היסטוריה של הפילוסופיה

מימין למעלה לשמאל למטה: סוקרטס, עמנואל קאנט, אבן סינא, גאוטמה בודהה, שנקרה וקונפוציוס

ההיסטוריה של הפילוסופיה היא המחקר השיטתי של התפתחותם של רעיונות ומושגים פילוסופיים לאורך ההיסטוריה. סוגיות ספציפיות הנידונות בתחום זה כוללות את השאלות: מהם השינויים וההתפתחויות בפילוסופיה לאורך ההיסטוריה? כיצד רעיונות ממסורות שונות קשורים זה לזה? מדוע ובאילו דרכים השתנתה הפילוסופיה?

כל התרבויות – בין אם פרהיסטוריות, עתיקות או מודרניות – כוללות מערכות אמונה ורעיונות פילוסופיים. ההיסטוריה של הפילוסופיה עוסקת בחקירת הרעיונות הללו, בין אם הם באו לידי ביטוי בטקסטים, במסורות שבעל-פה או במסורות מעשיות.

פילוסופיה מערבית

ערך מורחב – פילוסופיה מערבית

הפילוסופיה המערבית היא המסורת הפילוסופית של העולם המערבי, ומקורה ביוון העתיקה. היא מחולקת בדרך כלל לתקופות הבאות:

פילוסופיה עתיקה

הפילוסופיה המערבית החלה עם הפילוסופים קדם-סוקרטיים ביוון הארכאית, אשר חקרו את יסודות הקוסמוס. הוגים כמו תאלס, אנכסימנדרוס והרקליטוס חיפשו הסברים טבעיים לתופעות העולם במקום הסברים מיתולוגיים.^[1]

דמות מרכזית בתקופה זו הייתה סוקרטס, שהשפיע עמוקות על מהלך הפילוסופיה אך לא הותיר אחריו כתבים. תלמידו, אפלטון, ייסד את האקדמיה האפלטונית וכתב דיאלוגים רבים שבהם סוקרטס הוא הדמות הראשית. הדיאלוגים של אפלטון חוקרים נושאים כמו מטאפיזיקה (במיוחד תורת האידאות), אתיקה ופילוסופיה פוליטית.^[2]

תלמידו של אפלטון, אריסטו, היה הוגה רב-תחומי שיצר מערכת פילוסופית מקיפה הכוללת לוגיקה, ביולוגיה, אתיקה ופיזיקה. הוא נחשב לאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.

בתקופה ההלניסטית, התפתחו אסכולות כמו הסטואיקניזם, האפיקוראיזם והסקפטיציזם, שעסקו בעיקר בשאלות של אושר ומוסר אישי.

פילוסופיה של ימי הביניים

ערך מורחב – פילוסופיה של ימי הביניים

הפילוסופיה של ימי הביניים (בערך מהמאה ה-5 עד המאה ה-15) התאפיינה בניסיון לשלב בין הפילוסופיה היוונית העתיקה לבין התאולוגיה הנוצרית.^[3] הוגים מרכזיים בתקופה זו כוללים את אוגוסטינוס, ששילב את תורת אפלטון עם הנצרות, ואת תומאס אקווינס, שביסס את הסכולסטיקה על הפילוסופיה של אריסטו. נושאים מרכזיים כללו את בעיית הרוע, הרצון החופשי, טבעו של אלוהים והיחס בין אמונה לתבונה.

פילוסופיה של הרנסאנס

הרנסאנס (בערך מהמאה ה-14 עד המאה ה-17) היווה תקופת מעבר בין ימי הביניים לעת החדשה. הפילוסופיה בתקופה זו התאפיינה בהתעוררות של ההומניזם, שהדגיש את ערך האדם ותבונתו. הוגים כמו ארסמוס מרוטרדם וניקולו מקיאוולי הניחו את היסודות למחשבה הפוליטית והחברתית המודרנית.

פילוסופיה מודרנית

הפילוסופיה המודרנית (מהמאה ה-17 עד המאה ה-20) החלה עם המהפכה המדעית ובתוכה התפתחו שתי אסכולות מרכזיות:

רציונליזם: טוען כי הידע מבוסס על התבונה וההיגיון. הוגים בולטים: רנה דקארט, ברוך שפינוזה וגוטפריד וילהלם לייבניץ.
אמפיריציזם: טוען שהידע מבוסס על הניסיון החושי. הוגים בולטים: ג'ון לוק, ג'ורג' ברקלי ודייוויד יום.^[4]

עמנואל קאנט ניסה לגשר על הפער בין שתי האסכולות בפילוסופיה הביקורתית שלו.^[5] לאחר קאנט, התפתח האידיאליזם הגרמני עם הוגים כמו גאורג וילהלם פרידריך הגל. במאה ה-19, הוגים כמו ארתור שופנהאואר, סרן קירקגור, קרל מרקס ופרידריך ניטשה הניחו יסודות לזרמים חדשים בפילוסופיה.

פילוסופיה עכשווית

במאה ה-20, הפילוסופיה המערבית התפצלה לשני זרמים עיקריים:

פילוסופיה אנליטית: התפתחה בעולם דובר האנגלית, והתמקדה בלוגיקה, ניתוח שפה ובהירות מחשבתית. דמויות מפתח: ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין וגוטלוב פרגה.
פילוסופיה קונטיננטלית: התפתחה ביבשת אירופה, ועסקה בנושאים כמו פנומנולוגיה, אקזיסטנציאליזם, הרמנויטיקה ופוסט-סטרוקטורליזם. דמויות מפתח: אדמונד הוסרל, מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר ומישל פוקו.^[6]

פילוסופיה יהודית

ערך מורחב – פילוסופיה יהודית

הפילוסופיה היהודית התפתחה מתוך עיסוק בתכנים תאולוגיים ומוסריים במסורת ישראל, וניזונה ממפגשים עם מסורות פילוסופיות זרות. בעת העתיקה ניכרת עיסוק רעיוני במשנה ובתלמוד, בדגש על שאלות של חופש הבחירה, השגחה פרטית, צדק אלוהי, מהות האדם והיחס בין גוף לנפש, תוך שימוש בכלים פרשניים ולא שיטתיים. גיבוש פילוסופי שיטתי התרחש בעיקר בימי הביניים, תחת השפעת הפילוסופיה היוונית והאסלאמית.^[7] בין הוגי התקופה נמנים רב סעדיה גאון, שלמה אבן גבירול, בחיי אבן פקודה והרמב"ם. בעת העת החדשה הופיעה הגות חילונית או ביקורתית, עם הוגים כגון ברוך שפינוזה, משה מנדלסון והרמן כהן. במאה ה־20 פעלו פרנץ רוזנצווייג, מרטין בובר ועמנואל לוינס, שניסחו פילוסופיה יהודית מודרנית במפגש עם אקזיסטנציאליזם והומניזם.^[8]

פילוסופיה מזרח-תיכונית

פילוסופיה קדם-אסלאמית

מקורות הפילוסופיה במזרח התיכון מצויים בכתבי מצרים העתיקה ובבל העתיקה, שעסקו באתיקה, מטאפיזיקה ופילוסופיה פוליטית. הפילוסופיה הפרסית הקדומה, ובמיוחד הזורואסטריות של זרתוסטרה, השפיעה רבות על התפתחות הפילוסופיה היוונית והאברהמית.

פילוסופיה אסלאמית

ערך מורחב – פילוסופיה אסלאמית

הפילוסופיה האסלאמית המוקדמת התפתחה בתקופת תור הזהב של האסלאם (מהמאה ה-8 עד המאה ה-13). פילוסופים מוסלמים, כמו אל-כנדי, אל-פאראבי, אבן סינא ואבן רושד, שימרו, תרגמו ופיתחו את הפילוסופיה היוונית, ובמיוחד את תורתו של אריסטו.^[9]

פילוסופיה הודית

ערך מורחב – פילוסופיה הודית

הפילוסופיה ההודית החלה עם הודות והאופנישדות. היא מחולקת למסורות אורתודוקסיות (אסטיקה), המקבלות את סמכות הוודות (כמו ניאיה, יוגה וודאנטה), ולמסורות הטרודוקסיות (נסטיקה), הדוחות את הוודות (כמו בודהיזם, ג'ייניזם וצ'רוואקה).^[10]^[11]

פילוסופיה מזרח-אסייתית

פילוסופיה סינית

ערך מורחב – פילוסופיה סינית

הפילוסופיה הסינית החלה בתקופת שושלת ג'ואו עם התפתחות "מאה האסכולות". התקופה הקלאסית של הפילוסופיה הסינית הניבה זרמים מרכזיים כמו קונפוציאניזם, דאואיזם ולגאליזם.^[12] זרמים אלו, יחד עם הבודהיזם שהגיע מאוחר יותר מהודו, עיצבו את התרבות הסינית לאורך אלפי שנים.

נשים בפילוסופיה

אף שנשים השתתפו בפילוסופיה לאורך כל ההיסטוריה, הן הודרו במידה רבה מהקאנון הפילוסופי. החל מהמאות ה-20 וה-21, ובעיקר עם עליית הפמיניזם, החלה התעניינות מחודשת בהוגות נשים מן העבר, כמו היפאטיה, מרי וולסטונקראפט וסימון דה בובואר, וכן הוגות עכשוויות כמו מרתה נוסבאום, חנה ארנדט וג'ודית באטלר.^[13]

לקריאה נוספת

נייג'ל וורברטון, היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים, ידיעות ספרים, ספרי עליית הגג, 2015

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של הפילוסופיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Guthrie, W. K. C. (1962). A History of Greek Philosophy: Volume 1, The Earlier Presocratics and the Pythagoreans. Cambridge University Press.
^ שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1997
^ Copleston, Frederick (1993). A History of Philosophy, Volume II: Medieval Philosophy. Image Books.
^ Russell, Bertrand (1945). A History of Western Philosophy. Simon & Schuster.
^ סיני אוקו, הנחות פדגוגיות בפילוסופיה של עמנואל קאנט, עיון טו, 1964, עמ' 77-88
^ Solomon, Robert C. (1988). Continental Philosophy since 1750: The Rise and Fall of the Self. Oxford University Press.
^ פליקס ולטש, מהי פילוסופיה יהודית?, עיון א, 1945, עמ' 60-69
^ אליעזר שביד, הפילוסופיה היהודית כאחד הזרמים בפילוסופיה של המאה העשרים, דעת 23, 1989, עמ' 101-110
^ Corbin, Henry (1993). History of Islamic Philosophy. Kegan Paul International.
^ אביתר שולמן, הבודהה האלוהי? הבודהיזם כתופעה תרבותית בהודו הקלסית, זמנים 122, 2013, עמ' 78-87
^ Radhakrishnan, Sarvepalli; Moore, Charles A. (1957). A Sourcebook in Indian Philosophy. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-01958-1.
^ Fung Yu-lan (1952). A History of Chinese Philosophy. Princeton University Press.
^ Waithe, Mary Ellen (1987). A History of Women Philosophers: Volume I: Ancient Women Philosophers, 600 B.C.–500 A.D.. Springer.

[1] Guthrie, W. K. C. (1962). A History of Greek Philosophy: Volume 1, The Earlier Presocratics and the Pythagoreans. Cambridge University Press.

[2] שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1997

[3] Copleston, Frederick (1993). A History of Philosophy, Volume II: Medieval Philosophy. Image Books.

[4] Russell, Bertrand (1945). A History of Western Philosophy. Simon & Schuster.

[5] סיני אוקו, הנחות פדגוגיות בפילוסופיה של עמנואל קאנט, עיון טו, 1964, עמ' 77-88

[6] Solomon, Robert C. (1988). Continental Philosophy since 1750: The Rise and Fall of the Self. Oxford University Press.

[7] פליקס ולטש, מהי פילוסופיה יהודית?, עיון א, 1945, עמ' 60-69

[8] אליעזר שביד, הפילוסופיה היהודית כאחד הזרמים בפילוסופיה של המאה העשרים, דעת 23, 1989, עמ' 101-110

[9] Corbin, Henry (1993). History of Islamic Philosophy. Kegan Paul International.

[10] אביתר שולמן, הבודהה האלוהי? הבודהיזם כתופעה תרבותית בהודו הקלסית, זמנים 122, 2013, עמ' 78-87

[11] Radhakrishnan, Sarvepalli; Moore, Charles A. (1957). A Sourcebook in Indian Philosophy. Princeton University Press. ISBN 978-0-691-01958-1.

[12] Fung Yu-lan (1952). A History of Chinese Philosophy. Princeton University Press.

[13] Waithe, Mary Ellen (1987). A History of Women Philosophers: Volume I: Ancient Women Philosophers, 600 B.C.–500 A.D.. Springer.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]