היפומוביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפומוביל
Hippomobile
Hippomobile
Hippomobile
מאפיינים כלליים
יצרן המהנדס אטיין לנואר (Étienne Lenoir (אנ'))
שנות ייצור 1862
הרכבה צרפתצרפת צרפת
מפרט טכני
מנוע 1 צילינדרים, מנוע שתי פעימות, המפיק 1.5 כ"ס
מהירות מרבית כ-3 קמ"ש
מעצב אטיין לנואר
מנוע הגז שפיתח "לנואר" בשנת 1860
המהנדס "אטיין לנואר" מפתח ה"היפומוביל"

היפומובילצרפתית: Hippomobile) היה כלי תחבורה בתצורת תלת-אופן שנבנה בצרפת בשנת 1862 על ידי המהנדס הבלגי אטיין לנואר (Étienne Lenoir (אנ'))[1][2].

"היפומוביל" (Hippomobile) פירושו היה "רכב רתום לסוסים".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-"היפומוביל" היה הדגם השני של כלי-רכב שבנה "אטיין לנואר", לאחר ב-1859 המציא בצרפת את מנוע הבעירה פנימית הראשון שהיה בעל ערך שימושי. הוא התבסס על גז פחמי שנשאב לתוך הצילינדר בתחילת כל פעימה ואז הוצת כדי לדחוף את הבוכנה לצד השני של הצילינדר. תהליך זה חזר על עצמו גם בצד השני של הצילינדר ולפיכך מנוע זה היה בעל פעולת שרפה כפולה.

ה"גז הפחמני" היה קרוי גם "גז עירוני". הרכבו בדרך כלל היה: כ- 51% מימן, 15% חד תחמוצת הפחמן, 21% מתאן, 10% פחמן דו-חמצני וחנקן.

זה היה מנוע דו-פעימתי באמצעות ניצוץ חשמלי. המודל הקדום ביותר רץ על מימן שנוצר על ידי אלקטרוליזה ממים.

בשנת 1862 דגם ה"היפומוביל" נסע בהצלחה את מסלול 11.5 ה-ק"מ מפריז עד "ג'וינוויל-לה-פונט" ("Joinville-le-Pont" (אנ')) ובחזרה, במהירות של כ-3 קמ"ש, מהירות ממוצעת פחות מזו של אדם מהלך (כנראה שהיו תקלות)[3][4].

מבנה הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלדה כללה תיבה גבוהה ומלבנית. הספסל לנהג ולנוסע הקדמי מוקם בקדמת הרכב, ספסל שני מוקם במיקום יותר נמוך מאחוריו. שאר החלל תפס אזור טעינה. מתחת היה תא עץ עם טכנולוגיית של הכונן. המנוע הותקן לרוחב באמצע והניע גלגל אחורי דרך שרשרת. מכל תערובת הדלק נבנה מאחור, ומערכת ההצתה מוקמה בינו לבין המנוע.

מבנה המתלים היה פשטני. ציר הגלגל הקדמי המונע הושעה משני הצדדים על ידי קפיצי עלים אליפטיים כפולים, הציר האחורי לא היה קפוץ.

המנוע דמה בתפקודו למנוע קיטור. זה היה מנוע חד צילינדר, דו פעימתי ללא דחיסה עם בקרת חילופי גז שטוחה, הצתה חיובית וקירור מים. תערובת האוויר-דלק נשאבה פנימה לסירוגין משני צדי הצילינדר ואז נדלקה בנפרד. שסתום השקופיות השטוח ששימש לשליטה מונע על ידי גל הארכובה באמצעות שליטה על ידי וסת צנטריפוגלי. יעילותה של תפוקת המנוע נעה סביב 3%. צריכת הדלק הייתה אפוא גבוהה מאוד, וזה תקף גם לצריכת חומרי הסיכה. מערכת ההצתה הייתה מאוד לא אמינה ולעיתים קרובות נכשלה[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפומוביל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Georgano, G.N. Cars: Early and Vintage 1886–1930 (London: Grange-Universal, 1990), p. 9.(אנ')
  2. ^ "היפומוביל" web.archive.org/web/20150502181623
  3. ^ כלי רכב עם מנוע בעירה פנימית (1883-1803) quantium.plus.com/derivaz/isaac
  4. ^ בגרות במנוע, יעילות ושיפורים פוטנציאליים - ג'ון וו. פיירבנקס web.archive.org/web/20120711002448
  5. ^ Helmut Eichsleder, Manfred Klell, Alexander Trattner: Wasserstoff in der Fahrzeugtechnik – Erzeugung, Speicherung, Anwendung, 4. Auflage, Springer, Wiesbaden 2018, ISBN 978-3-658-20446-4, S. 34f.