היפהפייה הנרדמת (בלט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפהפייה הנרדמת (בלט)
Спящая красавица
המלחין
המלחין
מלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
ליברטיסט איוון וז'בולוז'סקי
סוגה בלט
מספר מערכות 4
שפה רוסית
שנה 1890

היפהפייה הנרדמתאנגלית: The Sleeping Beauty; ברוסית: Спящая красавица; מבטאים: Spyashchaya krasavitsa) הוא הבלט השני של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. הסיפור מבוסס על סיפורו הנודע של הסופר הצרפתי שארל פרו באותו שם. הכוריאוגרפיה הראשונה של היצירה עוצבה על ידי מריוס פטיפה. היצירה הועלתה לראשונה ב-15 בינואר 1890 בתיאטרון מרינסקי בסנקט פטרבורג.

תולדות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני הצגת הבכורה

יותר מעשר שנים לאחר בכורת אגם הברבורים במוסקבה בשנת 1877, בתנאים הלא נוחים דאז, החל שיתוף הפעולה בין מריוס פטיפה לבין צ'ייקובסקי. פטיפה, שכבר הוכרז אז כ"נסיך הבלט", ציין במדויק למלחינים את אופי המוזיקה, את הקצב, את המקצב ואת היקף המוזיקה הרצוי. גיבוש הבלט הושפע גם מאירועים פוליטיים. בשנת 1881 עלה לכס המלוכה אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, בתקופת שלטונו התחדשה הכמיהה והנוסטלגיה לפאר ולזוהר של חצר לואי הארבעה עשר, מלך צרפת בוורסאי. איוון וז'בולוז'סקי השתלט על ניהול תיאטראות הצאר ורצה לשעשע את חצר הצאר ואת הקהל היוקרתי בסנקט פטרבורג בהופעות בלט ברמה גבוהה מבעבר. ממנו נולד הרעיון של הופעות בלט מהאגדות בוורסאי. במקור, רעיונות אלה שימשו למטרה של "להזכר במלך השמש". לכן בחר וז'בולוז'סקי את סיפור האגדות La Belle au bois dormant (היפהפייה הנרדמת) מאת מספר הסיפורים הצרפתי שארל פרו וכתב מתוכו את הלברית של הבלט. הוא גם עיצב את התפאורות ואת התלבושות בעצמו וביקש מצ'ייקובסקי לחבר את המוזיקה. באוגוסט 1888 מסר וז'בולוז'סקי את הלברית של היפהפייה הנרדמת לפטיפה, כדי להכין תוכנית בלט לצ'ייקובסקי. פטיפה השלים את תוכנית הקומפוזיציה של הבלט בן חמש המערכות עד 5 ביולי 1889, אך בינתיים העביר מייד לידיו של צ'ייקובסקי את החלקים שהושלמו. הופעת הבכורה התקיימה כעבור חצי שנה בתיאטרון מרינסקי בסנקט פטרבורג.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות:

  • הנסיכה אורורה, היפהפייה הנרדמת
  • הנסיך דזירה
  • קרבוס, הפיה המרשעת
  • פיית הלילך, הפיה הטובה
  • המלך פלוריסטן, אבי אורורה
  • המלכה, אשתו
  • קטאלאבוט, שר-הטקס
  • ארבעת הנסיכים, מחזריה של אורורה
  • הרוזנת, מחזרת של הנסיך דזירה
  • גאליסון, מורו של דזירה

דמויות משנה:

  • הפיות הטובות: פיית המעיין הזך, פיית הקמח הלבן, פיית פתיתי-הלחם, פיית הזמירים ופיית הדבורים המזמזמות.
  • אבני-חן: יהלום, ספיר, זהב וכסף.
  • הציפור הכחולה והנסיכה פלורין.
  • החתול במגפיים והחתולה הלבנה.
  • כיפה אדומה והזאב.
  • לכלוכית והנסיך שלה.
  • אצבעוני, אחיו והעוג.
  • שדים ועכברושים, משרתיה של קרבוס.
  • בנות לווייתה של פיית הלילך.
  • אנשי-חצר, אומנות, בנות-לווייה, נערי-שרת, צעירים וצעירות מהכפר, נשים טוות, ציידים, דריאדות, נאיאדות, דמויות מאגדות אחרות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה: הבארוק

מקום: אירופה

בבכורה של היצירה, קרלוטה בריאנזי עם פול גרדטל, ששיחק את הנסיך

פרולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר בארמון המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך פלוריסטן ואנשי חצרו חוגגים את הטבלתה של בת-המלך, הנסיכה אורורה. הפיות מעניקות מתנות לבת הסנדקאות החדשה שלהן, כשפיית הלילך עומדת בראשן. החגיגה נקטעת כאשר קטאלאבוט, שר-הטקס האחראי על רשימת המוזמנים, מבין ששכח להזמין את הפיה קרבוס. קרבוס מופיעה מלווה במשרתיה המרושעים ונשבעת לנקום את נקמתה. היא חוזה שיום אחד תדקור אורורה את אצבעה ותמות. אבל פיית הלילך מתערבת: היא מבטיחה שאורורה לא תמות, אלא תשקע בשינה עמוקה, ותתעורר מנשיקת אהבה של נסיך.

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורורה חוגגת את יום הולדתה העשרים והמלך מאושר על כך שנבואתה של קרבוס לא התקיימה. מספר נשים איכרות נמצאות בגן כשהן סורגות ומיד מצווים לשלוח אותן לכלא, אך המלכה מתערבת לטובתן והמלך סולח להן. לנשף יום ההולדת מגיעים ארבעה נסיכים, כדי לבקש את ידה של אורורה. אורורה נכנסת, מקסימה אותם, ורוקדת עם כל אחד מהם. בזמן שאורורה מתלבטת במי מן הנסיכים לבחור, היא שמה לבה לאישה זקנה הטווה בפלך לפי קצב המוזיקה. אורורה נוטלת את הפלך בידה ורוקדת עמו כדי להרשים את מחזריה. אלא שאז היא דוקרת את אצבעה, ותוך רגעים ספורים, היא נופלת ארצה מחוסרת הכרה. האישה הזקנה חושפת את עצמה כקרבוס, ולאחר שנמלטה מחרבותיהם של הנסיכים, נעלמת בענן עשן. פיית הלילך מופיעה, ושעה שנושאים את הנסיכה אל תוך הארמון, מציינת כי באה לקיים את הבטחתה. בהינף שרביטה, מפילה הפיה הטובה תרדמה עמוקה על חצר המלכות כולה ויער עבות צומח מסביב לטירה.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה ראשונה: יער ליד הארמון הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך דזירה ואנשי חצרו יוצאים לציד. הוא מתעייף ושולח אותם לצוד בלעדיו. כאשר הוא נשאר לבדו, מופיעה פיית הלילך בסירה עשויה מאם-הפנינה ומראה לו חיזיון של אורורה היפהפייה באומרה כי יוכל הנסיך לשאתה לאישה. הנסיך מוקסם ממנה, אבל בכל אשר הוא מנסה לגעת בה, היא מתחמקת ממנו. הוא מפציר בפיית הלילך להראות לו היכן ניתן למצוא את מושא החזיון הזה במציאות. בעוזרה לו לעלות על הסירה, מבטיחה לו הפיה שתיקח אותו לשם.

תמונה שנייה: חדרה של אורורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורורה ישנה על מיטת-אפריון רחבת-ידיים, מוקפת בחצר הישנה. הנסיך דזירה ופיית הלילך אצים לצידה של אורורה. לשווא הוא קורא אליה על מנת להעיר אותה ואז, בייאושו, מנשק אותה. הכישוף נשבר ואורורה מתעוררת. גם שאר החצרנים מתעוררים, והטירה כולה קמה לתחייה. מוקסם מיופייה ועדינותה של אורורה, מבקש דזירה מן המלך את ברכתו.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצר המלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי-החצר מתאספים יחדיו לכבוד חגיגות החתונה. המלך נותן סימן, והחגיגות מתחילות: קודם כל כמה ריקודי עם, ואז תהלוכה של דמויות אגדתיות. החתן והכלה מקבלים במתנת חתונה אבני ספיר ויהלום עם כסף וזהב. דזירה ואורורה חותמים את הסיפור יחדיו עם דואט שכולו אהבה וניצחון.

הכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפהפייה הנרדמת בוויקישיתוף