היפיאס (דיאלוג אפלטוני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפיאס
Ἱππίας ἐλάττων
Platón Academia de Atenas.png
מידע כללי
מאת אפלטון
שפת המקור יוונית עתיקה
סוגה דיאלוג אפלטוני
סדרה
הספר הבא לכס 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הִיפְּיָאס זוּטָא[1]יוונית: Ἱππίας ἐλάττων) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר שיחה בין סוקרטס להיפיאס, סופיסט ואיש אשכולות ידוע מאליס שביוון, המתרחשת באתונה לאחר שהקהל התפזר עם סיום נאומו של היפיאס. אודיקוס, מארחו של היפיאס באתונה נוכח גם כן בשיחה ומתווך בין הדוברים. הדיאלוג עוסק בנושא השקר. סוקרטס מביא את הדיון לתוצאה הנתונה במחלוקת שהמשקר, ובכלל כל העושה עוול מרצונו טוב מהעושה זאת בעל כורחו.

הדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפיאס, סופיסט ואיש אשכולות ידוע מאליס, בדיוק סיים את נאומו הארוך. אודיקוס, מארחו באתונה, מדובב את סוקרטס שהמתין בסבלנות להתפזרות הקהל לשוחח איתו על הנאום שעסק בהילול האיליאדה על פני האודיסיה. כל עלילה של יצירה נכתבה עבור גיבור שונה שמהווה דמות חקוי. עולה השאלה מי מבין הגברים טוב יותר. הראשון אכילס, המאופיין בכעסו וקנאי לבריסאיס. השני, אודיסאוס המאופיין כאדם שקרן ששב אל אשתו פנלופה. סוקרטס מציין בפני אודיקטס שהיה שמח לשמוע את דעתו של היפיאס על שני גיבורים אלו.

הדיון מתחילה במספר טכניקות בהן לרב סוקרטס משתמש. הראשונה היא מחמאה לחכמתו ולידיעתו של היפיאס והצטנעות בעמדתו הנחותה שדורש לשוחח עם אדם כמוהו. היפיאס, איש אשכולות, מעט גאוותן המתגאה גם שכל הדברים שעל גופו (כולל בגדיו וטבעתו) הם מעשה ידיו, חוזר על יכולתיו והסכמתו לדבר עם כל אדם על כל נושא שיתבקש. שנית, סוקטרס מבקש שהיפיאס להיות עדין עמו. לא להתפרץ עליו כשאינו יודע לשאול. היפיאס מרגיעו ומשתבח בכך שהוא מחנך ולכן לא עולה על דעתו שלא יתן דוגמה טובה ויציג באדיבות.

הדיון מגיע להצהרתו של היפיאס בנאומו, שהומרוס הציג את אכילס כטוב מאודיסאוס כיוון שאכילס מתנגד לאמירת דבר מה ועשיית ההפך, בעוד שאודיסאוס הוא ערום דהיינו שקרן מנוסה שדבורו אחד ומחשבתו אחר. אם, כן מניח סוקרטס כי היפיאס מאמין שהומרוס, מי שכתב את היצירות, היה שני אנשים דובר אמת ושקר. היפיאס מסכים.

סוקרטס בוחר לוותר על הדיון על הומירוס ושואל את היפיאס מי הוא שקרן: אדם שאינו יכול לעשות מעשה כמו חולה? היפיאס מסביר לסוקרטס שבשקרן הוא מתכוון לאדם שיכול לעשות מעשים ולעד יהיה כזה. מכאן מסיק סוקרטס כי שקרנים הם אנשים בעלי יכולת גדולה כי הם מרמאים מתוך חכמה ולא סכלות שכן אלו אינם אנשים שמונעים ממחלה. לאור זאת, מאחר שהיפיאס הוא חכם בחשבון ויכול לעלות פתרונות לחישובים גדולים הוא יכול גם לשקר. ואם הוא משקר במספר הוא ישקר ביתר הנושאים. היפיאס מסכים.

סוקרטס יוצא מנקודה הנחה שאדם הוא חכם דובר אמת ושקר ולכן שואל מה מבחין בניהם. היפיאס אינו יודע וסוקרטס עתה מתחיל לפקפק האם היפיאס אינו זוכר מפני שהתחכם אך הוא מסכם שמאחר ולא ניתן להבדיל בין חכם דובר אמת לשקרן לא ניתן להבחין גם בין אודיסאוס ואכיליוס. היפיאס מתנגד לדברים אלו לאור התיאורים של הומרוס לפיהם אודיסאוס ערמומי. סוקרטס אינו מסכים מפני שגם אכילס חוטא באי ביצוע דברי עצמו, ומצטט מקרים ביצירה, אך היפיאס מגן על אכילס בנימוק שלא הייתה לו ברירה אלא להפר את דבריו ולכן הוא משקר מאי ידיעה.

הדיון הספרותי מסתיים אך סוקרטס טוען שהמשקר מתוך ידיעה ויכולת טוב יותר מהמשקר מתוך בורות או חוסר ברירה. כחיזוק לטיעון סוקרטס מביא את הדוגמאות שהרץ לאט מרצונו טוב יותר מהרץ לאט בעל כורחו, שהמתגושש הנופל מרצונו טוב מהנופל בעל כורחו, וכדומה גם לגבי התנועה, השירה, ועוד. אפילו הרופא המזיק לגופו של אדם מרצון הוא רופא טוב מרופא העושה זאת בעל כורחו, כיוון שהוא יודע טוב יותר את מלאכתו. מרשימת יכולות אנושיות אלה עובר סוקרטס לטיפוח הנשמה וטוען שגם כאן מי שעושה עוול מרצונו הוא בעל נשמה טובה יותר מהעושה זאת בעל כורחו.

היפיאס לא יכול לקבל מסקנה זאת ואף סוקרטס מתקשה בכך והשיחה מסתיימת.

הביקורת על הדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוקרטס כאמור מוביל את הדיון למסקנה שהמשקר, ובכלל כל העושה עוול מרצונו טוב מהעושה זאת בעל כורחו. תוצאה זאת, כפשוטה, היא נתונה במחלוקת ונראית על פניה כבלתי מוסרית וכסותרת את גישת סוקרטס בדיאלוגים האחרים. אין אחיזה להטלת ספק באותנטיות הדיאלוג כדיאלוג של אפלטון כיוון שאריסטו במטאפיזיקה (פרק 5 פסוק 120), קיקרו ב"על הנאום" (פרק 3 פסוק 32) ואלכסנדר מאפרודיסיאס כולם מתייחסים אליו כמקורי. אפשרות נוספת היא שסוקרטס לא באמת מאמין בתוצאה שהגיע אליה והוא רק השתעשע להציק להיפיאס השחצן ולהראות את כוחו שלו בלוליינות סופיסטית. אך הסבר זה הוא בלתי נחוץ כפי שנטען ב[2]. סוקרטס רומז על הפתרון לקראת סוף הדיאלוג בציינו שהחוטא העושה עוול מרצונו הוא הטוב יותר "אם אמנם יש איש כזה". כלומר סוקרטס רומז ש"אין" אדם שיודע את הטוב ושיש לו את היכולת לבצעו ובכל זאת עושה את הרע. זאת היא גם כן אולי דעה מעוררת מחלוקת אך היא ללא ספק אמונה סוקראטית בסיסית המופיעה במפורש בדיאלוגים אחרים (כמו במנון).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפיאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדיאלוג נקרא כך, כדי להבדילו מדיאלוג אחר שיוחס (כנראה בטעות) לאפלטון, ונקרא גם הוא על שם היפיאס.
  2. ^ שמואל שקולניקוב ואלעז וינריב, פילוסופיה יוונית, האוניברסיטה הפתוחה 1997,ISBN 965-06-0362 עמ' 74-76