לדלג לתוכן

היפראלגזיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היפראלגזיה
תחום נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D006930
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היפראלגזיה (כאב- Algesia, מוגבר-Hyper) היא תגובה מוגברת לכאב, שבה גירוי שאמור לעורר כאב קל נחווה בעוצמה חזקה ולא פרופורציונלית.[1][2] תסמין קליני זה הוא אחד הביטויים המרכזיים של סנסיטיזציה (רגישות יתר) של מערכת העצבים, שמהווה מנגנון מרכזי המעורב במעבר מכאב אקוטי לכאב כרוני (כאב נוציפלסטי). היפראלגזיה נפוצה במחלות שונות ובהן, בפיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז, דלקות מפרקים וכאב נוירופתי (עצבי).[2][1] מעבר לכאב הפיזי, קיימת עלייה ברמות חרדה, עייפות והפרעות שינה.[3][2] היפראלגזיה יכולה לפגוע בתפקוד היומיומי, ומשפיעה לרעה על איכות החיים. טיפול מוקדם בתהליכי היפראלגזיה חיוני למניעת המעבר מכאב אקוטי לכאב כרוני.[3]

היפראלגזיה לעומת אלודיניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראלגזיה היא תגובה מוגברת לגירוי שהוא מכאיב מטבעו (למשל, דקירת מחט שכואבת הרבה יותר מהרגיל).[4]לעומת זאת, אלודיניה (Allodynia) היא תחושת כאב שנגרמת מגירוי שביסודו אינו מכאיב (למשל, מגע קל של נוצה או בגד על העור), היפראלגזיה ואלדוניה מהוות את המדדים הקליניים, (הסימן שאנו רואים אצל המטופל) המאפשרים את האבחון של כאב נוציפלסטי.[4][5]

סוגי היפראלגזיה ומנגנונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראלגזיה מסווגת לשני סוגים בהתאם למנגנון המעורב ולמיקום הכאב ביחס לאתר הפגיעה או הדלקת:

היפראלגזיה ראשונית (Primary Hyperalgesia)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראלגזיה משנית (Secondary Hyperalgesia)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מיקום: מתרחשת ברקמה בריאה המקיפה את אזור הפגיעה המקורי.
  • מנגנון: סנסיטיזציה במערכת עצבים המרכזית (Central Sensitization) מאופיינת בשינוי בשטח הכאב (Receptive Field), שמתפשט מעבר לאזור הפגיעה הראשוני. הפלסטיות העצבית המרכזית מרחיבה את שדות הקליטה של הנוירונים המעבדים כאב, וגורמת להרגשת כאב מוגבר באזור רחב יותר, והמשכות תחושת הכאב גם לאחר חלוף הגירוי הראשוני.[5]

מנגנונים פתופזיולוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראלגזיה (הגברת רגישות לכאב) מערבת תהליכים עצביים ומערכתיים מורכבים בתוך מערכת העצבים המרכזית. סיכום טמפורלי (Temporal Summation / Wind-up) מתאר תהליך של הגברה הדרגתית בתפיסת הכאב בעקבות גירויים כואבים חוזרים בתדירות גבוהה (>0.3 Hz) הנובע מהפעלת יתר של קולטני NMDA בקרן האחורית של חוט השדרה ומהווה מדד מרכזי לסנסיטיזציה מרכזית.[6]

במקביל לשינויים אלקטרופיזיולוגיים אלו, קיימת מעורבות של תאי הגליה (אסטרוציטים ומיקרוגלייה) בחוט השדרה המפרישים ציטוקינים פרו-דלקתיים (IL-1β, TNF-α, IL-6) ומולקולות איתות כמו ATP ו-BDNF המשמרים את רגישות היתר העצבית לאורך זמן.[7]

בנוסף, שינויים במערכות וויסות יורדות של הכאב מגזע המוח בעיקר בציר PAG-RVM, מפחית את העיכוב האנדוגני של כאב ומחזק את חווית הכאב.[8]

הערכה ומדידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שתי שיטות עיקריות לאבחון ומדידת היפראלגזיה:

  • בדיקות תחושה כמותיות (Quantitative Sensory Testing - QST): שיטה סטנדרטית להערכת היפראלגזיה הכוללת מדידת סף כאב ללחץ (PPT), סיכום טמפורלי, וויסות כאב מותנה (CPM). פרופיל QST יכול לסייע בזיהוי מנגנוני הכאב הדומיננטיים אצל המטופל.[9]
  • שאלוני סקר: שאלון CSI (Central Sensitization Inventory) משמש לזיהוי תסמינים הקשורים לסנסיטיזציה מרכזית ולהיפראלגזיה.[10]

הגורמים להיפראלגזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רגישות יתר של קולטנים: חשיפה כרונית לחומרים מסוימים עלולה לגרום לעלייה במספר תעלות היונים (כמו תעלות נתרן) על גבי הנוציצפטורים, מה שהופך אותם לרגישים יותר למתווכים דלקתיים.[4]
  • שינוי בעיבוד המרכזי: תרופות מסוימות עלולות להפריע למערכות עיכוב הכאב היורדות, ובכך לאפשר לאותות כאב "להציף" את המוח ללא סינון.[5]

היפראלגזיה מושרית על-ידי אופיואידים (OIH)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש ממושך בתרופות המשפיעות על המערכת הנוציספטיבית עלול להוביל לשינויים פלסטיים בחוט השדרה.[11][3] בתהליך זה, המערכת העצבית עוברת "כיול מחדש" (Recalibration) המוריד את סף הכאב.[11] כתוצאה מכך, קיים פרדוקס קליני שבו המטופל מקבל יותר תרופה נגד כאב, אך הופך לרגיש יותר לכאב.

גישות טיפוליות עדכניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המודרני בהיפראלגזיה הקשורה לכאב נוציפלסטי עבר שינוי פרדיגמטי בשנים האחרונות. בעוד שבעבר הדגש היה על טיפול תרופתי, הראיות העדכניות מצביעות על יעילות מוגבלת של גישות פרמקולוגיות בטווח הארוך, ועל עדיפות לגישות המתמקדות בשינוי העיבוד המוחי של כאב.[12][13]

טיפול תרופתי - תפקיד משני ומוגבל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול התרופתי עשוי לשמש ככלי עזר זמני, אך אינו מהווה פתרון ארוך-טווח להיפראלגזיה נוציפלסטית:

  • אופיואידים: יש להימנע מטיפול באופיואידים בכאב נוציפלסטי בשל הסיכון להיפראלגזיה מושרית-אופיואידים (OIH) והחמרת הסנסיטיזציה המרכזית.[14]
  • SNRIs וגבפנטינואידים: עשויים לספק הקלה חלקית בחלק מהמטופלים, אך גודל האפקט צנוע ואינם משנים את המנגנון הבסיסי.[15]
  • חוסמי NMDA (קטמין): עשויים לשמש כטיפול בהקשרים ספציפיים, אך ההשפעה זמנית ואינה מובילה לשינוי מתמשך.[16]

טיפול בהיפראלגזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המודרני בהיפראלגזיה, בדגש על היפראלגזיה משנית והיפראלגזיה נוציפלסטית (Nociplastic Hyperalgesia), עבר בעשור האחרון ממיקוד בשיכוך כאב סימפטומטי למיקוד בשינוי העיבוד המרכזי של הכאב במערכת העצבים. בעוד שגישות מסורתיות התמקדו בטיפול ברקמה הפגועה או בחסימת אותות עצביים, הראיות העדכניות מצביעות על עדיפות לגישות ביו-פסיכו-סוציאליות המכוונות ל"חיווט מחדש" של מערכת העצבים.[12] גישות אלו פועלות על המנגנונים הנוירו-פלסטיים של המוח במטרה להפחית את רגישות היתר.

עיבוד מחדש של כאב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • טיפול בעיבוד מחדש של כאב (Pain Reprocessing Therapy - PRT): גישה פסיכו-פיזיולוגית המבוססת על התפיסה כי היפראלגזיה נוציפלסטית נובעת מפרשנות שגויה של המוח לאותות בטוחים כאותות סכנה. הטיפול כולל חינוך נוירו-ביולוגי וטכניקת "מעקב סומטי" (Somatic Tracking) התבוננות סקרנית ולא מאוימת בתחושות הגוף. במחקר אקראי מבוקר (Boulder Back Pain Trial), נמצא כי 66% מהמטופלים ב-PRT החלימו לחלוטין או כמעט לחלוטין, תוצאות שנשמרו לאורך זמן.[12]
  • טיפול במודעות רגשית והבעה (Emotional Awareness and Expression Therapy - EAET): טיפול זה מתמקד בהפחתת העוררות של מערכת העצבים המרכזית דרך עיבוד של חוויות רגשיות וטראומות. הגישה מניחה כי רגשות מודחקים מחריפים את הרגישות המרכזית (Central Sensitization). מחקרים הראו כי EAET יעיל יותר מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) קלאסי בהפחתת עוצמת הכאב אצל מטופלים עם היפראלגזיה כרונית ופיברומיאלגיה.[17]
  • עיבוד מחדש של אותות סכנה (PDSR): שיטה המתמקדת בזיהוי אישי של גירויים (סביבתיים, תנועתיים או רגשיים) המפעילים את תגובת ההיפראלגזיה, ועיבודם מחדש בסביבה בטוחה כדי לנטרל את הקישור העצבי בין הגירוי לתגובת הכאב.[18]

מנגנוני ויסות נוירו-ביולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפולים המודרניים שואפים להשיג שני שינויים ביולוגיים עיקריים:

  1. ויסות עיבוד מרכזי: שינוי התהליכים הביוכימיים באזורי המוח האחראים על רגש וקוגניציה. הפחתת "קטסטרופיזציה של כאב" (Pain Catastrophizing) דרך טיפול קוגניטיבי מורידה את העוררות במערכת הלימבית, מה שמפחית ישירות את הגברת אותות הכאב במוח.[12]
  2. איזון המערכת האוטונומית: שימוש בטכניקות של ביופידבק והרפיה להפחתת עוררות המערכת הסימפתטית (מנגנון "הילחם או ברח"). מכיוון שסטרס מגביר הפרשת מתווכים דלקתיים המחמירים היפראלגזיה, הרגעת המערכת מסייעת בהעלאת סף הכאב.[17]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפראלגזיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 Fernando Cervero, Pathophysiology of visceral pain, Revista Dor 15, 2014, עמ' 133–138 doi: 10.5935/1806-0013.20140032
  2. 1 2 3 Girolamo Di Maio, Ines Villano, Ciro Rosario Ilardi, Antonietta Messina, Vincenzo Monda, Ashlei Clara Iodice, Chiara Porro, Maria Antonietta Panaro, Sergio Chieffi, Giovanni Messina, Marcellino Monda, Marco La Marra, Mechanisms of Transmission and Processing of Pain: A Narrative Review, International Journal of Environmental Research and Public Health 20, 2023-02-09, עמ' 3064 doi: 10.3390/ijerph20043064
  3. 1 2 3 Dissanayake, D. W. N., & Dissanayake, D. M. D, The physiology of pain: an update and review of clinical relevance 46, 2015
  4. 1 2 3 4 Michael J.M. Fischer, Stephanie W.Y. Mak, Peter A. McNaughton, Sensitisation of Nociceptors – What are Ion Channels Doing?, The Open Pain Journal 3, 2010-09-28, עמ' 82–96 doi: 10.2174/1876386301003010082
  5. 1 2 3 Anita Perpétua Carvalho Rocha, Durval Campos Kraychete, Lino Lemonica, Lídia Raquel de Carvalho, Guilherme Antônio Moreira de Barros, João Batista dos Santos Garcia, Rioko Kimiko Sakata, Pain: current aspects on peripheral and central sensitization, Revista Brasileira De Anestesiologia 57, 2007-02, עמ' 94–105 doi: 10.1590/s0034-70942007000100011
  6. Lars Arendt-Nielsen, David Yarnitsky, Experimental and Clinical Applications of Quantitative Sensory Testing Applied to Skin, Muscles and Viscera, The Journal of Pain 10, 2009-06, עמ' 556–572 doi: 10.1016/j.jpain.2009.02.002
  7. Ru-Rong Ji, Temugin Berta, Maiken Nedergaard, Glia and pain: is chronic pain a gliopathy?, Pain 154 Suppl 1, 2013-12, עמ' S10–S28 doi: 10.1016/j.pain.2013.06.022
  8. D. Yarnitsky, 140 ENDOGENOUS PAIN MODULATION, European Journal of Pain Supplements 4, 2010-04, עמ' 41–41 doi: 10.1016/s1754-3207(10)70145-0
  9. M. Rolke, J. Rumpf, R. Kroidl, J. Sennekamp, Neue epidemiologische Daten zur exogen-allergischen Alveolitis in Deutschland, Allergologie 29, 2006-11-01, עמ' 439–442 doi: 10.5414/alp29439
  10. Mayer Davidson, Author response for "Response to Umpierrez et al/", 2019-06-04 doi: 10.1111/dom.13815/v2/response1
  11. 1 2 R. D. Treede, R. A. Meyer, S. N. Raja, J. N. Campbell, Peripheral and central mechanisms of cutaneous hyperalgesia, Progress in Neurobiology 38, 1992, עמ' 397–421 doi: 10.1016/0301-0082(92)90027-c
  12. 1 2 3 4 Yoni K. Ashar, Alan Gordon, Howard Schubiner, Christie Uipi, Karen Knight, Zachary Anderson, Judith Carlisle, Laurie Polisky, Stephan Geuter, Thomas F. Flood, Philip A. Kragel, Sona Dimidjian, Mark A. Lumley, Tor D. Wager, Effect of Pain Reprocessing Therapy vs Placebo and Usual Care for Patients With Chronic Back Pain: A Randomized Clinical Trial, JAMA Psychiatry 79, 2022-01-01 doi: 10.1001/jamap
  13. Jo Nijs, Astrid Lahousse, Eleni Kapreli, Paraskevi Bilika, İsmail Saraçoğlu, Anneleen Malfliet, Iris Coppieters, Liesbet De Baets, Laurence Leysen, Eva Roose, Jacqui Clark, Lennard Voogt, Eva Huysmans, Nociplastic Pain Criteria or Recognition of Central Sensitization? Pain Phenotyping in the Past, Present and Future, Journal of Clinical Medicine 10, 2021-07-21, עמ' 3203 doi: 10.3390/jcm10153203
  14. Eva Kosek, The concept of nociplastic pain—where to from here?, Pain 165, 2024-11, עמ' S50–S57 doi: 10.1097/j.pain.0000000000003305
  15. Patrick Welsch, Nurcan Üçeyler, Petra Klose, Brian Walitt, Winfried Häuser, Serotonin and noradrenaline reuptake inhibitors (SNRIs) for fibromyalgia, Cochrane Database of Systematic Reviews 2020, 2018-02-28 doi: 10.1002/14651858.cd010292.pub2
  16. Mila Pastrak, Alaa Abd-Elsayed, Frederick Ma, Bruce Vrooman, Ognjen Visnjevac, Systematic Review of the Use of Intravenous Ketamine for Fibromyalgia, Ochsner Journal 21, 2021, עמ' 387–394 doi: 10.31486/toj.21.0038
  17. 1 2 Mark A. Lumley, Howard Schubiner, Nancy A. Lockhart, Kelley M. Kidwell, Steven E. Harte, Daniel J. Clauw, David A. Williams, Emotional awareness and expression therapy, cognitive behavioral therapy, and education for fibromyalgia: a cluster-randomized controlled trial, Pain 158, 2017-12, עמ' 2354–2363 doi: 10.1097/j.pain.0000000000001036
  18. Gat, Carmit Himmelblau; Polyviannaya, Natalia; Goldstein, Pavel (2025-02-17), Personal Danger Signals Reprocessing: New Online Group Intervention for Chronic Pain, doi:10.48550/arXiv.2502.12106

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.