היסטוריה של ויילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טירת קרפילי בדרום ויילס

ההיסטוריה של ויילס מתחילה עם בוא האדם לאזור לפני אלפי שנים. האדם הניאנדרטלי חי באזור שכיום הוא ויילס, לפחות לפני 250,000 שנים,[1] בעוד שהומו סאפינס הגיע לאזור סביב 31,000 לפנה"ס.[2] עם זאת, התיישבות רציפה של בני אדם מודרניים מתוארכת מהתקופה לאחר תום עידן הקרח האחרון סביב 9000 לפנה"ס, ובוויילס יש שרידים רבים מהתקופה המזוליתית, מהתקופה הנאוליתית ומתקופת הארד. במהלך תקופת הברזל בבריטניה נשלט האזור, כמו כל האזור דרומית ללשון הים של פורת' על ידי קלטים בריטונים שדיברו בבריטונית נפוצה (Common Britonic).[3] הרומאים, שהחל את הכיבוש הרומאי של בריטניה בשנת 43, החלו מערכה צבאית במה שהוא כיום צפון-מזרח ויילס בשנת 48 כנגד שבט הדקנגלי (Deceangli), והשיגו שליטה מלאה על האזור כשהביסו את האורדוביקים בשנת 79. הרומאים עזבו את בריטניה במאה החמישית, ופתחו את הדלת לפלישה האנגלו-סקסונית. מכאן ואילך החלו השפה והתרבות הבריטונית להתפצל, ונוצרו כמה קבוצות מובחנות. הוולשים היו הקבוצה הגדולה ביותר, ומתייחסים אליהם בנפרד מקבוצות אחרות דוברות בריטונית ששרדו לאחר המאה ה-11.

ויילס הפרהיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברין קשלי די (Bryn Celli Ddu), תא קבורה משלהי התקופה הנאוליתית

השריד האנושי העתיק ביותר הידוע שנתגלה בוויילס הוא לסת של אדם ניאנדרטלי, שנתגלתה באתר הפלאוליתי בונטנוויד ( Bontnewydd Palaeolithic site) בעמק הנהר אלוויי (River Elwy), שבעליה חי לפני כ-230,000 שנים בתקופה הפלאוליתית התחתונה.[4] הגבירה האדומה מפווילנד (Red Lady of Paviland), שלד אדם צבוע באוכרה, נתגלה ב-1823 במערות אבן הגיר של חצי האי גאוור בסוונסי בדרום ויילס. למרות השם השלד הוא של גבר צעיר שחי לפני 33,000 שנים בתקופה הפלאוליתית העליונה.[2] השלד נחשב כקבורה הטקסית העתיקה ביותר הידועה במערב אירופה. ליד השלד נתגלו תכשיטים משנהב, קונכיות של צדפות וגולגולת של ממותה.

לאחר עידן הקרח האחרון, סביב 8000 לפנה"ס, הייתה הטופוגרפיה של אזור ויילס זהה לצורתו הנוכחית, והאזור היה מיושב על ידי ציידים-לקטים מזוליתיים. קהילות החקלאים הראשונים מתוארכות סביב שנת 4000 לפנה"ס, מסמנות את תחילת התקופה הנאוליתית. בתקופה זו נבנו תאי קבורה בייחוד דולמנים. הדוגמאות הבולטות ביותר של קברים מגליתיים כוללים את ברין קשלי די (Bryn Celli Ddu) וברקלודיאד וי גאוור (Barclodiad y Gawres) על אנגלסי פנטרה איפן (Pentre Ifan) בפמברוקשייר ותאי הקבורה של טינקינסווד (Tinkinswood) וסנט לייתנס (St Lythans) בעמק גלמורגן.

כלי מתכת הופיעו לראשונה בוויילס סביב 2500 לפנה"ס, תחילה מנחושת ואחר-כך ארד. משערים שהאקלים בתקופת הברונזה (בין 2500 ל-1400 לפנה"ס) היה חמים יותר מימינו, שכן יש שרידים רבים מתקופה זו באזורים שהם כיום רמות שוממות. משלהי תקופת הברונזה (מ-1400 עד 750 לפנה"ס) נתגלו כלי ארד מתקדמים יותר. מרבית הנחושת לייצור הארד הגיעה כנראה ממכרה הנחושת בכף גריט אורם (Great Orme), שבו כריה פרהיסטורית בקנה מידה גדול מתוארכת בעיקר לאמצע תקופת הברונזה. תיארוך פחמן 14 הראה שמצודות הגבעות (hillforts) המוקדמות ביותר באזור שיהפוך לוויילס, נבנו בתקופה זו. ההיסטוריון ג'ון דייוויס (John Davies) משער שההרעה באקלים לאחר 1250 לפנה"ס (טמפרטורות נמוכות יותר וגשמים עזים) חייבה הגנה על הקרקע הפורייה.

כלי הברזל המוקדם ביותר שנתגלו בוויילס הוא חרב מסלין ואור (Llyn Fawr) במקורותיו של הנהר רונדה (River Rhondda), שמתארכים אותה ל-600 לפנה"ס. מצודות על הגבעות נבנו גם בתקופת הברזל בבריטניה. יש בוויילס קרוב ל-600 מצודות גבעות, מעל ל-20% מהמצודות בבריטניה, דוגמאות כוללות את פן דינס (Pen Dinas) בסמוך לאבריסוויית (Aberystwyth) וטרר קאירי (Tre'r Ceiri) על חצי האי ל'ין (Lleyn peninsula). ממצא חשוב מתקופה זו נתגלה ב-1943 באנגלסי, כאשר הקרקע יושרה להקמת בסיס לחיל האוויר המלכותי. המטמון כלל כלי נשק, מגינים, מרכבות יחד עם הרתמה ושרשרות לעבדים וכלים. רבים מהם נשברו בכוונה ונראה כי היו מנחות.

ההיסטוריוגרפיה של הפרהיסטוריה של ויילס עברה שינויים. פעם שיערו שהייתה בנויה מגלים של הגירות ברצף. הנטייה כיום היא להדגיש המשכיות של האוכלוסייה. האנציקלופדיה של ויילס משערת שמרבית האוכלוסייה הנוכחית הם צאצאים של האוכלוסייה באזור משנת 2000 לפנה"ס. מחקרים אחרונים בהיסטוריה הגנטית של תושבי האיים הבריטים טוענים להמשכיות גנטית מהתקופות הפלאוליתית העליונה, המזוליתית או הנאוליתית.[5] לדברי ההיסטוריון ג'ון דייוויס, השפות הבריתוניות המדוברות ברחבי בריטניה הם תוצאה של "קלטיות מצטברת" מקומית ולא מהגירה.

ויילס בתקופה הרומית (48–410 לספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכות ויילס בימי הביניים המוקדמות (המאה ה-8 עד ה-10)

ההיסטוריה המתועדת הראשונה בוויילס התחילה בתקופת האימפריה הרומית. בשנת 43 כבשה האימפריה הרומית את בריטניה וביחד איתה את ויילס. בוויילס של הרומים נמצאו שבטים וולשים וקלטים רבים כגון: שבט הסילורים, שבט האורדוביקים, ושבט הדמטאים.

ויילס היווה מקום חשוב לרומים וזאת בעקבות כמות רבה של מינרלים שנמצאו שם ומתכות כגון זהב, נחושת, עופרת, כמו גם כמויות צנועות של כמה מתכות אחרות כגון אבץ וכסף. הרומאים גם הקימו שורת מבצרים לאורך ויילס (כגון סגונטיום בצפון) ובנו מבצר לגיונרי גדול בעיר קרליאון שכלל גם אמפיתיאטרון מרהיב, הנחשב כיום לשמור ביותר בכל בריטניה. השלטון הרומי בצפון ויילס התאפיין בעיקר בנוכחות צבאית במספר מיקומים אסטרטגיים, עם זאת בדרום הייתה נוכחות אזרחית ותרבותית נרחבת הרבה יותר עם פיתוח של יישובים חשובים, מסחר פורה וסממני תרבות רומאיים. למרות ההשפעה הרומאית על חלקים מדרום ויילס, באופן כללי ויילס כמעט ולא הייתה נתונה להשפעה תרבותית רומאית ועם עזיבתם סביב השנה 410 לספירה התרבות הוולשית ברובה חזרה למקורות הקלטיים.

אף על פי שהמרקם החברתי-תרבותי של הוולשים הושפע מהרומאים הרבה פחות מהשכנים האנגלים, אחת המורשות שנזקפות לזכות הכיבוש הרומאי היא הבאת הנצרות לוויילס.

ימי הביניים המוקדמות (410-1066)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהרומאים נסגו מבריטניה, הסקסונים הגיעו לבריטניה והתחילו לטבוח בקלטים המקומיים אבל למרות זאת הקלטים המקוריים מווילס, מהווים את הבסיס לוויילס של היום, היו בטוחים וזאת בזכות האזור ההררי שבו נמצא ווילס והקלטים שם נותרו חזקים ויציבים, אבל למרות זאת הם נאלצו להלחם במשך מאות שנים עם ממלכות כמו מרסיה, נורת'מבריה ווסקס על השליטה באזור. במאה ה-9 הולשים כרתו ברית עם הויקינגים, שפלשו לאי הבריטי, כנגד האנגלו-סקסים במזרח. בשנת 878 הולשים, יחד עם הוויקינגים הדנים, הביסו צבא שלם של חיילי מרסיה, ניצחון שהעניק לוויילס שנים רבות של שקט. בשנת 1063 הולשים שוב הביסו את הסקסונים ממרסיה, הפעם בעזרת ויקינגים מנורווגיה. הוויקינגים למעשה עזרו למנוע את כיבוש האזורים הקלטים על ידי האנגלו-סקסים. ובזמן שהנורמנים כבשו את אנגליה בשנת 1066, ויילס נשארה ממלכה עצמאית למשך זמן רב.

נסיכות ויילס והכיבוש האנגלי (1216-1536)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1282 לאחר רציחתו ממארב של ל'ואלין אפ גרופורד הנסיך הריבוני האחרון של ויילס, השתלט המלך האנגלי אדוארד הראשון על ויילס הקים בה מצודות ודיכא את העם הוולשי. עם זאת הסיפוח החוקי הסופי של ויילס שיצר את הממלכה המאוחדת נשלם רק בשנת 1536 על ידי המלך הנרי השמיני. ויילס כיום היא חלק מהממלכה המאוחדת, ועל אף השנים שחלפו עדיין נשמרה בה השפה הוולשית ואף השלטון בה מתנהל בשתי שפות: וולשית ואנגלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Davies, A History of Wales, Penguin Books, 2007.
  • Roger Thomas, Castles in Wales, Wales Tourist Board & Automobile Association, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של ויילס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John Graham Jones, The History of Wales
  2. ^ 2.0 2.1 Richards, MP; Trinkaus, E (ספטמבר 2009). "Out of Africa: modern human origins special feature: isotopic evidence for the diets of European Neanderthals and early modern humans". Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A. 106: 16034–9. PMC 2752538. PMID 19706482. doi:10.1073/pnas.0903821106. 
  3. ^ Koch, John T. (2006). Celtic Culture: A Historical Encyclopedia
  4. ^ "Gathering the Jewels". Early Neanderthal jaw fragment, c. 230,000 years old. Culturenet Cymru. 2008. אורכב מ-המקור ב-1 April 2012. 
  5. ^ Capelli (2003). "A Y Chromosome Census of the British Isles". Current Biology 13: 979–984. PMID 12781138. doi:10.1016/s0960-9822(03)00373-7.