הישרדות (תוכנית טלוויזיה אמריקאית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הישרדות
Survivor.png
לוגו העונה הראשונה של התוכנית - "הישרדות: בורנאו"
סוגה תוכנית מציאות
יוצרים צ'ארלי פרסונס, מרק בורנט
מנחים ג'ף פרובסט
זוכים ריצ'רד האטץ'
טינה ווסון
אית'ן זון
וספיה טאוורי
בראיין היידיק
ג'נה מורסקה
סנדרה דיאז-טוויין (1)
אמבר ברקיץ'
כריס דוהרטי
טום ווסטמן
דני בואטרייט
אראס בסקאוסקס
יול קוון
ארל קול
טוד הרצוג
פרווטי שאלו
בוב קראולי
ג'יי טי תומאס
נטלי ווייט
סנדרה דיאז-טוויין (2)
ג'אד (פאביו) בירזה
רוב מריאנו
סופי קלארק
קים ספראדלין
דניז סטייפלי
ג'ון קוקראן
טייסון אפוסטול
טוני וולצוס
נטלי אנדרסון
מייק הולוואי
ג'רמי קולינס
מישל פיצג'רלד
אדם קליין
שרה לסינה
פרסים מיליון דולר ומכונית
ארץ מקור ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 34
מספר פרקים 512 (נכון לעונה 34)
הפקה
חברת הפקה CBS עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 45 דקות
שידור
רשת שידור CBS
רשת שידור בישראל ערוץ 2 (עונות 1 - 2)
AXN (עונות 1 - 12)
yes הטלוויזיה בלוויין (עונות 5 - 19)
תקופת שידור מקורית 31 במאי 2000 – משודר
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הישרדותאנגלית: Survivor, שורד) היא תוכנית מציאות אמריקאית פופולרית המופקת על ידי רשת הטלוויזיה CBS בארצות הברית ומשודרת בתבנית של שתי עונות קצרות (לרוב, 14 פרקים ופרק איחוד) מדי שנה. התוכנית משודרת מאז מאי 2000, בהנחיית ג'ף פרובסט.[1]

"הישרדות" מבוססת על התוכנית השוודית "Expedition Robinson", שנוצרה על ידי צ'ארלי פרסונס בשנת 1992 בהשראת הספר "רובינזון קרוזו". בעונותיה הראשונות פסעה התוכנית בעקבות מקור ההשראה השוודי, ודגש רב הושם בה על הישרדות בתנאים קשים, אך החל בעונה החמישית ובייחוד מאז עונת ה"אול סטאר" הראשונה (העונה השמינית) הושם דגש הולך וגובר על הדינמיקה והמזימות בין המתמודדים, בהשראת הספר "בעל זבוב".[2]

התוכנית משודרת ברחבי העולם, ובמקביל קמו להן גם גרסאות מקומיות במדינות שונות (כולל גרסה ישראלית), לפי זיכיון לשימוש בפורמט. הגרסה האמריקאית בעבר שודרה בארץ בערוץ 2, ב-AXN ובעיקר בערוץ הסדרות של yes.

תוכן עניינים

אופן המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת המתמודדים מתמודדת לאורך 39 ימים בתנאי הישרדות קשים, כאשר מדי שלושה ימים לערך מנופה אחד המתמודדים בקבוצה. המנצח במשחק הוא זה ששרד אחרון.

שלב השבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתמודדים במשחק מובאים למקום נידח כלשהו — פעמים רבות אי, חוף או גדת נהר מרוחקים ממקום יישוב — ומחולקים על ידי הפקת התוכנית לשניים עד ארבעה "שבטים", החיים במקומות שונים. השבטים מתחרים באתגרים התובעים סבלנות, כושר גופני, כוח פיזי, חשיבה, עבודה קבוצתית, מיומנות וכוח רצון על פרסים ויתרונות להמשך המשחק.

בשלב השבטים של המשחק נערכת, בדרך כלל, התמודדות בשני אתגרים:

  • אתגר פרס - אתגר בו השבט המנצח זוכה בפרס בעל ערך עבור הקבוצה בתנאי המחיה הקשים שלה. דוגמאות טיפוסיות לפרסים הן אמצעי להדלקת אש, חכות, יריעות ברזנט, או מזון. הפרסים הופכים בעלי ערך רב יותר עם התקדמות התוכנית.
  • אתגר חסינות - השבטים מתמודדים זה מול זה כדי להימנע מהאילוץ להדיח אחד מבני השבט. השבט המנצח זוכה בפסלון חסינות ופטור מהדחה. בעונותיה הראשונות של התוכנית דמו אתגרי החסינות לאתגרי הפרס, אך בעונות המתקדמות יותר נעשה מאמץ לסלק אלמנטים של מקרה או מזל מאתגרי החסינות, ולהעמידם על סיבולת, חסינות ושיתוף פעולה בין חברי הקבוצה.

השבט שנחל מפלה באתגר החסינות נדרש להשתתף ב"מועצת שבט": חברי השבט מתכנסים לשיחה קבוצתית עם פרובסט ועם סיומה מצביעים באופן חשאי ואנונימי מי מבני השבט יש להדיח. בעונות המתקדמות יותר של התוכנית הפכה השיחה שלפני ההצבעה למעין חקירה, בה מנסה פרובסט לעמוד על הלכי הרוח בשבט.

אחרי ההצבעה נאספים הפתקים ונקראים על ידי המנחה.[3] המתמודד שעבורו הוטל המספר הגדול ביותר של פתקי הצבעה מודח מן התוכנית ולפידו האישי מכובה באופן טקסי על ידי המנחה ("השבט אמר את דברו").

שלב התחרות האישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הדחת מחצית המתמודדים לערך מתמזגים שני השבטים לשבט אחד, החי במקום אחד (לרוב, באזור בו חי אחד השבטים), והתחרות הופכת מקבוצתית לאישית.

המתמודדים שבים ונאבקים זה בזה בשני אתגרים מדי פרק — פרס אישי וחסינות אישית. בתחרות הפרס האישי עשויים המתמודדים להיאבק, לעתים, בתחרות קבוצתית מאולתרת, אך אתגר החסינות מעניק למנצח "שרשרת חסינות" אישית, המגנה עליו מפני הדחה בתום הפרק.

המודחים בשלב התחרות האישית אינם מסולקים מן המשחק לחלוטין והופכים חברים ב"חבר המושבעים".[4] למושבעים אין תפקיד כלשהו במשחק, ותפקידם הוא לצפות ולנסות לגבש דעה. בפרק האחרון של התוכנית נדרשים המושבעים להשתמש במידע שליקטו כדי להצביע מי ראוי להיות המנצח בתוכנית.

עם הדחתם של המתמודדים בזה אחר זה נותרים לבסוף ארבעה מתמודדים. אלו מתמודדים באתגר או אתגרי חסינות רצופים, שעיקרם יכולת ריכוז וסיבולת, כדי לקבוע מי יהיו שני או שלושת המתמודדים הסופיים.

המתמודדים הסופיים מתייצבים בפני חבר המושבעים ומתמודדים עם שאלותיהם או הצהרותיהם של אלו. בעונות המוקדמות, רוב המושבעים הסתפקו בהכרזות או בנאומי־זוטא. בעונות מתקדמות יותר נטו המושבעים לשאלות בירור לנקודות אישיות ונוספו דברים של המתמודדים הסופיים לפני ואחרי דברי המושבעים. כתום שלב זה, המושבעים מצביעים עבור מי שראוי לדעתם לקבל את הפרס. התוצאות נקראות בשידור חי בפרק "האיחוד".[5]

הפרס לזוכה הוא מיליון דולר ומכונית. המתמודד מולו באסיפת השבט האחרונה זוכה במאה אלף דולר. שאר המתמודדים נאלצים להסתפק בפרסים כספיים קטנים בהרבה על זכייה באתגרים.

שינויים בתבנית המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי העונות הראשונות של הישרדות שמרו על הפורמט הכללי של התוכנית השוודית, אך בעונות מאוחרות יותר הוכנסו חידושים ושינויים רבים. עם השינויים האלו ניתן למנות:

  • "פסלון חסינות נסתר", שמתמודד יכול להשתמש בו על מנת לבטל את הקולות שהוטלו נגדו (לראשונה, עונה 11). כללי השימוש בפסלון שונו מספר פעמים. תחילה ניתן היה להשתמש בו אחרי קריאת פתקי ההצבעה או לפני תחילתה. מאוחר יותר שונו הכללים כך שהשימוש הותר עם תום ההצבעה ולפני קריאת פתקי ההצבעה.
  • "הדחה כפולה": על־פי רוב, מספר המתמודדים במשחק הוא 16, אך לעתים הותרה השתתפות 20 מתמודדים[6] וכדי לנפות את כולם הונהגה הדחה של שני מתמודדים באותו פרק, לעתים מאותו שבט ולעתים משני השבטים.
  • "ערבוב השבטים" - חלוקה חדשה ושונה של המתמודדים לשני שבטים. (לראשונה, בעונה 3)
  • השבה למשחק של מתמודדים שהודחו (עונות 7, 22, 23, 27 בלבד)
  • יותר משני שבטים (שלושה שבטים, לראשונה, עונה 8; ארבעה שבטים, לראשונה, עונה 12)
  • הגליה של בן שבט למקום אחר (לראשונה, עונה 12). לרוב, ההגליה היא למקום בו יש רמזים לפסלון חסינות נסתר.
  • העלאה של שלושה מתמודדים לתוכנית הגמר, במקום שניים (החל בעונה 13)
  • הנחיית ההתמודדות באתגרים: בעונות הראשונות התנהלו האתגרים ללא קריינות. החל בעונה השביעית הנחה פרובסט את ההתמודדות באתגר, לעתים תוך דו־שיח עם המתמודדים.
  • התרת שוויון: כאשר נוצר מצב בו יש מספר פתקי הצבעה זהה עבור כל מתמודד הותר השוויון בשיטות שונות: הצבעה חוזרת בלי השתתפות המתמודדים עבורם הוטלו פתקי הצבעה; הגרלה בין כל המתמודדים, למעט אלו שעבורם הוטלו פתקי הצבעה וזה שזכה בחסינות ("האבן הסגולה" — יושם בפועל רק בעונה הרביעית ובעונה 27); התמודדות להתרת שוויון (בדרך כלל, בניסיון להדלקת אש); הצבעות קודמות: בעונה השנייה והשלישית מתמודד שהוטלו פתקים עם שמו קודם לכן הודח אם נוצר שוויון בקולות המצביעים בינו לבין מתמודד אחר, שעבורו הוטל מספר קטן יותר של פתקים.
  • הנחיית תוכנית "האיחוד": בעונותיה הראשונות של התוכנית הונחתה תוכנית "האיחוד" על ידי מנחים אורחים. החל בעונה החמישית מנחה תוכנית "האיחוד" הוא ג'ף פרובסט.
  • "אי הגאולה"- המודחים מן התוכנית לא נופו לחלוטין אלא עברו להתגורר ב"אי הגאולה". המודח התמודד בדו-קרב או בתלת-קרב עם אלו שהודחו אחריו, לעיני נציגים מהשבטים. מי ששרד סדרה ארוכה דיה של קרבות זכה באפשרות לשוב למשחק (עונות 22, 23, 27 בלבד).

עונות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית מופקת על ידי מרק ברנט ומונחית על ידי ג'ף פרובסט. התוכנית משודרת בימי חמישי ברשת CBS.[7] כל תחרות נקראת "עונה" והיא נמשכת 13 פרקים ועוד תוכנית "איחוד". במקרים מסוימים, שודרו פרקים רבים יותר. העונה הראשונה של התוכנית שודרה בקיץ 2000 ולכן, כתוספת לעונת השידורים הרגילה, משודרות מדי שנה שתי עונות של התוכנית, כאשר רק פרק זמן קצר חוצץ ביניהן.

עונה ראשונה - בורנאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הבכורה של התוכנית נערכה (בכורה: 31 במאי 2000) בבורניאו שבמאלזיה ומנצחה הוכרז במועצת השבט האחרונה, ולא בפרק האיחוד. הזוכה היה ריצ'רד האטץ', שהתבלט בתוכנית בעורמתו, בנוהגו להסתובב ערום ובהיותו הומוסקסואל מוצהר. האטץ' זכה ברוב קולות של 4-3 מול קלי וויגלסוורת', למרות ההתנגדות שעורר בחבר המושבעים, על משחקו האסטרטגי והשנוי במחלוקת במשחק. האטץ' הפך למתמודד הראשון שהוגדר 'נבל' וזכה לתשומת לב רבה בזכות גישתו הצינית. עוד בלטו בתוכנית רודי בוש, חייל נחתים זקן, סוזן הוק, הידועה לשמצה בשל נאומה כחברת המושבעים - בו השוותה את ריצ'רד לנחש שטורף את העכברוש - קלי, וג'נה לואיס — כולם שבו והשתתפו בעונה השמינית של התוכנית. כמו כן בלטה קלי וויגלסוורת' אשר זכתה ב-4 אתגרי חסינות אישיים ונחשבת עד היום לאחת הנשים החזקות ביותר פיזית בתולדות התוכנית (חזרה להשתתף בעונה ה-31). תוכנית הסיום של העונה זכתה למספר הצופים הרב ביותר בארצות־הברית, מבין כל תוכניות הסדרה.

עונה שנייה - אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו נערכה באאוטבאק האוסטרלי, על גדות נהר הרברט בתחנת גושן, דרום-מערבית לקיירנס שבמדינת קווינסלנד (בכורה: 21 בינואר 2001). עונה זו בלטה בתנאי המחיה הקשים להם נחשפו המתמודדים ונמשכה 42 יום, בניגוד לשאר העונות, שנמשכו 39 יום. בעונה זו בלטו אירועים כמו פינויו של מתמודד (מייקל סקופין - שב להופיע בעונה ה-25 של התוכנית) שנפל לתוך מדורה ובזכייה ראשונה של אישה (טינה ווסון). עוד בלט בעונה זו קולבי דונלדסון, בן טקסס שהפך ל'גיבור' המובהק הראשון של הסדרה. דונלדסון התבלט בכישוריו הפיזיים, שאפשרו לו לזכות באתגרי חסינות ופרס רבים, ובבחירתו לצרף אליו למועצת השבט האחרונה את ווסון, בת בריתו הקרובה והאהודה יותר, אף כי יכול היה לבחור בשף קית' פאמי, שהיה אהוד פחות על המושבעים. ההחלטה, שנחשבת כאחת הטעויות הגדולות בסדרה, הובילה להפסדו של דונלדסון לווסון על חודו של קול (בהצבעת 4-3). דמויות נוספות שבלטו בעונה זו היו ג'רי מנת'י, שהפכה לדמות הנבל הנשית הראשונה, ואליזבת' פילרסקי, שהפכה אחר־כך מנחת טלוויזיה מוכרת. כמו כן, המתמודדות אלישיה קאלוויי ואמבר ברקיץ' התמודדו מאוחר יותר גם בעונה השמינית, עונת ה"אול סטאר" של הסדרה (בה גם ברקיץ' זכתה). ווסון, דונלדסון ומנת'י התמודדו פעמיים נוספות (דונלדסון ומנת'י - עונה שמינית ועונה 20, עונת "אול סטאר" נוספת, ווסון בעונה השמינית ובעונה ה-27 יחד עם ביתה קייטי). מתמודדים נוספים שהודחו בשלביה המוקדמים יחסית של העונה וחזרו בהמשך הסדרה היו קימי קפנברג, שבלטה בשל אופייה הקולני ואמונותיה הצמחוניות הבולטות, ושבה לעונתה ה-31 של התוכנית, והמתמודד ג'ף ורנר שהודח בפרק המיזוג ושב להתמודד פעמיים נוספות בעונות 31 ו-34. עונה זו של "הישרדות" הייתה הנצפית ביותר, בממוצע, מבין עונות התוכנית.

עונה שלישית - אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השלישית של "הישרדות" נדדה לאפריקה, לשמורת שאבה שקניה (בכורה: 11 באוקטובר 2001). הייתה זו הפעם הראשונה בה התחרות לא נערכה על מקור מים. בעונה זו בלט מאוד הניגוד, בשלבים מסוימים, בין מתמודדים צעירים מאוד ומתמודדים מבוגרים יותר. המתמודדים הצעירים נידו את המבוגרים וגמרו אומר לנצל את עבודתם ולהדיחם בזה אחר זה. עירבוב השבטים, שהתרחש בפעם הראשונה בעונה זו, הוביל לסילוקם של הצעירים מעמדת כוח ולהדחתם. עוד בלטה בעונה זו הפעם האחרונה בה שיקולים הבוחנים מי ראוי לזכות בפרס תפסו מקום חשוב במערכת שיקוליהם של המתמודדים. בלטו בעונה זו זוכה העונה, היהודי אית'ן זוהן, אשר ניצח את קים ג'ונסון בהצבעת 5-2. עוד בלטו בעונה טום ביוקאנן (ביג טום בעל המבטא הדרומי העמוק) ולקס ון דן ברג עטור כתובות הקעקע. ביוקאנן, ון דן ברג וזוהן, כולם שבו והשתתפו בעונה השמינית של התוכנית.

עונה רביעית - איי מרקיז[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה הרביעית של התוכנית נערכה באיי מרקיז שבפולינזיה הצרפתית (בכורה: 28 בפברואר 2002). בעונה זו הותר לראשונה להעביר את שרשרת החסינות לאדם אחר, ובעונה זו נעשה שימוש במתיר שוויון בדמות "האבן הסגולה" (הגרלה אקראית, בה מוציאים אבנים מתוך שקיק. השופט פסקל אינגליש שלף את האבן הסגולה והודח בהדחה הלפני אחרונה של העונה, על אף שלא הצביעו כלל נגדו). בעונה זו בלט עימות סמוי וגלוי בין מתמודדים שחורים (וספיה טאוורי, המנצחת ושון רקטור) ואחרים. עוד בלטו בתוכנית טמי לייטנר, שהפכה מאוחר יותר כתבת חוקרת שזכתה בפרס אמי וקת'י וובריק-אובריאן, אשר הגיעה למקום השלישי והייתה למתמודדת האהובה ביותר בעונה, ולאחר מכן גם השתתפה בעונה השמינית. המתמודד הבולט ביותר בעונה, עם זאת, היה רוב מריאנו (המתכנה "בוסטון רוב"), שאף שהודח בשלב מוקדם יחסית, התבלט בעורמתו הטקטית, בהערותיו הסרקסטיות ובנכונותו לבגוד בכל אדם כדי לקדם את סיכויי זכייתו. גישתו והערותיו השנונות הובילו להופעתו של מריאנו גם בעונה השמינית בעונה העשרים ובעונה העשרים ושתיים של התוכנית. בעונה זאת בלט ה"מהפך הראשון", שנעשה כשנותרו תשעה מתמודדים, והברית החזקה במשחק שכללה 4 מתמודדים, נחשפה וחמשת המתמודדים האחרים התחברו ביחד, בהנהגתה של קאתי וובריק-אובריאן, והדיחו את חברי הברית השנייה אחד אחרי השני. אל מעמד הגמר הגיעו, במה שנחשב אחד מצמדי הגמר הפחות פופולריים, וספיה טאוורי ונליה דניס - בו טאוורי ניצחה בהצבעת 4-3 והפכה לזוכה האפרו-אמריקאית הראשונה של הסדרה.

עונה חמישית - תאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה החמישית של התוכנית נערכה בקו טרוטאו, במחוז סאטון שתאילנד (בכורה: 19 בספטמבר 2002). בעונה זו בוצעו מספר שינויים מהותיים, כדי לעורר עניין מחודש. בין השאר בוצעה החלוקה לשבטים על ידי המתמודדים המבוגרים ביותר, הוצעה אפשרות לעריקה משבט לשבט, בוצע מיזוג כוזב, בו השבטים חיו יחד בלי מיזוג, ושולב אתגר מכירה פומבית, שאומץ כנוהג גם בעונות הבאות של התוכנית. הזוכה בעונה זו היה בראיין היידינק (שחקן בסרטי פורנוגרפיה רכים בעברו) שהראה שליטה בחברי השבט שלו, שהובילה אותו אל הגמר ואל הניצחון אל מול בן בריתו קליי ג'ורדן, בהצבעת 4-3. עוד בלטו במידת מה הלן גלובר, שהפכה מגישת תוכנית רדיו מצליחה ושי-אן הואנג, אשר הודחה לאחר שהראתה נכונות לבגוד בחברי השבט שלה במהלך המיזוג הכוזב, ושבה והשתתפה ב"הישרדות" בעונתה השמינית. העונה נחשבת, בעיני מעריצים רבים, אחת החלשות והפחות מעניינות מעונות התוכנית.[8] במהלך העונה טענה אחת המשתתפות, גנדיה ג'ונסון כי הוטרדה מינית על ידי משתתף אחר\ טד רוג'רס. מעשה ההטרדה, לכאורה, לא תועד, אך פרקי העונה עקבו אחר דעותיהם של בעלי העניין ומשתתפים אחרים בנושא. ג'ונסון לא הגישה תלונה.

עונה שישית - אמזונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה השישית של "הישרדות" נדדה לגדות נהר ריו נגרו, במדינת אמזונס שבברזיל (בכורה: 13 בפברואר 2003). בעונה זו של התוכנית בלטו תנאי המחיה הקשים, שהובילו כמה וכמה מתמודדים לבחון נטישת התוכנית. המתמודדים חולקו תחילה לפי מין, לנשים ולגברים, אף כי בהמשך בלטו במיוחד הפערים הרגשיים והמנטליים בין מתמודדים צעירים ומתמודדים מבוגרים — נושא חוזר בתוכנית — ונידויים של מתמודדים חריגים מבחינה פיזית (כריסטי סמית', חרשת) ונפשית (מתיו פון ארטפלדה). הזוכה הייתה ג'נה מורסקה, שניצחה בהפרש גדול את פון ארטפלדה (6-1). מורסקה שבה והשתתפה גם בעונת ה"אול סטאר". למרות מגוון הדמויות הבולטות בעונה, המשתתף הבולט ביותר היה רוב ססטרנינו, שהתבלט בעורמתו, בתבונתו ובמהלכים טקטיים. גישתו למשחק, שדגלה במניפולציה מקבילה של מתמודדים שונים, גיבוש קבוצות הצבעה ופירוקן, שימשה השראה לשחקנים בולטים רבים, וביניהם זוכים, בעונות הבאות של התוכנית. בתוכנית האיחוד אמר פרובסט כי ססטרנינו הוא המתמודד הכי טוב לשחק את המשחק, שלא ניצח. ססטרנינו הופיע קצרות גם בעונת ה"אול סטאר" של התוכנית. סצנה מפורסמת נוספת בעונה התרחשה כאשר מורסקה וחברתה היידי סטרובל התפשטו במהלך אחד מאתגרי החסינות תמורת שוקולד וחמאת בוטנים.

עונה שביעית - איי הפנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה השביעית של התוכנית שבה למחוזות מוכרים, כשהתארחה באיי הפנינה שבפנמה.[9] שידור הבכורה של התוכנית היה ב-18 בספטמבר 2003. בעונה זו של התוכנית, שנושאה היה "שודדי ים", הופתעו המתמודדים ונאלצו להתחיל במשחק בלי צידה אישית (בעונות הראשונות הותר למתמודדים להביא עמם ציוד), ולרכוש את הציוד הנדרש בכפר מקומי. השינוי הוביל להתבלטות מיידית של מספר מתמודדים, ובמיוחד של רופרט בונהאם, שהפגין תושייה כשל שודד-ים אמיתי (בונהאם שב והופיע בעונה השמינית בעונה ה-20 ובעונה ה-27 של התוכנית) וסנדרה דיאז-טוויין, ששליטתה בספרדית ויכולת המיקוח שלה הקנו יתרון גדול לשבטה (דיאז-טוויין הופיעה שוב בעונה ה-20 ובעונה ה-34 של התוכנית). במהלך התוכנית הונהגו מספר חידושים ובהם ביזת ציודו של שבט שנחל מפלה באתגר (רעיון ששב והופיע בעונות מאוחרות יותר) והשבתם של שני מתמודדים שהודחו למשחק - ליליאן מוריס |(ליל) וברטון רוברטס (רעיון שהופיע פעם נוספת במתכונת שונה בעונה ה-22, ה-23 וה-27 של התוכנית). לאורך העונה בלטו הניגודים בין רופרט בונהאם עטור הזקן, שהפגין גבורה ואומץ לצד פגיעות ובורות טקטית, ובין ג'ון דלטון, שכינה עצמו "ג'וני פיירפליי". פיירפליי אימץ בעליצות את תפקיד הנבל, ושימש דגם מכונן לדמות הנבל המתהדר בבוגדנותו וברשעותו בתוכנית. פיירפליי הופיע, קצרות, גם בעונת ה"אול סטאר" השנייה (עונה 16). הזוכה בתוכנית הייתה סנדרה דיאז-טוויין, שהפליאה באבחון טיבם של הסובבים אותה. שיטתה להצליח הוגדרה על־ידה "לא אכפת לי מי יודח כל עוד זאת לא אני" — היא הביעה נכונות להצביע תמיד עם הרוב, כל עוד היא חלק ממנו. שיטת התמודדות מצליחה זו, היפה למתמודדים שאינם חזקים מבחינה פיזית, אומצה אחר־כך על ידי מתמודדים ומתמודדות רבים, מהם כמה שזכו בתוכנית. ניצחונה של דיאז-טוויין בהצבעת 6-1, נבע גם מהעוינות שרחשו המושבעים למוריס, אשר התמודדה מולה, ודפוס זה - הצבעה למתמודד השנוא פחות - הפך למאפיין קבוע בהצבעות המושבעים. כמו כן, עונה זו הייתה העונה הראשונה בה מתמודד פרש מרצונו - אוסטן טיילור, אשר לא הסתדר עם תנאי המחיה על האי.

עונה שמינית - אולסטארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה השמינית של "הישרדות" (בכורה: 1 בפברואר 2004) נערכה שוב באיי הפנינה וכללה הפעם מתמודדים וותיקים, שהתמודדו כבר בעונות קודמות של התוכנית. כמו כן, לראשונה חולקו המתמודדים בתחילת העונה לשלושה שבטים ולא לשניים. שני מתמודדים פרשו בעונה זו מרצונם - ג'נה מורסקה בשל חששה למצב אימה חולת הסרטן, וסו הוק בשל מה שנטען כהטרדה מינית מצד ריצ'רד האץ' במהלך אחת המשימות, הוק לא הגישה כנגדו תלונה. בעונה זו בלט, בשלבה הראשון, רצונם של המתמודדים להדיח מתמודדים אחרים שזכו להצלחה גדולה בעונות קודמות: שלושה מנצחי עבר נופו בשלב מוקדם (הרביעית, מורסקה, פרשה) ובין ארבעת המתמודדים הסופיים לא היה אחד שהשתתף במעמד זה קודם לכן. המתמודד הבולט ביותר בעונה זו היה רוב מריאנו, שהפגין שוב את לשונו החדה, את אבחנותיו הקולעות ואת עורמתו הטקטית. מריאנו כרת ברית טקטית עם אמבר ברקיץ', שהפכה מאוחר יותר לקשר רומנטי (מריאנו אף הציע נישואין לברקיץ' בתוכנית האיחוד רגע לפני ההכרזה על הזוכה, השניים נישאו ולהם שתי בנות; מאוחר יותר השתתפו השניים, בהצלחה מרובה, גם בתוכנית הריאליטי "המירוץ למיליון" בה הגיעו לגמר, ובעונת ה"אול-סטאר" שלה). הברית הובילה את השניים למעמד הגמר, בו התמודדו זה עם זה, כשברקיץ' קוטפת את פירות התנהגותה הנעימה יותר בדמות ניצחון במשחק בהצבעת 4-3. במועד תוכנית "האיחוד" הוכרז על פרס מיוחד של מיליון דולר לשורד האהוד ביותר. הזוכה, הצפוי מראש, היה רופרט בונהאם.

עונה תשיעית - ונואטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 16 בספטמבר 2004) נערכה באפטה שבונואטו. בעונה זו היו מספר חידושים, שהבולט ביניהם הייתה הצבעת הדחה כפולה (השבט המנצח באתגר החסינות זוכה בקדימות בהצבעה ובארוחה), אך בלט בו במיוחד "קרב המינים": המתמודדים חולקו לשבטים של גברים ונשים, כאשר בקבוצת הנשים בולטות שתי מתמודדות לסביות, שאחת מהן (איימי קיוזק, לשעבר דוגמנית בפלייבוי; הופיעה גם בעונה ה-16) הנהיגה את הברית והטעימה במיוחד את הניגוד בין נשים לגברים. בעונה זו בלטו במיוחד אלייזה אורלינס הנסערת והנרגנת, (השתתפה גם בעונה ה-16), סקאוט קלאוד לי המבוגרת והנכה שעל אף חולשתה הפיזית הגיע לשלבים המאוחרים של המשחק, וצ'ד קריטנדן, קטוע חלק מגפו. במהלך המשחק זכתה ברית הנשים ליתרון מכריע, כששש מתוכן הרכיבו את שבעת האחרונים, אך המנצח היה דווקא הגבר האחרון להישאר במשחק - כריס דוטרי, שניצל את הסכסוכים בין ברית הנשים ואת העוינות הרבה כלפי המתחרה שלו, טווילה טנר, אשר בגדה במתמודדים רבים וסירבה להתנצל על כך - במה שהוביל את דוטרי לניצחון 5-2.

עונה עשירית - פלאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה העשירית של "הישרדות" (בכורה: 17 בפברואר 2005) נערכה במדינת קורור שבאיי פלאו. עונה זו כללה הפתעה מיד בפתיחתה, כאשר המתמודדים התחלקו לפי בחירתם ושניים מהמתמודדים, וונדה שירק וג'ונתן ליבי, הודחו מיד בפתיחת המשחק. חידוש אחר במשחק היה הגלייתו של אחד המפסידים באתגר ל"אי הגלות", המוגלה הייתה ג'אנו טורנל אשר פרשה בהמשך העונה מהמשחק על מנת שמתמודדת אחרת תישאר עד במשחק. בעונה זו בלטה במיוחד שליטתו של שבט אחד, קורור, שלא הפסיד באף אתגר והצליח להדיח את כל חברי שבט אולונג שמולו. בסופו של דבר צורפה השורדת הבודדת משבט אולונג, סטפני לה-גרוסה (התמודדה גם בעונה ה-11 ובעונה ה-20) אל השבט המנצח. בסדרה בלטו, נוסף ללה-גרוסה הנחושה, גם בובי-ג'ו דרינקרד רב-האון, המתמודד האחרון שנותר משבט אולונג ואיאן רוזנברגר, שוויתר על אפשרות להתמודד בגמר לטובת ידידתו, קייטי גלגר. הדמות המרכזית בשבט קורור היה טום ווסטמן (הופיע גם בעונה ה-20). אף שמטרתו הראשונית של ווסטמן הייתה לא להתבלט ("לטוס מתחת לראדאר") אילצה אותו נחיתותו הפיזית של שבט קורור לאמץ עמדת הנהגה. ווסטמן הפגין נחישות רבה וזכה בסדרה של אתגרי חסינות אישיים ובשילוב עם תבונה טקטית וברית מוצלחת עם רוזנברגר הצליח להעפיל לגמר מול גלגר ולזכות בו בקלות (6-1).

עונה אחת עשרה - גואטמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה האחת עשרה של התוכנית נדדה ללגונה יאשה, פארק לאומי יאשה-נאקום-נרנחו שבגואטמלה (בכורה 15 בספטמבר 2005). בעונה זו הוצג חידוש חשוב, בדמות הוספת אליל חסינות נסתר, שמוצאו יכול להשתמש בו במועצת השבט, כדי להימנע מהדחה. לעונה זו צורפו שניים ממתמודדי העונה הקודמת, סטפני לה-גרוסה ובובי-ג'ו דרינקרד, שזכו לפופולריות רבה למרות חוסר ההצלחה של שבטם.. שניהם בלטו בתוכנית, ולה-גרוסה אף העפילה לגמר, אך בשל בגידותיה הרבות בחבריה לשבט, הפסידה לדני בואטרייט השקטה אשר לא הייתה שייכת לברית הרוב, בהצבעת 6-1. עוד בלט בסדרה, שעמדה בסימן צניחה חדה במספר הצופים הממוצע, שחקן פוטבול מפורסם בעבר, גארי הוגבום, שהסתיר את זהותו משאר המתמודדים.

עונה שתים עשרה - פנמה: אי הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו שבה בפעם השלישית לאיי הפנינה (אף כי שמה הרשמי היה "פנמה - אי הגלות". בכורה: 31 באוקטובר 2005). בפתיחת המשחק חולקו המתמודדים, בפעם הראשונה והאחרונה, לארבעה שבטים של גברים ונשים מבוגרים וצעירים. החלוקה בוטלה אחרי מועצת שבט אחת. חידוש אחר בסדרה היה "אי הגלות": הגליה של אחד המתמודדים למקום מבודד, בו טמון רמז לאליל חסינות נסתר. מנצח התוכנית היה אראס באסקאוסקס אשר הנהיג את שבטו "קאסאיה" לשלטון מוחלט בעונה (שב להתמודד בעונה ה-27 של התוכנית יחד עם אחיו ויטאס) וניצח בהצבעת 5-2. עוד בלטו במיוחד דניאל דילורנצו, שהעפילה לגמר (ושבה והתחרתה בעונה ה-20), שיין פאוארס בעל התקפי הזעם וטרי דייץ. דייץ הוצב בעמדת נחיתות כבר בשלבים הראשונים של הסדרה, כאשר בוצעה החלפת חברים בין השבטים שבודדה אותו מבני בריתו, אך הצליח למצוא את אליל החסינות החבוי וזכה בסדרה ארוכה של אתגרי חסינות שהביאו אותו עד שלב ההתמודדות הסופית לפני הגמר (דייץ חזר לעונה ה-31). המתמודדת הבולטת ביותר בעונה זו, עם זאת, הייתה סירי פילדס, אחות במקצועה, שהפגינה יכולת מרשימה בטוויית קשרים אנושיים ושלטה במשחק בערמה באמצעות מניפולציות מתוחכמות, עד שהודחה במקום הרביעי כתוצאה מהפסד באתגר אש שובר-שוויון. פילדס, שהשתתפה גם בעונות 16, 20, ו-34 זכתה בסוף העונה בתואר חביבת הקהל, ונחשבת לאחת המתחרות הטובות ביותר בתולדות התוכנית.

עונה שלוש עשרה - איי קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה צולמה באיי קוק שתחת ריבונות ניו זילנד (בכורה: 14 בספטמבר 2006) והביאה עמה מספר חידושים כמו עליית שלושה מועמדים לגמר. בדומה לעונה הקודמת, גם כאן חולקו המשתתפים לארבעה שבטים, הפעם לפי קרבה אתנית: לבנים, היספנים, אסיאתים ושחורים. גם כאן, השבטים שבו וחולקו לשניים במהרה. האירוע הדרמטי ביותר בעונה זו התרחש בפרק השמיני, כאשר הוצעה למשתתפים אפשרות לערוק לשבט אחר. שניים מהם, ג'ונתן פנר וקאנדיס וודקוק בחרו לערוק והציבו את שבט אייטוטאקי בנחיתות מספרית, ארבעה מול שמונה, ערב האיחוד המתקרב. העריקה החדירה מוטיבציה בארבעת חברי השבט הנותרים - סנדרה אוקלי, בקי לי, אוזי לוסת' ויול קוון - ואלו זכו בארבעת האתגרים הבאים. עם המיזוג הצליח קוון, בחסות אליל החסינות שברשותו, לגייס על צידו את פנר וארבעת חברי אייטוטאקי הצליחו להדיח בשלבים את כל חברי השבט היריב. בעונה זו בלטו מספר מתמודדים. ראשון בהם היה אוזי לוסת', שהפגין דומיננטיות רבה וזכה בחמישה משישה אתגרי החסינות האישית. לוסת' השתתף גם בעונות 16, 23 ו-34, וזכה בתואר חביב הקהל לעונה. לצדו בלט גם יול קוון, שעשה שימוש נבון באליל החסינות, בברית האיתנה שלו עם בקי לי, ובדימוי "הסנדק" שנוצר לו אצל שאר המתחרים. קוון ניצח את לוסת' ובקי בפרק הגמר בהצבעת 5-4-0, והיה לאסייתי הראשון שזכה בסדרה. בעונה בלטה עוד פארווטי שאלו הפלרטטנית, ששבה לככב בעונה ה-16 ובעונה ה-20 של התוכנית, ג'ונתן פנר היהודי שהיה שנוא על רוב המתמודדים וכונה "עכברוש" (שב להתמודד בעונה ה-16 ובעונה ה-25) וקנדיס וודקוק ששבה להשתתף בעונה ה-20 של התוכנית וכן בעונה ה-27 יחד עם בעלה ג'ון.

עונה ארבע עשרה - פיג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הארבע עשר של "הישרדות" צולמה במקואטה, ולואה לבו שבפיג'י (בכורה: 8 בפברואר 2007) וכללה שינוי בכללי השימוש באליל החסינות - אשר ניתן היה להשתמש בו רק לפני מועצת השבט. השבטים חולקו לשניים: האחד חי בתנאים של רווחה רבה, ואילו השני נאלץ לחיות בתנאים ירודים. הפער הוביל לכך ששבט מוטו, שחי ברווחה, זכה ב-12 מתוך 13 האתגרים עד למיזוג בין השבטים, וניסוי דומה לא חזר על עצמו בתוכנית. בעונה זו בלט מאמץ מודע של מפיקי התוכנית, שגייסו את כל המתמודדים לבד מאחד (במקום לשבץ מתמודדים שפנו אל התוכנית), להדגיש את הגיוון האתני והגילאי. המנצח, ארל קול, קשר כבר בשלב מוקדם ברית עם יאו-מן צ'אן בן ה-54, חביב הקהל (הופיע גם בעונה ה-16). נאמנותם של השניים זה לזה, תבונתו הטקטית של קול ועורמתו של צ'אן, (שהפך למתחרה הראשון שמשתמש באליל החסינות, ואף יצר אליל חסינות מזויף) הובילה את שניהם לשלב הסופי של המשחק. כאשר נותרו במשחק רק ארבעה זכה צ'אן באתגר הפרס והעביר אותו לידי מתחרה אחר, דרה הרד (דרימז) בתמורה להבטחה כי זה יעביר לו את שרשרת החסינות אם יזכה בה באתגר החסינות הסופי. דרימז הבטיח לעשות כן, אך התכחש להבטחתו במועצת השבט. הצעד שגרם להדחתו של צ'אן, השאיר את הרד בגמר כנגד קול והמתמודדת קסנדרה פרנקלין, וקול, שזכה בגמר בכל 9 קולות המושבעים, בעקבות שנאת המושבעים כלפי הרד ופרנקלין. הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה בה כל שלישיית הגמר הורכבה מאפרו אמריקאים, וזו הפעם השנייה והאחרונה עד כה, בה אדם שחור מנצח את התוכנית. העונה הנ"ל הינה העונה היחידה בה השתתפו מספר אי זוגי של אנשים (19), משום שאחת המתמודדות פרשה יום לפני תחילת הצילומים.

עונה חמש עשרה - סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה נדדה הפעם לשמורת ז'לין, צזוצזאן, מחוז צזאנסי שבסין (בכורה: 20 בספטמבר 2007) וכללה שינויים קלים בתבנית המשחק, ובמיוחד הוספת מספר אלילי חסינות והמרת אי הגלות ב'חטיפה' של בן השבט המפסיד אל המנצחים. בעונה זו בלטו במיוחד טוד הרצוג, שהשתמש בטקטיקה מחוכמת ובבריתות נבונות כדי להגיע לגמר ולנצח בהצבעת 4-2-1 ובת בריתו לאורך המשחק, אמנדה קימל, שכשלה מולו בגמר. קימל שבה והשתתפה גם בעונה ה-16, שאף בה הגיעה לגמר, ובעונה ה-20. עוד בלטו בעונה זו פי ג'י לאו אשר הייתה בעמדת המיעוט רוב העונה ונלחמה פעם אחר פעם להינצל ממנה (שבה בעונה ה-31), ג'יימס קלמנט (חביב הקהל, הודח כשברשותו שני אלילי חסינות; השתתף גם הוא בעונה ה-16 ובעונה ה-20) וקורטני ייטס הרזה וחדת הלשון, אשר הפתיעה את חבריה למשחק והגיעה למקום השני, עם שני קולות מהמושבעים (השתתפה גם בעונה ה-20).

עונה שש עשרה - מיקרונזיה: אוהדים נגד פייבוריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו, עונת ה"אול-סטאר" השנייה של התוכנית, שבה לפלאו שבמיקרונזיה (בכורה: 7 בפברואר 2008) והתנהלה במתכונת של עימות בין שבט "פייבוריטים" (מתחרים מעונות קודמות) ו"מעריצים" (מתחרים חדשים). בעונה זו בלט פער היכולות בין המתמודדים המנוסים לחדשים, כאשר המתמודדים החדשים הדיחו בזה אחר זה, בגלל עימותים פנימיים, את החברים החזקים ביותר. עוד בלט הפער בין כשרונן הטקטי והמניפולטיבי של הנשים ותמימותם של הגברים. פארווטי שאלו, וסירי פילדס היו הנבונות שבנשים, והצליחו להטעות את הגברים, בזה אחר זה, להימנע משימוש באליל החסינות או, במקרה אחד, למסור את שרשרת החסינות לאחת הנשים. בשלב הסופי של המשחק כשלה סירי פילדס באתגר המכריע ובגמר גברה שאלו על אמנדה קימל, שהעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אך כשלה שוב בשלב הדיבור מול המושבעים והפסידה בהצבעת 5-3. עונה זו נחשבת בעיני רבים ממעריצי התוכנית לעונה הטובה ביותר של התוכנית, בשל המספר הרב של הדחות הפתע שבה. עוד בלטו בעונה ג'יימס קלמנט אשר זכה בחביב הקהל בפעם השנייה ברציפות, אוזי לוסת' שחזר מעונה ה-13 אשר מצא אליל חסינות(ויצר במקומו אחד מזויף) אך הודח כשהוא לא השתמש בו, נטלי בולטון משבט המעריצים אשר התאחדה עם נשות ה"פייבוריטים", ואריק רייצ'נבאך אשר שוכנע על ידי ברית הנשים לוותר על שרשרת החסינות והודח (שב להתחרות בעונה ה-26). עוד ידועה העונה כעונה עם מספר הפרישות הגבוה ביותר. שני מתמודדים (ג'ונתן פנר וג'יימס קלמנט) נאלצו לפרוש בשל פציעות, ומתמודדת נוספת (קתלין סלקמן) פרשה בשל התנאים. שני מתמודדים נוספים (ג'וני פיירפליי וצ'אט וולץ') ביקשו מחברי שבטם להדיח אותם.

עונה שבע עשרה - גבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השבע עשרה של "הישרדות" שבה לאפריקה (השמורה הנשיאותית וונגה-וונגה, אסטואר שבגבון, בכורה: 25 בספטמבר 2008). השבטים נבחרו בעונה זו, כמו בעונה החמישית, על ידי המתמודדים המבוגרים ביותר. בעונה זו בלטה החולשה הטקטית של רוב המתחרים, ועיקר תשומת הלב התמקדה במספר דמויות ססגוניות כמו רנדי ביילי (השתתף גם בעונה ה-20) וקורין קפלן (השתתפה גם בעונה ה-26) המיזנטרופיים, ג'סיקה קופר (שוגר) הקוקטית (שבה והשתתפה בעונה ה-20), קן הואנג (קני) הערמומי ובת בריתו קריסטל קוקס, אצנית אולימפית אשר באופן מפתיע כשלה במרבית האתגרים. מנצח העונה, שהיה גם חביב הקהל, היה בוב קראולי, אשר ניצח את סוזי סמית' ואת קופר בהצבעת 4-3-0, היה למנצח המבוגר ביותר בתולדות התוכנית, והפגין את כישרונו ביצירת אליל חסינות מזויף משכנע. ביקורת מסוימת הופנתה, במהלך הצילומים וגם בתוכנית ה"איחוד" בשיקול הדעת שבהכללתה של קופר, שפעמים רבות לא היה ברור אם עיקר עניינה בהתמודדות או בקידום מרכולתה כשחקנית.

עונה שמונה עשרה - טוקנטינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו של "הישרדות" נדדה ליבשת אחרת, ונערכה בז'לפאו, במדינת טוקנטינס שבברזיל (בכורה: 12 בפברואר 2009). כמו בעונה האחת עשרה, גם כאן נפתחה ההתמודדות במסע אל אתר המחנה. עוד לפני המסע נדרשו שני השבטים לבחור, לפי התרשמות ראשונית, מי החבר החלש שבשבט (הנבחרות לא הודחו, אך הוצבו בעמדת נחיתות). בשלבים שלפני מיזוג השבטים נשלחו שני מתמודדים משני השבטים לאי הגלות, וכתוצאה מכך נוצרה ברית דו-שבטית סודית בין מתחרים משני השבטים, אך הברית לא עמדה לבסוף במבחן בשלב המיזוג. התחרות התנהלה בשלביה הראשונים בשליטה של שבט אחד, טימבירה, שהגיע למיזוג בעמדת יתרון בולטת. בנקודה זו ניצלו ג'יימס תומאס הבן (ג'יי-טי), סטיבן פישבאך וטאג' ג'ונסון, שלושתם משבט ז'לפאו שבמיעוט, את העימותים הפנימיים בין חברי טימבירה, והביאו להדחתם בזה אחר זה. הברית הטקטית והאישית בין תואמס ופישבאך העלתה את שניהם לגמר, בו זכה תומאס בכל קולות חבר המושבעים וכמו כן בחביב הקהל. ג'יי-טי, המנצח, שב לאחר מכן לעונות ה-20 וה-34 של התוכנית, בעוד פישבאך שב לעונה ה-31. כמו כן בלטו בעונה סיירה ריד, שהצליחה להתגבר על נסיבות ראשוניות קשות; וטייסון אפוסטול חד הלשון ששב להתחרות גם בעונות ה-20 וה-27. מעל לכולם, עם זאת, בלטה דמותו הססגונית של בנג'מין ווייד (קואוץ'), מאמן כדורגל לבנות, שהתהדר בפילוסופיה מזרחית ובגישה ראוותנית ורברבנית, אשר חזר להופיע בתוכנית בעונות ה-20 וה-23.

עונה תשע עשרה - סמואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו שבה לאוקיינוס השקט ונערכה באי אופולו שבסמואה (בכורה: 17 בספטמבר 2009). עונה זו ניצבה כולה בצילו של מתמודד בודד, ראסל האנץ (שב גם לעונות ה-20 וה-22) שהפגין יכולת טקטית מרשימה, הבנה אינטואיטיבית של חולשות אנוש, כישרון בלתי-מצוי למצוא את אליל החסינות (הוא מצא שני אלילים בלי רמז כלשהו, ומצא אליל שלישי אף ששאר המתחרים דלקו אחריו). האנץ, שהכריז מראש על כוונתו לפלס דרכו אל הזכייה באמצעים זדוניים, כשל עם שבטו, פואה-פואה, בדרך למיזוג וכשזה הגיע נותרו בשבט רק ארבעה, מול שמונה של השבט המתחרה, גאלו. בנקודה זו הצליחו בני פואה-פואה לתקוע טריז במחנה היריב ובסיוע עורקים, אלילי חסינות והטעיה הדיחו בזה אחר זה את כל בני גאלו. בגמר התייצבו שלושה בני פואה-פואה, כשהפרס נופל בחיקה של נטלי ווייט, שחסתה בצילו של האנץ, אך עוררה הרבה פחות עוינות בקרב המושבעים. נטלי ניצחה את האנץ, ואת המתחרה השלישי בגמר - מיק טרימינג, בפער גדול של 7-2-0. בתוכנית "האיחוד" הביע האנץ (אשר נבחר עם תום העונה לחביב הקהל) את הסתייגותו מזכייתה של ווייט, בה ראה זוכה שאינה ראויה. תחושות דומות של הסתייגות ביטאו גם המנחה, ג'ף פרובסט, וסטיבן פישבאך (שאחרי התמודדותו הפך בעל בלוג לנושאי טקטיקה ב"הישרדות"). מתחרות נוספות אשר שבו להשתתף בעונות מאוחרות יותר היו בנות שבט "גאלו" - לורה מורט (ששבה להתחרות עם בתה סיירה בעונה ה-27) ומוניקה פאדילה.

עונה עשרים - גיבורים נגד נבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה העשרים של "הישרדות" נערכה שוב באופולו שבסמואה (בכורה: 11 בפברואר 2010) וכללה התמודדות בין מתמודדי עבר שזכו לאהדה ("גיבורים") וכאלו שהקהל נהנה לשנוא ("נבלים"). בעונה זו נמחו כמעט לחלוטין אזכורים לקשיי ההישרדות ומוקדה היה, כמעט בלעדית, במאבקים הטקטיים והאישיים המורכבים בין המתמודדים המנוסים, שחלקם שבו להתמודד כאן בפעם השלישית. בשלבה הראשון של העונה בלט שלטונם של ה"נבלים", שנהנו מהצטיינותו האישית ומתבונתו של רוב מריאנו: ארבעה מחמשת המודחים הראשונים נמנו עם ה"גיבורים", שבמחנם פשטו המריבות הפנימיות. שלטונו של מריאנו נתקל בהתנגדות עיקשת מצד ראסל האנץ ובנות בריתו, דניאל דילורנצו ופארווטי שאלו. האנץ ניצל בתבונה את חששו של טייסון אפוסטול מפארווטי שאלו, שכנע אותו להצביע עבורה (במקום להצביע כפי שהורה לו מריאנו, בפיצול קולות) ובכך הביא להדחתו של אפוסטול עצמו. מכאן, בסדרה של הדחות, סולקו בזה אחר זה מריאנו ובני בריתו. בפרק הקודם לפרק המיזוג, החליט המתמודד ג'יי טי תומאס, מתוך אמונה מוטעה כי ראסל נמצא במיעוט בשבט הנבלים, להעביר את אליל החסינות שלו לראסל, במה שנחשב לאחד המהלכים המטופשים בתולדות התוכנית. כתוצאה מכך, בפרק המיזוג, השתמשה שאלו בשני אלילי חסינות באותה מועצה (לראשונה בתולדות התוכנית) על חברותיה לשבט. המהלך הוביל את "הנבלים" לשליטה מוחלטת על "הגיבורים", שחולשתם הטקטית הייתה בעוכריהם, והם הודחו כמעט לגמריבזה אחר זה, כשכל ארבעת המתמודדים הסופיים הם ממחנה ה"נבלים". בעונה זו בלט שוב האנץ הדומיננטי. על אף הברית החזקה בין האנץ ושאלו, אשר הביאה אותם לגמר, הזוכה הייתה המתמודדת השלישית בגמר, סנדרה דיאז-טוויין, שהייתה הראשונה לזכות פעמיים בפרס הגדול. דיאז-טוויין הפגינה פעם נוספת חושים חדים, הצליחה לעמוד על טיבם של יריבים ואף שהייתה בת בריתו של מריאנו וזוכה בעבר, הצליחה לשכנע את כל המועמדים לסבור כי ינצחו אותה על נקלה, ולבסוף ניצחה את העונה בהצבעת 6-3-0, כאשר האנץ נותר ללא שום קול מהמושבעים. עם זאת העונה כולה ואף פרק הגמר עמד בסימן ראסל שלמרות שמעולם לא זכה בתוכנית, במקום הראשון, נצרב בתודעה כאחד המתמודדים הצבעוניים והשנויים במחלוקת ביותר בתולדות המשחק.

עונה עשרים ואחת - ניקרגואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה העשרים ואחת של "הישרדות" נערכה בניקרגואה (בכורה: 15 בספטמבר 2010). בפעם השנייה בתולדות התוכנית (הפעם הראשונה הייתה בעונה ה-12) חולקו המשתתפים לשבטים על־פי גילם, ונוסף אלמנט חדש, "מדליון הכוח", המקנה לשבט המחזיק בו יתרון במשימות החסינות השבטיות. השימוש ב"מדליון הכוח" היה דל, והגימיק נזנח אחרי כמה תוכניות, כמוהו כחלוקה לשבטים לפי גיל, שהובילה לניצחונות רצופים של שבט הצעירים. גימיק נוסף, שילובו של משתתף מפורסם, מאמן הפוטבול לשעבר ג'ימי ג'ונסון, כשל אף הוא כאשר ג'ונסון הפך מוקד לעוינותם של גברי השבט הבוגר ("אספדה") והיה למשתתף השני המודח משבטו. בעונה זו, שצוות משתתפיה הוגדר על ידי אחד מאוהדיה הבולטים והנאמנים "יותר עלוב ומעלוב",[10] נקבעו כמה שיאים של התנהגות משונה, במונחים אסטרטגיים: שני משתתפים גילו אלילי חסינות, אך מסרו על מיקומם לאחרים, שני משתתפים מסרו את אליל החסינות שלהם לאחרים, מרצונם או תמורת הבטחות (בסופו של דבר אף אחד מהפסלונים לא שימש ככלי אסטרטגי ושניהם הוגשו במועצת השבט האחרונה בה ניתן היה להשתמש בהם), ושתי משתתפות, נאונקה מיקסון וקלי שין, פרשו (בבת אחת) מהתוכנית, 11 ימים לפני הסיום. הזוכה המפתיע בעונה זו היה ג'אד (פאביו) בירזה, הזוכה הצעיר ביותר בתולדות התוכנית, שזכה בשלוש התמודדויות על חסינות בדרך לניצחון בהצבעת 5-4-0 כנגד צ'ייס רייס ומתיו (סאש) לנהאן. בירזה היה למתמודד הצעיר ביותר שזכה בתוכנית (בן 21). בעונה זו, שהוגדרה "הגרועה ביותר אי־פעם"[11] בלטו ג'יין רייט, חביבת הקהל, שלמרות גילה המבוגר זכתה בכמה משימות, ברנדה לאו החיננית (שבה להופיע בעונה ה-26 של התוכנית) ונאונקה מיקסון, שהתנהגותה השנויה במחלוקת, ופרישתה מהמשחק, עוררו את טינת הקהל. הסערה שנוצרה מהשתתפותן של מיקסון ושין בחבר המושבעים הובילה לשינוי הכללים, ומעתה פורשים מרצונם ישתתפו בחבר המושבעים רק על־פי הכרעה של מפיקי התוכנית.

עונה עשרים ושתיים - אי הגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה העשרים ושתיים צולמה אף היא בניקרגואה (בכורה: 16 בפברואר 2011). בעונה זו שולב אלמנט חדש, "אי הגאולה", בו המתמודדים המודחים מוגלים לאי נפרד[12] ונדרשים להתמודד עם המודחים הבאים על הזכות להשתלב בחזרה, בסופו של דבר, במשחק. בעונה זו שבו להשתתף שני מתמודדי עבר מוכרים - ראסל האנץ (סמואה, גיבורים נגד נבלים) ורוב מריאנו (איי מרקיז, אולסטארס, גיבורים נגד נבלים) שהועמדו בראש שני השבטים. אף שהציפיה הייתה כי במוקד העונה תעמוד התמודדות חוזרת בין האנץ למריאנו, כפי שאירע בעונה העשרים, הפגינו בני שבטו של האנץ חשש רב ממנו, והדיחו אותו עד מהרה. בני שבטו כה חששו מפניו, עד שהם הפסידו במכוון את משימת החסינות לשבט השני, בהדחה הסופית שלו, מול מאט אלורד, באי הגאולה, עזב ראסל את המשחק בדמעות והצהיר שהוא לא יחזור להתמודד בתוכנית. ההדחה בלמה את תנופת השבט והעבירה את השליטה לשבטו של מריאנו. והעונה התנהלה בשליטה מוחלטת של מריאנו. זה דאג להדחת-פתע של המתמודד מאט אלורד ומשזה שב מאי הגאולה, ארגן הדחת-פתע נוספת. מריאנו הקפיד לבודד את בני שבטו מבני השבט היריב, הציב לבני שבטו דמות שנואה (פיליפ שפרד) להסיח את דעתם, וכרת בריתות נאמנות עם כל אחד מחברי השבט בנפרד. המיומנות אותה הפגין במשחק - מבחינה חברתית, תחרותית, אסטרטגית וטקטית - הביאה את מריאנו אל הגמר, שם הפציר אחד המושבעים בעמיתיו שיתגמלו את מריאנו בזכייה על הופעתו המרשימה. מריאנו זכה לבסוף בגמר, כשהוא מביס, עם שמונה קולות, את שפרד (קול אחד) ואת נטלי טנרלי בת ה-19, (הפיינליסטית הצעירה אי-פעם בתוכנית, ללא קולות). בתוכנית "האיחוד" גרס מנחה התוכנית, פרובסט, כי מריאנו הפגין את "המשחק המושלם ביותר אי-פעם ב'הישרדות'". מריאנו זכה גם בתואר חביב הקהל. שפרד שב לעונה ה-26 של התוכנית, ויחד איתו חזרו גם המתמודדת פרנצ'סקה הוגי - אשר הייתה המודחת הראשונה בעונה - שבה לעונה ה-26 של התוכנית, והפכה מוכרת כאשר הייתה למודחת הראשונה גם בעונה ההיא, והמתמודדת החיננית אנדראה בוהלק, אשר שבה להופיע בהמשך גם בעונה ה-34.

עונה עשרים ושלוש - האוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה העשרים ושלוש של התוכנית (בכורה: 14 בספטמבר 2011) שבו צילומי התוכנית לאי אופולו שבסמואה בפעם השלישית. בדומה לעונה הקודמת, שולב אלמנט "אי הגאולה", והשתתפו בתחרות שני מתמודדי עבר - אוסקר "אוזי" לוסת' (עונה 13, מקום שני ועונה 16, מקום תשיעי) ובנג'מין "קואוץ'" וויד (עונה 18, מקום חמישי ועונה 20, מקום שנים עשר). בעונה זו זכתה סופי קלארק, לאחר שגברה בגמר של התוכנית על בנג'מין "קואוץ'" וויד ואלברט דסטרייד בהצבעת 6-3-0. בעונה זו בלט אוסקר "אוזי" לוסת' אשר הודח פעמיים לאי הגלות, אך בשתי הפעמים הצליח לשוב ממנו למשחק. בסופו של דבר, סיים לוסת' במקום הרביעי ובכך הפך להיות המתמודד היחיד שהודח מן המשחק 3 פעמים בעונה אחת, לוסת' נבחר בתואר "חביב הקהל" בסוף העונה. כמו כן, בעונה זו בלטו המתמודדים, בנג'מין וויד אשר שיפר את המוניטין שצבר בעונותיו הקודמות, ובמהלך העונה היה נראה ששליטתו בשבטו ובמשחק אבסולוטית, ברנדון האנץ אחיינו של ראסל האנץ (עונה 19, 20, 22), אשר ניסה להסתיר את קשרו המשפחתי (שב בהמשך לעונה ה-26) והמתמודד ג'ון קוקרן (שב להופיע בעונה ה-26) שהעדיף להצביע בהצבעה הראשונה לאחר האיחוד עם שבט אופולו על פני שבטו שלו, ובכך הכריע את הכף, ושאר חברי שבטו, שבט סוואי הודחו בזה אחר זה. תעוזתו לא עמדה לו, וגם הוא הודח בתורו. אחרון שבט סוואי, והותיר את שישיית אופולו לבדם. המתמודדת דון מיהן, אשר הגיעה למקום העשירי בעונה, שבה גם היא להשתתף בעונה ה-26.

עונה עשרים וארבע - עולם אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה זו (בכורה: 15 בפברואר 2012) שצולמה אף היא בסמואה (ובכך מהווה סמואה את המקום שבו צולם מספר העונות הגבוה ביותר), שולבו במשחק שני אלמנטים אשר נוסו בעבר. הראשון, חלוקת השבטים על פי מין (עונה 6, עונה 9, עונה 12). האלמנט השני היה השכנת שני השבטים על אותו חוף ולא בחופים נפרדים. (עונה 5, עונה 10, עונה 14). בעונה זו גברה המתמודדת קים ספראדלין בגמר על המתמודדות סברינה תומפסון וצ'לסי מייסנר (7-2-0 בהתאמה). ספראדלין, שזכתה גם בתואר חביבת הקהל, הייתה המתמודדת הבולטת ביותר בעונה זו והפגינה עליונות מרשימה בפן האסטרטגי והחברתי, ובפן הפיזי. בעונה זו בלטו המריבות הפנימיות שבין הגברים, שבין היתר ויתרו על חסינות שבטית למרות שניצחו במשימה, בצעד ראשון מסוגו בתוכנית. המריבות הפנימיות הובילו לעליונות הנשים במשחק, ולאחר האיחוד הודחו הגברים בזה אחר זה עד שלבסוף, בפעם הראשונה בתולדות התוכנית, כל חמשת השורדים האחרונים היו מאותו מין (במקרה זה, נשים). בעונה זו בלט גם המתמודד קולטון קלמבי, הומוסקסואל מוצהר, שהפגין שליטה אסטרטגית בבני שבטו. למרות הצלחתו נאלץ קולטון לפרוש מסיבות בריאותיות הדחה אחת לפני המיזוג[13]. קולטון שב להתמודד בעונה ה-27 של התוכנית יחד עם ארוסו קאלב.

עונה עשרים וחמש - הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 13 בספטמבר 2012) צולמה בפיליפינים, מקום ששימש מספר פעמים בעבר ב"הישרדות". המתמודדים חולקו לשלושה שבטים. כשלכל שבט צורף מתמודד עבר, אשר נאלץ לפרוש מהמשחק בגלל סיבות רפואיות - מייקל סקופין (עונה 2, נכווה לאחר שנפל לתוך מדורה), ג'ונתן פנר (עונה 13 הודח; עונה 16, זיהום בברך) וראסל סוואן (עונה 19, איבד את הכרתו כתוצאה מהתייבשות). בעונה זו ניצחה דניז סטייפלי את מייקל סקופין ואת ליסה וולצ'ל (6-1-1). סטייפלי החלה דרכה בשבט מאטסינג (הראשון להפסיד בכל משימה בה השתתף) והייתה המתמודדת הראשונה בתולדות התוכנית שהשתתפה בכל מועצת שבט. בעונה זו בלטו מלקולם פרברג שסיים במקום הרביעי, ושב והופיע גם בעונה העוקבת של התוכנית, אבי מריה, שהתנהגותה ויחסה אל שאר המשתתפים עוררו ביקורת רבה; וליסה וולצ'ל, שכיכבה כנערה, בשנות השמונים של המאה הקודמת, בסדרה "עובדות החיים". וולצ'ל זכתה בתואר "חביבת הקהל" כאשר היא גוברת על פרברג בהפרש של 0.7% בלבד.

עונה עשרים ושש - קראמואן: אוהדים נגד פייבוריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 13 בפברואר 2013) שצולמה בפיליפינים, התנהלה במתכונת זהה לזו שבעונה 16 (מיקרונזיה) - התמודדות של שבט של 10 פייבוריטים מעונות קודמות מול שבט של 10 מעריצים של התוכנית. בעונה זכה המתמודד ג'ון קוקראן, שהגיע למקום השמיני בעונה ה-23 של התוכנית. קוקראן ניצח בהצבעת פה אחד את דון מיהן - שהשתתפה איתו גם בעונתם הקודמת, ובלטה בשל רגישותה הרבה והבגידות הרבות שלה בחבריה למשחק, ואת שרי ביטמן - אשת עסקים שהנהיגה את הברית החזקה בשבט המעריצים אך הצטרפה במהלך העונה לברית הנערצים. קוקראן היה המנצח השלישי שניצח בהצבעת פה-אחד והמנצח השני שניצח בהצבעת פה-אחד בלי שקיבל אף הצבעה כנגדו לאורך כל העונה. עוד בלטו בעונה חביב הקהל מלקולם פרברג, שחזר להשתתף בעונה שנייה ברציפות, ומצא שני אלילים ללא רמזים - עד שהודח בשל האיום שהיה במקום התשיעי, פיליפ שפרד (עונה 22), שהודח במקום העשירי לאחר חשיפת שני אלילים והנהיג במשך רוב העונה את ברית הפייבוריטים, ברנדון האנץ שחזר מעונה 23 וגם בעונה זו שידר חוסר יציבות נפשית, אנדריאה בולק (עונה 22) שהודחה כאשר בכיסה נמצא פסלון חסינות - וכן גם פרנצ'סקה הוגי - המודחת הראשונה בהישרדות "אי הגאולה" - שהייתה המודחת הראשונה הראשונה לחזור לשחק פעם שנייה - והודחה ראשונה גם בפעם הזאת. העונה היא העונה הכי פחות נצפית עד כה בתולדות התוכנית - נתון השיא שלה היה 10.31 מיליוני צופים לפרק ה-11, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה גמר התוכנית השיג פחות מ-10 מיליון צופים.

עונה עשרים ושבע - דם נגד מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 18 בספטמבר 2013) צולמה אף היא בפיליפינים (באזור קאגאיאן). העונה ניצבה בסימן "דם נגד מים" (כלשון המימרה: דם סמיך ממים) ובמהלכה התמודדו עשרה מתמודדי עבר לצד וכנגד עשרה מבני משפחותיהם וקרוביהם. כמו כן, לאחר שלוש עונות בהן לא נעשה בו שימוש, "אי הגאולה" חזר פעם נוספת כאשר הפעם התאפשר לכל מתמודד להחליף מקומות עם בן הזוג שלו באי הגאולה[14]. בעונה זו ניצח טייסון אפוסטול (עונות 18 ו-20) את המתמודדים מוניקה קולפפר (עונה 24) וג'רבייס פיטרסון (עונה 1) בהצבעה של 7-1-0 בהתאמה. אפוסטול עמד בראש הברית השולטת במשחק, מצא שני פסלוני חסינות ושלט בחלק האסטרטגי של המשחק, בעוד קולפפר התבלטה ביכולותיה הפיזיות. מתמודדת בולטת בעונה זו הייתה סיירה איסטיין, בתה של המתמודדת לורה מורט (עונה 19). איסטיין ביצעה מהלכים רבים כאשר בלטה ביניהם הדחתה של אמה - והיא היחידה שהצביעה כנגד קרוב משפחתה בעונה זו. בנוסף, כפתה איסטיין תיקו כאשר נשארו שישה מתמודדים בלבד ובכך, בפעם השנייה בלבד בתולדות התוכנית, היה שימוש בבחירת אבנים בתור שובר שוויון. אמה של איסטיין, לורה מורט שלטה בקרבות ב"אי הגאולה" וזכתה ברובם, אך כשלה בקרב הסופי מול טינה ווסון (עונות 2, 8). בחלק הראשון של העונה התבלט במיוחד המתמודד ושחקן ליגת הפוטבול האמריקאית לשעבר בראד קולפפר. קולפפר היה המנהיג של שבט המתמודדים החדשים אך ספג גינויים רבים מהמתמודדים שהודחו ומקרוביהם. עוד בלטו בעונה זו היידן מוס - זוכה העונה ה-12 של "האח הגדול" בארצות הברית ו-ויטס בסקאוסקס, אחיו של המתמודד אראס בסקאוסקס (עונה 12).

עונה עשרים ושמונה - קאגיאן: כוח נגד מוח נגד יופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 26 בפברואר 2014) צולמה בפיליפינים, ומשתתפים בה 18 מתמודדים חדשים שחולקו לשלושה שבטים: שבט של חכמים, שבט של חזקים ושבט של אנשים יפים. בפעם הראשונה מאז עונה 18- הישרדות טוקנטינס שבגמר התחרו שני מתחרים בלבד ולא שלושה, כאשר בגמר גובר המתמודד טוני וולצוס על יאנג "ווהו" הואנג בתוצאה 8-1. בעונה זו בלטו טוני וולצוס משבט הכוח, אשר מצא פסלוני חסינות בקלות ונהג לבצע הדחות מפתיעות כנגד מתמודדים מהברית שלו, קסנדרה "קאס" מקוולין משבט החכמים אשר בגדה בברית שלה וכל פעם זגזגה עד שהתחברה עם טוני ולבסוף סיימה שלישית כאשר ווהו בחר לקחת לגמר את טוני מאשר אותה, טעות אשר התבררה שעלתה לו מיליון דולר, וספנסר בלדשו משבט החכמים שתמיד היה בעמדה נחותה אך בזכות יכלתו ליצור קשרים עם מתמודדים אחרים ובזכות כך שזכה בחסינויות אישיות בשלבים מכריעים הגיע למקום רביעי והודח ברגע שהפסיד את החסינות לקאס.

עונה עשרים ותשע - סאן חואן דל סור: דם נגד מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 17 בספטמבר 2014) צולמה בניקרגואה, ובעקבות ההצלחה של עונה עשרים ושבע, הוחלט שגם העונה הזו תשוחק בסימן "דם נגד מים" אך בשונה לעונה עשרים ושבע, כל המתמודדים חדשים וללא מתמודדי עבר. כמו כן, "אי הגאולה" לא חזר להופיע בעונה זו ובמקומו הוחזר "אי הגלות". בחלקה הראשון של העונה, התחרו ביניהם בני זוג במשימת פרס, כאשר המנצח זוכה בפרס לשבטו ושולח את המפסיד לאי הגלות. בעונה זו היו אמורים להתחרות עשרה זוגות אך בעיה רפואית של אחד הזוגות אילצה אותם לפרוש וכך נותרו להתחרות 18 משתתפים, כאשר, לראשונה מאז עונה 14, ישנם יותר גברים מנשים. אף על פי כן, אל הגמר הגיעו 3 נשים, מיסי פיין, אשר התחרתה יחד עם בתה ביילור ווילסון, והיו לצמד האחרון שנשאר בתחרות, ג'קלין שולץ, אשר יחד עם בן זוגה, ג'ון מיץ', היו לזוג הדומיננטי במשחק עד להדחתו המפתיעה של מיץ' על ידי נטלי אנדרסון אשר זכתה בגמר בהצבעה של 5-2-1 (בהתאמה). אנדרסון התחרתה יחד עם אחותה התאומה, נאדיה אנדרסון, אשר הייתה למודחת הראשונה. השתיים התחרו יחדיו בעונה ה-21 ובעונה ה-24 של "המירוץ למיליון". אנדרסון הייתה חלק מהברית השולטת במשחק, וביצעה מהלכים רבים. עוד בלטו בעונה זו ג'רמי קולינס וג'וש קאנפילד אשר עמדו בראש הבריתות המנוגדות בשלב האיחוד, אך הודחו אחד לאחר השני.

עונה שלושים - עולמות נפרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 29 בפברואר 2015) צולמה בניקרגואה, ומעמידה במבחן 18 מתמודדים אשר יחולקו לשלושה שבטים על פי מצבם החברתי-כלכלי: המעמד הביניים- צווארון לבן, מעמד הפועלים- צווארון כחול ו"ללא צווארון"-אנשים אשר חיים לפי תכתיבים שהציבו לעצמם. לגמר העונה הגיעו וויל סימס מהשבט של ללא צווארון, קרולין ריביירה משבט הצווארון הלבן ומייק הולוואי משבט הצווארון הכחול אשר זכה בגמר בתוצאה של 6-1-1. בעונה זו בלט מייק באופן ניכר משאר המתמודדים, בתחילה כאשר היה בברית השולטת של המשחק ובהמשך כאשר נודה על ידי קבוצתו וסומן כמטרה ברורה, עם הגב לקיר זכה כמעט בכל החסינות והפרסים ומצא אלילי חסינות שהובילו אותו למעשה לגמר. בלטו בעונה זו בנוסף שירין אוסקוי, אשר זכתה ליחס מזלזל מחלק מהגברים בתוכנית ולמרות זאת לא נשברה, ג'ו אנגלים שלמרות שהודח בשלב מוקדם לאחר איחוד השבטים זכה לאהבת הקהל (זכה כמתמודד האהוב של העונה).

עונה שלושים ואחת - קמבודיה: הזדמנות שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זה (בכורה: 23 בספטמבר 2015) צולמה בקאו-רונג בקמבודיה, זו עונת האולסטארס המלאה והשלישית בתולדות התוכנית ולראשונה קהל הצופים הוא זה שבחר את משתתפי העונה החדשה מרשימה שפורסמה באתר התוכנית, הרשימה כללה 16 נשים ו-16 גברים שהפסידו בעונות קודמות ומכל קבוצה נבחרו עשרת האנשים עם כמות ההצבעות הגבוה ביותר, 20 המשתתפים האחרונים זוכים בעצם בהזדמנות שנייה לזכות במשחק. משתתפי העונה נחשפו בסיום הגמר של העונה השלושים ויצאו הישר מן השידור החי לטיסה לקמבודיה להתחיל את צילומי העונה החדשה. העונה בלטה במיוחד בהדחות המפתיעות שביצעו המתמודדים ככל שהתקדמו השלבים, וכן בהיווצרותם של "בלוקי הצבעה" בשלב האיחוד, קבוצת שורדים אשר הרכבה משתנה ממועצה למועצה שמצביעה ביחד ללא מחויבות לברית מסוימת. לגמר עצמו הגיעו ג'רמי קולינס (עונה 29) שניצח בתוצאה 10-0-0 את ספנסר בלדשו וטאשה פוקס (שניהם מעונה 28). בנוסף אליהם בלטו גו אנגלים (עונה 30) ששוב הוכיח עליונות פיזית, קלי וונטוורת' (עונה 29) שהייתה בתחתית והצליחה להתקדם בזכות שימוש נכון באלילי חסינות ואבי מריה גומז (עונה 25) ששוב התבררה כשחקנית לא יציבה שתעשה הכל על מנת להתקדם.

עונה שלושים ושתיים - קאו רונג: כוח נגד מוח נגד יופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 17 בפברואר 2016) צולמה בקאו-רונג שבקמבודיה, וכמו בעונה 28 - שמונה-עשר מתמודדים חולקו לשלושה שבטים: חכמים, חזקים, ואנשים יפים. בעונה זו הופיע לראשונה שינוי במשחק ביום ה-38, שבו המנצח במשימה קיבל את הזכות להדיח מושבע אחד, ולשלול ממנו את ההשתתפות וההצבעה במועצת הגמר. המתמודדת מישל פיצג'רלד (שבט היופי) זכתה במשימה זו, ובחרה להדיח את המושבע ניל גוטליב. פיצג'רלד גברה בגמר על המתמודדים אוברי בראקו משבט המוח אשר שלטה בעונה מבחינה אסטרטגית, וטאי טראנג משבט היופי אשר מצא פסלון חסינות ובגד בכמה מהבריתות שלו (5-2-0 בהתאמה). בתוכנית האיחוד הזמרת סיה הכריזה במפתיע שהיא תורמת חמישים אלף דולר לטראנג, וחמישים אלף דולר נוספים לארגון זכויות בעלי-חיים, לאחר שהתרשמה מהחיבה שהפגין טראנג כלפי בעלי-חיים במהלך העונה. טוויסט נוסף מעונה זו הוא האפשרות לשלב שני פסלוני חסינות ליצירת פסלון חסינות אחד שניתן להשתמש אחרי הקראת הקולות. בעונה זו בלטו גם המתמודדת דבי וונר הצבעונית משבט המוח והמתמודדים סקוט פולרד וקייל ג'ייסון משבט החזקים אשר התנהגו בבריונות כלפי חברת שבטם אליסיה הולדן. עונה זו זכורה גם בקשה מבחינה פיזית ופונו בה מספר שיא של שלושה מתמודדים בשל סיבות רפואיות.

עונה שלושים ושלוש - דור המילניום נגד דור X[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 21 בספטמבר 2016) צולמה בפיג'י, ובה חולקו 20 מתמודדים לשני שבטים: דור המילניום (ילידי שנות ה-80 וה-90), נגד דור X (ילידי שנות ה-60 וה-70). בעונה זו הופיע לראשונה השימוש ביתרון המורשת ובו המוצא במידה ושורד עד היום ה-36 מקבל יתרון במשחק. במקרה זה, המתמודד חסין במועצת השבט של השישייה האחרונה. המוצאת הייתה ג'סיקה לואיס, שנאלצה להעבירו למתמודד אחר ביום ה-30, לאחר שהודחה (על ידי הגרלת אבנים, בפעם השלישית בלבד בתולדות התוכנית). טוויסט חדש נוסף היה באפשרות לגנוב פרס של מתמודד אחר. המוצא היה אדם קליין, שוויתר עליו לטובת המתמודד ג'יי סטררט, אשר השתמש בו ביום ה-36 במשחק. העונה התאפיינה במתמודדים אשר היו בעמדות מפתח נמוכות ובכל זאת התקדמו באמצעות הדחות מפתיעות, וכן באמצעות שימוש נבון באלילי חסינות. המנצח של העונה היה אדם קליין משבט דור המילניום, אשר ניחן ביכולת תמרון ויצירת קשרים עם מתמודדי התוכנית האחרים, מציאת אלילי חסינות ובנוסף סיפור החיים של אמו אשר אובחנה כחולה בסרטן הריאות ונרשמה יחד איתו לעונה ה-29 אך נאלצו לפרוש עקב מחלתה ופטירתה זמן קצר לאחר חזרתו מן המשחק. קליין ניצח בתוצאה 10-0-0 את קן מק'ניל משבט דור ה-X, שהיה בעמדת נחיתות בשבטו המקורי, אך בעזרת יכולתו הפיזית ונאמנותו הגיע לגמר, והאנה שפירו משבט דור המילניום שנתפסה כחלשה ופרנואידית בתחילת המשחק וזגזגה בין בעלי בריתה הרבים בניסיון לשכנע אותם לתת לה חסינויות. הבולט ביותר בעונה זו היה דייוויד רייט, שכמו האנה, נתפס כחלש אך בעזרת יצירת ברית חזקה עם קן ובעזרת שימוש נבון בפסלי חסינות ואף יצירת פסלון חסינות מזויף הגיע למקום הרביעי והודח, מאחר ששלושת המתמודדים האחרים הבינו כי יפסידו לו בקולות המושבעים. מתמודדים בולטים נוספים היו זיק סמית' (שב להופיע בעונה 34) שהיה לאיום בחלקו הראשון של האיחוד עד להדחתו, ג'יי סטררט שהיה לנבל העיקרי בעונה כאשר הדיח בני ברית חזקים במטרה להתקדם במשחק ושמר על יחסי אהבה-שנאה עם אדם לאורך כל העונה, וויל ווהל אשר יצא לצילומי העונה בעודו עדיין תלמיד תיכון, ומיקיילה בראדשו אשר התבלטה במיוחד כאיום כבר מתחילת העונה עד שהודחה במפתיע הדחה אחת בלבד לפני האיחוד (ושבה להופיע בעונה ה-34 של התוכנית).

עונה שלושים וארבע - הישרדות משני משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 8 במרץ 2017) צולמה בפיג'י גם כן והיא עונת האולסטארס המלאה והרביעית במספר בתולדות התוכנית. בעונה זו 20 מתמודדים חוזרים אשר סגנון משחקם התאפיין ביכולתם לקחת סיכונים לצורך ביצוע מהלכים שהיוו נקודות מפתח בעונות הקודמות בהן שיחקו. בעונה זו ניצחה שרה לסינה (עונה 28) את בראד קולפפר (עונה 27) ואת טרויזן רוברטסון (עונה 24), בהצבעה של 7-3-0 בהתאמה. לסינה פעלה בתחכום, נקטה בגישה של זגזוג בין הבריתות ומצאה את עצמה בעמדת המפתח בכל הדחה. היא החזיקה שני יתרונות סודיים כאשר אחד מהם הוענק לה על ידי המתמודדת סיירה דון-תומאס (עונה 30) שהעניקה לה אותו למרות שלסינה עצמה הדיחה אותה. בנוסף בלטו בעונה זו טאי טראנג (עונה 32) אשר מצא שלושה פסלוני חסינות, אנדריאה בולק (עונות 22, 26) אשר הייתה איום פיזי ואסטרטגי לאחר האיחוד ומיקיילה בראדשו הצבעונית (עונה 33). בעונה זו, ובפעם הראשונה בתולדות התוכנית, הודחה המתמודדת סירי פילדס (עונות 12, 16, 20) למרות שאף אחד לא הצביע נגדה כלל במהלך כל העונה, במהלך מועצת השבט 5 מתוך 6 המתמודדים האחרונים היו חסינים מהדחה עקב אלילי חסינות ושרשרת חסינות, לאחר ההצבעה במועצה שרה שיחקה ביתרון שקיבלה, ושני מתמודדים נוספים השתמשו בשלושה אלילי חסינות על עצמם ועל מתמודדת נוספת, בנוסף בראד קולפפר היה חסין מראש עקב ניצחונו במשימת החסינות שנערכה לפני המועצה עצמה, מנחה התוכנית ג'ף פרובסט הסביר שעקב המצב שנוצר סירי היא היחידה שניתן לבחור בה וכי אין טעם לחשוף את הקולות ואף אמר כי אין שום קול שבחר בה, ולכן היא המודחת הבאה. בחלק הראשון של העונה בלטה סנדרה דיאז-טווין (מנצחת עונות 7, 20) אשר למרות היותה המתמודדת היחידה שניצחה פעמיים, הייתה לאחרונה שהודחה מבין המנצחים שחזרו לשחק. החלק הבולט ביותר בכל העונה, ועליו דובר רבות גם ברחבי העולם, הייתה מועצת השבט שבה המתמודד ג'ף ורנר (עונות 2, 31) הוציא מהארון את המתמודד זיק סמית' (עונה 33) וחשף אותו כטרנסג'נדר לעיני שאר המתמודדים במשחק.

עונה שלושים וחמש - גיבורים נגד מרפאים נגד פעלתנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו (בכורה: 14 באוקטובר 2017) צולמה בפיג'י ומציגה 18 מתמודדים חדשים אשר יחולקו ל-3 שבטים לפי סוג תעסוקתם וכיצד הם נתפסים על ידי אנשים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרובסט לא הנחה את פרקי האיחוד בעונותיה הראשונות של התוכנית.
  2. ^ המנחה, ג'ף פרובסט, העיר בפרק ה-14 של העונה השמינית, עונת ה"אול סטאר", לפני הקרנת הסרט "בעל זבוב" בפני רוב מריאנו ואמבר ברקיץ', כי הספר "היה סוג של השראה" לתוכנית.
  3. ^ הפתקים מסודרים, מטעמים של מתח טלוויזיוני, כך שההכרעה בהצבעה תתברר מאוחר ככל האפשר.
  4. ^ בעונה החמישית ובעונה ה-20 של התוכנית, הפכו מודחים חברים בחבר המושבעים עוד לפני איחוד השבטים.
  5. ^ לבד מתוצאות בעונה הראשונה, שהוקראו למתמודדים במועצת השבט עצמה.
  6. ^ בין השאר משיקולים של היפצעות או מצב בריאותי לקוי של מתמודדים, המאלץ ניפויים בלי הצבעה.
  7. ^ החל בעונה ה-21, יום השידור של התוכנית הוא יום רביעי.
  8. ^ ראו למשל כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, וכאן.
  9. ^ רבות מהסדרות התארחו באיים קטנים באוקיינוס האטלנטי או באוקיינוס השקט.
  10. ^ טורו של דלטון רוס
  11. ^ טורו של דלטון רוס, דירוג העונות(הקישור אינו פעיל, 20 בדצמבר 2016)
  12. ^ בפועל, "אי הגאולה" לא שכן על אי נפרד אלא על חוף שונה.
  13. ^ בעונה ה-27 חשף המנחה ג'ף פרובסט כי קלמבי לא סבל מדלקת התוספתן כפי שנטען, וטען כי קלמבי זייף את כאביו על מנת לפרוש.
  14. ^ בפועל, המתמודד היחידי שניצל אפשרות זו היה רופרט בונהאם (עונות 7, 8, 20).