ודרום אסיה). בחריין הפכה למקום מרכזי עבור אינטלקטואלים במשך מאות שנים עד למאה ה -18. פילוסופים מבחריין זכו להערכה רבה, כגון המיסטיקן מן המאה ה -13, השייח מית'אן אל בהרני (נפטר בשנת 1299).

השלטון הפורטוגזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1521 כבשו הפורטוגזים את האיים, אך המאבק עם הפרסים על השליטה באיים נמשך עד אשר כבשו מהם הפרסים סופית את האיים בשנת 1743. השלטון הפורטוגזי היה ארוך מאוד ונמשך 222 שנה. השלטון הפורטוגזי היה אבן דרך בהיסטוריה של בחריין. הוקמו בבחריין הרבה יישובים חדשים, והיא שגשגה מבחינה כלכלית. שלטון הפורטוגזים נגמר בשנת 1743 עם תחילת שלטון השושלת האפשארית שלא החזיק מעמד להרבה זמן, לאחריו, הגיעו לאי בחריין בית ח'ליפה והבריטים.

ההפגנות בבחריין (2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההפגנות בבחריין (2011)

ב-14 בפברואר 2011 החלו מחאות עממיות בבחריין. המחאות החלו על רקע גל המחאות בארצות ערב 2012-2010 ובעקבות המהפכות בתוניסיה ובמצרים. המפגינים דרשו חופש פוליטי ושוויון בעבור האוכלוסייה השיעית שבממלכה, ולאחר מכן לסיום השלטון המונרכי.

ב-17 בפברואר נהרגו כמה מהמפגינים מירי כוחות הביטחון של בחריין. במרץ הכריז מלך בחריין על שלושה חודשים של מצב וחוקי חרום. ב-17 במרץ הפגינו 100 אלף מפגינים במנאמה נגד המלך ובעד בחירות במדינה לציון שנה מתחילת הפגנות,עד שלב זה נהרגו לפחות 91 אנשים, 5,400 נוספים נפצעו ויותר מ 3,000 נוספים נעצרו כמו מאות אחרים שעונו בידי המשטר.

הפגנות ומהומות נמשכו גם לאחר שנת 2011. בדצמבר 2014 נידונה פעילת זכויות האדם זיינב אל-חוואג'ה לשלוש שנות מאסר בגין קריעת תמונה של המלך חמאד. בשנת 2016 היא שוחררה על תנאי וגורשה מהמדינה.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של בחריין בוויקישיתוף