היסטוריה של ברזיל: הרפובליקה הישנה (1889–1930)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הישנה, או לעיתים הרפובליקה הראשונה, הייתה המסגרת הפוליטית והתקופה ההיסטורית שהתקיימה בברזיל בין השנים 18891930 לאחר נפילת האימפריה הברזילאית עד ההפיכה הצבאית אשר החלה את התקופה ה"פופוליסטית" בברזיל ועליית קרנו של ז'טוליו ורגאס. במהלך התקופה הייתה ברזיל דמוקרטיה חוקתית שאופיינה במספר רב של הפיכות והפיכות שכנגד.

על אף השינוי בשיטת הממשל, אך מעט השתנה בעבור מרבית האוכלוסייה: הכוח נשאר מרוכז בלטיפונדיות, בקפה ותווך באמצעות שחיתות. בקרב האוליגרכיה חל שינוי עם הגידול בהשפעה הפוליטית של מגדלי הקפה ממדינת סאו פאולו על פני מרכז הכוח הפוליטי הישן שהיה מרוכז בריו דה ז'ניירו ובצפון מזרח המדינה.

יש המחלקים את תקופת הרפובליקה לשתיים: תקופת "רפובליקת החרב" (República da Espada) ותקופת "רפובליקת הקפה בחלב" (República do Café com Leite).

כינונה של הרפובליקה וצעדי מיסוד ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבוא לחוקת 1891
דגל "הארצות המאוחדות של ברזיל", 1519 בנובמבר 1889
דגל ברזיל הנוכחי, החל מה-19 בנובמבר 1889

ב-15 בנובמבר 1889 הדיח המרשל דאודורו דה פונסקה את הקיסר דום פדרו השני, הכריז על ברזיל כרפובליקה, תפס את השלטון ונתמנה לנשיאה הראשון של הרפובליקה. ההפיכה נערכה ללא כל שימוש באלימות בהשתתפות כ-600 חיילים בלבד, שכפי הנראה כלל לא ידעו את המניע האמיתי לצעידתם – סיומה של המונארכיה. ההפיכה זכתה לתמיכם של חלקים נרחבים באוליגרכיה, אשר בעקבות תהליך ביטול העבדות בברזיל ורפורמות אחרות, לא תמכו עוד במלוכה.

בתחילת דרכה לא הייתה לרפובליקה הצעירה תמיכה רחבה דיה על מנת לערוך בחירות וכמשטר שראשיתו בהפיכה צבאית היא אכפה את סמכותה בכוח הזרוע. מסיבה זו נדחה גם משאל העם עליו החליטו תחילה המהפכנים, בו אמורים היו הברזילאים להצביע על רצונם ברפובליקה. משאל זה התקיים לבסוף באיחור של 104 שנים, ב-1993, כך שהמשטר החדש היה זמני באופן רשמי מיום היוולדו.

עד לסוף שנת 1889 התייצב המשטר, הרפובליקה החלה לתפקד, וברזיל הפכה ל"רפובליקה פדרלית באופן זמני." גם מבחינה סמלית התגבשה הרפובליקה: חוק מספר 4 מיום ה-19 בנובמבר 1889 החליף את דגלה הזמני של הרפובליקה לדגלה הנוכחי של ברזיל. בנוסף נכתב המנון חדש לברזיל, ששנים לאחר מכן שונה קלות.

בתחילת שנת 1890, לאחר שנה של משא ומתן עם הכוחות הפוליטיים האמיתיים שהנהיגו את ברזיל, התפתח שיח שקרא לכינונה של חוקה חדשה. ב-24 בפברואר 1891 הוכרזה חוקת 1891. עם אישור החוקה חולק הממשל הברזילאי לשלוש רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. חברי הרשויות המחוקקת והמבצעת נבחרו בבחירות עממיות, גם אם מספר הבוחרים היה מוגבל כבמקומות אחרים באותה התקופה, כנציגיהם של האזרחים בזירה הפוליטית הלאומית. בנוסף כוננה חוקה בחירות מדינתיות ועירוניות וכן הפרידה את הדת מהמדינה.

"הכרזת הרפובליקה", ציור משנת 1893, המתאר את אירוע הכרזת הרפובליקה הישנה של ברזיל.

בהתאם לחוקה החדשה נבחר דאודורו דה פונסקה לנשיא ב-25 בפברואר 1891. לאחר תקופת מתיחות ארוכה בין הנשיא לסגנו, שר המלחמה פלוריאנו פיישוטו, עמדה הרפובליקה על סיפה של מלחמת אזרחים. ב-3 בנובמבר 1891 לאחר אישור חוק המאפשר את הדחת הנשיא, הורה דה פונסקה על סגירת הקונגרס. בתגובה התקומם הצי ב-23 בנובמבר, דה פונסקה התפטר מתפקידו ופיישוטו מונה לנשיא תחתיו על מנת להבטיח את נאמנות הצבא. פיישוטו זכה גם לתמיכתם של האוליגרכים הגדולים של מדינת סאו פאולו, על אף שאלו תמכו במדיניות ביזורית ופדרלית, ופיישוטו תמך במדינה אבסולוטית וריכוזית.

הדיקטטורה של פיישוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנת 1891 עד נובמבר 1894 היה ממשלו של פיישוטו בלתי חוקתי, שכן משרת נשיא ברזיל לא הייתה מאוישת, וסגן הנשיא אחז במוסרות השלטון. התנהלות זו הייתה מנוגדת לסעיף מספר 42 בחוקה שקבע כי אם הנשיא לא סיים מחצית מכהונתו, יש לקיים בחירות חדשות, אולם פיישוטו לא הועמד לבחירות ובמקום זאת פעל לייצובה מחדש של המערכת הפוליטית המעורערת. לשם כך הוא ביטל את מצב החירום בו נמצאה המדינה וכינס מחדש את הקונגרס. יש המכנים את שלטונו של פיישוטו כ"דיקטטורה של הצלה לאומית" (ditadura de salvação nacional). שלטונו התאפיין בריכוזיות ולאומנות והוא החליש את כוחם של המושלים שמינה דה פונסקה.

התנהלותו הדיקטטורית של פיישוטו כ"סגן נשיא" הקנתה לו את התואר "מרשל הברזל" ועוררה התנגדות מצד גורמים שונים. ראשונה הייתה ההתמרמרות בקרב הצי ותומכי המלוכה, שחברו יחדיו לתנועה שזכתה לכינוי תנועת ההתקוממות השנייה של הצבא. בשנת 1893 התמודד פיישוטו עם ההתקוממות הפדרליסטית, במסגרתה התקוממו הפדרליסטים בני מדינות הדרום: ריו גראנדה דו סול, סנטה קטרינה ופרנה (מדינה), מרידה שנמשכה כשלוש שנים.

רפובליקת הקפה בחלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בנובמבר 1894 ויתר פיישוטו על משרתו ופרש לאחוזתו, בה נפטר כשנה לאחר מכן. עם ירידתו של פיישוטו מהבמה הפוליטית החלה תקופה שזכתה לכינוי "רפובליקת הקפה בחלב", במהלכה שלטו בברזיל אוליגרכים בני סאו פאולו (יצרנית הקפה) ומינאס ז'ראיס (יצרנית החלב). תחת נשיאותו של הנשיא פרודנטה דה מוראיס התעצבה הפוליטיקה של התקופה אשר התאפיינה בעליית כוחם של מושלי המדינות, נציגי האליטות המקומיות, על חשבון הממשל המרכזי, ובתמורה בסיוע של מושלים אלו, בשיתוף עם נציגים בקונגרס ובסנאט, נקבעו תוצאות הבחירות הפדרליות. בריתות בין השלטון המרכזי ואליטות מקומיות הציבו מועמדים למשרות שלטוניות, והלגיטימיות שלהם חוזקה באמצעות בחירות מזויפות.

במרוצת תקופה זו התרחשו מספר מרידות משמעותיות ברחבי המדינה, כמו מלחמת קאנודוס (18961897, באהיה); מרידת החיסון (1016 בנובמבר 1904, ריו דה ז'ניירו); מרידת קנה הסוכר (22 בנובמבר 1910, ריו דה ז'ניירו), מלחמת קונטסטאדו (19121916, סנטה קטרינה ופרנה); מרידת ה-18 במבצר קופאקבאנה (15 ביולי 1922, ריו דה ז'ניירו); סדרת מרידות בשנות ה-20 של המאה ה-20 מצד קצינים נמוכי דרג בצבא, שזכתה לכינוי קיבוצי בשם תנועת הטננטס (סגנים); ולבסוף, מהפכת 1930, אשר הביאה לסיומה של הרפובליקה הישנה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הכלכלה הייתה זו תקופה של מודרניזציה ותיעוש כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, אולם עד לנפילת הבורסה בניו יורק ב-1929, המשיכה הכלכלה להיות בצילה של תעשיית הקפה. עת מגמות אלו, וכן כתוצאה מעלייה משמעותית במספר המהגרים האירופאים לברזיל בראשית המאה ה-20, גדלו גם התנועות האנרכיסטית והקומוניסטית במרכזים העירוניים.

באזור האמזונאס, תעשיית חליבת שרף מעץ הגומי לייצור גומי חוותה תנופה משמעותית בתקופת הרפובליקה הישנה. תקופה זו מכונה בהיסטוריה הכלכלית של ברזיל כמחזור הגומי הראשון, והיא נמשכה במהלך כשלושה עשורים החל מ-1879 עד 1912. במרוצת תקופה זו התפתח אזור האמזונס, ובעיקר העיר מנאוס. התנופה הכלכלית באזור זה הביאה לכניסת מטבע חוץ רב למדינה הצעירה, אך גם לסכסוכי גבולות באזור אקרי, אשר סופחה לברזיל בהתאם לחוזה פטרופוליס בשנת 1903.

סופה של הרפובליקה הישנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתיחות עזה בין הצפון לדרום על רקע הפוליטיקה של "הקפה בחלב" הביאה למשבר עמוק סביב בחירות 1930. בבחירות אלו סרבה קואליציה של פוליטיקאים אזרחיים בהנהגת ז'טוליו ורגאס ובתמיכת תנועת הטננטס מקרב אנשי הצבא לאפשר את בחירתו של ז'וליו פרסטס, אשר זויפה כמנהג אותם הימים. הירצחו של ז'ואו פסואה, מדינאי ממדינת פאראיבה הצפון מזרחית וסגנו של ורגאס במירוץ לנשיאות נתנה את אות הפתיחה למהפכת 1930. בסוף אוקטובר 1930 הוכרז ורגאס כנשיא ברזיל ללא שפיכות דמים. הנשיא המכהן, וושינגטון לואיס, הודח בטרם סיים את תקופת כהונתו ובטרם הספיק פרסטס להתמנות תחתיו. הרפובליקה הישנה הסתיימה וברזיל נכנסה לעידן חדש תחת השפעתו ארוכת הטווח של ז'טוליו ורגאס.