היפרטרופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היפרטרופיה של שריר פירושה העלאת מסת השריר ומתייחסת לגדילת השריר באמצעות הגדלת התאים עצמם ולא כמותם. בסוף התהליך מתהווה שריר גדול יותר[1].

חשיבות ההיפרטרופיה של שריר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה במסת השריר חשובה במיוחד לשם שיפור יכולות ספורטיביות, להגברת חילוף החומרים (המכונה "BMR"), לשיפור האסתטיקה הגופנית, לחיזוק השרירים והעצמות, לשינויים הורמונלים חיוביים והפרשת אנדורפינים תוך כדי אימון ואחריו[2].

זמן התרחשות ההיפרטרופיה של השריר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העומס המינימלי אשר יש להפעיל על השריר הוא 40% מהיכולת המקסימלית שלו, בעומס נמוך יותר ההיפרטרופיה לא תתרחש.

יצירת חלבונים בוני שריר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלבונים הנוצרים משמשים לבניית השריר. סינתזה מוגברת של חלבונים גורמת לתגובת היפרטרופיה שרירית, כלומר עלייה במסת השרירים. לכן, אימונים כבדים המותאמים באופן אישי עשויים להמריץ את סינתזת החלבונים.

חנקן חמצני הוא רכיב המרחיב כלי דם, כמו כן גז זה מסייע להרחבת כל הדם שבשרירים. מחקרים הראו כי ההורמון IGF-1 מגביר את ניפוח השרירים ואת רמות החנקן החמצני. הגדלת ייצור חנקן חמצני בגוף מרפה תאים אנדותיליים שהייצור שלהם עולה על ידי חומצות האמינו ארגינין וליזין. זה מגביר את זרימת הדם באיברים השונים וברקמות ובכך משפר את זרימת הדם ללב, למוח, לכבד, לכליות ולאברי המין. כמו כן זה עוזר למניעת בעיות הקשורות לוורידים באיברים השונים, משפר את האונות לגברים, מונע הזדקנות מוקדמת, מביא לחידוש כללי של הגוף, לאנרגיה מחודשת וחילוף חומרים תקין, לנורמליזציה של חילוף חומרים, לירידה במשקל, לנורמליזציה של העור והפחתה ברמות הצלוליט.

היפרטרופיה בגילאים מבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל מבוגר חלה ירידה ביכולת הגופנית. בגילאי 60-70 ישנה ירידה רבה ביכולת הגופנית, במסת השריר וביכולת האירובית. הזנחה ואי ביצוע של אימונים מתאימים משפיעה על ירידה באיכות החיים ובתפקוד היומיומי. ככל שבן האדם מתבגר ישנו יותר קושי להעלאת מסת השריר בשל ירידה ברמת הטסטסטרון (ההורמון הגברי). אם רוצים להשיג תוצאות בתחום זה, דרושה הקפדה רבה על משתנים, כגון: צריכת חלבון מספקת, מספר אימונים רב בשבוע (לפחות 3) ותזונה נכונה[3].

היפרטרופיה של שרירי הלסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם לתופעת גדילת שרירי הלסת אינו ידוע. כאשר התופעה סימטרית מתייחסים אליה כאל חלק מההתפתחות התקינה של הפנים, אך כאשר התופעה מתרחשת בצד אחד היא נחשבת לפתולוגית. הטיפול היעיל ביותר הוא הזרקת רעל הבוטולינום לשריר מוגדל. הבוטולינום מקטין את מסת השריר על ידי הפחתת פעילותו. השפעת הבוטולינום היא זמנית ויש לחזור על ההזרקה כל מספר חודשים[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]