היסטוריה של הונגריה הפוסט-קומוניסטית

השלטון הקומוניסטי בהונגריה היה בין הראשונים ממדינות מזרח אירופה שהפך לדמוקרטיה פרלמנטרית מערבית, והדבר נעשה ללא אלימות ובאופן מסודר. לאחר הדחתו של המנהיג הוותיק יאנוש קאדאר מתפקידיו בשנת 1988 החל שינוי מהיר שהוביל לבחירות חופשיות בשנת 1990 שבהן עלתה לשלטון קואליציית מרכז-ימין.

קואליציית המרכז-ימין כשלה במעבר לכלכלת שוק, תוך שמירה על רמת החיים, ויצרה התמרמרות בקרב אזרחי הונגריה אשר התרגלו לרמת חיים גבוהה יחסית במשטרו של קאדאר. תופעות של אבטלה ואינפלציה גואה הביאו לעלייתה של המפלגה הסוציאליסטית בשנת 1994. משנה זו הוחלף השלטון בהונגריה מספר פעמים, כאשר המטרה המשותפת למפלגות השמאל והמרכז-ימין המתחלפות בשלטון היא צירופה של הונגריה אל האיחוד האירופי, מטרה שהושגה בשנת 2004. כיום הונגריה היא מדינה דמוקרטית מרכז אירופית, החברה הן באיחוד האירופי והן בברית נאט"ו.

המעבר לדמוקרטיה

הונגריה הייתה הראשונה מבין מדינות הגוש המזרחי אשר עברה לשיטת ממשל דמוקרטית נוסח המערב. המעבר היה אף חלק יותר ונטול אלימות לעומת מעברים דומים בארצות אחרות כגון רומניה. בשנת 1987 פעילים במפלגה ובמנגנות המפלגתי, ואינטלקטואלים בבודפשט החלו בלחצים לשינוי. בהונגריה הקומוניסטית של תקופת יאנוש קאדאר הייתה סובלנות לארגונים פרטיים מסוגים שונים, שכן המבנה החברתי והכלכלי של תקופת קאדאר נסמך בחלקו על יוזמה פרטית בקנה מידה קטן. ההתארגנות האינטלקטואלית הפכה עד מהרה לזרעיהן של מפלגות. ליברלים צעירים יצרו את הפדרציה של הדמוקרטים הצעירים, שהיא כיום "פידס - האיחוד האזרחי ההונגרי" היא המפלגה השמרנית ההונגרית, אנשי האופוזיציה הדמוקרטית ייסדו את "ברית הדמוקרטים החופשיים" (SzDSz) שהיא כיום מפלגה ליברלית בשם זה, והאופוזיציה הלאומנית ייסדה את "הפורום הדמוקרטי ההונגרי" שהיא כיום מפלגה נוצרית דמוקרטית. הפעילות הציבורית והפוליטית הגיעה לרמות שבהן לא הייתה מאז המרידה בשנת 1956. בשנה זו מינה קאדאר את קארוי גרוס כראש ממשלה, ושמר בידו את כהונת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית.

בוועידת המפלגה הקומוניסטית, שנערכה במאי 1988, הוחלף יאנוש קאדאר, שבריאותו הידרדרה מאוד, כמזכיר הכללי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בגרוס, אשר החזיק עתה בידיו את משרת ראש הממשלה וכן את משרת ראש המפלגה. גרוס הדיח את בני דורו של קאדאר מהנהגת המפלגה, וכן צירף להנהגה רפורמיסטים כאימרה פוסגאי. נראה היה כי הונגריה צועדת בנתיב שסומן ממוסקבה, שם החל מיכאיל גורבצ'וב ביישום רעיונות הפרסטרויקה. נראה כי גרוס, אשר החזיק בידו את רסן השלטון וריכז בידו את המשרות המשפיעות במדינה, באופן שלא נודע בהונגריה מאז ימי מתיאש ראקושי בשנות החמישים, יוביל את המדינה בנתיב המתון אל השינוי הדמוקרטי, תוך שמירת גבולות בטוחים שיותירו את השלטון בפועל בידי הקומוניסטים. אך האירועים התקדמו בקצב בו לא יכול גרוס לשלוט.

בהשראתו של גרוס קיבל הפרלמנט ההונגרי, שהיה בשנות הקומוניזם חותמת גומי להחלטות המפלגה, "חבילת דמוקרטיה" אשר כללה היתר לקיומם של איגודים מקצועיים, חופש האספה, חופש העיתונות, חוק בחירות חדש, ושינויים מהותיים בחוקה. ב-23 בנובמבר 1988 נאלץ גרוס לוותר על תפקיד ראש הממשלה לטובת מיקלוש נמט, סוציאליסט מתון. בפברואר 1989 אימץ הוועד המרכזי את הגדרת המרידה בשנת 1956 כ"התקוממות עממית". שיעור החברות במפלגה הקומוניסטית ירד לשפל. באפריל 1989 חתמה ברית המועצות על הסכמה להסיג את חייליה משטחה של הונגריה עד ליוני 1991.

ביוני 1989 נקבר מחדש בטקס ממלכתי הרפורמיסט אימרה נאג' שהיה מסמלי מרידת 1956, ולאחר שהוצא להורג, בימי המשטר הקומוניסטי, הושלך לקבר בשולי בית הקברות בבודפשט, אליו לא ניתנה גישה, וכך נותר עד קבורתו מחדש לאחר 31 שנים.

מפלגות מעברה של הונגריה החלו לקום שוב - מפלגת האיכרים הזעירים קמה לתחייה וכמוה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

הגבול עם אוסטריה נפתח. בחודש ספטמבר אישר ראש הממשלה נמט למזרח גרמנים להימלט דרך שטחה של הונגריה למערב גרמניה. להחלטה זו היה חלק משמעותי בנפילת חומת ברלין בנובמבר באותה השנה. היה זה סופו המעשי של מסך הברזל.

באוקטובר 1989 התכנסה המפלגה הקומוניסטית בפעם האחרונה. בכינוס הוכרז על הקמת המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית. הפרלמנט התכנס ואימץ חקיקה שאיפשרה משטר רב-מפלגתי ובחירות חופשיות. ב-23 באוקטובר 1989, הוא יום השנה השלושים ושלושה לפריצת המרד בשנת 1956, הוכרז על הקמת הרפובליקה ההונגרית החדשה, ועל ביטול הרפובליקה העממית ההונגרית, על הבטחת זכויות האדם והאזרח, הפרדת הרשויות, ושמירה על הקניין הפרטי. לנשיא זמני מונה מתיאש סורוס.

הבחירות החופשיות וממשלת הימין - מרכז

אזרחים בבודפשט מחליקים על הקרח לצלילי מוזיקה מערבית ווידאוקליפים המוקרנים על מסך ענק, בפארק העירוני בבודפשט, ליד טירת ואידהוניאד

הבחירות הראשונות החופשיות לפרלמנט ההונגרי, התקיימו בשני סיבובים ב-25 במרץ וב-8 באפריל 1990. העם ההונגרי ראה בבחירות אלו כמשאל עם באשר לעברו הקומוניסטי. על אף שהמפלגות הקומוניסטיות חידשו את פניהן ואת מצען, והיה להן את היתרון של מפלגת השלטון, זכה הפורום הדמוקרטי ההונגרי בראשות יוז'ף אנטל ב-43% מן הקולות, והדמוקרטים החופשיים ב-24%. הפורום ההונגרי הדמוקרטי הקים קואליציית ימין-מרכז עם מפלגת האיכרים הזעירים והמפלגה הנוצרית דמוקרטית. באופוזיציה היו הדמוקרטים החופשיים, הסוציאליסטים, וברית הצעירים הדמוקרטים. לאחר מותו של אנטל בשנת 1993 הוחלף על ידי בטר בורוש. ממשלות אנטל ובורוש יצרו דמוקרטיה פרלמנטרית מתפקדת ופעילה והניחו את היסודות לכלכלת שוק חופשית. בין היתר נפתחה בורסה בבודפשט בשנת 1990. ביוני 1990 לא השתתף צבא הונגריה בתמרוני ברית ורשה וב־1991 נסוגו אחרוני החיילים הרוסים משטחה של הונגריה.

הניסיונות הכלכליים הביאו למשבר, שכן הונגריה לא הצליחה במשימה לעבור לכלכלת שוק תוך שמירה על רמת החיים. סגירתם של מפעלים רבים, ופיטורים של עובדים רבים הביאו לאבטלה ולאינפלציה שהגיעה לשיעור של 35% בשנת 1994. רבים החלו להתגעגע אל הביטחון הכלכלי שהיה להם בימי קאדאר, וקואליציית הימין-מרכז איבדה את התמיכה העממית.

העידן החדש

במאי 1994 שבו הסוציאליסטים לשלטון בהנהגתו של גיולה הורן. מסע הבחירות התמקד בנושאים כלכליים ובירידת רמת החיים. שיעור הצבעה גבוה דחק את קואליציית הימין-מרכז, אך העניש באותה המידה את הקיצונים מימין ומשמאל. הורן יצר קואליציה עם הדמוקרטים החופשיים, תוך שהוא מבטיח לשמור על חירויות האזרח והחופש הכלכלי. ואכן ממשלתו המשיכה בהליך ההפרטה, ובניסיונות לשפר את כלכלת המדינה. הממשלה קיימה מדיניות של הצטרפות למוסדות אירופיים ומערביים והתפייסות עם שכנותיה. בשנת 1997 החלה הונגריה בהליכי הצטרפות לברית נאט"ו, לאחר שהדבר הובא להכרעה במשאל עם. שיחות על הצטרפות הונגריה לאיחוד האירופי החלו אף הן בשנת 1998.

בבחירות של שנת 1998 כשלה ממשלתו של הורן. אכזבה מקצב השינוי הכלכלי, שיעור פשיעה גובר, ניסיונות כושלים לבצע תוכנית לסכר על נהר הדנובה ושחיתות במנגנון הממשלתי הביאו לשובה של קואליציית הימין-מרכז לשלטון במאי 1998, בראשותו של ראש הממשלה ויקטור אורבן בן ה-35. ממשלתו של אורבן הבטיחה להגביר את שיעור הצמיחה, להדביר את האינפלציה ולהפחית את המיסים. על אף שאורבן הבטיח להמשיך במדיניות החוץ של הורן, ועל אף הצטרפותה הרשמית של הונגריה לנאט"ו בשנת 1999 הכעיס אורבן גורמים רבים כאשר היה לקול קולני הקורא לשיפור תנאי המיעוט ההונגרי במדינות הסובבות את הונגריה. ביוני 2001 אישר הפרלמנט חוק המקנה להונגרים אתנים החיים ברומניה סלובקיה, סרביה, קרואטיה וסלובניה זכות לעבוד, ללמוד וליהנות מביטוח רפואי בהונגריה באופן זמני. נושא זה עודו מעסיק את הפרלמנט ההונגרי. החוק תוקן בשנת 2003 ובדצמבר 2004 הועלתה למשאל עם הצעה לחוק המקביל לחוק השבות במדינת ישראל, המאפשר להונגרים אתנים אזרחות הונגרית מלאה. על אף שההצעה זכתה לרוב, הרי שבמשאל לא השתתף שיעור האזרחים הדרוש על פי החוקה על מנת להפוך את ההחלטה למחייבת.

בדצמבר 2002 הוזמנה הונגריה, ביחד עם תשע מדינות אחרות, להצטרף אל האיחוד האירופי, בוועידת האיחוד האירופי שהתקיימה בקופנהגן. הצירוף הפך לרשמי ב-1 במאי 2004, לאחר שמשאל עם שהתקיים ב-12 באפריל 2003 אישר ברוב גדול את ההצעה.

בבחירות באפריל 2002 זכתה שוב המפלגה הסוציאליסטית, והקימה ביחד עם שותפתה הליברלית "הדמוקרטים הצעירים" קואליציה של מפלגות שמאל. עיקר תפקידה של ממשלה זו, אותה הקים פטר מדיישי, היה לפעול לעמידה בתנאים ובדרישות המוקדמות שהציב האיחוד האירופי לקראת צירופה של הונגריה לשורותיו. ביולי 2002 הובך מדיישי באמצעות גילויים כי שימש כסוכן חשאי בשורות הקומוניסטים בשנות השבעים והשמונים. בספטמבר 2004 התפטר מדיישי בעקבות משבר קואליציוני והוחלף בפרנץ ג'ורצ'ני, יליד 1961.

בבחירות באפריל 2006 התחזקה המפלגה הסוציאליסטית, והקימה ביחד עם שותפתה הליברלית "הדמוקרטים הצעירים" קואליציה של מפלגות שמאל. הפרלמנט החדש התכנס בסוף מאי 2006, והממשלה החדשה הוקמה ביוני 2006.

הממשלה החדשה הציגה תוכניות להגיע לאיזון ולצמיחה כלכלית בת קיימא על ידי הסרת סובסידיות לצמיחת רמת החיים, שלא ציינה במהלך מסע הבחירות שלה.ב-2006 פרצו מהומות במדינה ה-17 בספטמבר ל-23 באוקטובר 2006. זאת בעקבות נאום מוקלט של ראש הממשלה פרנץ ג'יורצ'אן שבו התוודה כי מפלגתו שיקרה לבוחרים. זו הייתה המחאה הראשונה המתמשכת בהונגריה מאז 1989. משנת 2007, כאשר האינפלציה הנגרמת כתוצאה מהעלאות מס הפחיתה את רמת החיים, התארגנו מחדש המגזר הציבורי, מגזר האנרגיה, היחסים עם עסקים פרטיים, מערכת הבריאות ומערכות הרווחה. המדינה הצטרפה לאזור שנגן בסוף 2007.

בשנת 2008, הקואליציה התפרקה בשל מחלוקת שעסקה שאלה האם הצד הביטוחי של תחום הבריאות צריך להיות בבעלות המדינה והפוליסות שלה יוחלטו על ידי המדינה (כפי שהעדיפו הסוציאליסטים) או על ידי חברות פרטיות (כפי שהעדיפו הליברלים).עימותו היה בעקבות תוצאות משאל עם, ביוזמת פידס, שהקרא לביטול שכר הלימוד באוניברסיטה, תשלומים ישירים של חולים מבוטחים על קבלת טיפול רפואי ושכר יומי בבית החולים על ידי מטופלים מבוטחים. כך נעצר למעשה הארגון מחדש של שירותי הבריאות, בעוד שהם נשארו בבעלות ציבורית לחלוטין. מסיבה זו הליברלים עזבו את הקואליציה ומאז שלטו הסוציאליסטים בממשלת מיעוט.

המשבר הכלכלי של 2008 גרם לאילוצים תקציביים נוספים. לאחר התפטרותו של גיורצ'אני הציבו הסוציאליסטים "ממשלת מומחים" בראשות גורדון ביינאי במרץ 2009, שקיבל החלטות מאקרו כלכליות חיוניות בלבד.

עידן אורבן והחוקה החדשה

פידס בראשות ויקטור אורבן עלתה לשלטון בבחירות הכלליות בשנת 2010 וזכתה בשני שלישים מהמושבים בפרלמנט. בבחירות המוניציפליות בסתיו זכתה פידס ברוב כמעט בכל הבחירות המקומיות וראשות העירייה, וזכתה במעוזים המסורתיים של המפלגות הליברליות.

ממשלת אורבן קידמה חוקה חדשה בשנת 2011 שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2012. כך תמה הרפובליקה ההונגרית השלישית והחלה הרפובליקה ההונגרית הרביעית.

החוקה שינתה את שמה הרשמי של המדינה מ"רפובליקה" ל"מדינתם של ההונגרים". בנוסף אושר חוק הפוגע בעצמאותו של הבנק המרכזי ואנדרס בקה, נשיא בית המשפט העליון, פוטר מתפקידו לטובת הסנדקית של אחד מילדיו של אורבן. בשלהי 2011 אורבן העביר הצעת חוק שלפיה מפלגתו תוכל להחזיק בשני שלישים מהמושבים בפרלמנט גם אם זכתה רק ב-25% מקולות הבוחרים, כדי לאפשר למפלגה להעביר חקיקה באופן חופשי ללא אישור של מפלגות נוספות. באותה תקופה סקרי אמצע הכהונה לא ניבאו את התוצאות להן קיווה אורבן. עם הזמן, דאג אורבן למלא את שורותיהם של המוסדות הקיימים באנשיו ובתומכיו. הרשות השופטת ורוב כלי התקשורת הוכפפו לממשלה באמצעות לחצים וחקיקה. בשל סוגיות כמו כלכלה, הגירה וחקיקה, היו סדרת עימותים בין ממשלתו לאיחוד האירופי במהלך העשור השני של המאה ה-21.

אורבן ויתר על הרעיון של מדינת הרווחה וקבע כי הכלכלה ההונגרית חייבת להיות כלכלה מבוססת עבודה.  עד שנת 2014 בוצעו שיפורים משמעותיים בירידה באבטלה (מ-11.4% בשנת 2010  ל-7.1% בשנת 2014) וייצרו צמיחה כלכלית (שהגיעה ל -3.5% בשנת 2014, הערך הגבוה ביותר בקרב המדינות החברות באיחוד האירופי). אבל הצמיחה הייתה לא שוויונית במידה רבה: העושר של 20% העשירים בחברה גדל באופן משמעותי, בעוד החלק של האנשים שחיים מתחת לקו העוני עלה מ-33% בשנת 2010 ל-40% בשנת 2014. הממשלה הפכה את מערכת החינוך לריכוזית יותר, והחלה תוכנית בת מספר שנים להעלאת שכרם של מורים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות.

באוקטובר 2019 זכתה האופוזיציה בבחירות לראשות העיר בבירה בודפשט, כלומר ראש הממשלה אורבן והברית בין פידס ליוביק ספגו תבוסה גדולה לראשונה מאז 2006. בנובמבר 2020 הכריזו שש מפלגות באופוזיציה, משמאל עד ימין, שהן ירוצו יחדיו בניסיון להחליף את ממשלת פידס. הן הפסידו בבחירות ואורבן המשיך לכהן.